חג ה"אורים" על שם מה?

יוסף בן מתתיהו לאחר תיאורו את חנוכת המקדש בידי החשמונאים, כותב "ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האוּרים (- לפי תירגום אחר "חג האש", המשמעות דומה)". יב"מ לא ידע את הסיבה לשם החג, אך הוא מעלה הסבר משלו: "ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה" (קדמוניות היהודים סי"ב ז,ז, תרגומו של אברהם שליט, הוצאת מוסד ביאליק י-ם תשכ"ג).

ספר יוסיפון שייחסו גם אותו בעבר ליב"מ, ידוע כספר שאמינותו ההיסטורית מפוקפקת. וידוע כי לא יוסף בן מתתיהו הוא זה שחיבר את הספר, למרות שכנראה המחבר הסתמך גם על ספריו. אחת הסיבות לחוסר אמינותו של ס' יוסיפון, היא שישנם תיאורים רבים הסותרים את תיאורי יוסף בן מתתיהו בספריו, כדוגמת הקטע הבא המספק הסבר מצוין לתמיהתו של יב"מ לשם "חג האורים/האש".

"ויהודה בן מתתיהו הכהן הגדול, וכל עדת החסידים אשר היו עמו, באו אל ירושלים. ויהרסו את כל המזבחות, אשר בנו העמים הערלים, ויטהרו את הבית מגלולי הגוים. ויבנו מזבח חדש, ויתנו בשר זבח עליו, ויערכו עצים. ואש קדושה לא מצאו, ויצעקו אל ה', ויקראו אליו, ותצא אש מן האבנים אשר על המזבח, ויערכו עצים עליה, ויקטירו את זבחם. ויהי האש על המזבח על הגולה השלישית. ויעשו חנוכת המזבח בחדש כסלו בחמשה ועשרים בו, וישימו את לחם הפנים על שולחןה', וידליקו את נרות המערכה על מנורת ה', ויהללו את ה' במקרא ההלל שמונת ימים" (יוסיפון ס"ד פ"כ).

מה הוא א"כ המקור לתיאור בספר יוסיפון, לנס האש שיצאה מהמזבח?
מחבר יוסיפון הסתמך כנראה על הכתוב בס' מקבים ב', שם מובאת אגרת שכתבו החשמונאים כשלוש שנים לאחר ה"אירוע" של חנוכת המקדש, לקהילה היהודית במצרים. בה הם כותבים:
"הואיל ואנו עומדים לחוג את [חג] טהרת המקדש בכ"ה בכסלו, ראינו צורך להודיעכם, שגם אתם תחוגו את[חג] הסוכות ואת [חג] האש, [שנתנה] בשעה שהביא נחמיה קרבנות, לאחר שבנה ת המקדש ואת המזבח. כי כשהובלו אבותינו לפרס לקחו הכהנים יראי-שמים שבאותו דור,מאש המזבח בסתר וגנזוה בתוך חלל בור יבש מבריתו, בו הצניעוה לבלתי היות המקום ידוע לאיש. משעברו כמה שנים, כאשר ישר בעיני האלהים, נשלח נחמיה,ציר ע"י מלך פרס ושלח את צאצאי הכהנים שגנזו את האש, לקחתה. וכפי שמסרו לנו לא מצאו אש אלא מים עבים (- מההמשך משתמע שמדובר בנפט). ציוה [נחמיה] לשאב אותם ולהביאם. וכשהובאו הקרבנות וצרכיהם, ציוה נחמיה את הכהנים להזות מן המים על העצים ועל מה שעליהם. וכשנעשה הדבר ועבר זמן מה, והשמש שהיתה קודם לכן מכוסה עננים, זרחה, התלקחה אש גדולה עד שהשתוממו כולם" (אגרות א"י, אברהם יערי, מסדה ר"ג 1971 - מתוך ס' חשמונאים/מקבים ב' פ"ב).
מחבר יוסיפון ככל הנראה, הבין מתוך האגרת שבדומה למה שאירע בימי נחמיה (ואף קודם לכן בימי משה במשכן ובימי שלמה בהקמת המקדש הראשון, כפי המבואר בהמשך האגרת שם), אירע אף בעת חנוכת המזבח בימי החשמונאים. (סביר להניח כך מכיון שהאש שירדה לפי המסופר, בימי משה שלמה ונחמיה, היתה כנראה רק האש הראשונית, ומאז שנדלקה דאגו שלא תכבה, ע"פ הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". יתכן שכך גם באה האש הראשונית בימי החשמונאים).

אם אכן אמת בדבר, יוצא איפוא שה"נס" של חנוכה, לא היה אלא האש שפרצה מעצמה ע"ג המזבח (באמצעות נפט וקרני השמש כאמור). משך הזמן נשכח "נס" זה, למרות שעדיין נקרא החג "חג האש" גם בראשית תקופת התנאים, ולא ידעו מה הסיבה לכינוי זה לחג. משך הזמן גם נהגו להדליק "אש" באמצעות נרות כל אחד בביתו, מה שבבוא הזמן נתקן כמצוות "נר איש וביתו" - "נרות חנוכה". לאחר קביעת מנהג ההדלקה להלכה, היא עדיין לוותה במנהגי הידור, הידועים כיום כ"מהדרין" ו"המהדרים מן המהדרין". עם הזמן גם העלו הסברים שונים לסיבת ההדלקה, לסיבת הדלקת ה"אש" בחנוכה.
בפסיקתא (פרשה ב') נאמר "ולמה מדליק נרות בחנוכה אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון ... נכנסו לבית המקדש ומצאו שם שבעה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות". היה זה לאחר שהיוונים לקחו עמם את כלי המקדש (קדמוניות היהודים שם, ורש"י ע"ז מג,א ד"ה ומלכות, ועוד). סיבה זו אולי מרומזת בתפילת "בימי ממתיהו" - "וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשיך".
סיבה מאוחרת וידועה יותר, היא "נס פך השמן" - "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (שבת כא,ב).
למעשה כל ההסברים להדלקת נרות חנוכה, הינם סביב אירועים שה"אש" היא מרכיב מרכזי בו. אך כאמור הסיבה הכי קדומה ככל כנראה, היא האש שפרצה ע"ג המזבח. ולכן משך כמה דורות כונה החג בשם "חג האורים/האש".