פירוש אור עולם להרמד"ו זצ"ל פרשת ויצא

בס"ד אור ליום א יב כסלו התש"ע
ראיתי באור עולם להרמד"ו זצ"ל פרשת ויצא "ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות .ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות "וז"ל:"כי במקלות המפוצלות היה שינוי הגוונים ,והסתכלות הצאן בהם בעת זיווגם הוא סיוע קצת קצת בדרך הטבע שתלדנה בעלי גוונים כיוצא בהם.ולמה לקח המקלות של ג' מיני עצים ולא של מין אחד בלבד. הטעם הפשטי הוא,לפי שבריבוי המינים יש ריבוי הגוונים. אבל הטעם העיקרי שהוא המכוון תמיד מן הצדיקים השלמים ,דע שלא היה אלא להמשיך לו סיוע מכל הג' קוים של הקדושה, כי ידע שדרכי הטבע הם חלושים מאד ואין להשתמש בהם אלא לאמצעיים בלבד דהא בעובדא דלתתא איתער לעילא .ולכן לקח "מקל לבנה לח" כנגד קו הימין ,"ולוז" כנגד השמאל ,"וערמון" כנגד קו האמצעי . והנה כבר ידוע שכל מי שרוצה להמשיך מן הקדושה צריך להסיר את הקליפה שהיא המונעת את ההמשכה ,ותכף לסילוק הקליפה גילוי הקדושה. ועל רזא דא כתיב "ויפצל בהן פצלות לבנות" שהוא סילוק הקליפה מעל העצים למטה כדי שיהיה כך למעלה בדרגין קדישין. ואחר הסילוק של הקליפה יבא מיד הגילוי של הקדושה,שממנו הסיוע המקווה והמכוון ולא מדרך הטבע ,וז"ש "מחשוף הלבן אשר על המקלות" כי מחשוף הוא לשון גילוי כידוע.ואמנם התיקון השלם אינו תלוי [בהסיר] הקליפה בלבד שהוא סילוק המונע ,אבל צריך גם כן להמשיך את ההשפעות דרך הצנורות שלהם,בכדי שירדו בכלי שהוא כליין ולא יאבדו באשפות החיצונים ח"ו. וז"ש "ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאנה הצאן לשתות" ,כי "הרהטים" רומזים אל הצנורות ,"ושקתות המים" רומזים אל הכלים המקבלים מן הצנורות המכוונים אליהם . והכלים האלו יהיו לנכח המקבלים הראויים ולא כנגדן של הבלתי ראויים ח"ו ,וז"ס "לנכח הצאן" . והנה כשעשה הצדיק את שלו בעובדא דלתתא שהיה בדרך הטבע,עדיין היה צריך נס אחר ,והוא שהזיווג יהיה ממש אצל הצנורות והכלים הנזכר כדי שיוכלו הצאן לקבל מצדן. וגם הנס הזה נעשה אל הצדיק הראוי לקבלו. וז"ש "ויחמנה  בבאן לשתות".
וז"ס אמרם ז"ל ,שהמים נעשים זרע במעיהם. כי היו מקבלים ממש מן השפע הנמשך דרך הצנורות. והזיווג נשלם כפי כוונת המזווג שהיתה שתלדנה הצאן בעלי גוונים .כדי לעשות התיקון והגילוי של מדתו שהיא מדת הת"ת דאית בה כל גוונין לאתפארא." עכ"ל .