| נשלח ב-27/11/2009 03:06 |
 |
| |
אדם מחפש שינויים או יציבות?
ישנה תיאוריה פסיכולוגית האומרת שאדם מחפש יציבות בחייו, בלא שיעברו עליו כל מיני שינויים חדים שיסיטו אותו ממסלול חייו השגרתי והיציב. יציבות נפשית, יציבות כלכלית, יציבות חברתית, וכו' אך בעיקר שכל מכלול הדברים בחייו ייצור לו שגרת חיים יציבה ונורמטיבית.
מאידך ישנה מציאות (אינני יודע אם הינה תופסת מקום בתיאוריה פסיכולוגית או פילוסופית כלשהי, אך מתאר אני לעצמי שאכן) בה אדם מואס בשגרת החיים המונוטונית והחדגונית ומחפש לעצמו ריגושים ושינויים מעבר לקונצנזוס החיים הנורמטיבים. ופעמים שיחפש לו האדם לצאת מעט משגרת חייו וימצא לו ריגוש בשינוי אשר לאדם אחר הוא לו שגרת חייו וימצא הוא שינוי במצבו השגרתי של זה.
האם שני תיאוריות אלו יכולות לדור בכפיפה אחת?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2010 09:04 |
|
| |
הדגם הוא שכדי להשיג יציבות בחיים [בעיקר חברתית והכרה ביכולות, בטחון עצמי, מימוש והגשמה] בנאדם מוכן לסכן את כל אלו, כמו בדוגמא של טיפוס על האוורסט.
זה הפרדוכס.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2010 19:03 |
|
| |
ניתן להשתמש ב תאוריית הצרכים של מאסלו, בכדי ליישב את הבעייתיות שהעלה פותח האשכול, לפי מאסלו, מטרות האדם בנויות בצורה של פרימידה, שלב אחר שלב, מאסלו חילק את הצרכים לחמשה סוגים. ומכאן לנושא הספציפי שעוסק בו האשכול, בכל השלבים הראשונים של הפרימידה, כלומר, בצרכים הפיזיולוגיים, ובצורך בביטחון, האדם רוצה יציבות, אני לא מכיר אדם שרוצה מדי פעם לרעוב ללחם, או מדי פעם להיות בסכנת חיים.
בשלב הבא של הפרימידה, כלומר, בצורך בהשתייכות ובהערכה חברתית, אני סבור, שהאדם גם מחפש יציבות, אין לו צורך או רצון בשינויים.
לדעתי, כל השאיפה לשינויים ולריגושים, יכולה לבוא אחרי שהאדם יציב בארבעת השלבים הראשונים של הפרימידה, והגיע אל סופה, בשלב האחרון, בו האדם שואף למימוש עצמי, הוא מחפש למצוא את המיוחדות שלו, את ה'עצמי' שלו, וזה מתאפשר רק בעקבות מילוי של ארבעת השלבים הראשונים של הפרימידה, אולם, ישנם מצבים פרדוקאסליים במקצת, בהם בכדי לממש את 'עצמו' הוא מסיר למעשה את הקרקע הבטוחה שמאפשרת לו בכלל לשאוף למימוש עצמי, ניקח לדוגמא, אדם שמסכן את עצמו בטיפוס על האוורסט, ברור מעל לכל ספק, [לפחות לפי תאוריה זו] כי האפשרות שלו להציב לעצמו יעד כזה, מבוססת על כך, שעבר במדה כזו או אחרת, אתת ארבעת השלבים הללו, [וגם אם לא, בודאי שעבר את השלבים הראשונים ממש], ואילו בטיפוס על האוורסט הוא בעצם מסכן את עצמו.
למען האמת, ניתן לומר את הרעיון הזה בלא להשתמש בדגם הזה, רק נראה לי שכך הדבר יהיה ברור יותר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2010 12:26 |
|
| |
הגיונייי ועדי,
אנחנו מחפשים חירפונים שמחים ומרתקים כדי לא להגיע למצב של חירפון דיכאוני...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2010 20:47 |
|
| |
| מחשבת_לב כתב: |  |
אי אפשר לחיות לחיות ולחיות כדי
לחיות ולחיות ולחיות.
אלא בשביל מה?
בשביל לראות טלנבולות בסופ"ש? בשביל לצאת לטיול אחרי חודש שלם של עבודה מפרכת?
לא.
אנחנו כיהודים חיים בשביל לחיות הרבה יותר מאשר למען מטרות של ריגושיםחולפים כאלה ואחרים.
המטרה היא להכניס את הריגוש הגדול ביותר, הרוחני, למתכונת החיים שלנו. |
|
שאלת וענית.
יפה,יש לציין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2010 20:44 |
|
| |
| הגיוניי כתב: | | עדיעדי, את יכולה בבקשה יותר להתמקד, לא הבנתי, האדם "עלול להתחרפן" כלשונך אם יהיו לו חיים בלי קצת ריגושים אבל בכל זאת הוא מחפש חיים שקטים בלי סערות, אז מה? האדם מחפש "להתחרפן"?!... |
|
האדם עלול "להתחרפן" (כוונה-שגעון קליל בלשון ימינו הצחה)אם החיים שלו יהפכו לשגרה נורמטיבית ללא כל שינויים לטובה או לרעה.
פשוט.
רגיל.
שיגרה רגילה וטובענית.
אדם נורמלי מאבד באופן אוטמטי את כושר ההישרדות שלו בתנאים כאלו.
השאלה הגדולה היא -כמה זמו יקח לכול אחד.
ופה,
פה כבר אין שחור לבן.
לכול אדם 'פתיל' קצר יותר או ארוך יותר.
הוא מחפש ריגושים,אבל לא מחפש דברים שיהפכו את שגרת יומו להיסטוריה.
אדם רוצה שפיות ושגרה,אבל בגבול הטעם הטוב.
כמו כל דבר אחר.
קפיש?
תוקן על ידי adiadi180 ב- 24/01/2010 20:45:13
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2010 18:35 |
|
| |
| adiadi180 כתב: | |
אי אפשר לחיות לחיות ולחיות כדי
לחיות ולחיות ולחיות. |
|
אלא בשביל מה?
בשביל לראות טלנבולות בסופ"ש? בשביל לצאת לטיול אחרי חודש שלם של עבודה מפרכת?
לא.
אנחנו כיהודים חיים בשביל לחיות הרבה יותר מאשר למען מטרות של ריגושיםחולפים כאלה ואחרים.
המטרה היא להכניס את הריגוש הגדול ביותר, הרוחני, למתכונת החיים שלנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2010 04:04 |
|
| |
עדיעדי, את יכולה בבקשה יותר להתמקד, לא הבנתי, האדם "עלול להתחרפן" כלשונך אם יהיו לו חיים בלי קצת ריגושים אבל בכל זאת הוא מחפש חיים שקטים בלי סערות, אז מה? האדם מחפש "להתחרפן"?!...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 18:54 |
|
| |
כמעט כל אדם שחי בצורה מונוטונית ושגרתית מחפש אילו שהן "אטרקציות".
אי אפשר לחיות לחיות ולחיות כדי
לחיות ולחיות ולחיות.
צריך רוח רעננה,שינויים,דברים היוצאים מן השגרה.
אדם עלול "להתחרפן" בלי קצת ריגושים.
כן,להתחרפן.
ולכן,הוא מחפש אותם--
ובד"כ גם מוצא--
למרות,
שברעיון,
הוא ירצה חיים שקטים,בלי שום סערות הוריקן וסופות.
אבל אם החיים יהיו יותר מידי שקטים וטובים(לא בהכרח טובים.חד גוניים יותר.)
האדם יתנוון באיזו שהיא צורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 23:46 |
|
| |
יעקב, ניתן להתקדם גם בתוך המסגרת, פריצת גבולות אינה הכרחית לקידום, אם כי יש מי שיגדיר את הרצון להוכיח או לשבור מיתוסים כרצון לצאת מהמסגרת, שזה דומה אך לא זהה, ולכן המגדיר כך - טועה.
פריצת דרך אינה פריצת גבול.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 16:53 |
|
| |
לפעמים הצורך לפרוץ גבולות ולהתקדם הוא חיובי כדי שהאדם לא ישאר בקיפאון.
וכידוע אם לא מתקדמים אז מתדרדרים אחורה, אין סטטוס בחיים, לכן דווקא פריצת המסגרת היא ששומרת על ההתקדמות בחיים ובעצם על היציבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2010 13:37 |
|
| |
זהו ריגוש [לא רגש!] והוא מדהים, מבלי להתייחס לסוגיה האם הוא טוב או רע. ולא, הוא לא צורך ולא הכרח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2010 13:19 |
|
| |
ההודעה הרביעית שלך סיכמה הכל???
הריגוש הזה של לפרוץ את הגבולות הוא ריגוש בעייתי, כמו הרבה ריגושים אחרים. וזה שהאדם לא מותר עליו זוהי בעיה ולא אמת.
כך שדבריך בעניין הצורך של האדם לפרוץ לא ברורים, אם כוונתך שזהו צורך או הכרח.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2010 23:23 |
|
| |
את הקטנה, חכי שתגדלי....:-)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2010 20:44 |
|
| |
פריצת מסגרת נחשבת לריגוש?
בתחום מסוים,
אבל איך זה מסתדר עם היציבות
כאן זה בטוח או או
או יציבות או ערעור היציבות...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2010 14:15 |
|
| |
ח"ג,
תגובתי הראשונה לענין זה סיכמה בקצרה מתומצתת את תגובתי השניה, בתגובתי זו [השלישית במספר...] אשתדל להבהיר, לסכם ולקבוע כי:
לנפש האדם נחוצים הגבולות והסדר לבטחון וליציבות וגם [כפרמטר נוסף לשני אלו שמניתי ] כדי לפרוץ אותם.
נמצא כי בלעדי הגבולות לא היתה קיימת האפשרות לפרוץ אותם, והאדם היה מאבד את אחד הריגושים המדהימים ביותר שלו!
|
|
|
|
|
