גזל והשבת טעות במציאות זמננו

אציין שאחד מיסודות התמחור, כמקובל במדעי הכלכלה [לידיעת הקורא מ. אברהם: חלק אינטגרלי ממדעי החרטא :-)], הוא שהמחיר לא נקבע לפי עלות המוצר, אלא לפי יכולת הקניה. במילים אחרות, לא ממש חשוב כמה רוצה המוכר לקבל, חשוב יותר כמה מוכן הקונה לשלם.

זו הסיבה, למשל, לפערי מחירים בין חנויות של אותה רשת, הממוקמות במקומות שונים. מעבר לעלויות התקורה השונות, שההפרש ביניהן אינו חייב להיות גדול, החנות קובעת מדיניות מחירים לפי קהל הצרכנים. הלחם, הירקות או הבגד עולים לחנות את אותו המחיר כמעט, בבני ברק או ברמת גן. אבל הצרכן ברמת גן מסוגל, או מוכן, לשלם יותר]

_________________

מה שעשית הוא דין לעצמך! אתה הוא -התובע - השופט - המוציא לפועל- וגם הנהנה.

בענין המחיר המופקע???!! לכל בית עסק יש  את טווח המחירים שלו, חלק  נמוך יותר וחלק קטן גבוה יותר. לא בגלל הרוחים- אלא  מוצרים מסוימים  נקנים יקר יותר, ומוצרים מסוימים  מעונינים לסבסד. ובדרך זו לרכוש קונים, לא אתה הוא השופט שיכול לשפוט אותו על כך, ולהנות מפסק דינך.

 שתיתי כוסות תה במקומות שונים החל מ-1שקל לכוס ועד 50 ש"ח לאותה כוס תה, ולא הרגשתי מרומה.

לענ"ד המסקנה שלך אינה נכונה. הלכות אונאה וטעות אינן קשורות למוסר, ובודאי לא לדאגה לנזקקים, אלא לדיני חוזים (ריבית, אונאה, גזל ושכר שכיר, נחשבים בגמרא כבעלי יסוד אחד). כאשר בעל החנות קובע מחיר, לא משנה האם שרירותית או לפי תחשיב (זה עסק שלו, ולא שלך), זה המחיר שהוא מתכוין אליו.
דיני אונאה קיימים כששני הצדדים שילמו את המחיר שחשבו לשלם, אלא שהוברר שהמחיר בשוק הוא שונה. אבל כאן הוא לקח מחיר שהוא לא חשב עליו כלל. זו טעות ולא אונאה, והיא אינה תלויה בשישית ולא במניעיו ואופני קביעת המחיר שלו.

הרי זה קו"ח מגניבת דעת (שגם היא לא עניין מוסרי אלא חוזי, לפחות האספקט שמופיע בהל' מכירה, לעומת הל' דעות). שם אתה קונה מכונית מהמוכר, במחיר זול להפליא, ואז מתברר לך שאין בה מנוע. המחיר עדיין מתאים למכונית בלי מנוע, ולכן אין כאן אונאה. ובכל זאת יש כאן גניבת דעת, שכן אתה זכאי לדעת מה אתה קונה במחיר הזה, ובעסקה זו לא ידעת על כך.
אמנם בגניבת דעת לא ידוע לי על חובה להשיב את המכונית הזו למוכר ואת הכסף לקונה, אבל איסור (דאורייתא, לרוב הפוסקים) ודאי יש כאן. ובנדון דידך לענ"ד פשיטא שיש גם חובה להשיב את הכסף.