להלן המקור מהגמרא
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט/א: תְּנוּ רַבָּנָן. בזמן שהחמה לוקה
ליקוי חמה סימן רע לעובדי כוכבים. לְבָנָה לוקה
ליקוי ירח סימן רע לשונאיהם של ישראל
כלומר לישראל בסגי נהור (בלשון היפוך) מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה. לוקה במזרח, סימן רע ליושבי מזרח. במערב, סימן רע ליושבי מערב. באמצע הרקיע, סימן רע לכל העולם כולו. פניו דומין לדם, חֶרֶב בא לעולם. לְשַׂק, חיצי רעב באין לעולם.
גם לדם וגם לשק לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם. לקה בכניסתו, פורענות שוהה לבא. ביציאתו, ממהרת לבא. וי"א
ויש אומרים חילוף הדברים. ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה. שנאמר (שמות יב) וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום, אין מתיראין מכל אלו. שנאמר (ירמיהו י) כֹּה אָמַר ה´, אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה. עובדי כוכבים – יֵחַתּוּ, ואין ישראל יֵחַתּוּ.
והסבר רוחני מספר פניני הלכה - זמנים
. מצינו במדרש במקומות רבים שהגויים מונים לחמה, וכך הנוצרים. ויש לבאר שהרצון למנות לשמש הוא הרצון לשלימות המוחלטת, אולם דבר זה אינו בהשגתו של האדם. ומתוך שאינם משיגים שלימות מוחלטת הם מאבדים גם את מה שיכלו להשיג בגילוי שם שמים בעולם. לעומתם ישראל יודעים לפעול בתוך העולם הזה בדבקות בה´ שבאה לידי ביטוי בהשתלמות תמידית. מניין החודשים ללבנה מרמז על עבודתנו בתוך העוה"ז, ומניין השנים לחמה מרמז על שאיפתנו התמידית לשלימות. המוסלמים למדו מישראל למנות ללבנה, אולם רק ללבנה. וזה מבטא את חוסר השאיפה להשתלמות תמידית, אלא שקיעה בתוך העוה"ז, וכך אפילו השכר בעוה"ב נתפש אצלם כגשמי.
יש להוסיף, כי גם כאשר הלבנה נעלמת מעינינו, הרי שבמסתרים היא נשארת שלימה, אלא שכל האור שהיא קולטת מהשמש מופנה כלפי השמש ואינו ניכר בעולם. וכך עם ישראל, גם בעת נפילתו, בפנימיותו אינו נפגם, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך".
בברכה הרב אייל משה
