ברי עוז - פרשת וארא

הפטרת  השבוע  "וארא"

לפניכם  כתובה  הפטרת  "וארא"

  ולאחר  מכן  הפירוש  שלה  מפי  חז"ל

יחזקאל  כ"ח -  פס'   כ"ה-כ"ו

 כה כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב.  כו וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח  בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם.  {פ}

יחזקאל  כ"ט  -  פס'        א'- כ"א

א בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר.  ב בֶּן-אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל-מִצְרַיִם כֻּלָּהּ.  ג דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו  אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.  ד וְנָתַתִּי חחיים (חַחִים) בִּלְחָיֶיךָ וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת-יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ וְאֵת כָּל-דְּגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק.  ה וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה אוֹתְךָ וְאֵת כָּל-דְּגַת יְאֹרֶיךָ עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה.  ו וְיָדְעוּ כָּל-יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל.  ז בְּתָפְשָׂם בְּךָ בכפך (בַכַּף) תֵּרוֹץ וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל-כָּתֵף וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל-מָתְנָיִם.  {ס} ח לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה.  ט וְהָיְתָה אֶרֶץ-מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה  יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי.  י לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ וְאֶל-יְאֹרֶיךָ וְנָתַתִּי אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד-גְּבוּל כּוּשׁ.  יא לֹא תַעֲבָר-בָּהּ רֶגֶל אָדָם וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר-בָּהּ וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה.  יב וְנָתַתִּי אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה וַהֲפִצֹתִי אֶת-מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת.  {ס} יג כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה  מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת-מִצְרַיִם מִן-הָעַמִּים אֲשֶׁר-נָפֹצוּ שָׁמָּה.  יד וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל-אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה.  טו מִן-הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא-תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל-הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם.  טז וְלֹא יִהְיֶה-עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָו‍ֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה.  {פ}

יז וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר.  יח בֶּן-אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת-חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדוֹלָה אֶל-צֹר כָּל-רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל-כָּתֵף מְרוּטָה וְשָׂכָר לֹא-הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל-הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר-עָבַד עָלֶיהָ.  {ס} יט לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ.  כ פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר-עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.  כא בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה.  {פ}

ומכאן  פירוש  חז"ל  על  הפטרת  "וארא"

פירוש  הרד"ק  ליחזקאל   כ"ח  -   פס'  -     כ"ה-כ"ו

(כח, כה)
כה אמר ה' -
מבוארת היא זאת הפרשה בהבטחה זו, שהבטיחם משכניהם המריעים להם והאל יתברך יעשה בהם שפטים שלא יוכלו להרע עוד.

[כח, כו]
וישבו -
מבואר הוא.

פירוש  הרד"ק   ליחזקאל  כ"ט -   פס'-     א'- כ"א

[כט, א]
בשנה העשירית בעשירי -
עשירית למלכות צדקיהו וזכר תחלה פורענות ציר, לפי שהיתה פורענותם תחילה לפורענות מצרים אבל נבואת מצרים באה לו תחילה בשנה העשירית ואח"כ בשנה החרבן בי"א שנה לצדקיהו, באה לו הנבואה על מצרים שני פעמים ואחר החרבן גם כן שני פעמים בי"ב שנה.

[כט, ב]
בן אדם, ועל מצרים כלה -
אמר כלה בלשון נקבה, כלומר על עדת מצרים.

[כט, ג]
וזכר התנים הגדול - במ"ם במקום נון וכמוהו כמהם וכמהן מוף ונוף ומפני שטוב מצרים הוא היאור, כי הוא המשקה אותם ואינם צריכים למטר ועל כן מתגאים בו.
המשיל מצרים – ליאור, ופרעה המלך - לתנים הגדול בתוכו, והתנים הוא הדג הגדול כמו שאמר: ויברא אלוהים את התנינים הגדולים והמשיל עם מצרים לשאר הדגים, כמו שאמר: דגת יאוריך הרובץ בתוך יאוריו, שאין מחריד אותו.

לי יאורי -
המשקה אותו וארצי השובע נמצא בה ברוב השנים ואינני צריך למטר ולא לילך למדינות אחרות בעבור תבואה.

ואני עשיתיני -
אני עשיתי ותקנתי לי היאור להשקות את ארצי.
או פירושו עשיתיני - עשיתי ותקנתי אותי בחכמתי ובתבונתי עד שנעשיתי מלך גדול, וכמוהו אשר עשה את משה ואת אהרן שפירושו הגדילם.

ויונתן תירגם:

הא אנא שלח רוגזי עלך פרעה מלכא דמצרים דאת דמי לתנינא רבא דשרי בגו נהרוותיה דאמר דילי מלכותא ואנא כבישית.

[כט, ד]
ונתתי חחיים -
כתוב בשתי יודי"ן ונקרא ביו"ד אחת חחים ואם היה נקרא ככתיבתו, היה נקרא חחיים בתנועת יו"ד הראשונה בחירק והשנייה רפה כמשפט יו"ד הרבוי והיה שרשו, אז מנחי הלמ"ד ועתה הוא בקריאתו מנחי העי"ן. ויאמר מן חח חחים, כמו מן פח פחים ולפי שהמשיל אותו לתנין זכר עליו דרך משל חחים שתופשים בהם הדג שנוקבים בהם לחיי הדג ומעלין אותו.
וכן אמר ובחוח תקוב לחיו.

דגת -
שם כלל לדגים כולם דגה, כמו והדגה אשר ביאור תמות ובסמוך דגת.

והדבקתי -
שיעלו עמך כשיעלוך מן היאור והוא משל על עם מצרים, שרים ופרשים וגבורים ודלת העם כולם יסופו.

[כט, ה]
ונטשתיך המדברה -
אמר המדברה - לענין משל כי הדגים לא יחיו במדבר, כי המצרים ימותו בחרב על פני השדה בצאתם להלחם עם הכשדים ולא יאספו לקבורה ויהיו לאכלה לחית השדה ולעוף השמים.

ותירגם יונתן:

ולא תקבץ ולא תתקבר,

רוצה לומר ולא תקבץ לקבורה.

[כט, ו]
וידעו כל יושבי מצרים, יען היותם משענת קנה לבית ישראל -
כי היו מבטיחים את ישראל להצילם מיד הכשדים ולא יכלו והנה היו להם למשענת קנה, כי אינו חזק ואינו משענת אלא לפי שעה מעט, כי קרוב הוא להשבר כל שכן כשהוא רצוץ.

וכן תירגם יונתן:

סמך קניא רעיעי,

וכן בחסרון התואר כצמר יהיו, רוצה לומר כצמר לבן וכן ויש בעדרו זכר ר"ל זכר תמים כן מצרים לא היו לישראל משענת ועזר אלא מעט, כמו שאומר בספר ירמיהו וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם ואמר להם הנביא הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת ולכדוה ושרפוה באש והנה הם לא סמכום אלא הרעו להם, כי מפני בטחונם מרדו במלך בכל והנה זהו דמיון משענת קנה, וזהו ובקעת להם כל כתף, וכן אמר רבשקה הנה בטחת על משענת קנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקבה, לא די שלא סמכו אלא שנקבה כפו שהיתה תופשת בו.

[כט, ז]
בתפשם בך בכפך תרוץ -
תרוץ מבנין נפעל שרשו רצץ מן קנה רצוץ.

והעמדת להם כל מתנים -
יש מפרשים:

והעמדת בהפוך האותיות והמעדת, מן ולא מעדו קרסולי.

והנכון כמשמעו כי בהשען האדם יכפף ובהשבר המשענת יעמוד מלהכפף.

וכן תרגם יונתן:

ולא תהוי להון לבין סומכוון,

כלומר תעמידם על מתניהם שלא יסמכו עוד עליך.

ופירש יונתן המשל כן:

באתכניותהון,

ויש נוסחאות:

באתכנעותהון בין ביד מלך בבל תקוף תתמסר וייבד בית רוחצניהון ובאסתמכותהון עלך תתבר.

בכפך -
כתיב, רוצה לומר שתסמוך אותם בידך וקרי בכ"ף, ר"ל בכפם, כאדם שתופס הקנה בכפו לסמוך בו.

[כט, ח]
לכן -
מבואר הוא.

[כט, ט]
והיתה, יאור לי ואני עשיתי -
כמו שפירשתי אני עשיתיני לשני הפירושים.

ויונתן תירגם גם כן כתרגומו:

מלכותא דילי ואנא כבישית.

[כט, י]
לכן, לחרבות חורב שממה -
לאיזה חרבות אתננה שתהיה חרב ושממה.

ויונתן תרגם:

לחרב צדו ושממו.

[כט, יא]
לא תעבור בה, ארבעים שנה -
יש דרש למה ארבעים שנה, כי מ"ב שני רעבון נגזרו למצרים בחלום פרעה, כנגד שלושה פעמים שנכתב החלום שבע פרות ושבע שבלים רעות ראה פרעה וספר ליוסף, הרי שני פעמים י"ד שהם עשרים ושמונה ויוסף אמר שבע פרות הדקות והרעות ושבע השבלים הרקות הנה י"ד וכ"ח, הנה מ"ב והיו להם שתי שנים רע,ב כמו שכתוב כי זה שנתים הרעב ומשירד יעקב אבינו למצרים נפסק הרעב, נשארו ארבעים שנה ונגזר עליה עכשיו להיות חרבה אותם מ' שנה.

ונתתי -
מבואר הוא.

מחרבות -
מופעלות ומפני החי"ת הוסב הקמץ חטף בחי"ת.

[כט, יג]
כי כה אמר ה' -
מבואר הוא.

[כט, יד]
ושבתי, מכורתם -
כמו מגורתם, הארץ אשר גרו בה.

[כט, טו]
מן הממלכות, והמעטתים -
הפך הנני מפרך והרביתיך:

רדות -
מקור מן לא תרדה בו בפרך.

[כט, טז]
ולא יהיה עוד -
דרך כלל על עם מצרים.

למבטח מזכיר עון -
שסלקו בטחונם ממני ובטחו עליהם.

[כט, יז]
ויהי בעשרים ושבע שנה -
למלכות נבוכדנצר.

וכן כתוב בסדר עולם:

בעשרים ושבע לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו והגלה ירמיהו וברוך לבבל.

ועוד כתוב בסדר עולם:

כי בעשרים ושלש שנה לנבוכדנצר שהגלה נבוזראדן נפש תשמ"ה, כמו שכתוב בירמיהו כי אז נתנה צור בידו ושטף את כל היהודים שהיו בעמון ובמואב ובסביבות ארץ ישראל נפש תשמ"ה.

[כט, יח]
בן אדם, אל צור -
כמו על צור.

כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה -
כי צרו על צור ימים רבים והיו כל בני החיל טרודים וטורחים במצור, כדרך בני אדם הצרים על עיר לשאת אבנים ועצים על ראשיהם ועל כתפיהם.

מקרח -
שנשר שער הראש מרוב העבודה.

מרוטה -
שנמרט עור הכתף, מן המשא בכתף ימים רבים.

ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה -
כי כשכבש נבוכדנצר צור ושלל שללה בא הים על העיר ושטף כל השלל, כי נגזר עליה לשטף הים כל אנשיה וחילה והנה חיל נבוכדנצר טרחו ויגעו לשוא והקב"ה שלם להם ונתן להם שלל מצרים, חלף עבודתם אשר עבדו בצור.

[כט, יט]
לכן -
מבואר הוא.

[כט, כ]
פעולתו, אשר עשו לי -
תחת הרע אשר עשו לי שהיו משענת קנה רצוץ לבית ישראל.

וכן תירגם יונתן:

דחבו קדמי לאתפרעא מנהון.

[כט, כא]
ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם -
פירושו בזמן ההוא כמו וחרה אפי בו ביום ההוא והדומים לו ואין לפרש בזמן שנלכדה מצרים, שהרי נלכדה בכ"ז לנבוכדנצר ומה צמיחת קרן היה לישראל באותה שעה?!

ופירש אדוני אבי ז"ל:

בזמן מלכות מלך בבל שזכר שיתן האל יתברך מצרים בידו, אמר כי בזמן מלכותו רוצה לומר מלכות בנו הייתה צמיחת קרן לבית ישראל.
ומה הוא?
שנולד כורש בשנת חמישים לגלות בבל, כמו שאומר מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים ושבעה ושהם מ"ט שנה וכורש נקרא משיח כמו שנאמר למשיחו לכורש והוא היה צמיחת קרן לבית ישראל ששלחם מן הגולה והשיבם לארצם, והיה אז בן עשרים שנה ודריוש חותנו בן ס"ב.

ולך אתן פתחון פה בתוכם -
שיראו שיתקיימו נבואותיך.

ורבינו שלמה ז"ל פירש:

כי הפסוק הזה מוסב לפרשה של מעלה, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשאצר.
כיצד?
בשנת כ"ז לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו, נשארו ממלכותו י"ח שנה וכ"ב דאויל מרודך, הרי ארבעים ובשנה ראשונה לבלשצר נאמרה נבואת פרס לדניאל, כמו שנאמר: בשתא חדא לבלשצר וגומר וביאת כורש מלך פרס לבבל הייתה צמיחת קרן לבית ישראל.

ותירגם יונתן:

ביומא ההוא אקים פורקן לבית ישראל ולך אתן מפתח פומא בנבואה ביניהון וידעון ארי אנא ה'.


עד  כאן  הפטרת  "וארא"  ופירוש  רד"ק  ע"ה....


והמשכילים  יזהירו  ......


כן  יהי  רצון......

הפטרה  לראש  חודש  שחל  בשבת...

תיקון  להפטרת  "וארא"

שהיה  בראש  חודש  שחל  בשבת ...

מתוך  ישעיהו   ס"ו  

א כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
ב וְאֶת-כָּל-אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל-אֵלֶּה נְאֻם-יְהֹוָה וְאֶל-זֶה אַבִּיט אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי:
ג שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עוֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה:
ד גַּם-אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא-חָפַצְתִּי בָּחָרוּ:
ה שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהֹוָה הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ אָמְרוּ- אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְהֹוָה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ:
ו קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְהֹוָה מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו:
ז בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר:
ח מִי-שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם-יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי-חָלָה גַּם-יָלְדָה צִיּוֹן אֶת-בָּנֶיהָ:
ט הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר יְהֹוָה אִם-אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ:
י שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ כָּל-אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ:
יא לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ:
יב כִּי-כֹה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹטֶה-אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל-צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל-בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ:
יג כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלַם תְּנֻחָמוּ:
יד וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד-יְהֹוָה אֶת-עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת-אֹיְבָיו:
טו כִּי-הִנֵּה יְהֹוָה בָּאֵשׁ יָבוֹא וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי-אֵשׁ:
טז כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת-כָּל-בָּשָׂר וְרַבּוּ חַלְלֵי יְהֹוָה:
יז הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת אַחַר (אַחַד) [אַחַת] בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם-יְהֹוָה:
יח וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי:
יט וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל-הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעִי וְלֹא-רָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת-כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם:
כ וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהֹוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלַם אָמַר יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ- בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהֹוָה:
כא וְגַם-מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יְהֹוָה:
כב כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם-יְהֹוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם:
כג וְהָיָה מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהֹוָה:
כד וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל-בָּשָׂר:

פירוש  ההפטרה  מפי  חז"ל

פירוש   להפטרת  ר"ח  שחל  בשבת  מפי  הרד"ק   ע"ה

רד"ק לישעיה פרק סו

[סו, א]
כה אמר ה' -
עתה חזר להוכיח בני דורו הרשעים והוכיחם על דברי הזבחים עם מעשים רעים כמו שהוכיחם בתחילת הספר גם כן למה לי רוב זבחיכם וגו'.

אמר השמים כסאי –
כלומר וכי סבורים אתם שהבית שאתם מביאים שם הזבחים שאני שוכן בו ושיכילני הבית כמו שמכיל הגוף, אין זה כי הנה השמים כסאי והארץ הדום רגלי, כמו שאמר שלמה: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי אלא אני לא צויתי על הבית שאשכון אני בו ולא על הזבחים שאוכלם לא צויתי אלא כדי שיכינו ישראל לבם אלי ויהיה להם מקום מיוחד לבא שם להתפלל ולהעלות עולות וזבחים לעורר לבם לבער המחשבות הרעות ולשרפם כדמות הדבר הנשרף על המזבח, אם כן אם אתם עושים הרע ובאים לביתי וזובחים לפני הפסדתם הכונה ואין זה מצותי ואין אתם עושים בזה רצוני אלא ההפך ואתם מכעיסים אותי בזה, לפיכך אמר: השמים כסאי, ומה שאמר כסאי לא שיהיה הוא יתברך גוף שישב בכסא אלא דרך משל כמלך שיושב על הכסא ורגליו בשרפרף ומצוה על עמו מה יעשו, והכסא באמת מכובד משרפרף, לפיכך דמה השמים לכסא והארץ להדום רגלים שהוא השרפרף, וכל מה שבשמים ובארץ הוא סבה לכל והכל נעשה במצותו ובגזרתו מן העליונים על התחתונים.

ואי זה מקום -
כפל עניין במלות שונות.

[סו, ב]
ואת כל אלה -
ולא תחשבו לפי שאמרתי השמים כסאי והארץ הדום רגלי, כי הם קדומים כמוני לא כן אלא אני הקדמון לבדי וחדשתי ועשיתי את כל אלה השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה.

ויהיו כל אלה -
אני עשיתים והיו כמו שצויתי ועם כל זה שאני רם על כל רמים אני מביט אל השפלים והענוים והחרדים אל דברי לקיים מצותי, אף על פי שאין מקריבין קרבן מי שאינו חוטא אין צריך לקרבן, אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון, אבל הם לעון ועל זה אומר -

[סו, ג]
שוחט השור -
אמר מי שישחוט השור להקריבו לפני והוא ברשעו?!
הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאלו מכה איש ומת, וכן זובח השה להקריבו כאלו ערף כלב להקריבו לפני, וכן מעלה מנחה לפני כאלו מעלה דם חזיר לפני, שהם כמו הכלב והחזיר טמאים, וכן מזכיר לבונה, כאלו מברך און ודבר שוא לפני, כלומר גזל שהוא און ושוא.

מזכיר -
מקטיר, כמו: אזכרתה לה'.

מברך -
מביא מנחה כמו קח נא ברכתי שענינו כמו מנחתי, וכן קח נא ברכה מאת עבדך מנחה וכן לשאול לו בשלום ולברכו ולהביא לו מנחה.
ומה שאמר עורף כלב לפי שאינו בן שחיטה אמר בו לשון עריפה, כמו שאמר בפטר חמור וערפתו, וכן וערפו שם את העגלה שהיו מכין אותה בקופיץ ממול ערפה ופירושו כריתות הערף, וערף קריאתו בשני טעמים והוא פעל, כי השם הוא מלעיל ערף ולא פנים.

וזכר כלב וחזיר, לפי שהכלב מפריס פרסה אף על פי שאינו שוסע שסע והחזיר מפריס פרסה ושוסע שסע, והנה שניהם יש בהם צד סימני טהרה והם טמאים, כך הם מראים בעצמם צד מעשה טוב בהקריבם הקרבן והם טמאים במעשיהם הרעים.
ואמר גם המה, פירוש הם ששוחטים השור וזובחים השה גם המה הם כמו עורף כלב ומעלה דם חזיר.

למה?
לפי שבחרו בדרכיהם הרעים:

ובשקוציהם נפשם חפצה -
לא בדרכי ובמצותי שאמרתי להם אל תשקצו את נפשותיכם.

[סו, ד]
גם אני אבחר בתעלוליהם -
כיון שהם משחיתים דרכיהם גם אני אבחר בהשחתת מעשיהם, וכן ובעלילותם הנשחתות, והדומים להם ענינם מעשה הרס והשחתה.

ומגורתם -
מה שהם יראים ממנו והוא החרב והרעב אביא להם.

יען קראתי -
להם על ידי הנביאים להשיבם לדרך הטובה.

ואין עונה -
כלומר אין מקבל דברי.

[סו, ה]
שמעו. מנדיכם -
מרחיקים אתכם בעבור שאתם חרדים לדבר ה' הם שונאים אתכם ומרחיקים אתכם והם אומרים: למען שמי יכבד ה', כלומר כבד הוא עלינו במצותיו אשר צונו, כמו ולא נכבד עליך, הם אמרו זה בעבור ה', אבל הוא האל יהיה נראה ונגלה בשמחתכם שתשמחו בישועתו והם יבשו.

ומתי יהיה זה?
כאשר יהיה קול שאון מעיר, ואם כנגד בני דורו החרדים אל דבר ה' אמר, כמו שאמר וחרד על דברי יהיה פירושו ונראה בשמחתכם על שכר הנפשות כמו שפירשנו,
או לפי שהם עתידים לחיות בתחית המתים לימות המשיח.
ויתכן לפרש כי אמר זה כנגד עולי הגולה החרדים אל דבר ה'.

[סו, ו]
קול שאון מעיר -
אז לימות המשיח יצאה קול שאון מעיר ירושלם על גוג ומגוג והם אויבי ה', וכן אמר בנבואת זכריה: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם.

[סו, ז]
בטרם -
ר"ל כי פתאום תבוא הישועה לישראל, והמשיל ירושלם לאם וישראל לבנים.
ואמר זכר, כי הוא טוב וחזק מן הנקבה ובו ישמחו יולדיו יותר מן הנקבה, כן יהיה אותו הדור שתהיה להם הישועה.

והנה אמר: בטרם תחיל ילדה, ואמר אחר כן היוחל, ואמר כי חלה, הטעם: כי הישועה תבא להם פתאם כמו אם תלד הנקבה בטרם יבא חבל לה, אבל קודם שתשלם הישועה וטרם שיקבצו כל ישראל בארצם ותשלם שלותם, תהיה להם מעט זמן כמו חבלי יולדה, כמו שאמר: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם כמו שפירשנו.
וכן אמר בנבואת זכריהו: ונלכדה העיר ונשסו הבתים וגו',
ואחר החבלים האלה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואמר לעת ערב יהי אור, וזוהי הלידה אחר שחלה, ואמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד:

והמליטה -
הלידה נאמרה בזה הלשון, וכן: שמה קננה קפוז ותמלט.

[סו, ח]
מי שמע היוחל ארץ -
בא בלשון זכר כמו ולא נשא אותם הארץ, והוא משלא נזכר שם פעלו מהנוסף, והנוסף ימצא כן פעל עומד ויוצא, העומד כמו יחילו עמים, ולאשה מה תחילין, והיוצא קול ה' יחיל מדבר, יחילו דרכיו בכל עת, ומלת היוחל פעול מהיוצא כי ממנו יבנה שלא נזכרו פועלו.

[סו, ט]
האני אשביר -
אחר שהמשיל ציון לאשה יולדת אמר האני אשביר ולא אוליד כלומר אם אביא האשה על המשבר ולא אוליד אותה, כן זה לא יתכן, ואם אביא ציון על המשבר במלחמות גוג ומגוג באמת אוליד אותה, והלידה היא הישועה.

אם אני המוליד ועצרתי -
אני הוא המוליד ארצות הגוים עד הזמן ההוא ואז אעצור אותם מלדת כי הגדולה והכבוד יהיה לישראל לבדם.

ויונתן תרגם:

אנא אלהא ברית עלמא וגו'.

[סזו, י]
שמחו. כל אוהביה -
בגלות על דרך כי רצו עבדיך את אבניה ואז בקבוץ גליות תשמחו בה ותשישו בתוכה, שתראו בבנינה כמו שראיתם בחרבנה והתאבלתם עליה, כן תשמחו בה ותשישו בתוכה.

[סו, יא]
למען -
התאבלתם עליה למען שתראו בשמחתה ותינקו ושבעתם משוד תנחומיה, כי ידעתם כי זה יהיה גמולכם.

משוד -
כמו ושוד מלכים תינקי והוא כמו שד בפתח והוא על דרך משל, ר"ל תענוג.

תמצו -
עניין מציצה.

מזיז -
ענינו לפי מקומו כמו זיו.

ויונתן תרגם:

מחמד יקריה.

[סו, יב]
כי כה אמר ה'. שלום -
שלום הגוים שיבאו מכל פאה לשאול שלומם ומביאים להם מנחה.

ומה שאמר כנחל שוטף, לא שיזיק כמו הנחל השוטף אלא כמו שהנחל השוטף יבא במרוצה כן יבא להם כבודם וממונם במרוצה, ועל הדרך הזה בא כוש תריץ ידיו לאלהים.

וינקתם -
על דרך משל, כמו שיונק התינוק החלב מאין עמל, כן תאכלו כבוד העכו"ם שלא יגעתם בה, ואחר שהמשיל אותם לתינוק ביניקה המשיל אותם גם כן ליונק כמו שנושאת אותו האומנת על זרועיה והיא משעשעת אותו האומנת על ברכיה וכל זה ממיני גדול היונק, כן תהיו אתם מנושאים בעכו"ם ומכובדים בכל מיני כבוד וגדולה.

תשעשעו -
מבנין פעל שלא נזכר שם פועלו מבנין פועל שממנו יוצא זה,
וכן ושעשע יונק.

[סו, יג]
כאיש אשר אמו תנחמנו -
מצרה שעברה עליו, כן אנכי אנחמכם מצרת הגלות.

ובירושלם תנוחמו -
כי שמה יראה כבודי עליכם, ומה שזכר האם ולא האב, לפי שהאשה משדלת בדברים יותר מן האיש.

[סו, יד]
וראיתם ועצמותיכם כדשא תפרחנה -
הפך ורוח נכאה תיבש גרם כי כמו שהדאגה והיגון יבשו עצמותיכם בגלות, כן כשתשובו לירושלים השמחה והששון יפריחו עצמותיכם.

את עבדיו -
כמו עם עבדיו שתהיה יד ה' עמהם לטובה ועם אויביו לרעה ולזעם וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג.

וזעם -
מלרע כי הוא פעל לפיכך חציו קמץ וחציו פתח.

ויונתן תרגם:

ועצמותיכם כדשא תפרחנא וגויתכון כדתאין יזהירון.

[סו, טו]
כי הנה ה' באש נשפט -
כמו שאמר בנבואת יחזקאל: אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו.

מרכבותיו -
גזרותיו היורדות מן השמים להשיב בחמה אפו שלא היה עדין גדול על כל עכו"ם, עתה ישיבנו בחימה, וחימה גדולה מאף, כי חימה לשון חמום, כי כשיתחמם בעל הכעס בדבר שיכעס בו יהיה כעסו גדול.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

לאתבא בתקוף רוגזיה,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

להשיב להבעיר מן שביב אש, והוא על משקל להקל כל נכבדי ארץ, ואם זה בחיר"ק וזה בצר"י אחד הוא.

[סו, טז]
כי באש ה' נשפט -
נפעל עומד והוא קמוץ, ואמר כי יהיה נשפט עם גוג ומגוג באש, כמו שאמר בנבואת יחזקאל ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו'.

ובחרבו -
הוא מה שאמר שם: חרב איש באחיו תהיה והוא חרבו ה' את כל בשר כמו שנאמר בנבואת זכריה: ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה.

[סו, יז]
המתקדשים -
רוב המפרשים פירשו אלו שהם מתקדשים במעשה ידיהם שעושים וזה קוראים בזה הלשון בלע"ז סנטוג"ר.

והמטהרים -
דינו מתטהרים כי הוא מבנין התפעל כמו המתקדשים וכן הוא הענין בענין התפעל, כמו והתברך בלבבו כי לא יהיה ברוך אלא מתברך הוא בעצמו שהוא חושב שיהיה ברוך, וכן מתכבד וחסר לחם הוא מראה עצמו נכבד ועשיר ואינו כי הוא חסר לחם.
וכן המתקדשים מראים עצמם כקדושים והם טמאים, וכן המטהרים והם הפרסיים שהם מטהרים גופותם ורוחצים עצמם תמיד והם טמאים במעשיהם הרעים ומטונפים והנה הם מראים עצמם טהורים ואינם.

אל הגנות -
בברכות המים אשר בגנות.

אחר אחד בתוך -
אחר הבריכה הגדולה המיוחדת שהיא בתוך הגן, הולכים אחריה ושם רוחצים גופם ומעשיהם מכוערים שם בזנות, והכתיב אחד והקרי אחת, כלומר יהיה מעין או בריכה, כי מעין לשון זכר ובריכה לשון נקבה.

ויש מפרשים:

אחר אחת האשרות בתוך הגן, והנה אין עתה עובדי אשרה אולי יש בקצות הארץ.

והשקץ והעכבר -
אלו הפרסיים שהם אוכלים השקץ והעכבר.

יחדיו יספו -
במלחמת גוג ומגוג כי המלכיות אלה הגוברות בעולם הזה, והיא מלכות רביעית במראות דניאל ושתיהן למלכות אחת לפי שלא שלטה אחת לבדה בעולם, והמפרשים הפסוק על ישראל אינו נכון, כי אינו עניין הפרשה אלא על העתיד בימי גוג ומגוג ואין עתה בישראל אוכלי בשר החזיר ועובדי אשרה.

ויונתן תרגם:

דמזדמנין ודמדכן לגיני וגו'.

[סו, יח]
ואנכי מעשיהם -
אנכי אהיה עם מעשיהם ומחשבותיהם של אלה העמים המתקדשים, אמר העת הבאה לקבץ את כל הגוים, כלומר אני אסבב שיבאו כל העמים עם גוג ומגוג כדי שיראו את כבודי שאכבד בהם כמו שאמר בנבואת יחזקאל ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך, ואמר והעלתיך והביאותך ואמר יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבה רעה כמו שאמר הנה ומחשבותיהם ואמר בנבואת זכריה: ואספתי את כל הגוים אל ירושלם, נראה כי האל יסבב ויתן בלבבם, לפיכך אמר הנה ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם.
ואמר באה, על העת, כלומר העת ההיא העתידה, וכן אמר בנבואת זכריה: הנה יום בא לה', וכמוהו בחסרון עת הנה באה ונהיתה שנאמר בזה הענין בנבואת יחזקאל.

[סו, יט]
ושמתי בהם אות -
זהו שאמר בנבואת זכריה ועיניו תמקנה בחוריהם והוא האות שישים האל, ואלה שילכו בגוים יהיו עדות על המעשה הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג, וכן ושלחתי מהם פליטים אל הגוים הוא שנאמר שם והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה וגו', כי האל יותירם להגיד כבודו בגוים שלא באו לירושלם והם איים רחוקים מירושלם שלא שמעו, ואלה הפלטים ובעלי האות ילכו בכל הארצות להגיד.
ואומר מושכי קשת הם הטורק"ש :

תובל ויון -
ואף על פי שכתוב כי גוג הוא נשיא משך ותובל אם כן יבאו עמו ואיך יאמר כי להם יגידו המגידים, לא יתכן שלא ישארו בארצם רבים מן הגוים אלא בעלי מלחמה ילכו והמגידים יגידו לנשארים בארצות.

[סו, כ]
והביאו ישראל -
שהיו נשארים באיים הרחוקים שלא עלו עם אחיהם אותם הגוים אשר הם בתוכם, כשישמעו זה הפלא הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג יביאו ישראל בסוסים וברכב מנחה לה' ויביאו אותם מלובשים בגדי תפארת ורוכבים בסוסים וברכב כמו שמביאים ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', כן יביאו הגוים את ישראל בבגדים טהורים ונאים ובמרכבות נאות ונכבדות.

ופירש בצבים, כמו שש עגלות צב.
שתרגומו:

כד מחפיין,

והם כלים מעצים מחוברים שנושאים בהם בני אדם על גבי בהמה ועושים אותם מבפנים בבגדים נאים.

ובכרכרות -
הם הגמלים או שאר בהמה שהם קלים בהליכתם, עד שמרוב מרוצתם ידמה שהם מרקדים לפיכך נקראו כרכרות, כמו ודוד מכרכר שפירושו מרקד.

ויונתן תרגם:

מכרכר - משבח, ובכרכרות - ובתושבחן וגו'.

על הר קדשי -
כמו אל, וכן ותתפלל חנה על ה' כמו אל ה', וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו, והדומים להם.

[סו, כא]
וגם מהם -
כלומר אפילו מאותם שהיו משוקעים בגוים באיים הרחוקים, עד שלא נודע זכרם ולא עלו עם אחיהם בית ישראל מן הגולה, ואפשר ששנו קצת מן הדת אף על פי כן מהם אקח לכהנים ללוים אותם, שהיו כבר ממשפחות כהונה ולוויה אקח אותם הכהנים להיות כוהנים משרתים לפני והלוים לשרת כמו הלוים לשוררים בשיר בכנורות ובנבלים.

ובדברי רבותינו ז"ל:

וגם מהם אקח - משהם מביאים אותם ומנחתם והם באים לילך והוא זה ישראל וזה כוהן וזה לוי כגון שנמכרו לעבדים ונשתכחו ועל אונס נעשו גוים.

אמר רבי אליעזר:

וגם מהם אקח - שהם מביאים את ישראל למלך המשיח כל מי שיהיה בהן ישראל או כוהן או לוי, גם מהם אקח מן המביאים ומן המובאים.

ויונתן תרגם:

ואף מנהון וגו',

ואדוני אבי ז"ל פירש:

וגם מהם אקח לכהנים ללוים - לצורך הכהנים להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים, וכן אמר בנבואת זכריה ולא יהיה כנעני עוד בבית ה', ר"ל הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים, כי מגדולי הגוים יהיו עובדים הכהנים.

[סו, כב]
כי כאשר השמים החדשים -
קראם חדשים כי הם עומדים בחדושם ולא יבלו כמו שהיו ביום שנבראו כן הם היום, וכן יהיו, וכן הארץ עומדת בחדושה לא תבלה אלא שתולדותיה בלים.
וכן אמר שלמה: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ופירוש לפני כי אני סבת קיומם ועמידתם.

ופירוש אשר אני עושה –
שאני מעמידם בחדושם, וכן יעמד זרעכם ושמכם שלא תחשבו אתם שתהיה בימיכם הגאולה שמא זרעכם אחריכם יגלו מארצם ויאבד שמם בגלות, לא יהיה זה כי באותה הטובה שתהיו אתם יעמד זרעכם אחריכם כל ימי עולם, כימי השמים על הארץ כי לעולם לא יאבד שם ישראל ולא יגלו עוד מארצם כמו שחשבו אלו הגוים שבאו עם גוג ומגוג להלחם על ירושלם, שחשבו להגלות את ישראל ולאבד שמם, לפיכך אמר: כי כאשר לא יהיה כמו שהם חשבו כי לעולם יעמד זרעכם כעמוד השמים והארץ.

[סו, כג]
והיה מדי חדש בחדשו -
כמו מחדש לחדשים, ומלת די מורה על התמדת הדבר בלא הפסק, וזכר שני זמנים הקרובים לקרובים והרחוקים לרחוקים, כמו משנה לשנה או יותר לפי רחוק הארצות וקרבתם לירושלים.

כל בשר -
ר"ל כל בני אדם ואפילו שאר העמים, וכן ויברך כל בשר את שם קדשו, והנה ראינו בנבואת זכריה כי כל הנותר מכל הגוים הבאים אל ירושלם יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות, וטעם בחג הסכות כי מלחמת גוג ומגוג תהיה באותה הזמן.

[סו, כד]
ויצאו וראו -
אותם הגוים שיבאו להשתחוות מחדש לחדש או משבת לשבת יצאו חוץ מירושלם לעמק יהושפט לראות בפגרי מחנה גוג ומגוג שפשעו באל וחשבו לעשות כנגדו להגלות ישראל מארצם, וזה יהיה קרוב ליום המשפט, ואף על פי שיקברום בית ישראל כמו שכתוב וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים אפשר כי באותם שבעה חדשים יראו משפט הרשעים ההם.

כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה -
והאש תהיה לאות בהם, וכן התולעת תהיה גם כן אות שלא תמות מפני האש.

והיו דראון לכל בשר -
לאותם שבאו להשתחוות להשם כמו שאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני, וכשיצאו ויראו בהם משפט הנגזר להם ויראו פגריהם מלאים תולעים אוכלים אותם והאש הבוער בהם, יעלה באשם באפם ויהיה מאוס להם וילכו מפניהם אחר שראו משפטם לא יוכלו לעמוד שם שעה מרוב הסרחון.

ומלת דראון –
עניין מאוס.
וכן לדראון עולם.
ועקר מלת דראון - היא תולעת,

מלשון רבותינו ז"ל:

הדרא והכנה שבתבואה כשרץ מפני שאין בהם לחה.

ויש מפרשים:

שזה יום הדין לפושעי ישראל ויצאו הצדיקים חוץ לירושלים בגיא בן הנום ושם יראו בפושעים זה המשפט.

ויש מפרשים:

שזה יהיה אחר תחית המתים ויקוצו גם כן הרשעים ויהיו אחר שיקיצו לדראון עולם כמו שכתוב בדניאל.

ואחרים אמרו:

כי ואשם לא תכבה, רמז לנשמה בהפרדה מעל גויתה אם לא הייתה זוכה לעלות אל מלאכי האל תשאר אצל גלגלי האש.

ותולעתם לא תמות -
אמר על הגוף שהרי אמר בפגרי האנשים.
והנכון בעיני מה שפירשנו.

ויונתן תרגם:

ויפקון ויחזון בפגרי גבריא וגומר.

שבוע טוב........