| נשלח ב-5/1/2010 12:38 |
 |
| |
אני צריך עצה דחוף
שלום לכולם פגשתי היום את הפורום הזה, ואולי מכאן יצמח את הישועה.
ובכן לפני שנתיים נולד בני למז''ט, היה לאשתי הריון תקינה, הוא נולד בריא והתפתח עד גיל תשעה חודשים כמו שצריך, ואז הוא קיבל ווירוס וההתפתחות שלו נעצר, וגם הדרדר, התחיל לפזל, לפרכס, במשך שישה חודשים במקום להתפתח הוא הלך אחורה, ומה שהוא ידע לפני כן (כמו לעמוד, לזחול) הוא הפסיק לעשות, הלכנו אצל הרופא הכי גדול בתחום שיש במדינתי, ואחרי כל הבדיקות, הוא אמר שאין מקום לדאגה והוא יתפתח כמו כל ילד.
אחרי התקופה ההוא הוא אכן התחיל להתפתח שוב, עשינו גם ניתוח על שתי עיניו בגלל הפזילה, כרגע המצב הוא ככה, בעוד חודש הוא יהיה שנתיים, הוא זוחל מאוד מהר, הוא מבין הכל מה שאומרים לו, אבל הוא מדבר רק מילים בודדים, ועוד כמה חצי מלים, והעיקר הבעי' שהוא עדיין לא הולך בכוחות עצמו, אם נותנים לו יד או שהוא יכול להחזיק משהו, הוא הולך, אבל לבד הוא לא הולך.
אני הולך איתו פעמיים בשבוע לפיזיותרפיסט, ואצלו הוא כן הולך בכוחות עצמו הוא עושה 10 צעדים, אבל הוא עושה את זה בגלל שהגוי צועק עליו והוא מפחד ממנו, והוא עושה את זה תוך בכיות נוראות כאילו הורגים אותו, בבית שיש אטמוספרה אחר הוא לא רוצה ללכת ואפי' לעמוד לבד הוא לא רוצה בשום אופן.
אנחנו (כל המשפחה) מנסים ללמד לו ללכת, מבטיחים לו ממתקים, אבל כלום לא עוזר, הוא מרמז לנו בשפה שלו, שהוא לא צריך כלום, ושנעזוב אותו בשקט, לפני שבוע שעבר, חשבתי שאני יכול לשחק פיזיותרפיסט, והתחלתי לדבר בשפה המקומית, ובקול מאיים כמו שהגוי עושה, הוא הסתכל לי בעיינים וכשראה שאני מתכוון לזה ברצינות, הוא התחיל לרעוד ולבכות אבל הוא התחיל ללכת, הוא כעס עלי ולא רצה להסתכל עלי כמה יומים, ומאז, הוא לא רוצה ללכת איתי אפילו כשאני אוחז אותו ואני צריך להבטיח לו שאני לא יעזוב אותו.
למרות שאיני פסיכולוג, אני מבין לבד שזה לא הדרך, ואסור לעשות את ה"תרגיל" הזה שוב, אבל השאלה שלי הוא, אולי אני טועה ואולי למרות שזה נשמע ברוטלי, זה כן הדרך היחידה לשבור לו את הפחד מללכת, וכן צריכים לאכוף אותו ? או אולי יש כאן למישהו רעיון אחר ? ואולי כל ההליכה לפיסיוטרפיסט אסור ? ופשוט לישב בחיבוק ידיים ולחכות שהישועה יבוא מהשמיים ?
תודה מראש לעונים.
תוקן על ידי קיוסק ב- 05/01/2010 12:43:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2010 12:54 |
|
| |
כמו שכתבתי המצב לא היה פשוט, לפי הנורולוג לא היתה סיבה שהוא לא ילך, ואכן בפעוטון הוא עשה כמה צעדים. אבל בבית הוא לא רצה בשום אופן ללכת וגם לא לעמוד לבד, כמו שסיפרתי אצל הפיזיוטרפיסט הוא גם הלך, אבל זה היה נגד רצונו, ומתוך בכייה ורעידות, בקיצור היינו בדילמא קשה, להמשיך לשלוח אותו למטפל לא רצינו פחדנו על תוצאות לא טובות לטווח ארוך, לא לעשות כלום גם לא רצינו, כי הימים והחודשים עוברים ואין התקדמות.
עד ש...
לא תאמינו אולי אבל ככה זה באמת היה.
לפני שבוע בשבת סיפרתי לילדים בסעודת שבת סיפור שקראתי באחת מהעלונים שמפיצים בבתי מדרשות על אשה שהיה לה בן עם מום בלב והרופאים התייאשו ממנו, ובסף היצלחה לכנס להחפץ חיים זצ''ל והוא אמר לה להקדים את השבת בכמה דקות ולהכין את השולחן שבת כבר אחה''צ ולא לעשות מלאכה מעת הדלקת הנרות, והיא הבטחה והיה לה ישועה.
אחרי שגמרתי לספר, חשבתי שבעצם גם לנו יש בעי' עם ההתפחות של בני, לכן שאלתי לאשתי ולכל הילדים אם הם יכולים לקבל על עצמם להיות מוכן כמה דקות לפני הדלקת נרות ולא לעשות מלאכה אח''כ, לזכות האח הקטן. כמובן שכולם הסכימו.
הקטן'ציק היה אז במטה, בשבת בבוקר הוא התחיל ללכת עם עגלה עם בובה גם היה בעגלה בקבוק עם ליטר וחצי מים, בשבת אחה''צ הוא הלך עם העגלה בלי הבקבוק, ביום ראשון הוא הלך בלי כלום.
שהשם יעזור גם להלאה, ולכל היהודים.
תוקן על ידי קיוסק ב- 16/03/2010 12:58:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2010 08:39 |
|
| |
קיוסק- זו בשורה מאד משמחת !
הסיפור שלך ושל ילדך נוגע ללב ומאד מרגש לשמוע שהילד הולך ב"ה
תודה שזכרת לשתף אותנו גם בשמחות...
אולי תוכל לשתף אותנו קצת בתהליך שאתם והילד עברתם?
בשורות טובות
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2010 20:03 |
|
| |
אם יש כאן מישהו שלקח ללב את עניני, אני מודיע לו-לה. שבני הולך ב''ה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2010 01:04 |
|
| |
GRAYTA, אלוי תגידי לנו במה את עוסקת ומה המקצוע שלך איפה למדת וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 23:02 |
|
| |
נראה לי שהילד מרוויח כל כך הרבה תשומת לב שלא שווה לו ללכת.
כפי שאני מבינה מתוך דבריך לילד אין שום בעיה וביום שתרדו ממנו הוא יתחיל ללכת.
אבל אם אתה רוצה תשובה יותר מקצועית וטובה אתה יכול לפנות אלי באישי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 14:32 |
|
| |
זה לא כל כך מצחיק זה רק מסביר בצורה יותר חזקה שהקושי של הילד לא מוטורי, והוא בא לידי ביטוי דוקא איתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 14:24 |
|
| |
שוב תודה לכל המגיבים, בנתיים אני לא עושה כלום ואני מחכה שזה יבא מעצמו, מצחיק שבפעוטון הוא עומד בלי עזרה וכשהוא רואה אותי -כשאני בא לקחת אותו- הוא מתיישב מיד על הרצפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2010 21:14 |
|
| |
שלום, לא נראה לי שטיפול במח אחד יכול לעזור לילד. כמו שאמרה רונית, כדאי לבדוק שוב אצל נוירולוג או פסיכולוג התפתחותי מה קורה בשלב זה. ואולי באמת כדאי לטפל אצל מרפאה בעיסוק ולא פיזיוטרפיסטית. היא בוודאי לא תכריח את הילד ולא תגרום לו לפחד. בד"כ סביבת הקליניקה של המרפאות בעיסוק נעימה יותר וקורצת יותר וגם הן עצמן עדינות יותר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 00:05 |
|
| |
לא הייתי מנסה בלי לברר מאד מאד טוב. ובאמת קודם לשבת לברר עם איש מקצוע האם האפשרות של מנוחה והפסקה של טיפולים בילד לא תזיק למצב של הילד. ואם זה אפשרי - להמשיך ולהתיעץ איך לשדר לילד בטחון רוגע ואהבה ללא תנאי של הצלחה או התקדמות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2010 14:45 |
|
| |
איפה שאני גר אין גברת הופמן שמתעסקת בדברים כאלה, אני מדבר על גויה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2010 01:27 |
|
| |
תודה לכולם.
שמעתי היום חברים מדברים על איזה אשה בעירי שעושה "מח אחד" האם זה יכול לעזור לבני שיתחיל ללכת ולדבר ?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2010 19:33 |
|
| |
אני מסכימה עם צפורבודד אם אתם תהיו רגועים גם הילד וכך שניכם יכולים לצאת נשכרים.
הידיעה שיש מישהו מקצועי להתייעץ איתו מדי פעם עשויה להפחית את הדאגה הטבעית שמתעוררת ביחוד בסיטואציות כאלו.
רוב נחת ובריאות
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 17:32 |
|
| |
היי, לכולכם.
לילד יעזור הורים רגועים, שמעמינים בו שיצליח.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 13:05 |
|
| |
תודה למענה, השאלה שלי כרגע הוא אם טיפול בשבילנו יעזור לילד או זה יעזור לנו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 11:16 |
|
| |
אם הנורולוג המומחה אומר לא לפיזיוטרפיה והילד סובל אז וודאי וודאי שלא! ותמשיכו על פי המלצתי להעניק לו תחושת ומרחב של בטחון בסביבתו. (על פי תיאורך הוא עבר מספיק סבל בטיפולים השונים ובדיקות החודרניות שחלקם כנראה היו הכרחיות) הייתי מציעה להפנות את הזרקור מטיפול בילד לסיוע לכם ההורים בהתמודדות עם המצב. .מתוך דבריך עולה הדאגה הכנה שלך כאבא והקושי לחכות בסבלנות להתפתחות של הילד שתגיע בסופו של דבר כדברי המומחה. המחקרים מלמדים כי התמודדותם של הורים לילד עם קשיי התפתחות אינה פשוטה ועשויה לפגוע בזהות ההורית ובחלום שלנו לילד מוצלח, בריא, רץ ומשיג בחיים. לכן אני ממליצה שאתם ההורים תפנו לסיוע מקצועי לפסיכותרפיסט (ולא פיזיוטרפיסט) לגיל הרך שילווה אתכם ויסייע לכם להתמודד עם המצב עם פחות לחץ וחרדה ויותר סבלנות, קבלה והסתגלות. שנשמע בשורות טובות!
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
|
|
|
|
|
