אשכול השירים שלי..

ואת שוב באותו סרט.

השחקנית הראשית אחרת,

אותם אנשים מסביב,

התפאורה קצת שונה,

אבל זו עדיין אותה מנגינה..

צלילים נוגים..

עת חתן פוסע לכלה.

עת דמעתו מתמזגת בשלה.

עת שמים עדים.

וראיתי אותך.

מביטה בהם.

ראיתי אותך,

רואה את עצמך.

וזה לא כי היית שקופה מידי.

ראיתי את העיניים שלך.

הם היו רטובות,כמו שלי.

עיניים כלות?!..

אני יודעת שאת לפעמים לא מאמינה,

שתפסעי לכיסא הלבן הזה עם המנגינה ההיא...הזאת...

אני יודעת שזה נראה לך ערטילאי.

קשה לך.

קשה לך להאמין שזה יקרה לך.

ובכול זאת..

את מדמיינת..

איך שאת נכנסת לאולם..

וכולם מסתכלים עלייך..

ואת בכלל נכנסת להלם כשאת קולטת שזו את.

עם שמלת כלה.

באה לחתונה שלך.

שלך.

אבל המציאות מכה בך.

את בחתונה של מישהי אחרת.

וכמו צלילים מעבר רחוק מתנגנים באוניך..

וראיתי אותך.

נמלטת.

או לפחות רוצה ל..

ראיתי אותך.

חוששת.

ולפחות מנסה ל..

ואני יודעת שנמאס לך מקלישאות.

או מהבטחות שמקורן לא ידוע.

ראיתי אותך,

בורחת לשירותים כשהוא אמר לה שהיא מקודשת לו.

ראיתי אותך.

ראיתי אותי.

בס"ד.

אל תבכו בכלל,

כי אולי סתם יהיה חבל על הדמעות.

שמרו אותן לאהבה אמיתית,

ולא ללב הכואב הזה,לאכזבות.

אל תבכו בכלל,

זה קושר,בעבותות אין סופיים.

הדמעה הזאת שמוכיחה יותר מאלף עדים

את הסיפור ההוא נטול האושר והסיכויים.

אולי כבר לא חשוב לבכות,

והרצון שלה כבר לא בשמים,

ואתה סתם מהרהר,

והיא קצת פחות כואבת.

ואולי תוותרו על הכול,

והמוות יותר כאב מאלפי מחטים של אהבה נכזבת.

אל תבכו בכלל,

כי, למה?

ו..בעצם

אולי בכלל לא לגמרי אהבתם.

מדהים... מה יש בה בשתיקה הזאת, שאנו כ"כ צריכים אותה לפעמים. במצב שאנו עם עצמינו, במצב שאי אפשר לתאר במילים. היא יכולה לבטא ריחוק או קירוב.
פעם ראשונה שאני קורא את השירים שלך, ואולי אני לא צודק, אבל כולם מביעים איזה התכנסות, היותי אני עם אני, אני באמת אני בלי מסיכות, 'אתה' תמיד מתואר כעומד לצידי בדרך כלל בשבילי, שתהיה כאן בלי דיבורים, רק פשוט תעמוד מולי בשתיקה.
ה'עלי שור' אומר שכששני אנשים יושבים ויש שתיקה, הם ישר מרגישים לא נעים, אבל את גדולי הדור אתה יכול לראות יושבים ושותקים, והסיבה לזה כי יש להם עולם פנימי, יש להם כל הזמן במה לעסוק ולחשוב. סתם אנשים שיושבים ישר מרגישים לא בנוח, כי על מה נדבר? ומה נעשה יחד?.

כשאת\ה יושבת מולי ושותקת איפה שהוא זה חיבור עמוק יותר, חיבור של עולם פנימי בין שתינו, דבר שלא תמיד המילים יכולות לחבר בו. שתיקה.

  בס"ד

אני יודעת,אולי טעיתי.

רציתי בסה"כ להרגיש.

אבל אתה אמרת לי שאתה רוצה פשוט לשבת מולי,ולשתוק.

וצנח לי הלב.

ואני לא רציתי

ואתה לא רצית

ושנינו רצינו למרות שלא רצינו.

זה היה נדמה

או שבאמת הרגשנו

משהו

ותיארתי אותך

מביט לי בעיניים

וזה רק אני ואתה

והעולם ריק

הוא של שנינו

עכשיו

ואני יודעת שאתה חושב עלי

אני מרגישה

בפנים

לא צריך לדעת

או לשמוע

לא צריך להצהיר

או לקבוע

הכול

ואולי טעיתי

והכול הזיה

ובועות יכולות להתנפץ לקרקע המציאות

הזאת

ואולי זה חסר סיכוי

אני לא יודעת

אבל אתה אמרת לי

שאתה רוצה פשוט לשבת מולי,ולשתוק.

ולי-לא נותרו מילים.

זה אשכול שמצדיק את עצמו...

חלום......

יפה מאד...
נוגע..

תוקן על ידי רב_סרן ב- 24/12/2009 00:12:46

בס"ד.

אני חושבת עליך בלילות.

בעיקר כשאני פוחת חלון,והקור העז חודר אלי.

נגוהות אור נוצצים מרחוק,

ואני תוהה איפה אתה,ומה אתה מרגיש עכשיו בפנים.

אני יודעת שהרגש הזה,שקוראים לו געגוע,גדל בתוכי מיום ליום.

למרות שאף פעם לא הכרתי אותך.

למרות זאת, ואולי רק בגלל, הנוכחות שלך הולכת איתי לכול מקום.

אני כמעט מרגישה אותך.

השמים עכשיו שחורים באופן מושלם.

הסוף שלהם קצת כתמתם,אתה יודע?

אפילו שחשוך עכשיו.

ושקט.

שקט אינסופי.

אני נושמת לקרבי את הריח הזה,

של גשום-לא גשום-קר-אוורירי-חי,

ואני כמעט שמרגישה אותך.

אני מדמיינת אותך,

שעון על חלון גבוה באיזו ישיבה עלומת שם,

ומביט אל השמים.

אתה בטח גם רואה את הכתמתם הזה,שנושק לקו האופק,

ואת האורות האלה,שנוצצים מכול כיוון.

אבל למה אתה רחוק ממני כל כך?

אני רק מדמיינת,את שתינו,צופים בפלא הזה יחד,

נושמים את האוויר הזה יחד.

למרות שלא הכרתי אותך.

אני חושבת עליך בלילות.