'אין הסתה בדברים' האמנם?

אני מניח כי רוב החברים בפורום שמעו את אחד המשפטים הבאים,
המתון,
השפעת על פלוני לעשות כך וכך או [בדרך כלל] להפסיק לעסוק כך וכך,
או, המאשים,
קלקלת אותו! אתה לא מפחד! [אגב, לא, מעניין למה....]
או, ההחלטי,
תפסיק לדבר איתו!

הגמרא במסכת חולין ד' עמוד ב' קובעת כי 'אין הסתה בדברים' ומסית ומדיח אינו חייב עד שיאכל וישתה עמם, העולה מגמרא זו, לכאורה, כי אין ביכולת האדם להשפיע על אף אדם, כי אם באמצעות תגמולים ורווחים. [אולי אסמכתא לדבריו של ר' אלחנן שאין אדם חוזר בשאלה כי אם בגלל 'תאוות', רק שהטיעון הזה תקף באותה מידה להיפך, לגבי חזרה בתשובה ולגבי כל שינוי בעמדותיו של האדם, השינויים במחשבתו של אדם נעשים רק על ידי 'אכילה ושתיה']
גמרא זו לא נפסקה להלכה ברמב"ם. [נדמה לי שבספר המפתח הביאו כמה אחרונים שהקשו מפני מה לא הביא הרמב"ם הלכה זו, לא הספקתי לעיין בדבריהם]
אי אפשר להתעלם מהקושי האינטואטיבי לקבל גמרא זו, בזמן שהאנושות כולה משקיעה חלק נכבד ומרכזי ממאמציה ל'חינוך', והיהדות עצמה רואה בחינוך 'ערך עליון' כמעט, ['שמע בני' 'והגדת לבנך' ועוד ועוד]  ואולי כל מערכת החינוך אין לה להתבסס כי אם על 'אגוזים וקליות' ו'אכילה ושתיה'.
(נוסף לזאת, מה מקומה של ה'בחירה' בתפיסת עולם מעין זו, אם ההכרעות של האדם לא תלויים בתבונה או ברצון, [האמת שכל פרשת 'מסית' מהווה קושי מסויים לעניין ה'בחירה', ואולי ניתן להשתמש בקושי זה בשביל להסביר גמרא זו, ואכמ"ל] אם הכרעותיו של האדם נגזרות באופן ישיר מאוכל או שתיה, מה באמת מותר האדם מן הבהמה?)
ניתן לציין עוד לאינספור מקומות בהם התורה כן מכירה באפשרות לשכנע אדם, ראו לדוגמא את פרשת קורח 'ויקח קורח' לקח בדברים, בפירוש לא באכילה ובשתיה. או אולי גם כאן נאמר שהוא הבטיח להם בסופו של דבר איזשהי משרה.

אולי ניתן להבדיל בין רמת המחשבה לרמת העשיה, ברמת העשיה [עליה מדובר בפרשת 'מסית'] לא ייתכן להשפיע לולי אכילה ושתיה? [שום ידע לא יכול להשפיע על שום אדם לשום מעשה]

אולי ניתן להבדיל בין הסתה לשכנוע לויכוח? מה אנחנו עושים, בעת ויכוח בלימוד, פולמוס על השקפה, מריבה עם חבר? מה עושים בארגוני החזרה בתשובה ולחילופין בארגוני מיסיון?

אולי ישנה כאן אסמכתא לדברי ר' אלחנן כי עבודה זרה היא לא רציונלית ולכן ההסבר היחיד הוא 'תאוה'?

צענע
 

לירוחם
הסיטואציה המדוברת בציטוט שהבאת איננה הוכחה מפני שכאן מדובר על שחזור סיטואציה שהיתה בזמן אחר.
("אמור מה שאמרת לי ביחוד" אומר המוסת למסית. ואין לדעת מהציטוט שהבאת אם בזמן היחוד היתה אכילה ושתיה או לא)

לאפשרי
"העולה מגמרא זו, לכאורה, כי אין ביכולת האדם להשפיע על אף אדם, כי אם באמצעות תגמולים ורווחים"
המציאות מוכיחה שיש ביכולת האדם להשפיע על אחרים  ללא תגמולים ורווחים אלא הפוך בדיוק:האחרים משלמים לו .
אני מתכוונת לא רק לכתות מסוכנות בהן המושפעים ממלאים את כיסיו של המשפיע בכסף אלא גם למקצוע ההולך ותופס תאוצה  גם במחוזותינו:הקאוצ'ינג.
הקאוצ'ר(המאמן) משפיע על המאומן איך לנהל את חייו טוב יותר כביכול ובגלל שהמאומן משלם לו,והרבה,הוא הולך  אחרי עצותיו כעיוור חסר דעה.(כי אחרת הרי הוא מבזבז את כספו לשווא ואף אדם לא אוהב להרגיש שהוא מוציא את כספו לחינם.)

אפשרי,

'ומסית ומדיח אינו חייב עד שיאכל וישתה עמם' - לעניות דעתי, עד שיאכל שישתה עימם, אין פירושו שהאכילה והשתייה היא המשפיעה,  בעצם הענותו להזמנה לשבת איתם סביב השולחן בניחותא  ולנהל דין ודברים, תוכן הדברים שיהיו במהלך הסעודה הוא שישפיע על מהלך חשיבתו ויתכן שיחזור בו - האכילה והשתיה היא כדי ליצור אטמוספירה הרצויה.
האם  האכילה ושהשתיה היא המשפיעה על אנשי עסקים שיושבים יחד לסגור עסקאות בארוחת צהרים ?

_________________

לא הבנתי כיצד הסקת שאין השפעה אלא באכילה ושתייה. הכוונה כאן היא שארק על ידי מתחייבים מדין מסית. או בגלל שהשפעה כזו היא חזקה מספיק כדי להתחייב (אבל לא שאין השפעה בלי אכילה ושתייה), או סתם בגלל העיקרון שלא חייבים (לפחות בעונש) בלא מעשה מצד העבריין, ועקימת שפתיו לא הוי מעשה.