| נשלח ב-24/1/2010 10:15 |
 |
| |
צבי ביאלסטוצקי נקודת ציון בחברה החרדית כן או לא?
מה דעתכם על הפרשיה הזו
האם אתם מאמינים לכל הסיפורים עליו או שמא אתם דווקא מצדדים בו
האם כל ההפגנות שהיהדות החרדית טרם ידעה כמותן (נגד בתי מרקחת בב"ב וכו') מעיד על משהו שמתרחש כאן מתחת לפני השטח כגון קריסת השלטון הממסדי או שמא נהפוך הוא הממסד שולט כאן ביד רמה וזו אחת ההוכחות לכך
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 21:29 |
|
| |
מדוע כפל שלמה המלך ואמר מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע?! מקום המשפט מתייחס לבתי המשפט! ומקום הצדק מתייחס לבתי דין "צדק" (בית הדין הרבני הינו יצור כלאיים!)!!
_________________
"כל מי שאומר בנגלה שאינו מאמין בנסתר, יש לחשוש שבנסתר אינו מאמין בנגלה". (ר משה סופר מפרשבורג)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2010 10:35 |
|
| |
ארבע עובדות: - לאחרונה הופעתי כעד בבי"ד בדיון כלכלי מסובך שנסוב אודות סכומים גבוהים. הרושם שלי היה ששני דיינים לא התמצאו כלל בעובדות. הדיון נמרח על פני כמה ישיבות ובכל ישיבה לא זכרו את הפרטים מהדיונים הקודמים,ולא טרחו להתעדכן בהם. איני מבין איך אפשר כל לדון. צריך שהפסיקה תהיה כל עניינו של הדיין ולא עיסוק נלווה ולפני דיונים יוכל לפנות לו זמן להזכר בעובדות.
- בדיון בבית דין בענייני וועד בית נגד דייר טעה הוועד ושלח לדיון שתי נשים. בקושי נתנו להן לפתוח את פיהן.
- לגבי אותו עניין – אמר לי אב"ד וותיק "זה לא עניין זתוכלו לפתור בבי"ד לעולם, זה תפתרו רק עם פטיש".
- סיפר לי אדם כי "קנה" את אב בית הדין שלו ב 200$ (נו טוב, זה היה כששערו של ה $ היה גבוה יותר..). אני מאמין לו. אם קונים דיון ב 200$ ולא ב 20,000$ סימן שאלו מעשים שבכל יום. עד כדי כך הוזלו הדיינים?
מסקנות - לעצמכם
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 12:05 |
|
| |
YMY
כמדומני שאי לקיחת אחריות היא תופעה הרבה יותר כללית.
לרווחה דואגת הסוציאלית, לבטחון דואג הצבא, לחינוך דואג משרד החינוך, ואח"כ צועקים מדוע הם לא מתנהגים יפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 10:49 |
|
| |
צעג
זה רק נראה כך, עד שלוקחים את אותה אחריות ורואים שהשמים לא נפלו עליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 10:30 |
|
| |
ואם מישהו מעז לקחת אחריות, אבוי לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2010 19:39 |
|
| |
לדעתי האנדרלמוסיה השוררת בתחום בתי הדין היא תוצאה ישירה של העמדה החרדית האידאולוגית.
החרדים התנגדו לקבלת מרותה של הרבנות הראשית לישראל לא רק מפני שהדיינים בה ממונים על ידי נציגים חילוניים ולא רק מפני אישיותם של הדיינים אלא גם ובעיקר לעצם הרעיון של סמכות דתית מחייבת. זו הסיבה לכך שהחרדים מעולם לא ניסו לייסד רבנות משלהם כקונטרה לרבנות הציונית.
מובילי המאבק כמו הגרי"ז הבינו שאם תהיה סמכות דתית עליונה היא בהכרח תאלץ לסגל רפורמות מסויימות בתחומים שונים ומגוונים עד כדי פיתוח שולחן ערוך חדש שמתאים לעידן המודרני. כנראה חששו גם כי התיצבותה של הרבנות בסוגיות הלכתיות או השקפתיות לצד המקלים תמנע מהקנאים והמחמירים את השמוש בטקטיקה האהובה עליהם של ביזוי והפחדה.
כך נוצר מצב שבו החברה החרדית לא מכירה במערכת החוק והמשפט הישראלית אך אינה נהנית ממערכת מוסכמת משלה. מצב זה גובה מחיר כבד בדמות השחתת מידות וסיאוב של גורמים בעלי כח ושררה שאינם פוחדים מאיש. כך פורחות להן תופעות פסולות כמו מאבקים אלימים בישיבות ובחצרות חסידיות, רבי נוכלים שצוחקים על כולם, מקרים מזעזעים של התעללויות שמושתקים ולכן מתבצעים שוב ושוב, וכן גם שחיתות קשה בתוך מערכות בתי הדין שאינן חזקות להתמודד נגד מוקדי כח כאלה ואחרים.
כמובן שרבוי הדעות בהלכה ובפרט אבסורד ה'קים לי' בדיני ממונות אף הוא פועל יוצא של ההתנגדות לכינונה של סמכות תורנית מחייבת, וכפי שהעיר בצדק בן ציון כהנא, מצב זה גורם להלכה לאבד כל רלוונטיות לחיים. אגב, תהליך זה מתרחש בכל תחומי ההלכה, אך בדיני ממונות הוא מורגש במיוחד משום שבתחומים אחרים יש להרבה אנשים רב קבוע שאותו שואלים כל שאלה, ואילו בדיני ממונות כל אחד מעדיף תמיד לטעון קים לי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 20:38 |
|
| |
סובייקט
בית דין איננו רק אופציה לשני בעלי דין לברר בהסכמה מי מביניהם צודק, את זה הם יכולים לעשות גם עם שלושה רועי בקר. בית דין זו סמכות וכוח, ותפקידם לדאוג לכל תקנות העיר וענייניה. כך למשל בית דין יוצאים לבדוק את הכלאיים, להפריש אנשים מאיסורים. בית דין מתקן תקנות הנצרכות בענייני ממון, איסור והיתר ושאר נושאים. לכן ישנה עקרוניות לעניין היחידנות, היות וכל סמכות איננה יכולה להיות כפולה. המערכת המשפטית היא במידה מסויימת מערכת שלטונית, ולכן היא צריכה להיות אחת. ככל סמכות היא גם איננה יכולה למנות את עצמה, אלא להתמנות על ידי מי שמוסמך למנות אותה, הקהל או המנהיג.
בפרשת השבוע (יתרו) אנחנו מוצאים כיצד משה רבינו ממנה לעם ישראל שרי אלפים; מאות; חמישים ועשרות, שרים אלו הם שופטים וגם כאן יש מימוש של שני העקרונות. השופטים מתמנים על ידי המנהיג משה רבינו, ולכל אדם ישנו שופט אחד מסויים הממונה עליו. במידה וישנו סכסוך בין שני אנשים מישראל, הוא ידון לפני שר העשרות של הנתבע. הרעיון של שני בתי דין לשני שבטים איננו נובע חלילה מכך שלכל שבט ישנה תורה אחרת, אלא מפני שאלו הן קהילות נפרדות ובכל קהילה יש בעלי סמכות אחרים. שני בתי דין לקהילה אחת, דומים למעשה לשני מלכים המשמשים בכתר אחד.
להלן קטע ממסכת יבמות יד,א שלהבנתי ניתן להבינו היטב עפ"י הדברים הללו.
"לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה אמר ליה רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה"
דעת אביי היא שבעיר אחת צריך להיות מנהג אחד לכולם גם אם מדובר בשתי קהילות נפרדות, לכן הוא סובר שאסור לשתי בתי דין בעיר אחת להורות הוראות שונות. רבא לעומתו סבור שכשמדובר בשתי קהילות שונות אין כאן איסור כשם שבית שמאי ובית הלל הינן למעשה שתי קהילות נפרדות, והאיסור נאמר רק כשבקהילה אחת ישנן הוראות סותרות בתוך בית הדין. אם הכוונה בשתי בתי דין בעיר אחת היא שלאותו ציבור יש שני בתי דין, קשה להבין מדוע לא יהיה בזה איסור לא תתגודו בדיוק כמו בבית דין אחד.
דרך אגב, לשאלתך האם ישנה תורה אחרת לבתי דין שונים. דווקא כיום שלבתי הדין אין כפי שהזכירו קודמי מסורת משפטית אחידה, יש בהחלט הבדלים מהותיים באופן הפסיקה בנושאים שונים בין בתי הדין. נתבעים רבים מנצלים זאת, כשהם תובעים לדון בפני בית דין שעשוי לפסוק יותר לטובתם.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 20:10 |
|
| |
אכן כדברי ב"צ כהנא, בית הדין הוא רק מוסד אחד מתוך מערכת שלטונית מורחבת, בציבור החרדי אין רצון ואין יכולת להתאגד תחת מערכת שלטונית פנימית שתאגד את כל הקהילות. מאחר וחשוב לאנשים לשמור על השונות שלהם ביחס לקהילות אחרות יותר ממה שחשוב להם על הדמיון בין הקהילות אין שום סיכוי להתאגד ולכן אנחנו לא יכולים גם להקים מערכת משפט מאוחדת.
חוסר הרצון של בתי הדין להכריע, הוא רק חלקיק מתוך גישה מורחבת של ספקנות, גם לגבי ההלכה. אין היום רבנים המעוניינים לפסוק הלכות, הרבנים היום רק רוצים להוסיף ספקות ולהמשיך להגיד ש"יש לחשוש".. שיטת הלימוד בישיבות מושתת על הרעיון הזה, רק מעלים צדדים ולא מכריעים, ועדיף כמה שיותר לא לדון על בעיות פרקטיות.
דבר זה רק מגדיל את חוסר הרלוונטיות של בתי הדין.
הספקנות והחששנות הזו היא תוצאה של גישת ה"ראש קטן" אסור לחשוב ואסור להביע דעה, הכל צריך למצוא כרמזים בתוך דברי רבותינו ז"ל גם אם רבותינו ז"ל לא ניסו לפתור בעיה כזו מעולם. ועל זה נאמר "ענוותנותו של.. החריבה את ביתינו ושרפה את היכלנו..
חוסר הרצון להביט לתוך המציאות, ולקחת אחריות על חיינו, מוביל אותנו לאנרכיה מוחלטת שמהווה קרקע פוריה להתפתחות של רמאים וגנבים.
מהותו של משפט ותמטרתו העיקרית היא להשכין שלום בין אדם לחברו כמו שכתב הרמב"ם בהקדמה למשנה, אם המשפ רק מגדיל את הריב בין אדם לחבירו בגלל חוסר ההכרעה ובגלל שכל אחד מרגיש צודק כי הוא מצא לו איזה דיין שיתמוך בו, אולי מוטב שלא לדון בכלל.
לגבי אלו שטענו שחושן משפט אינו מותאם לימינו יש בטענה זו הרבה מן הצדק, אבל אני בטוח שאילו היו דנים ומכריעים בשאלות מציאותיות, עם הזמן חושן משפט היה הופך ליותר רלוונטי לימינו מכיוון שהיה מאגר גדול של פסקי הלכה שקשורים למציאות של ימינו, דבר שהיה יכול לשמש דיינים שאינם בעלי כוח הכרעה גדול מדי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 14:33 |
|
| |
במ ובעל
לא נראה לי שיש דבר לא שפיט בבתי דין אם יש לכם דוגמאות ספצפיות אנא החכימוני, אפילו הנושא של זכויות יוצרים נידון ברצינות בכמה בתי דין שאני מכיר.
נכון מאוד מה שכתב בצ"כ שהבעיה המרכזית של בתי הדין היא העדר זרוע אוכפת, וזו הסיבה שהם עובדים רק על בסיס חתימה על בוררות שתקפה גם בבית משפט,אבל: א.גם להם יש איזשהו כח בדמות ה"כתב סירוב" שמשמעותו בעצם,מלבד פתיחת האפציה של פניה לערכאות,גם סכנת היפלטות מהקהילה,חרדת נפשו של כל חרדי מצוי. ב.מהכירות עם כמה תיקים אני יודע שבתי משפט מאוד מכבדים את ההחלטות של בתי הדין,גם הלא רבניים, ואם אין סיבה שזועקת לשמים,(לדעתם החילונית,כמובן) הם לא מתערבים.
אם גם אנחנו מאבדים את המשפט העברי (אחרי שהמדינה כבר שכחה ממנו מזמן) אז איבדנו את הקשר האחרון שלנו כציבור,לתורה.כמובן שכל אחד יוכל להמשיך להיות ירא שמים בד אמותיו, אבל ציבור דתי,לא יהיה יותר.
גם לא הבנתי את העקרוניות של בית דין אחד בקהילה.למה שני שבטים צריכים שתי בתי דין? מה הם פוסקיו על פי משפט אחר? בקיצור גם אם זה נכון שכך זה היה עובדתית,(מה שלו הוכחת אלא אמרת מסברא)אני לא מבין למה זה עקרוני.
תוקן על ידי סובייקט ב- 04/02/2010 14:39:15
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 12:57 |
|
| |
במ
דוגמא פשוטה
אחוז עצום מהמסחר בימינו אינו מכוסה בחושן משפט, כי הוא דבר שאין בו ממש או דבר שלא בא לעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 09:18 |
|
| |
על מנת להבין לעומק את הבעייתיות של בתי הדין הרבניים והעצמאיים, חשוב להציג את המצב הרצוי מול המצוי וכן לערוך השוואה בין מערכת המשפט האזרחית לזו הרבנית.
בית הדין כמוסד קהילתי
בית דין הינו אחד המוסדות החשובים ביותר עבור כל חברה וקהילה בעולם, תפקידו הוא להכריע בכל דין ודברים בין חברי הקהילה. כוחו של בית הדין נובע מכוחו של השלטון ו/או מהסכמת ומקבלת החברה והקהילה, הנותנים לבית הדין את היכולת לכפות את החלטותיו על המתדיינים. מטבע הדברים, בית דין אמור להיות גוף יחיד בקרב החברה והקהילה בה הוא פועל, או גוף היררכי מסודר, עם סמכויות מוגדרות ועם קהל יעד ידוע. בתורה נאמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" ופירשו חכמים בית דין לכל עיר ועיר ולכל שבט ושבט, אין אפשרות למנות שני בתי דין לעיר אחת או לשבט אחד, כשלשניהם אותו קהל יעד ואותן סמכויות שיפוטיות. כשנזכרו בגמרא שני בתי דין בעיר אחת, משמעו שבעיר אחת ישנן שתי קהילות שונות.
דוגמאות לבתי דין קהילתיים, ניתן למצוא עד היום בבד"ץ של "העדה החרדית" ובבד"ץ "מחזיקי הדת" של חסידות בעלז. האנשים המשתייכים לקהילה של "העדה החרדית" או חסידות בעלז, אמורים להתדיין בבית הדין שלהם ולא בשום בית דין אחר. כך לדוגמא ישנם בתי דין למפלגות, בהם מוכרעות שאלות שונות הנוגעות למפלגה. אפילו בתחומי הספורט, ישנם בתי דין שאמורים לקבל החלטות בעניינים אלו.
העובדה שבציבור החרדי פועלים כיום בתי דין עצמאיים לרוב, שאין שום קשר בינם לבין קהילה מוגדרת וממוסדת, היא תופעה חסרת כל היגיון. יהיו הרבנים שבראש בתי הדין חשובים ככל שיהיו, בית הדין שבראשו הם עומדים הוא חסר משמעות. ההתיחסות אליהם הינה כאופציה וולונטרית בלבד למתדיינים המעוניינים להתדיין בפניהם בהסכמה, כשבאותה מידה הם יכולים לבחור בזבל"א (זה בורר לו אחד) גם שלושה רועי בקר. בתי הדין של ר' ניסים קרליץ, הרב וואזנר, ר' מרדכי גרוס, ר' נפתלי נוסבוים, ר' אברהם דב לוין ועוד רבים וטובים, אינם בעלי סמכות מוגדרת ועל כן כוחם נובע אך ורק מההחלטה של בעלי הדין להתדיין בפניהם. בתי דין אלו לא התמנו לא על ידי מנהיגות כלשהי ולא על ידי הציבור שקיבל את מרותם, הם למעשה בתי דין שמינו את עצמם.
חברה בה אין מערכת מסודרת של בתי דין, הינה חברה אנרכית. בספר שופטים אנו מוצאים מספר פעמים את התיאור לחברה אנרכית, היות ואין בימים ההם מלך בישראל. כשהדבר מתבטא בפירוש בפסוק "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים יז,ו).
בתי הדין הרבניים של הרבנות הראשית, יכלו אולי לשמש פלטפורמה לבתי דין עם סמכות מוגדרת, על פי חלוקה גיאוגרפית. אולם ככל הנראה גם מדינת ישראל מחד וגם הציבור החרדי מאידך, לא היו מעוניינים להעניק למערכת של הרבנות הראשית את הסמכות הזו.
לאור האמור, הציבור הדתי-חרדי במדינת ישראל חסר מערכת משפטית מחייבת הדנה עפ"י דין תורה, למרות היותו משופע בתלמידי חכמים יודעי דת ודין. מצב זה יוצר אנרכיה מוחלטת, המשרתת למעשה את העבריינים. בתי הדין הנ"ל מהווים כבר זמן רב ככל הנראה מפלט לכל הנוכלים למיניהם.
בהקשר של אשכול זה. לשמחתי, אינני מכיר מקרוב את צבי ביאליסטוצקי ואת מעשיו, אבל כבר שנים רבות נשמעות כנגדו טענות ומענות על עסקאות לא הוגנות בתחום הנדל"ן. במידה ויש איזושהי אמת בדברים אלו, ברור שהאינטרס המרכזי שלו הוא למנוע ככל האפשר פניה של אנשים במחנינו לבתי משפט אזרחיים. בתי הדין העצמאיים והרבניים הם הדרך הטובה ביותר לסחבת ולהערמת קשיים אינסופיים בפני כל תביעה שהיא. הפניה כעת לבית המשפט נועדה ככל הנראה למנוע מבית הדין של ר' ניסים קרליץ לפעול כנגדו, והוא עושה זאת בתחכום רב מאוד. יחד עם זאת, נראה בבירור שאין לו רצון ליצור מצב של פניה לבתי משפט אזרחיים כאופציה לגיטימית.
בשל קוצר הזמן אסיים כאן את דברי, בהמשך ברצוני לגעת בסוגיות נוספות שנזכרו כאן, תהליך בחירת הרבנים; פסיקה על פי דין תורה; הלך אחר הנתבע ועוד. _________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 02/02/2010 10:09:50
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 08:14 |
|
| |
במקביל לכל הנקודות שהוזכרו בקשר להתנהלותם המעשית של בתי הדין, ובהמשך לשאלות שהוצגו, אנסה להציע זווית נוספת, עקרונית יותר:בתי המשפט מתקיימים על בסיס מסורת משפטית מפותחת ומתפתחת, מודרנית ומתעדכנת כל העת, שנותנת את דעתה לארחות החיים והכלכלה המודרניים, והמבוססת על תפיסות המוסר והצדק הבסיסיות של האדם בן ימינו. לפני שמטילים דופי בבתי הדין, וכנראה שיש לכך סיבות טובות, ראוי להציב את השאלה הבסיסית: האם 'חושן משפט' יכול בכלל להכריע בוויכוחים כלכליים מסובכים ומורכבים בני ימינו. האם ניתן בכלל לעשות את ההתאמה הזו. ישנם תחומים בולטים שההלכה כלל לא מכירה בהם, ושהפכו מזמן לנכסי צאן ברזל של המשפט הכללי. במקרים רבים נושאים אלו הם שמהווים סיבה לאדם לחשוב שבבית המשפט יעשה עמו צדק ואמת, ולא בבית הדין. אכן, שאלת רלוונטיות ההלכה קיימת גם במישורים נוספים, אך דומה שקשה למצוא פער כל כך זועק בחלקי השו"ע האחרים. הלכות תפילין או פסח לא השתנו בהרבה מאז ועד היום. ב'חושן משפט' צריך לחפש מה נשאר ולא מה השתנה, וכנראה שזה לא הרבה, אם בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 01:32 |
|
| |
בעל,
הנטייה של הדיינים להמנע מלכוף ומלפסוק באופן חד משמעי, נובעת מחוסר רצונם להכנס בכל כובד משקלם לדיונים העולים על שולחנם, ומחוסר רצון לקחת אחריות על כתפיהם. עצלנים הם!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2010 23:47 |
|
| |
"היעדר כוח כפיה הסר למרות בתי הדין" . שה' ישמור, רק זה חסר לנו, שחוץ מכתבי הסירוב עוד יהיה לבתי הדין הפיראטיים כוח כפיה.
ראשית כל, שידאגו למינויים ראויים של דיינים, מינויים שיהיו כפופים לאיזו ועדה תורנית גבוהה, ולא כפי שנהוג כיום שכל 3 אברכים ת"ח יכולים להכריז ע"ע כב"ד.
שנית, שידאגו לסדרי דין תקינים, לפרוטוקולים מסודרים, לזמני דיונים הגיוניים, לפסקי דין מנומקים, ולבתי דין גבוהים לערעורים.
והיה אם כל זה יתבצע, יבוא גם הזמן לתת בידם כוח כפיה הסר למרותם.
(חלק גדול מהדברים אכן מתקיימים בבתי הדין של הרבנות הראשית, אך כמובן שתמיד יוכל הנתבע להתחמק ולבחור לדון בבית הדין הפיראטי, שאחד מהדיינים שם, למד איתו בחיידר...)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2010 20:22 |
|
| |
בצ"כ
קיימת נקודה נוספת והיא הפחד של בתי דין לפסוק (ראו את מאמר הפרישה של הרב דייכובסקי שהתפרסם באחד מכרכי תחומין האחרונים). חוששים להטיל שבועה ומציעים מיד פשרה, כל אחד יכול לטעון קים לי (שמעתי מדיין חשוב שהרב הרצוג התריע על כך בזמנו), המצב אבסורדי שמוציאים צו סרוב על חייב וכשהוא מגיע לבית דין הוא טוען קים לי.
וכמובן, סדר ושקיפות.
|
|
|
|
|
