| נשלח ב-26/11/2009 15:23 |
|
| |
אלה אלהיך ישראל - אמונת נותני העיתים
אלה אלהיך ישראל כך הוא נראה האלהים האחרים שלכם: נומרולוג שובב המשתעשע בנוסחאות מתמטיות ומהמר על חיי נתיניו. מהמעט שידענו עליו עד היום, על תארו, דמותו ושיעור קומתו, נשמט כל הזמן פרט קריטי: יש לו גם שעון! והשעון - שעון אלהים הוא: ענק, מדויק ואכזרי להחריד. בסבלנות אלהית מתקדם השעון במחזורי תשיעיות, חוצה שנים, חודשים וימים, בעוד רקיעי שמים מתוחים ופרוכת המסך פרושה. תחנונים וזעקות שצלחו את שבעת הרקיעים ונתייצבו בענוה למרגלות הוילון - הועפו הישר אל ראש שולחיהם, באטימות עיקשת: "צ'טער, אדוני, סגור. תבוא בתשע" - - - הדהדה בת-הקול השמימית הבוקעת מהמחוג האלהי - ת - ת - ש - ש - ע - ע ! ! תשע שאין תשע למעלה ממנו, תשע שכל תשיעיות שבעולם מתושעות בו, תשע שבתשע, התשע המרומם, שר הזמן והמרחב, אדון כל ההוויה הנאצלת מחלל הפנוי שבתשע. אלהי תשעברהם, אלהי תשצחק ואלהי תשעקוב, השרים הגדולים הנושאים את כסאו של תש"ע מלך המלכים. והנה בא יום תש"ע הגדול והנורא, ומלאכי תש"ע ידודון ידודון, בחיל ורעדה יחפזון, כמה יעברון וכמה יפספסון ויתנגשון בפרוכת השבה אל מהלכה, מצפה לסיבוב הבא. ובעולם העשייה, חרדת אלהים, עוף לא צויץ וחמור לא נוער, תינוק לא גואה ואין איש שלא סימס - - - עדרים עדרים נאספים כל יצורי חלד במשעול הארוך המוביל אל היכל התשע, איש איש ופסלו בידו - שעון מדויק, צלמו של אלהי האלהים. הלבבות גואים, המתח העצום כמו נפרש על כל העם בדמות הספרה הקדושה שאינה נמחקת, דממה מכבידה אופפת את העם - - - ובבת-אחת קול הולך וגדל מזעזע את ממלכת התשיעיות - ש ל ו ש ע ש ר ה ו א ר ב ע י ם ו ש ל ש !!!!! והכהנים והעם כשהיו שומעים את השם הגדול והנורא מפורש יוצא מסוף העולם ועד סופו היו כורעים ומשתחוים ומודים ואומרים: תשע, תשע, תשע אלהי צִבאות המספר מלא כל לוח-הכפל כבודו. * מי יגלה עפר מבין עיניך, פיתגורס! חייך, עתידים בניהם של אברהם, יצחק ויעקב שיסגדו לאלהי התשע ויקריבו לפניו מנחה ונסך. שוב מה חפץ להם באלקי ישראל המוציאם ממצרים, אם אין הוא מספק להם אטרקציות אתגריות של תפילות קופצות אל חללו הצר של התשע שבתשע? מה להם באלקים אפרורי, המאזין לתפילות עמו בכל עת? רצונם בהזדמנויות חד-פעמיות, בדרמות מרטיטות השוברות את חד-גוניותה של השגרה! הב לנו אקשן ואם אַיִן - פורקים אנו עולך מעלינו ומקבלים עלינו את דת התשע, אמונת האל המשעשענו בחישוביו הסבוכים!! _________________ ה' בדד ינחני המחצית השניה של הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 27/11/2009 13:21:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 01:44 |
|
| |
אני גם מצטער בשבילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2009 19:28 |
|
| |
מצטערת, אין בדבריך אף לא תשובה אחת לדברים שכתבתי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2009 18:54 |
|
| |
ריב,
תודה על הדברים.
אין טעם שאחזור שוב. אנא לקרוא שוב את מה שכתבתי ותמצא כל מה שיש להשיב על טענותיך. שרובן נובעות מחוסר הבנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2009 18:36 |
|
| |
קוסם,
אשמח לשמוע כיצד מפרשים החכמים המכובדים שהזכרת את האיסור המפורש "לא תעוננו"
איפה מצאת שהגמרא מודה שטעם מצווה אחת הוא מפני איסור אחר? את הגמרא בסנהדרין ובעקבותיה את דברי הרמב"ם בספר המצוות הבאתי כאנלוגיה לטיעון שלך שהאיסור על האסטרולוגיה אינו איסור בפני עצמו, אלא הוא כדי שלא לפתוח פתח חטאת לאמונות נפסדות. כלומר אתה ממציא לך טעם ונתלה עליו, (וחמור מזה אתה מייחס אותו לרמב"ם) - והרי זה בדיוק אותו הטיעון של 'הגדול באדם' שעל אף שהתורה אוסרת עליו להרבות נשים הוא יעבור על האיסור ירבה נשים מכיוון שהטעם גלוי והוא יישמר שלא יסור לבבו - בדיוק כמו אותם אלה, חכמים או סתם שאר בני האדם שנפתים אחר האמונה הטפלה הזו וחושבים שהיא אמת ומאמינים בה למרות שהתורה אוסרת זאת עליהם . הרמב"ם כותב במפורש "שהשלם בחכמה הגדול במעלה כבר דימה שאין הפעולה הזאת בהכרח סיבה לעבירה ההיא" וכשל. אז איך אתה טוען "שיש אומרים שכן היא שיטת הרמב"ם עצמו"?
אתה שואל האם איסורה מעיד על שקרותה או איסורה על אף אמיתותה או מחמת אמיתותה - ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פי"א הלכה טז "בעלי החכמה ותמימי הדעת (המבחינים בין האמת לשקר בשכלם ) ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תוהו והבל, שנמשכו בהם חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים : תמים תהיה עם ה' אלוהיך (דברים יג -
איך אתה יכול להעיז ולהמשיך לטעון שאף הרמב"ם יודה שלא נאסרה אסטרולוגיה אלא מפני היותה פתח חטאת לאמונות נפסדות, כשהוא בפירוש טוען שהאמונה הזאת היא שקר וכזב ואין בה ממש !
לא הבנתי כיצד אפשר לומר על דבר כל שהוא שהוא בא במסורה והוא מכלל אמונת חכמים ובאותה נשימה לומר שכשלו בה רבים? אם זו אמונת חכמים אמיתית כיצד יתכן שיכשלו בה רבים ?
ראה ברמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה : הקב"ה הוא הקים לנו נביאים חלף (= במקום) הוברי שמיים ומעוננים כדי שנשאלם ויודיעונו בכל הדברים הנאמנים מהאל...כמו שנאמר: כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל המעוננים ואל הקוסמים ישמעו ואתה לא כן..."
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 22:32 |
|
| |
ריב, יישר כח גדול על המובאות.
ודאי לא נעלם מעיני הראב"ח הראב"ע הרמב"ן והרלב"ג פסוק מפורש "ולא תעוננו" ופירושו בתלמוד. אלא שהם מפרשים אחרת מהרמב"ם. ניתן לראות זאת בדבריהם.
הרמב"ם מתייחס לאלו שאוסרים את האסטרולוגיה אך חושבים שיש בה אמת.ומלעיג עליהם. אך מה נעשה ואנחנו רואים שיש כאלו שמתירים אותה לחלוטין. לכן כתבתי מה שכתבתי.
דברי הגמרא בסנהדרין ידועים ומפורסמים. והיא מלמדת אותנו לכאורה שלא ללכת אחר טעמי המצוות, הגם שהיא מודה שטעם מצוה אחת הוא מפני איסור אחר. אך זה דווקא כאשר הדבר האסור הופך להיות מותר מפאת הטעם. בניגוד למצוות הכתוב. אבל אם הטעם אינו סותר את הכתוב יש מקום ללכת אחריו. וזה כשיטת רבי שמעון דדריש טעמא דקרא או כחכמים אפילו היכא דהטעם מבואר. ויש אומרים שכן היא שיטת הרמב"ם עצמו. זכור לי שבספר מלוא הרועים דן בזה.ועוד אחרונים.
אך אין כל זה נוגע כלל לעניין שכתבתי בטעמם של אותם חכמים. שהרי אפשר שאף הרמב"ם יודה שלא נאסרה האסטרולוגיה אלא מפני היותה פתח חטאת לאמונות נפסדות עד כדי הבאת האדם לעבודת כוכבים.השאלה היא האם איסורה מעיד על שקרותה או איסורה על אף אמיתותה או מחמת אמיתותה. הוי אומר: החשש הוא בדילוגים מחשבתיים אשר יכולים להתעורר אצל ההמון. בין אם היא שקר, על אף היותה אמת או מחמת היותה אמת.
ובכלל, אינני חושב שמן הראוי לי לנסות אפילו להכריע בין גדולי עולם , מתוך המקרא וחז"ל, בדבר שמחלוקתו ישנה מאד ונוגעת לביאורי התורה.וכבר דשו בדרך הזו רבים ועצומים. אין צורך אפילו בצניעות לזה אלא בהכרת מקומי הכה מובן מאליו.
אך דומה שיש להבחין כאן בשני דברים: האם האסטרולוגיה הינה חכמה ככל החכמות והמדעים, או שמא אינה אלא עניין שבא במסורה ומכלל אמונת ישראל אף שכשלו בה רבים.
אם היא עניין של חכמה גרידא, הרי היא כרפואה, ואין לנו לשמוע בעניינה אלא למדעני וחכמי זמנינו אשר יבחנו ויחליטו האם היא מדעית אם לאו, ואם אינה מדעית, האם תיתכן להיות אמת או לאו.
אם היא עניין של אמונה ומסורה מדורות עולם ומעוגנת בדברי חכמים או מקרא, יש לי לכוף ראשי למה שאמרו גדולים ממני. כולם. ואם נחלקו. הרי שהדבר במחלוקת. ואם נרצה להחליט כדעה מן הדעות, נצטרך לפעול כפי כל כללי ההכרעה המסורים בידינו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 22:05 |
|
| |
סנהדרין כא : "מפני מה לא נתגלו טעמי התורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהם גדול העולם. כתיב לא ירבה לו סוסים - ולא ישיב את העם מצריימה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו (דברים יז טז -יז) אמר שלמה: אני ארבה ולא אשוב אני ארבה ולא אסור. וכתיב (מלכים א י,כט: ותעלה המרכבה ממצרים וגו' - וכתיב (שם יא ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו"
והרמב"ם ב"ספר המצוות" (לא תעשה שס"ה) כותב: ...כי אם זה (שלמה המלך) השלם בחכמה, הגדול במעלה כבר דימה וחשב שאין הפעולה הזאת בהכרח סיבה לעבירה ההיא - מה יהיה שכל ההמון עם חולשתו? הנה כי יחשבו ויאמרו: כלום היה אסור כך, או צווה בכך - אלא מפני כך: אני אהיה נזהר מהדבר שבעבורו צווה מהמצווה הזאת ולא אשים לב עליה - ואז יהיה נפסד יושר הדת....
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 21:10 |
|
| |
א) האיסור הוא מהתורה שנאמר "ולא תעוננו" (ויקרא יט, כו) אם כן, מה פירוש שהם משוכנעים שהתורה אינה אוסרת ? מה גם שהרמב"ם מציין שהם אינם מתכחשים לאיסור - ב) בנימוק שהם משוכנעים שהיא אמת והיא חכמה אלא שהתורה אסרתה (ולא משנה מאיזה סיבה) לא חידשת שום דבר, אדרבא, שאלתי מה דעתך על אלה שחושבים שהיא אמת והיא חכמה על אף שהתורה אוסרת אותה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 20:33 |
|
| |
דעתי היא כי ניתן להבינם משני פנים עיקריים.
הם או משוכנעים עד לשד עצמותם שהתורה אינה אוסרת אותה כלל בהיפך מדעת הרמב"ם.
או שהם משוכנעים שהיא חכמה אמיתית אלא שהתורה אסרתה מחשש לעבודה זרה ושאר קילקולים באמונה.
ניתן להרחיב אולי על הצד השני, שכשם שהתורה עשתה גדר לדברי עצמה ואמרה "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרבו לגלות ערוה." הרי שאסרה התורה את הקרבה בלבד, מחשש לגילוי ערוה ממש. וכן אמרו חז"ל " איזהו סייג שעשתה התורה לדבריה". ואף דברי התורה עצמה נקראים משמרת. כאילו אומרת אני שומרת מפני דבר אחר חמור יותר כביכול. הכביכול כאן הוא חשוב מאד, מפני שאין הבדל ועיקר ותפל בתורה. אלא שמתוך הכינויים אנחנו יכולים ללמוד.וברמב"ם ידוע שלדעתו הרבה מן האיסורים שורשם הרחקה מפני הדבר החמור יותר ולא מכח עצמם בלבד.ואמרו חז"ל "עשו משמרת למשמרתי". כלומר לדעתם אסרה תורה דבר לא מפאת עצמותו אלא מפני השלכת העיסוק בו. וכיוצא בזה כותב הרמב"ם שלא יעסוק אדם בספרי מינות שמא יגרר אחריהם אלא אם כן יודע את הכלים להבחין ולא ליפול בהיקשים מוטעים.וכן "לא ירבה לו נשים" שמא יטו את לבבו. כלומר, איננו יכולים להכריע מכח הפסוקים בלבד, אם זו חכמה ונאסרה או כזב ונאסר. ומפני שאין הכרע בדברים, ואף לא מדברי התלמוד, כל חכם מטה את דעתו לפי מה שהוא משיג בדברים. לכן אף החכמים והחסידים - אשר לדעתי מכוון הרמב"ם בדבריו לרבי דון אברהם בר חייא הנשיא אשר הרמב"ם מכנהו "מן המחודדין אשר בספרד" שהיה אסטרולוג נלהב - היו מאמינים באסטרולוגיה לפי מה שהבינו בה ובמדעי זמנם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 20:16 |
|
| |
ומה דעתך על זה שבגלל שהם חושבים שהיא חכמה הם מאמינים בה אף על פי שהתורה אוסרת אותה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 20:10 |
|
| |
ריב, תודה רבה על הדברים הנכוחים והישרים.
ההבהרה שלך חשובה מאד, ואמיתית. אין ספק שהחכמים החולקים על הרמב"ם וסבורים שהאסטרולוגיה היא חכמה , סבורים שהיא אמת. שאם לא כן, לא היו מכנים אותה חכמה אלא הבל ורעות רוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 19:54 |
|
| |
קוסם,
אין לי מחלוקת איתך על כך שהסכלות היא פועל יוצא של ההליכה אחר הכזב - אולם זו לא הנקודה שהרמב"ם מדגיש בדברים שהבאתי מפירוש המשנה ובמשנה תורה - הרמב"ם מדבר על כך שהחסידים מבני דתינו המאמינים באסטרולוגיה חושבים כי היא אמת (לא כי היא חכמה) רק שהתורה אוסרת את האמונה בה. והם אינם יודעים שהיא שקר ולכן התורה אסרה אותה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 19:32 |
|
| |
ריב,
תודה על הדברים.
סיכלות אצלי היא ההליכה אחר הכזב.לזה היתה כוונתי. ודברי הרמב"ם שהבאת בהודעתך הראשונה, מפורסמים וגלויים.לכן גם מה שציינת והבאת בסוף דברייך מדברי הרמב"ם אינו משנה לגבי מה שכתבתי בהודעתי הראשונה. אמת שלא כל מה שהוא טיפשי הוא בהכרח שקר - אך כל הליכה אחר השקר היא בהכרח טיפשות וסיכלות.
תוקן על ידי קוסם_עמק ב- 30/11/2009 19:41:45
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 19:27 |
|
| |
סכלות וכזב הם שני דברים שונים בתכלית ודבריך מעידים על כך שאינך מבחין ביניהם - הרמב"ם אינו טוען שמכיוון שהאסטרולוגיה אינה חכמה היא אסורה, אלא היא אסורה כיוון שהיא שקר - לא כל דבר שהוא טפשי הוא בהכרח שקר. ושאלתי האחרונה אינה נעוצה בהנחה שלאחר החלטה שאסטרולוגיה אינה חכמה כלל - אלא היא נעוצה בהנחה שהיא שקר. לתמיכה בהנחה זו מביא הרמב"ם בין היתר כראיה את דבריהם בפסחים קיג "מנין שאין שואלים בכלדיים (חוזים בכוכבים)? שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלוהיך"
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 18:58 |
|
| |
ריב,
תודה על הבאת הדברים, אליהם אכן התכוונתי בין היתר. וכשכתבתי סיכלות , לכזב זה בדיוק היתה כוונתי, כמו גם לאגרת שציינתי.ועל פי זה, מכאן המשכתי לבחון.
שאלתך האחרונה נעוצה בהנחה שלאחר החלטה שהאסטרולוגיה אינה חכמה כלל וזה כפי דעתו האישית של הרמב"ם.כמו שציינתי בראש ההודעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 17:36 |
|
| |
קוסם,
ראה דבריו של הרמב"ם בפירוש המשנה ע"ז פ"ד, מ"ז "לפי שאני יודע שרוב בני האדם נפתים בזה פיתוי גדול עד כי הטובים, החסידים מבני דתנו, חושבים שהם דברים אמיתיים, אלא שהם אסורים מצד התורה, ואינם יודעים שהם דברים בטלים וכוזבים, ונצטווינו בתורה שלא לעשותם, כמו שהזהירה אותנו על הכזב" ובמשנה תורה בסוף פרק יא הלכה טז : "ודברים אלו כולם דברי שקר וכזב הם...וכל המאמין בדברים אלו ומחשב בלבו שהם אמת אבל התורה אסרתם אינם אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת...."
אם כן, לוז השלילה שבאסטרולוגיה הוא האזהרה שהזהירה התורה על הכזב (= השקר ) ההבחנה בין האמת לשקר היא המפתח לקניית החכמה (ראה רמב"ם שמונה פרקים פ"א "על השכלי" וראה מו"נ חלק א פרק ב' "כי לא יהיה הציווי לבהמות ולא למי שאין לו שכל, כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר...אבל הטוב והרע הוא במפורסמות לא במושכלות, לפי שאין אומרים השמיים כדוריים טוב והארץ שטוחה רע, אלא אומרים אמת ושקר, וכל בלשונינו אומרים על הנכון והשוא אמת ושקר..ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים.."
- אתה יכול לאסור על האדם להאמין באסטרולוגיה כדי שלא יהיה טיפש, אבל כיצד אפשר לאסור על אדם להיות טיפש אם הוא בוחר להאמין באסטרולוגיה ?
_________________
 |
|
|
|
|
|