פרשת ויגש - רעיונות על פרשת השבוע מתורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

חגי הנביא מנבא: "עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... (משתכלה מלכות פרס זו המושלת עליכם עוד אחת תקום למשול עליכם להצר לכם מן מלכות יון ומעט יהא זמן ממשלתה-רש"י) וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם... וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי...וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי..." (חגי ד, ו-כג) הנביא מבשר לנו שתהיה מלחמה (אך לא מפרש בין מי למי) ובה יהיה נצחון גדול לישראל וזרובבל יעלה לגדולה.

חז"ל אומרים שעניין זה רמוז בתורה: ""עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'" זו ביאה ראשונה "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה" (סוטה לו.) כלומר בזמן שעזרא עלה לארץ לאחר גלות בבל היה ראוי לעשות להם ניסים כדרך שנעשו להם בעלייה ראשונה בימי יהושע בין נון, שנכנסו לארץ וכבשוה תוך כדי ניסים גדולים כגון קריעת הירדן, "שמש בגבעון דום" וכו'. מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א: ייתכן לומר שזו כוונת חגי בנבואתו, דהיינו: נבואת משה רבינו הרמוזה בתורה עומדת להתקיים, ובני ישראל עומדים להיגאל גם עכשיו בחיל ובכוח ובניסים גדולים.

אולם זמן קצר לאחר מכן, זכריה הנביא מנבא: "זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד, ו – מתוך הפטרת שבת חנוכה) כלומר: נבואת משה רבינו וחגי הנביא לא תתקיים כעת; אמנם ייגאלו אבל לא בחיל ובניסים גדולים כמו בימי יהושע. ומדוע? "אלא שגרם החטא" (סוטה לו.) על איזה חטא מדובר?

ובכן הנביא אומר: "וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים" (זכריה ג, ג) הגמרא שואלת "וכי דרכו של יהושע (הכוונה על יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בתחילת בית שני) ללבוש בגדים צואים?" אלא שהיו לו בנים נשואים לנשים נוכריות שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בהם (סנהדרין צג.). ולא רק בני יהושע נכשלו בחטא זה, בספר עזרא ישנה רשימה ארוכה של כוהנים רבים שגם הם היו נשואים לנשים נוכריות ובעקבות חטא זה הקב"ה מעכב את הגאולה בחיל ובכוח. זהו פירושה של נבואת זכריה "לא בחיל ולא בכוח".

לאחר מכן מוסיף הנביא זכריה ואומר: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (שם ד, י) ישנה אכזבה בקרב העם, הם ציפו לגאולה ניסיית כמו בימי יהושע בן נון והנה מתבשרים שהיא לא תתקיים כך. כבר בתחילת בית שני היו רבים שבכו בגלל שהבית לא היה גדול בעיניהם כמו בית המקדש הראשון ועכשיו הם שומעים שגם הנבואה על הגאולה בחיל ובכוח לא תתקיים, בשורה שגרמה למשבר גדול בחלק מן העם. בעקבות זה נוצר מצב דומה לתופעת ההתיוונות בימי היוונים. לכן אומר להם הנביא: אין לכם לבוז לגאולה הבאה ב"קטנות", כי סוף סוף יש בית מקדש ויש קורבנות, ובעתיד תהיה גם מלחמה"וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן" (שם ט, יג) וינצחו בה. (עיין עלון פר' וישב תש"ע) לכן, גם אם כעת לא מתקיימים כל הדברים הגדולים שחגי הנביא מבטיח הגאולה תהיה.

שואל הרב: איך ייתכן שהקב"ה חזר בו מהבטחה מפורשת? הרי ידוע שנבואה טובה שנמסרה לנביא והנביא מסרה לישראל אין הקב"ה חוזר ממנה, וכך פסק הרמב"ם: "כל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר" (הלכ' יסודי תורה פ"י ה"ד) אם כן איך אפשר לומר שנבואת משה וחגי יתבטלו?

התשובה היא שאכן נבואות הללו לא התבטלו, אלא שמשה וחגי לא פירשו מתי יתקיימו; אם היינו זוכים הנבואה הייתה מתקיימת בימי עזרא, אולם כוון שלא זכינו נדחת לעתיד לבוא. כך היה גם בגאולה הראשונה; הקב"ה אמר לאברהם אבינו בברית בין הביתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) אך לא פירט לו מתי תתחיל ספירת השנים הללו; אם היינו זוכים הספירה הייתה מתחילה כבר אז, אולם היות ולא זכינו התחילה רק בלידת יצחק. מצד שני החשבון היה יכול להתחיל בירדת אבותנו למצרים או בתחילת השעבוד (לאחר מותם של בני יעקב) אלא שהועילה תפילתם וזעקתם של בני ישראל וקושי השעבוד והחשבון התחיל הרבה שנים לפני כן.

כך גם לגבי הגאולה העתידה, המלאך אומר לדניאל בלשון סתומה מתי תהיה הגאולה, ודניאל אומר:"וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה" (דניאל יב, ח) והמלאך עונה לו: "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ" (שם ט) "ר''ל לך משאלתך ולא תשאל עוד כי דברי הגאולה יהיו סתומים וחתומים ברמז לבל ידעוה עד עת קץ אבל בבוא הקץ יתחכמו הכל להבין הרמז " (מצודת דוד)

שואל הרב: מדוע המלאך מוסר לדניאל את הנבואה בלשון סתומה ומסרב לפרשה? ועוד קשה: הרי רבי סעדיה גאון ורש"י והמלבי"ם עשו חשבון על פי דברי המלאך מתי תהיה הגאולה; אם דניאל לא הבין את דברי המלאך איך הם הבינו? וכי רס"ג ורש"י והמלבים היו יותר גדולים מדניאל? אלא שכמו שגאולת מצרים ניתן לפרשה ולחשבה בכמה אופנים כך גם לגאולה העתידה שנאמרה לדניאל בנבואה יש כמה דרכים ואפשרויות לקבוע מתי תהיה ואינה בתאריך חד משמעי אלא תלוי במעשינו, אם נזכה - "אחישנה", ואם לאו – "בעיתה". יוצא מכאן שביאת המשיח ובניין בית המקדש ייתגשמו לפי מעשינו, הם המה שיקבעו מה יהיה החישוב הנכון של הקץ, ולכן לא טעו חכמנו הראשונים בחישובם אלא שלא זכינו לכך, וגם דניאל ידע את כל התאריכים שחישבו רס"ג ורש"י וכו' אלא שרצה לדעת מה יהיה התאריך המדויק; לשאלה זו ענה המלאך שאין הדבר תלוי אלא בישראל. והנה לא רק תאריך הגאולה ייקבע באופן זה אלא גם צורת הגאולה. "זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור" (סנהדרין צח.)

למעשה חלומות יוסף גם ניתן היה לפרשם כנבואה לתחילת גלות מצרים, וירידת השבטים למצרים הייתה אם כן בצורה מכובדת; אולם אחי יוסף לא פירשו חלומות אלו כנבואה ומכרו אותו לעבד, דבר שבהחלט אינו מכובד.

יוצא מכל האמור שמעשנו בעלי משקל כבד ומחובתנו לדאוג לתקנם כדי שיחד כולנו נקרב את גאולתנו.