בית פורומים החרדים והאינטרנט

בענין שלוש שבועות...ו"דחיקת הקץ" בימינו.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/12/2009 15:48 לינק ישיר 
בענין שלוש שבועות...ו"דחיקת הקץ" בימינו.

 

הנה למדים מדברי הרמב"ם, פי"א דמלכים הל' ד' המובא לעיל ס"ק א' שמצוה לעשות הכנות לגאולה באתערותא דלתתא ואין בו איסור, ולא כמו שרבים חושבים שכל דבר שהוא הכנה לגאולה יש בו איסור דחיקת הקץ ע"פ מה שהוזכר בסוף כתובות בענין ג' שבועות, וראיה לדבר שהרי הרמב"ם כתב שקודם ישנה העמדת מלך מבית דוד שאף שאינו אפילו בחזקת משיח, רק יש הוה אמינא שאולי יהא משיח, ואין אומרים שהכנה זו ומלחמותיו הם בכלל דחיקת הקץ.

ובודאי שאין כוונת הרמב"ם שהמלך עושה בעצמו מלחמה בלי עזרה מהעם, כמו שעשה שמשון, שהרי הרמב"ם לא הזכיר כאן כלל שמשון אלא בר כוכבא, ולו היו לו ארבע מאות אלף חיילים, כדאיתא בירושלמי סוף תענית, והוא גייס אותם לפני שנתנו עליו דין חזקת משיח וע"י הצלחתו נתנו לו דין חזקת משיח, ואיך גייס אותם מתחילה, וע"כ שזה א"צ דין חזקת משיח.

ועצם העמדת מלך מישראל כבר מוזכר ברמב"ם ושו"ע וא"צ למשיח כמו שמפורש ברמב"ם פ"ה מהל' גזילה הל' י"א אבל מכס שפסקו המלך ואמר שיקח שליש או רביע או דבר קצוב והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן לפי שדין המלך דין הוא, ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל הובא בשו"ע חו"מ ס' שס"ט סע' ח' (והשו"ע לא איירי בזמן משיח).

אלמא ששייך מלך ישראל בזמה"ז, וסתם מלך ישראל היינו בא"י, ובודאי שלא שייך לומר בסתימת הרמב"ם והשו"ע שמדובר רק בחו"ל. (וכך מפורש בתוס' שהובא בר"ן נדרים כ"ח. שסתם מלך ישראל היינו בא"י, והשיטה שס"ל רק בחו"ל ס"ל רק בקרקע, הובא בגר"א שם, ואנן קיי"ל בכל גוונא כמש"כ הרמ"א שם, וכן בש"ך יו"ד ס' קס"ה ס"ק ה ).

אולם יש שיטת התוס' שהובא בר"ן נדרים כח. (שהובא ברמ"א חו"מ ס' שס"ט סע' ח') שבמלכי ישראל אין דין דינא דמלכותא משום שכל כח דינא דמלכותא הוא משום שיכול להוציא בני מדינתו מארצו אבל בא"י אינו יכול להוציא מארצו, אולם כל זה שייך לענין דברים שצריכים לבא מכח דין המיוחד של דינא דמלכותא דינא כגון שיכול המלך לקחת מיסים וארנונא בע"כ, אבל על עצם דין מלכות אינו חולק, וכן הוא בדברי הר"ן שם, (וכן כתב מפורש בתש' ח"ס חו"מ ס' מ"ד ד"ה אך, שאף הסוברים שבמלכי ישראל אין אומרים דינא דמלכותא דינא אין הדברים אמורים אלא במיסים ומכס שמטיל על כרחם. שאין אומרים בהם שבני מדינה רצונם בכך, אבל במנהגים ונימוסים שהם לטובת המדינה, לדברי הכל אין לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. ולכן כתב דהא דב"ב דף נד: מלכא אמר לא ליקנא ארעא אלא באגרתא. אין חילוק בין א"י לחו"ל. וא"כ כ"ש לכל הענינים אשר אין צריך מלך רק ב"ד, רק במציאות אין ב"ד יכול לשלוט בלי המלך או המלכות, אז יש להקים מלכות ע"פ התורה כדי לקיים כל דיני התורה. וכן הסכימו בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב ס' ע"ה, שו"ת דובב מישרים א ע') ובודאי בכל הדברים שכופין בני העיר, כגון שמירת העיר (ב"ב ז: ח. שו"ע חו"מ ס' קס"א סע' א') ואם צריך לשמור על כל המדינה גם זה כלול בהלכה זו, ובזה שייך מלכות, וכן לענין להוציא מטבע, (ע' רמב"ם פ"ה מהל' גזילה הל' י"ח) שאין שיטת התוס' בר"ן חולקת על מושג מלכות רק על גבית ארנונא. (ובל"ה קיי"ל דד"ד גם בא"י כיון דקיי"ל גם במטלטלין כמ"ש ברמ"א ובש"ך הנ"ל)

וכן למידים מן התוס' הנ"ל שאין רשות למלך להוציא יהודים ממקומם בא"י, וא"כ כ"ש שיכול ומחויב לשמור עליהם ויכול לגבות מבני מדינתו הכל כדי לשמור על אנשי מדינתו.

ומבואר מכל זה שלא שייך כלל איסור דחיקת הקץ בענינים אלו.

ומקורות חיוב בהכנת הגאולה על דרך הטבע נתבארו באריכות כבר לפני יותר ממאתים שנה, ובעיקר דעת הגר"א, שדרבן לבנות א"י על דרך הטבע, מבואר באריכת בספר קול התור (וכן בהקדמה לספר פאת השולחן מהגאון רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א,) ומבאר שם שזה בכלל עיקבתא דמשיחא ואתחלתא דגאולה, ובגדר טוריא דמשיח בן יוסף, ומביא שם קנ"ו דרכים ופסוקים בענין העבודה של משיח בן יוסף בהכנת הגאולה וישוב א"י בדרך הטבע, ע"פ סוד של צפנת פענח, (ומשיח בן יוסף הוא לא רק אדם אחד, אלא יש אדם גדול בכל דור שהוא בחינת משיח בן יוסף, וגם כל מי שמטפל בישוב א"י הוא נצוץ ממנו (ע"ש פ"א ס' כ')

וע"ע בקול התור פ"ב בהתחלה מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל ועל כל העוסקים בקיבוץ גלויות ומכ"ש על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי ציבור בארה"ק ועאכו"כ בעבודת ישוב הק' ללמוד ולדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה את כל קנ"ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף אשר על ידו קיבוץ גלויות בכל מעשי האתחלתא הבאה בהתערותא דלתתא.

ואלו הן קנ"ו הבחינות של משיח בן יוסף שבהם כלולים כל הכינוים התכונות הטובות של האתחלתא דגאולה וסימנך למספר קנ"ו כמספר "יוסף" ו"ציון", שניהם ביסוד וכן לפי המדרש (תנחומא סוף ויגש) כל מה שאירע ליוסף אירע לציון.

רק למעשה בגלל ההתנגדות להשתדלות זו נתקיימה בעיקר אחת מן התכונות ויכר יסף את אחיו והם לא הכירוהו והכל היה בהסתר גדול ע' לקמן ס"ק י' אות ד' וס' ז' ס"ק ה-ו, וס' ט'.

ובאותו תקופה חיו ג"כ הבעש"ט ותלמידו המגיד ממעזריטש, ששלחו תלמידיהם לבנות א"י, והתעוררות זו באותו תקופה ע"כ שהיתה מן השמים כיון שבאה מגדולים שהיו להם חילוקי דיעות עצומים בענינים אחרים, ובל זאת כל אחד היה שוה עם חברו בענין ישוב א"י, ויותר מאוחר אחד מראשי המעוררין היה הגאון ר' צבי הירש קאלישער ז"ל, בספרו דרישת ציון, וקיבל הסכמה מהגאון ר' יהושע קוטנר ז"ל, ועוד גדולים, ורק על ענין חידוש הקרבנות לא הסכים, וע' כל זה בספר אם הבנים שמחה, (מצוי כעת לקנות) וכן כתבתי בספר שוב אשיב, מן הגמ' מגילה יז:, וכן האריך בזה בספר התקופה הגדולה מהרב מנחם כשר ז"ל, ורצוני כאן להעתיק מדרש אחד שמבואר בו באופן חד משמעי, שאין להמתין בבנין הארץ וירושלים עד שמשיח יבא, אלא צריך לעשות כל ההכנות מקודם (הביא זקיני הגאון ר' הלל קאלאמייא זצ"ל, שהוא שלח חתנו הגאון ר עקיבא יוסף שלזינגר ז"ל לבנות א"י ולקנות קרקעות לפדות מן הגוים כי היתה עת רצון שהגוים רצו למכור שטחים עצומים בא"י (הובא בספר בית הלל ס' לא).

(רש"י תהילים ע' א) וז"ל ובמדרש תהילים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה, אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה, אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר, כך למעלה מן הענין נאמר כי א-לקים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה, הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר א-לקים להצילני. ורואים מהמדרש ששייך בנין ירושלים וקיבוץ גלויות לפני ביאת המשיח.

ויש להוסיף שכל הרעיון הזה שאין שייך שתהא מלכות לפני מלכות בית דוד, הוא שורש בחטא קדמון של מכירת יוסף, ע' באור החיים הקדוש על הפסוק (בראשית לז ח) המלך תמלוך עלינו, בא"ד ולא די בזה אלא תמלוך עלינו? שכבר באה להם הקבלה כי יהודה מלך על כולם, ואיך יבא החזיון להפך קבלה אמיתית, אלמא שטעו בזה שכיון שיש קבלה שיהודה ימלוך, לא עלה בדעתם שיש עוד מלכות לפני כן, ומשום זה התנגדו לכל רעיון של מלכות יוסף, אף בימינו כיון שיש קבלה שיבא משיח בן דוד, לא חשבו שיש מלכות בחינת יוסף מקודם, אולם צ"ע שזה ג"כ בא כבר בקבלה - ענין משיח בן יוסף, וע' בספר קול התור שמאריך בזה שכל ההכנות לגאולה על בנין הארץ הן בגדר ניצוצי משיח בן יוסף, והתחילו גדולי עולם בזה כמו האור החיים והגר"א והבעש"ט ששלחו תלמידיהן לא"י, ואילו זכינו ולא בגדו ברעיון של משיח בן יוסף, היה ההמשך ג"כ ע"י גדולי עולם, עכשיו שלא זכינו נעשה ההמשך ע"י חילונים בחינת יוסף המתנכר כמו שנא' (בראשית מב ז) ויתנכר אליהם, וכן מבואר בקול התור פ"ב שזה אחד מתהליכי הגאולה בענין (מב ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, דהיינו שתהליך הזה נעלם מהרבה בני ישראל (ע' ס' ז' ס"ק ה' וס' ח' ס"ק ד' וס' ט'). רק כנראה שלא עלה בדעתם שזה היה הנהגת משיח בן יוסף, שהרי אין נוסח זה בגילוי ולא בא נביא לומר פלוני הוא משיח בן יוסף

וכן צ"ע על אלו שהשתמשו במאמרי חז"ל בסוף כתובות, על ג' שבועות, שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות העולם ושלא ידחקו הקץ, כדי לפטור מכל השתדלות לבא לא"י, לבנות א"י, לשמור על א"י וכו' וכו', ורוצים שכל עניני הגאולה ילכו אך ורק דרך אתערותא דלעילא, בלי אתערותא דלתתא, וכן יש שרצו לפטור עצמם ממצות מלחמה נגד הגוים כעת, ומאמרים אלה לא הוזכרו כלל לא ברמב"ם ולא בש"ע משא"כ מצות ישוב א"י הוזכר הרבה פעמים בין ברמב"ם בין בש"ע, (הל' מזוזה פ"ה הל' י' , הל' שבת פ"ו הל' י"א, הל' שמיטה ויובל פ"ד הל' כ"ה כ"ז, הל' אישות פי"ג הל' כ', הל' נזקי ממון פ"ה הל' ב', הל' שכנים פ"ד הל' י', ובפ"ו הל' ב', הל' גזילה ואבידה פ"י הל' ה' בראב"ד, הל' עבדים פ"ח הל' ט', הל' מלכים פ"ה הל' ט' עד י"ב (הובא חזו"א שביעית ס' כ"ד) פ"ז הל' י"ד, ושו"ע או"ח ס' רמ"ח סע' ד', ס' ש"ו סע' י"א, יו"ד ס' רנ"א סע' ג', ס' רס"ז סע' פ"ב עד פ"ה, ס' רפ"ו סע' כ"ב, אה"ע ס' ע"ה סע' ג', חו"מ ס' קס"ח סע'י א', וכן הל' מלחמה הוזכר ברמב"ם בכל הל' מלכים, הל' שבת פ"ב הל' כ"ג, ופכ"ז הל' י"ז, וכן טור ס' רמ"ט, שו"ע או"ח ס' שכ"ט סע' ו' וס' ת"ז סע' ג')

 ובפרט עכשיו שיש כבר הרבה סיבות שג' שבועות כבר לא נוהגים עכשיו, ע' הקדמת ר' ח"ו על עץ חיים ח"א הקדמה עמוד ח' שנוהג רק באלף שנים,

וכן כשא"י נותנת פירות בעין יפה זה סימן לקירוב הגאולה כדאיתא סנהדרין צח. ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא, וכתב רש"י כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר.

 וכן כל הניסים שקרו במלחמות האחרונות, כולם מורים שכבר הגיע מזמן סיפא דקרא (שה"ש ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, שאנו כבר במצב של "תחפץ", וע' בגמ' בסוף כתובות קי"א. שיש שלומד היסוד שלא לעלות מבבל לא"י מעד יום פקדי, (ירמיה כז נב) אלמא שכשהגיעה פקידה כבר אין נוהגות השבועות, ובהצהרת בלפור שנתחזקה אח"כ בסן רימו, שנת תר"פ, ע"י שהסכימו האומות לבנות בית ליהודים בא"י כבר נחשב לפקידה כמו בזמן כורש, שג"כ נקרא פקידה כדאמרינן מגילה י"ב. מ"מ קשו קראי אהדדי, כתיב (ירמיה כט י) מלאת לבבל וכתיב (דניאל ט ב) לחרבות ירושלם, אמר רבא לפקידה בעלמא, והיינו דכתיב, (עזרא א ב) כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' א-לקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם, וע' בביאור הגר"א על זוהר חדש עמוד כ"ז. שתהיה פקידה ע"י רשיון אומות כמו ע"י כורש, וכן היה בט"ז כסלו שנת תש"ח הסכמת האומות (29.11.47 למספרם) לבנין מדינה.

 וכ"ש היום שיש כבר ד' מליון וחצי יהודים בא"י והוא יותר ממאה פעמים ממספר האנשים של זמן שיבת ציון בימי זרובבל, שהיו רק כארבעים ושתים אלף (ע' עזרא ב סד) וכן היו הרבה מחללי שבת ונשואים לגויות, וע' רד"ק ריש מלאכי שרובם לא היו שומרים תורה, והיום יש הרבה יותר שומרי תורה וישיבות וכוללים וחדרים מזמן זרובבל, וכן כבר הראנו הקב"ה ניסים גלוים בכמה מלחמות, (למי שאינו כופר בהניסים או משיאן לדבר אחר) .

וכל זה נעשה ע"י הקמת המדינה, ולא היה שייך להמשיך המנדט הבריטי, שהרי הם כתבו ספר הלבן וצמצמו העליה עד שכשבאו ספינות המעפילים מלאות יהודים מן הגולה החזירו אותם, וקיבוץ גלויות שכתוב בתורה נעשה ע"י הקב"ה בהתלבשות ובשליחות של הקמת המדינה.

ויש עוד כמה סברות שלא שייך היום ג' שבועות, משום שאחת מג' שבועות היא שהגוים לא ישעבדו את ישראל יותר מדאי, והם עברו על זה באופן שלא שייך להיות להיות יותר גרוע בזמן השואה, ויש כלל שב' אנשים שנשבעו זה לזה ואחד עובר על השבועה, נפטר ג"כ השני, ע' יו"ד ס' רל"ו סע' ו', ובביאור הגר"א שם הביא מקור לזה מן הגמ' סוטה י. ששמשון לחם נגד הפלישתים אף שאברהם אבינו עשה שבועה לאבימלך שלא ילחם נגד הפלישתים, משום שהפלישתים עברו תחילה על השבועה ולחמו נגד ישראל, ממילא בטל ג"כ הסכם של אברהם, וכן בבראשית רבה, סוף ויצא, שדוד המלך לחם נגד עמון ומואב אף שבתורה כתיב שאסור להתגרות בעמון ומואב, ( דברים ב ט ויט), והטעם שמותר, משום שעמון ומואב הפירו את השלום והתחילו להתגרות בישראל, ממילא בטל האיסור להתגרות בהם ע' ברמב"ן על הוספות לספר המצות (לא תעשה בסוף בד"ה עוד אחת) וע"ש שכתב עוד שענין שלא לגרות באומות האלו הוא רק להתחיל להתגרות בהם, אבל אם הם מתחילים מותר להכות בהם מכה חזקה,

וחוץ מזה, עכשיו לא שייך כלל ענין ג' שבועות, דמה תאמר שלא יעלו בחומה? אנו כבר עלינו, וזה היה בהסכם האומות, ומה תאמר שלא ימרדו באומות העולם? הרי אין אנו מורדים בהם אלא הם מורדים בנו, שהערבים הורגים יהודים ורצונם לקחת הארץ מידינו אשר קיבלנו ע"י השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו. ואם האומות העולם לא מסכימים שאנו נגרש הערבים אשר לוחמים בנו, אז הם המורדים, וראייה ברורה לזה, שהרי איתא בש"ע ס' שכ"ט שגוים שבאו על עסקי תבן וקש בעיר הסמוכה לספר לוחמים נגדם, ולא אמרינן שיש כאן מרידה באומות, וכן שלא לדחוק הקץ לא שייך, שלא אנו דוחקים הקץ רק הקב"ה שהכניס אותנו במצב כזה שאנו צריכים לקיים מצות גירוש, והשבעתי אתכם בנות ירושלים אם "תעירו" נאמר, ועל הקב"ה אין איסור זה. אלא הוא דוחק אותנו ואם עי"ז תצא ישועה לכל ישראל אנו נשמח, ואם אנחנו בשב ואל תעשה אנו מרחקים הקץ ח"ו, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך,

וכן יש שחושבים שדחיקת מעשים מעין זה של מלחמות היא דוקא ע"י נביאים שעומדים לפנינו היום ואומרים לך תעשה כך וכך, ואין הדבר כן, אלא צריך להבין מן המצב מה צריך לעשות, וזה בכלל השגחת ה' וכן כל מגילת אסתר היה בצורת הסתר והכל היה השגחת ה'. ובמלחמת מצוה א"צ סנהדרין(ע' ברמב"ם פ"ה דמלכים הל' א-ב). וכן מלחמת בר כוכבא לא היתה ע"י נביאים, ואף אחד לא התנגד לו על עצם המלחמות, כמבואר ברמב"ם פי"א במלכים. וזה היסוד שהגואל צריך לעשות דרך אתערותא דלתתא ולא לחכות על אתערותא דלעילא, ועל אחת כמה וכמה אם כבר נעשה אתערותא דלתתא, לא להכחיש ולומר שהכל מעשה שטן, אלא להאמין שהכל מן השמים בהנהגה נסתרת, נסים מלובשים דרך הטבע ע"י אתערותא דלתתא.

מה שכתבנו שבהצהרת בלפור נתבטלו השבועות יש בזה מכתב מהגאון ר' מאיר שמחה הכהן בעל האור שמח העתקנו ס"ק ט"ו.





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/1/2010 21:06 לינק ישיר 

בס"ד אור ליום א ב שבט התש"ע
ידידי כי_טוב
השבועות הללו התבטלו והגיע זמן הקץ דבעתה היום בשבת פרשת וארא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/12/2009 09:48 לינק ישיר 

בס"ד

יישר  כ"ח  ידידי ....


דברי  חכמה עמוקה  הבאת .....

אבל  נאמר: 
נא זְכֹר אֲדֹנָי, חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ; שְׂאֵתִי בְחֵיקִי, כָּל-רַבִּים עַמִּים. נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה: אֲשֶׁר חֵרְפוּ, עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ. 


ולהזכירך ידידי היקר לא העם ימליך  את המשיח לפי דברי הכתוב...

כי  הקב"ה  בעצמו  ימליכו  על  העם  על אפם וחמתם של מתנגדיו ואוייביו ...



שנאמר: תהילים  פ"ט


נ אַיֵּה, חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי: נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד, בֶּאֱמוּנָתֶךָ. ?


כי הבטיח הקב"ה  יתברך ....


 מהנאמר בהמשך:


ד כָּרַתִּי בְרִית, לִבְחִירִי; נִשְׁבַּעְתִּי, לְדָוִד עַבְדִּי. ה עַד-עוֹלָם, אָכִין זַרְעֶךָ; וּבָנִיתִי לְדֹר-וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה. ו וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה; אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים. ז כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַיהוָה; יִדְמֶה לַיהוָה, בִּבְנֵי אֵלִים. ח אֵל נַעֲרָץ, בְּסוֹד-קְדֹשִׁים רַבָּה; וְנוֹרָא, עַל-כָּל-סְבִיבָיו. ט יְהוָה, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת--מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ; וֶאֱמוּנָתְךָ, סְבִיבוֹתֶיךָ.




כ אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן, לַחֲסִידֶיךָ-- וַתֹּאמֶר, שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבּוֹר; הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם. כא מָצָאתִי, דָּוִד עַבְדִּי; בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו. כב אֲשֶׁר יָדִי, תִּכּוֹן עִמּוֹ; אַף-זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ. כג לֹא-יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ; וּבֶן-עַוְלָה, לֹא יְעַנֶּנּוּ. כד וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו; וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף. כה וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ; וּבִשְׁמִי, תָּרוּם קַרְנוֹ. כו וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ; וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ. כז הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה; אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי. כח אַף-אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ; עֶלְיוֹן, לְמַלְכֵי-אָרֶץ. כט לְעוֹלָם, אשמור- (אֶשְׁמָר-) לוֹ חַסְדִּי; וּבְרִיתִי, נֶאֱמֶנֶת לוֹ. ל וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ; וְכִסְאוֹ, כִּימֵי שָׁמָיִם.




לד וְחַסְדִּי, לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ; וְלֹא-אֲשַׁקֵּר, בֶּאֱמוּנָתִי. לה לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי; וּמוֹצָא שְׂפָתַי, לֹא אֲשַׁנֶּה. לו אַחַת, נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי: אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב. לז זַרְעוֹ, לְעוֹלָם יִהְיֶה; וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי. לח כְּיָרֵחַ, יִכּוֹן עוֹלָם; וְעֵד בַּשַּׁחַק, נֶאֱמָן סֶלָה.




נג בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם: אָמֵן וְאָמֵן




ועוד  נאמר:

יחזקאל   ל"ד

ֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה--אֲלֵיהֶם: הִנְנִי-אָנִי--וְשָׁפַטְתִּי בֵּין-שֶׂה בִרְיָה, וּבֵין שֶׂה רָזָה. כא יַעַן, בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ, וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ, כָּל-הַנַּחְלוֹת--עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה, אֶל-הַחוּצָה. כב וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז; וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין שֶׂה לָשֶׂה. כג וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד, וְרָעָה אֶתְהֶן--אֵת, עַבְדִּי דָוִיד; הוּא יִרְעֶה אֹתָם, וְהוּא-יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. כד וַאֲנִי יְהוָה, אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, וְעַבְדִּי דָוִד, נָשִׂיא בְתוֹכָם: אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי. כה וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים. כו וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי, בְּרָכָה; וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ. כז וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם, לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטוֹת עֻלָּם, וְהִצַּלְתִּים, מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם. כח וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם, וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם; וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח, וְאֵין מַחֲרִיד. כט וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע, לְשֵׁם; וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב, בָּאָרֶץ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עוֹד, כְּלִמַּת הַגּוֹיִם. ל וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם--אִתָּם; וְהֵמָּה, עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה. לא וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם: אֲנִי, אֱלֹהֵיכֶם--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.



ועוד  נאמר  לחזק את הכתוב....




יחזקאל   כ'


ל לָכֵן אֱמֹר אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם, אַתֶּם נִטְמְאִים; וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם, אַתֶּם זֹנִים. לא וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל-גִּלּוּלֵיכֶם, עַד-הַיּוֹם, {ס} וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל: חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-אִדָּרֵשׁ, לָכֶם.


לב וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן. לג חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:

אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם.




לד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם, מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם--בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. לה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-מִדְבַּר הָעַמִּים; וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לו כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם--כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.



לז וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם, תַּחַת הַשָּׁבֶט; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית. לח וּבָרוֹתִי מִכֶּם, הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי--מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם, וְאֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.



לט וְאַתֶּם בֵּית-יִשְׂרָאֵל כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, וְאַחַר, אִם-אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי; וְאֶת-שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ-עוֹד, בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם. מ כִּי בְהַר-קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה--שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, בָּאָרֶץ: שָׁם אֶרְצֵם--וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת-תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת-רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם, בְּכָל-קָדְשֵׁיכֶם. מא בְּרֵיחַ נִיחֹחַ, אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם.
 


מב וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ, לַאֲבוֹתֵיכֶם. מג וּזְכַרְתֶּם-שָׁם, אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל-עֲלִילוֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם, בָּם; וּנְקֹטֹתֶם, בִּפְנֵיכֶם, בְּכָל-רָעוֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם. מד וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי: לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.




שנאמר

שובו  אלי ואשובה אליכם ....


כי...


ב -  ה' נעשה  חיל  והוא  יבוס  צרינו....





להזכירכם ...

ביחד  אנו כ"ח ...

ובפירוד  אין  לנו  מנוח....


שנאמר:  והיונה לא מצאה  מנוח  לכף  רגלה ....



כמובן  כל  הנאמר  פה  הוא  כפי  הבנתי ....


שנאמר:

רבות  מחשבות  בלב  איש  ועצת  ה'  היא  תקום  ...


עצת ה'  לעולם  תעמוד...


והמשכילים  יזהירו....


כן  יהי  רצון .....



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/12/2009 15:55 לינק ישיר 

הדברים הועתקו מתוך הספר הנפלא "שפל אנשים יקים עלה",
שכתב הרב ברנד שליט"א...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > החרדים והאינטרנט > בענין שלוש שבועות...ו"דחיקת הקץ" בימינו.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext