"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי..."

בלקו"ש חלק לא עמוד 31, מסביר הרבי מהי הגדרתו של כבדות הלב שהיה אצל פרעה:
 
"כבדות הלב ענינה עקשות הלב, שאינו מתפעל משם דבר, וגם כששכלו מורה לו שצריך להתנהג באופן הפכי, הרי הוא מתעקש שלא לשנות את התנהגותו. וזה ענינה של קליפת פרעה – "פרעה" אותיות "הערף",המורה על עקשנות, "קשה עורף"... כי ביטול קליפת פרעה הוא על ידי משה דוקא.
העקשנות של פרעה הייתה למטה משכל והגיון. הוא המשיך להתעקש, גם כאשר באו אליו כל חרטומי מצרים וחכמיו בטענה שהנהגתו נוגדת את כל כללי השכל וההגיון:
"הטרם תדע כי אבדה מצרים".
לפי השכל וההגיון היה על פרעה להפסיק את עקשנותו ולהוציא מיד את ישראל ממצרים.
ובאמת מספר פעמים הגיע פרעה להחלטה זו, אך מיד חזר לעקשנותו. גם צעירי מצרים ניסו להלחם נגד עקשנותו של פרעה, כדרשת חז"ל על הפסוק: "למכה מצרים בבכוריהם". ובכל זאת המשיך פרעה להתעקש."
האמת היא שכל עניין העקשנות שייך בעיקר כאשר אין כאן דחיפה שכלית הגיונית!
        אדם הפועל לפי דחף שכלי הגיוני אינו נקרא עקשן. כאשר מוכיחים לאדם שהוא טועה בדרכו ועליו לחזור בו, ובכל זאת הוא ממשיך להתעקש ולא מוותר, זוהי ההגדרה הנכונה של "עקשן".

אותה עקשנות יכולה לפעול גם לצד הקדושה!
עקשנות "למעליותא" לחיוב...להתעקש אצל הקב"ה שישלח לנו הגאולה,
להתעקש להישאר באור האמונה, להתעקש במעשים ולא במילים לשחרור
השכינה מהגלות והצער שהיא נמצאת בה...
וזה בחינת אמונה למעלה מהדעת ונגד השכל, שהיא בחינת משה כאמור...
והיא הדרך היחידה להביא לביטול מוחלט של "קליפת פרעה" כנ"ל.

במהרה בימינו אמן.