חסר אונים על סף המוות: גר בן גר בהלכה

אנו יודעים שרבותינו היו אנשים גדולים. אנו יכולים למנות, כחורזי פנינים, מה שמוכר לנו מגדולתם. חכמתם, ידיעותיהם, מסירותם לאמת, אהבתם לצדק. הם מסוגלים להודות על אמת לא נעימה ומביישת, הם נזהרים מפני הלבנת פנים ומוכנים כמעט להיכנס לכבשן האש. אין הם נוטלים פרוטה שאינה שלהם ואפילו אינם קונים בהקפה.

ובכל זאת, הם בני אדם. יש להם חולשות אנושיות, ברמתם שלהם.

ועדיין, כאשר אנו נתקלים בחולשה אצל רבותינו, דעתנו נחלשת פי כמה וכמה. איך זה יתכן? מי שיודע ואף מלמד את תלמידיו לבל יהיה רבב על בגדיו, כיצד זה יש רבב בהתנהגותו?

אין לי תשובה. אני יכול רק לשתף אחרים במצוקתי. אולי מכם וממני תצמח תשובה.

וסיפר  הרבי מצאנז  כי בני ברק בגימטריא השטן,-- וזה בדיוק,- כולל את הישיבות והכוללים

ירוחם, סיפור בשבילך (שמעתי משובקש):

אמר פעם ראש ישיבה אחד, ש"ישיבה" היא "גירעון" בגימטריה. שאלו אותו: והרי אין הדברים עולים בחשבון? השיב להם: לא סתם ישיבה, אלא עם הכולל!

_________________

"אבל ככל שמתרחקים ממתן תורה, המרחב הפרשני מצטמצם והולך מפני שהוא מאוכלס יותר ויותר. הולך ומצטמצם החלל, מפני שכל דור מוסיף ולשום דור אסור לגרוע ואסור לגנוז. הבית מתמלא רהיטים, הרהיטים מתמלאים חפצים, אין יוצא ועוד מעט כבר אין בא משום שאין מקום. "
 

יתכן שעמוס עוז הוא סופר גדול אבל הרעיון שהוא הביע כאן נראה לי גם מופרך וגם שגוי.

הוא מדמה את המרחב הפרשני לבית המתמלא ברהיטים.

הרי המשל אינו דומה לנמשל מפני שלבית יש קירות ואילו למרחב אין גבולות.

ולכן כל דור יכול להוסיף נדבך על גבי נדבך וכשם שלשמיים אין גבול כך אין גבול לפרשנות.

לגבי תשובתו של הרב מיכי נראה לי שהוא טועה גם בפרשנות שלו לעמוס עוז וגם בתוכן דבריו.

עמוס עוז לא דיבר על מוגבלות היצירה אלא על כך שאין כלל יצירה בגלל שצפוף מידי ואי אפשר להכניס סיכה לבית צפוף.
ולכן הוא כתב שבישיבות שמים דגש על בקיאות ואין בכלל יצירה.

כלומר עמוס עוז כלל לא התייחס לנושא :איזו יצירה עשירה  יותר יצירה בתנאים של חופש מוחלט או בתנאים מגבילים.

(שזה נושא מעניין בפני עצמו אבל נושא זה אינו  קשור כלל לדברי עמוס עוז.

גם בתוכן דבריו טעה הרב מיכי לדעתי מפני שמגבלות תמיד מונעות את מעיין היצירה לנבוע וזה דבר פשוט.

אמנם נדרשת יצירתיות כדי לעקוף מגבלות צנזורה אבל היצירתיות הזאת היא רק חיצונית- ולא במהות הדברים.





 

ירוחמש

חושבני שגם אתה חושב (קצת יומרה) שהמקורות שהבאת לא פסקו בגלל הגימטריה והיא רמז בלבד, בחלקן מפורש כך. אמת שהגמ' בנזיר אינה משתמעת כך ומימי לא הבנתיה. חושבני שעדיף לפרשה כרמז אף שדחוק להכניס זאת בטקסט (זה אינו תלוש מהטקסט יותר מרוב הפירושים שהובאו קודם על מקרהו של רבא)

 דינו ומואדיב להלן מספר נבחר של הלכות שנפסקו לפי גימטיאות,  מואדיב אם יש לך טרוניות ובדיחות על זה הם הכתובת. 

    נזיר דף ה .במדבר ו+ קדוש יהיה   - , יהיה בגמטריא תלתין הוו