תענו לי בכנות.
כשניק/ית מתארס/ת,זה לא עושה לכם משהו בלב?
משהו כזה עצוב על זה שהוא/היא לא י/תהיה
פה עוד בשטח?
על זה שכבר לא נזכה לשמוע מהאמירות החכמות של הניק הזה?
(אני לא מדברת על הצד של הקנאה,ח"ו)
אני לא יודעת מה איתכם
אבל אני- שונאת פרידות!!! הפורום הזה הוא פורום מעבר
עד שנקשרים פה לניק וכבר צריך להיפרד......
מה אתם אומרים??
ליטאי,
מתאים לך לומר:
כשליטאי יתארס אז הוא יחסר לליטאי....
נשלח ב-25/1/2010 11:25
קשה להפרד, טיע. צודקת! כשמתרגלים למשהו/מישהו זה הופך לחלק מאיתנו וכשהטוב הזה נקטע פתאום זה בכלל לא קל. כאן באתר הפרידה היא תוצאה של ארוסין ב"ה שנרבה פרידות כאלו בעז"ה!!!
(אולי אם תהיי שותפה ממש בחלק מהשמחות כאן זה יקל עלייך.)
אבל מה לעשות, באיזשהו מקום שם בפנים זה צובט לנו....
בכ"א מה שחיזק אותי, לפרגן עוד יותר.... אני חושבת עליה ואני אומרת וואוו, איזה כיף לה, היא מצאה את הבחור שלה, היא מתחתנת!!! איזה יופי!! ברוך ה'!! אולי אני יכולה לעזור לה ? קצת, בהכנות?
החלק של השותפות בשמחה והפרגון נותן כח להתגבר על הקושי של הפרידה!!!
אחרי הכל, הכל מאת ה'! גם הקושי של הפרידה וגם הכח לפרגן....
נשלח ב-24/1/2010 15:25
בס"ד
גילו,
שוב לא הבנת אותי.
זה לא שאני מקנאה.
אני מאמינה ויודעת שאני אקבל את שלי מתי שנקבע לי למעלה.
ובזמן שריבון העולמים ירצה..(שיהיה בקרוב!!)
אני גם יודעת לפרגן (ובאמת משתדלת שיהיה זה מכל הלב)
אין זה סותר -קשה לי להיפרד מאותה אחת שמתארסת זהו זה הכל!!
תוקן על ידי טיע ב- 24/01/2010 15:26:00
נשלח ב-24/1/2010 14:57
מותק שלי, הבנתי אותך מהתחלה.
ואם תשימי לב, כל אחד פה כתב כמעט אותו דבר רק בניסוח שלו...
נכון. הפרידה קשה וכואבת, לכולנו! פשוט עצה להתמודד איתה - לפרגן!!
כשחברה טובה שלי התחתנה, שמחתי איתה, באמת!! גם בשבילה זה היה אחרי דרך ארוכה... במכתב עם ההזמנה היא כתבה (בין השאר): תודה על הפרגון, מכל הלב, באמת, ממש "וראך ושמח בליבו" ולי זה נתן המון!! שגם היא הרגישה שאני שמחה איתה בלב שלם!!!! עם כל הקושי שידעתי שמעכשיו יש בעל... ויש שנה ראשונה.....
נשלח ב-24/1/2010 13:43
בס"ד יופי קטנה, סופסוף מישו כאן מבין אותי...
נשלח ב-24/1/2010 13:39
גם אני שונאת פרידות! מאד! מבינה את הקושי והצביטה ומסכימה עם דברי ברבה (נקודה חזקה ביותר!) יותר להתמקד בשמחה של השני ולא בקושי שלי בכל דבר בחיים!
