מתוך הספר "ושפל אנשים יקים עלה" של הרב ברנד שליט"א.
דברים עמוקים ונפלאים לענ"ד!
(בראשים ל"ח ו') ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר.
ונגיד כאן בדרוש הזה כי יהודה הוא משל לכנסת ישראל וכולל כל חוגי היהודים, כי כל היהודים נקראים על שם יהודה, ותמר הוא משל לציון, ע' בעל הטורים (בראשית ל"ח ט"ו) ויחשבה לזונה, (ישעיה א') איכה היתה לזונה, מה תמר תחילתה בבזיון ולבסוף בכבוד אף ירושלים סופה בכבוד כדכתיב ולכבוד אהיה בתוכה וזהו זאת קומתך דמתה לתמר עכ"ל ויתבאר בדרוש הזה דברי הבעל הטורים כפשוטו ומשמעו ממש,
הנה כנסת ישראל קיבל התעוררות לשלוח בנים לציון. וזה שנאמר ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר אולם ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' ואמרו חז"ל שלא רצה שתתעבר כדי שלא יכחיש יפיה. והנמשל, שלא רצו להוליד בנים לציון משום ענין של נוחיות. שבחוץ לארץ הדירות יותר יפים וכו'.
ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך וגו' וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וגו' ושיחת ארצה וגו' היינו מן המנהיגים היו מי שחושש שאם ילכו לא"י יפסידו מקומן ולא יהיו עוד תלמידים שלהם אלא של אחרים על כן מיאנו לתת בנים לציון וקיררו העליה.
ויאמר יהודה לכלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני. כי אמר פן ימות היינו שחשש כנסת ישראל שיש סכנת דרכים בעליה בא"י על כן קירר הענין של העליה.
ותלך תמר ותשב בית אביה. דהיינו שציון חיכתה שיבאו בזמן מאוחר, אולם הם לא באו.
והנה ראתה ציון, שההתעוררות שיבואו בניה לציון, מצד רוח הקדושה ואהבת א"י במסירת נפש אינו תופס הרבה מעמד, ורק אצל מיעוטי דמיעוטי תפס כגון תלמידי הגר"א והבעש"ט ועוד קצת, אבל לא אצל השאר, אולם א"א לבנות כך א"י.
אז חשבה ציון עיצה הרי יש בתוך כנסת ישראל ג"כ יצר הרע גדול של עריות. ויש בנ"א מהם שע"י יצר הזה אפשר למשוך אותן. אולם אותן בנ"א אי אפשר לדבר אתם על מצות ומעשים טובים רק לדבר איתם על דברים גשמיים ואז יבואו. וצריך לכסות מהם שיש הרבה דברים שבקדושה בא"י , אולם אמרו חז"ל לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא וכו' וא"כ אלו שנתגבר עליהם היצר, ג"כ היו בגדר מעין עובדי ע"ז או כופרים וכדומה.
הנה נתנה ציון רוח בעולם, שבא"י אפשר לעשות בקלות כל מה שרוצים ואין מי שמעכב לעשות כל הנאות עולם הזה. ועי"ז משכה המונים אליה. וכיונה ציון בזה שאח"כ יבאו ג"כ החרדים לאט לאט עד שיתהפך הדבר.
וזה שנא' ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה. דהיינו שהחרדים לא באו על כן צריך למשוך החילונים, ואח"כ יבואו החרדים ויראה יהודה ויחשביה לזונה. כי כסתה פניה. היינו חלק מכנסת ישראל שמשועבד לתאוה. ולא הכירו שיש קדושה מתחת הצעיף. כי אלו ידעו זה, לא היו רוצים, וזה שנא' ויט אליה אל הדרך ויאמר הבא נא אבא אליך כי לא ידע כי כלתו היא אולם ציון השיבה ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי היינו קצת דבר שבקדושה צריך בכל זאת להניח לי.
ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך הכונה שציון תבעה, שהחותם, הוא חותם אות ברית קודש, הוא המילה. ישאר אצל ישראל וכן פתילך הוא הבגד כמו שנא' (שמות כ"א ח') בבגדו בה ואמרו חז"ל כיון שפירש טליתו עליה היינו נישואין, והכונה שנישואין וסידור קידושין ישאר אצל התורה, וכן מטך, הוא מטה רבנים, שעכ"פ יהא הכשרות והשחיטה אצל הרבנים. ואף אם א"א לתקן כשרות גמור מ"מ קצת ישאר והצבא יקבל בשר שחוט וכן ימכר בשר כשר ברוב החנויות.
ויהודה, היינו חלק התאוה והחילונים שיש ביהודה הסכימו לזה. ויבא אליה ותהר לו היינו שעשו מדינה בהרבה תאוות ועבירות אבל ג' דברים הנ"ל נשארו אצל התורה (פחות או יותר אף שאינו מאה אחוז).
וישלח יהודה את גדי העיזים לקחת הערבון. וגו'. היינו שרוצים לבטל נישואין וכשרות ע"י הרבנים אולם לא הצליחו כמו שנא' ולא מצאה.
ויהי כמשלוש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים. הכונה הג' חדשים הם גדר זמן שנשכח ליהודה מה שעשה והוא עכשיו נוהג בקדושתו כנשיא. על דרך התורה והיראה. והוא מרומז כאן על חלק של כנסת ישראל שאינו משועבד לתאוה. ורוצה לשמור התורה על דרך התורה והיראה. כמו שביארנו בהתחלה. ועכשיו הגידו לו, שתמר היינו ציון הפעילה אצלה מדינה שמתנהגת על פריצות גדולה, גיוס בנות ושאר הפקרות.
ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. וזה כעין כשבא האדמור מסטמר ז"ל לא"י הכריז ואמר כל מה שהציונים בנו עתיד ליחרב.
היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלו לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה. הכונה שציון משיבה.. בשביל מי הפעלתי כל התאוות האלה. בשביל חלק זה של כנסת ישראל ששייכים אלו ג' דברים, מילה. נשואים על דרך התורה וכשרות. הכר נא וגו' תאמר אתה האם בשביל שהחילונים יעשו כל התאוות השארתי העירבון או בשביל שהחרדים יבאו אח"כ לקחת השילטון. ויחזירו כולם בתשובה.
ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני. היינו החרדים מכירין טעותם. ואומרים שציון צדקה. שכל מה שעשתה היא בשביל התורה, רק הוצרכה ללכת בדרך עקיפים דרך התאוה. שהרי לא נתתיה לשלה בני. הרי אנו החרדים לא רצינו לעלות לא"י והוצרך ציון למשוך החילונים, אבל עיקר הכונה היה להפוך אח"כ כולו לתורה
ועדיין יש לעיין למה נתגלגל הדבר באופן נסתר כזה.
ובחז"ל מבואר התירוץ, ע' במדרש למה נסמכה פרשת יהודה לפרשת מכירת יוסף ר' יוחנן אמר, כדי לסמוך הכר להכר. והכונה, שיהודה אמר ליעקב (בראשית ל"ז ל"ב) הכר נא הכתונת בנך היא אם לא. ובשביל זה נענש שתמר אמרה לו (ל"ח כ"ה) הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלו. הנה הכר נא הכתונת, רצה לרמות את אביו שלא ירגיש שמכר את יוסף, ונענש. שתמר נסתרה ממנו והוצרך לגלות על חטא.
ואמרו חז"ל (יומא ט:) ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם. אחרונים שלא נתגלו עונם לא נתגלו קיצם. שמבואר הדבר למה לא ניתנה הארץ מתחילה ע"י החרדים משום שלא נתגלה חטאם ומחביאים אותם. וכן דברים שהפכו את המצוה לעבירה, שאז בדיקת החטא, קשה מאוד, ולזה אפילו יסורים ומלך קשה כהמן לא יעזור, שכל מה שצועקים יותר שצריך לחזור בתשובה, לא יעזור לתקן אדרבה מתרחקין יותר מן התיקון, כיון שחושבים שהמצוה היא עבירה, וכן כשהפכו העבירה למצוה,
וזה מבואר כאן שיהודה אמר ליעקב אבינו הכר נא. היינו שרצה לכסות חטאו, ומש"ה נתכסה תמר לעיניו. ואח"כ אמרה הכר נא. שהוצרך לגלות חטאו, ועי"ז בא הגאולה.
(ל"ח כ"ז) ויהי בלידתה ויתן יד. יש כאן שתי אפשרות לפרש ואולי שתיהם אמת, אולי מרומז ענין על אלו שהכריזו משיחות על האדמו"ר מלובביץ זצ"ל כי ידוע שהדביקו מודעות בכל רחבי הארץ בצורה של חצי עיגול השמש שמתחיל לזרוח וכתבו הכונו הכונו לביאת המשיח. (אולי יש רמז בחז"ל על זה בשישית קולות, ע' רש"י שם )
ושוב אח"כ הכריזו ברוך הבא מלך המשיח. הנה הנה בא. הנה בא מלך המשיח. והדביקו תמונתו כשהוא מרים ידו, בכל רחובות קיריה, וזה שנא' ויתן יד דהיינו שהכריז שעוד מעט יבא מלך המשיח. ותיקח המילדת ותקשור על ידו שני. ושני הוא דבר הזורח כמו שכתב רש"י על הפסוק ויקרא שמו זרח. שהוא המודעות של השמש כנ"ל. וכ"כ ברמב"ן שזרח מרומז על השמש. לאמר זה יצא ראשונה. שהכריזו שהוא המשיח שיצא מיהודה. כמו שנא' ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן
אולם הדבר היה גדר טעות שנא' ויהי כמשיב ידו הכונה, מרומז כאן שיפסיקו לדבר על ענין זה, אז יתנו מקום לפרץ שהוא המשיח האמיתי לבא. (וע' בענין זה ס' ב' ס"ק כב וס' ד' סס"ק ז')
וזה שנא' והנה יצא אחיו, ותאמר מה פרצת עליך פרץ. דהיינו מלך המשיח האמיתי שישלוט על כל העולם. והוא תולדותיו של פרץ אבי דוד. אשרי המחכה לביאתו. ויתקיים ימין ושמאל תפרצי ואת ה' תעריצי על יד איש בן פרצי ונשמחה ונגילה
ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא את שמו זרח כאן מרומז שאחר שיחזרו בו ממשיחות שלו, יהא מעשיו מוכרים בתוך כלל ישראל. כל הזיכוי רבים שעשה שהחזיר רבבות מעם ישראל בתשובה וכל הדברים הטובים שנתן בתוך כלל ישראל. ודרך שלו יהא אחד מן דרכים שיחזירו בתשובה החילונים
וכמדומני שכבר הגיע הזמן שג"כ יהדות החרדית תחזור בתשובה...
