המפגש המסתורי שלי עם אריאל שרון בימי הבראשית של מודיעין עילית

לפני עשור ומחצה, בימים בהם הפורום 'בצלצלי שמע' עוד לא זכה אף להופיע בחלומותיהם
הורודים של ילדי ישראל, ק"ו שלא להיות מקום נערץ ונחשק לכתיבה בו ע"י רבים משלומי אמונים,

צעד לו נער שברירי בגופו, ומפרפר בנשמתו,  במבואות העיירה קרית ספר, בימי הפוסט בראשית
הראשוניים, כאשר בבואך אל המקום היו מקדמים אותך ענני חול ואבק, וזמזומי הקידוחים בהר.

השעה שעת צהריים, אמהות נחפזות עם עולליהן בסיום בוקר הלימודים, והאבות חמורי סבר
מהורהרים מיום לימודם.

הנער דנן, הצטייד בספר התהילים מוכתם הדמעות, וצעד לעבר מגדל המים וסביבותיו,
המשקיפים בואכה אל האופק ההררי ועוצר הנשימה, בתקווה שהקירבה לאיתני הטבע יפתחו את
סגור ליבו, ופרקי התהילים ששפתיו ימלמלו, יבקעו היישר מליבו אל השוכן במרומים...

בעודו קורא בקולי קולות את הפסוקים, מתמסר אל ההד החוזר אחריו מילה במילה,
שומע הוא חריקת בלמים, ולעיניו נחשף רכב אמריקאי מהודר ומוקפד, ממנו יוצא איש שיבה
שפרצופו מוכר מאי אלו מקומות, מלווה בשני מאבטחי חרש ממושקפי שמש, שמבטם מתרוצץ
בעצבנות אנה ואנה, ומשווים למתלוה אליהם תחושת יוקרה.

היה זה לא אחר מאשר אריאל שרון, שלמשמע הפסוקים שנאמרו בקול, הגיב מרחוק
 בלשונו הגרונית והמתגלגלת: תהילים אתה אומר פה ???

ואז הצטרף אל הנער להביט אל הנוף, ואף הפטיר לעברו כמה מילים על כך שהוא זכה להיות
שותף להקמת המקום עם הרב רביץ (ז"ל) בהיותו שר שיכון.

הנער שלרגע קט נתמלא גאוה, ניסה לתשאל אותו על הקו הירוק, היכן בדיוק עובר, אבל מלמול חסר פשר
הבהיר לו, שאף אחד לא התכוון לפתוח איתו ישיבת קבינט...

לבסוף נפרד ממנו והלך לדרכו, ולאחר סובבו את מגדל המים, נפנף לשלום  בנחמדות לנער הרגיש ,
מתוך הרכב המואפל....

****************************************


הימים ימי ראשית 2006,  המדינה כולה אחוזת הלם  למשמע הבשורות על מצבו הרפואי המידרדר של ראש הממשלה
אריאל שרון, הבריות נצמדו למכשירי הטרנזיסטור לסוגיהם (אינטרנטזיסטור) צמאים לכל מילה על התפתחות דרמטית...

ורק נער מתבגר אחד, שכבר הפך להיות איש מצולק תלאות, ישב לו מהורהר ליד השולחן... זכרונותיו נשאוהו הרחק הרחק, אל ימי הצהריים ופרקי התהילים מול ההרים.. ההד החוזר... ובעיני רוחו הדהדה דמותו ומבטו של אריאל שרון האחר, עם תווי פנים עדינים ומחוייכים, הקורא לו ממרחק: תהילים אתה אומר פה ???????????

ומבלי משים נשאוהו רגליו אל ארון הספרים, ואל ספר התהילים שבע הרוגז, ושפתותיו וליבו שקעו באמירת התהילים ברטט, כשבעיני רוחו הוא שומע את הקול המדהד, משנה את גווניו חליפות, מ"תהילים אתה אומר פה" בסימן שאלה, והופך להיות "תהילים אתה אומר פה" בסימן קריאה...

***********************************************************


השנה 2009, אריאל שרון בהסגר זה כמה שנים במצב של החי המת בבית החולים תל השומר, רופאיו אחיותיו ומאבטחיו,
פוכרים את ידיהם בייאוש: עד מתי נגזר עלינו הסבל הזה לשווא... מה עשינו שכה נגזר עלינו ועליו לחיות באופן הזה..

אבל היכן בעל הכנפים שיגלה את אוזנם על פרקי התהילים המסתוריים שנקראו אי שם בסמטאות אפלוליות ברטט ובדמע...

למרות שהתחלפו מאז הבעי, לא נס ליחם של צלותא ובעותא.


באיזה שנה אני התאבקתי בעפרות קרית ספר מול הנוף של אריק ורביץ זכרם לברכה - וקראתי פרק תהלים בלי לפגוש שום נמשה, [עוד לא היו עגלות ולא נצרכו לביביסיטר]. רק את ר' נתן זוכובסקי ור' יגאל רוזן ור' אברהם יצחק קוק ועוד כמה שאני כבר לא זוכר, ומולם ר' דוד שרייבר ויצחקלה להבדיל בין חיים לחיים... בהנחת אבן הפינה לבית הכנסת המרכזי. אני חושב  שזה היה בסביבות תש"ן או תשנ"א.

אבל זה גם לא במניב תהילה.

לפחות תמצא עילה יותר מוצלחת.