פרשת וישלח - רעיונות על פרשת השבוע מתורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

הקב"ה מברך את יעקב אבינו: "פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (בראשית לה, יא) מסביר רש"י: "פרה ורבה" היא ברכה על שם שבאותו זמן עדיין לא נולד בנימין, אע"פ שרחל כבר נתעברה ממנו; "גוי" הכוונה לבנימין; "וקהל גויים" הקב"ה מבשר לו שעתידים לצאת מיוסף מנשה ואפרים שנמנו במניין השבטים; "ומלכים" הם שאול ואיש בושת שהיו משבט בנימין. חז"ל מסרו לנו: כששאול נהרג והגיע זמן דוד למלוך, אבנר בן נר דרש פסוק זה ואמר: הרי ה' אמר ליעקב "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" דהיינו: עתידין לצאת שני מלכים מבנימין (כי הוא היחיד שעדיין לא נולד כשנאמרה לו נבואה זו) אם כן, למרות ששמואל משח את דוד בן ישי למלך, צריך להעמיד תחילה מלך נוסף משבט בנימין ורק לאחר מכן להמליך את דוד. בעקבות דרשה זו אבנר בן נר המליך את איש בושת על כל שבטי ישראל חוץ משבט יהודה שמלך עליהם דוד.

והנה מאוחר יותר אבנר בן נר נהרג על ידי יואב. הגמרא (סנהדרין כ.) דנה מדוע נענש אבנר במיתה שונה משאר בני האדם; לפי דעה אחת, דעת רב נחמן בר יצחק אבנר נענש מפני "ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה" על ידי שהמליך את איש בושת.

שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: הדבר תמוה, למה נענש אבנר? הרי נבואה זו כתובה בתורה, אם כן מה הטענה עליו?

ועוד קשה: באותה נבואה נאמר ליעקב "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ" מסביר רש"י: "שעתידים בניו להקריב בשעת איסור במות כגויים בימי אליהו" כמו הגויים שמקריבים על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן כך יקריבו בניך; ואכן נבואה זו התקיימה בימי אליהו כשהקריב בהר הכרמל בזמן שאסור היה להקריב על במות (שהרי בית המקדש היה קיים). באותה עת נאמר: "וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" (מלכים א יח, לא) מדוע מוזכר כאן שינוי שמו של יעקב לישראל? במה זה קשור לעניין? התשובה היא שנבואה זו נאמרה ליעקב ביחד עם הנבואה הנ"ל: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל" (בראשית לה, י) חז"ל מסרו לנו שאליהו הנביא הבין שיש רמז במקרא על המעשה שעומד לעשות "מקרא היה דורש דכתיב "גוי וקהל גוים יהיה ממך" ואמרינן עתידין בניך לעשות כמעשה נכרים פירוש לשחוט בחוץ"(תוס סנהדרין פט:)

רואים מכאן שמאותו מקרא שדרש אבנר בן נר שצריך להמליך את איש בושת (בגלל היותו משבט בנימין) ולעכב את מלכות דוד, אליהו דרש שצריך להקריב מחוץ למקדש למרות איסור הבמות, ולא מצינו שנענש על כך. אם כן השאלה מתחזקת: מדוע נענש אבנר בן נר?

התשובה היא, אומר הרב, מפני שאליהו היה נביא ומן הסתם נאמר לו בנבואה לעשות את מה שעשה, כפי שהוא אומר בשעת המנחה: "וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (מלכים א יח, לו) אמנם תוספות מביא דעה נוספת שעל פיה אליהו פעל מדעתו, שבשעה שאמר לו ה': "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שם א) הבין מדעתו שלא ייתכן שהקב"ה יוריד גשמי ברכה בעוד שישראל מחזיקים באמונתם לבעל, ואם כן יש צורך להוכיח לעם שאין ממש בנביאי הבעל; וכיוון שזה צורך השעה ממילא יש לו סמכות לעבור על דברי תורה כהוראת שעה על מנת להחזיר את ישראל למוטב.

לעומת זאת אבנר בן נר לא היה נביא וגם לא קיבל ציווי מפורש להמליך את איש בושת (גם לא הייתה שום הוראת שעה) ממילא לא הייתה לו סמכות לפעול כך ולהשהות את מלכות דוד שנמשח כבר על ידי שמואל הנביא למלך.

ואם נשאל: הרי הנבואה נאמרה ליעקב "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" כפי שאמרנו, אם כן איך הייתה מתקיימת לולי שאבנר דאג לכך? התשובה היא שהוא לא קיבל ציווי מפורש על כך; הקב"ה היה דואג לקיים נבואה זו בדרך אחרת, אולי כעבור כמה מאות שנים אחשוורוש היה ממליך את מרדכי (שהיה משבט בנימין) או שהיו ממליכים צדיק אחר, לא חסרים דרכים לקב"ה לקיים הבטחתו. אמנם גם איש בושת היה צדיק כפי שדוד מעיד עליו, וגם אבנר היה גדול בתורה ודרשתו הייתה נכונה, ובדיעבד אנחנו יודעים שאכן התקיימה הנבואה בכך, אבל אבנר לא התבקש לעשות את מה שעשה ולא היה צריך להתערב ולהשהות את מלכות דוד, ולכן נענש.

לומדים מכאן יסוד גדול: האדם צריך לעשות את מה שמוטל עליו ותו לא; הקב"ה לא צריך ש"נעזור לו" לקיים את נבואותיו - מספיק שלוחים למקום.

הרמב"ם כותב: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל" (הלכ' מלכים פ"יא ה"א) יש שטענו על פי זה שלא מוטל עלינו להשתדל בבניין בית המקדש. אומר הרב שזה לא נכון; אמנם אנחנו לא יכולים היום לבנות את בית המקדש אולם מסיבות אחרות ולא בגלל שצריך להשאיר זאת למלך המשיח, והראיה שהרמב"ם כותב (שם ה"ד) "וילחם מלחמות ה'" ועינינו רואות שבין אם נרצה ובין אם לא נרצה יש לנו מלחמות ה' לפני ביאת המשיח. עוד כותב הרמב"ם: "מקבץ נידחי ישראל ", וכי מפני זה אין אנו מצווים להשתדל לעלות ארצה? הרי הרמב"ם עצמו השתדל לעלות למרות שלא עלתה בידו; וכן עשו עוד כמה גדולי ישראל כמו רבי יהודה הלוי, ור"ע מברטנורא, והחזון איש, ועוד. הרי שלא רק שאין איסור לעלות לארץ אלא שמצווה לעשות כן.

ואם נשאל: אם כל היהודים יעלו ארצה איך המשיח יקבץ נידחי ישראל? התשובה היא שאין זה מתפקידנו לדאוג מה יעשה המשיח; אולי יגלה עוד כמה אלפי יהודים שכלל לא יודעים שהם יהודים. לנו יש תרי"ג מצוות ואם התורה מצווה לעלות לארץ עלינו לעלות. עוד כותב הרמב"ם: "ויכוף כל ישראל לילך בה (בדרך התורה) ולחזק בִּדְקָהּ". וכי נאמר מפני זה שאסור לנו להשתדל להחזיר בתשובה את אחינו הרחוקים? ודאי שאין אף אחד שסובר כך. התורה מתחלקת לשני חלקים: הנסתרות לה' אלוקינו - אין לנו להתערב בחלק הנסתר, והנגלות לנו ולבנינו... לעשות את כל דברי התורה הזאת - לקיים תרי"ג מצוות. זה ייעוד האדם בעולם.