התפרצות של מחלת החזרת בישיבות במגזר החרדי

בס"ד

הנה  לפניכם  כמה  משניות  מפרקי  אבות עם  פירוש ברטנורא בכדי   להבין לעומק  יותר  ובפשט  את  חשיבות  תלמוד  התורה  לשמה בין  אם  זה  סודות  הקבלה  או  אפילו מקרא  פשוט  מהתורה  בין למתחילים  ומנגד  לותיקים וכו'...

והדרישות  מהאדם  לתלמוד  התורה  לשמה ... וכו'...

שנאמר:

כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית־המדרש.

כי רק כאשר זכה נעשית לו זר, (כתר)

לא זכה — זרה הימנו (יומא ע״ב).

פרק ב - משנה יד

רבי אלעזר אומר , הוי שקוד *--!*{מט} ללמוד תורה , ( ודע ) מה שתשיב לאפיקורוס . ודע לפני מי אתה עמל . ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך *!*{נא} :

 ר"ע מברטנורה  לאפיקורוס . לשון הפקר , שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר . אי נמי , משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה : ודע לפני מי אתה עמל . בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס . שלא יפתה לבך לנטות לדעתו {נ} : (ר"ע מברטנורה)

 עיקר תוי"ט   {מט} שקוד כו' . פירוש הוי שקוד ויגע בלמוד התורה כדי שתדע להשיב כו' . ולפי זה לא גרסינן ודע . אבל בספרים אחרים גרסי ודע . פירוש דעתו אתה בידיעה שלימה , ולא תהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר , כי כן לא תנצח אותו . ואמר שתשיב , הודיע שלא תלך אתה אליו להקשות לו , אלא אם יבוא אליך ויקשו לך , דע מה שתשיב . [אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב] . מד''ש : {נ} וז''ל הר''מ , אע''פ שתלמוד דעות האפיקורסים לדעת איך תשיב עליהם , השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם , ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך . והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל , ר''ל שיכוין לבו באמונת הש''י . ע''כ . וא''כ , לפני מי , מוסב על הש''י : {נא} ונאמן כו' . לא פליג על מאמר אל תהיו כעבדים בו' וכמו שכתבתי שם . ומצאתי בנוסח ארץ ישראל מוגה דגרס , ומי הוא בעל מלאכתך , ותו לא מידי : (עיקר תוי"ט)

פרק ג - משנה ט

רבי חנינא בן דוסא אומר , כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו , חכמתו מתקימת . וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו , אין חכמתו מתקימת . הוא היה אומר , כל שמעשיו מרבין מחכמתו , חכמתו מתקימת . וכל שחכמתו מרבה ממעשיו , אין חכמתו מתקימת :

 ר"ע מברטנורה  כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו . אני שמעתי , שמקדים במחשבתו יראת חטאו לחכמתו , שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהיה ירא חטא {כח} . וזה על דרך שאמרו תחלת המחשבה [היא] סוף המעשה : חכמתו מתקיימת . שהחכמה מביאתו למה שלבו חפץ והוא נהנה בה : וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו . שאינו לומד על מנת לעשות , הואיל ואין לבבו פונה להיות ירא חטא : אין חכמתו מתקיימת . שמתוך שהיא מונעת אותו מללכת אחרי שרירות לבו הוא קץ בה ומואסה ומניחה : כל שמעשיו מרובים מחכמתו . הכא מיירי שזריז במצות עשה {לא} , ולעיל בכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו איירי שנזהר במצות לא תעשה : (ר"ע מברטנורה)

 עיקר תוי"ט   {כח} ובהכי מתורץ דלא פליג אדהלל שאמר בפרק דלעיל משנה ה' אין בור ירא חטא , דהכא במחשבה קאמר ולא בפועל , שאין בור יודע איזהו חטא שיירא ממנו , אבל במחשבה יכול לחשוב ולירא מכל דבר שיהא חטא . ועתוי''ט : {כט} חטאו . כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא , ולהכי קאמר שיראת חטאו , שירא מן החטא שהוא מוכן . ולא קשיא דהוה ליה למתני כל שיראתו מהחטא קודמת כו' . ד''ח : {ל} וכל כו' . היינו שזכותו בזה או עונשו גוברת על הגזרה שגזרו עליו אם יהיה חכם או טפש [ותתקיים הגזרה בשאר עניניו ולא בלימוד התורה] אבל אם באו שניהם כאחד מניחים אותו כפי הגזרה שאם היא שיהיה חכם מתקיימת , ואם שיהיה טפש אינה מתקיימת . וכן פירוש בבבא שניה . מד''ש : {לא} וא''ת איך אפשר שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו , שמה שאינו יודע איך יעשה . אלא , במה שמקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר יגידו לו החכמים ולא יסור ימין ושמאל , ה''ז מעשיו מרובין מחכמתו . מד''ש . ובהבי ניחא דלא קתני קודמין . ועתוי''ט : (עיקר תוי"ט)

פרק ד - משנה ה

רבי ישמעאל ( בנו ) אומר , הלומד תורה על מנת ללמד *--$!*{יג} , מספיקין בידו ללמוד וללמד *--$!*{יד} . והלומד על מנת לעשות , מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות *--$!*{טו} . רבי צדוק אומר , אל תעשם עטרה להתגדל בהם , ולא קרדם לחפור בהם . וכך היה הלל אומר , ודאשתמש בתגא , חלף . הא למדת , כל הנהנה מדברי תורה , נוטל חייו מן העולם *--$!*{יט} :

 ר"ע מברטנורה  הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד . גרסינן . והכי פירושו , הלומד על מנת להיות תמיד עוסק בתורה ואין בדעתו להיות גומל חסדים עם הבריות , כרבה [ר''ה י''ח ע''א] דעסק בתורה ולא עסק בגמילות חסדים , אע''ג דאיבעי ליה לאעסוקי בגמילות חסדים , מכל מקום מספיקין בידו ללמוד וללמד , ותהיה מחשבתו נעשית . והלומד על מנת לעשות , שהוא רוצה לעסוק בתורה ולהיות ג''כ גומל חסדים , כאביי [שם] דעסק בתורה ובגמילות חסדים , מספיקין בידו להשלים מחשבתו , ויזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות . ויש מפרשים הלומד על מנת ללמד , בשביל שיקרא רב , וגורסין אין מספיקין בידו ללמוד וללמד . וברוב הספרים מצאתי כגירסא ראשונה , ועיקר : אל תעשם עטרה להתגדל בהם . שלא תאמר אלמוד בשביל שאקרא רבי ויושיבוני בראש , אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא : ולא קרדום לחפור בהם . ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה , כמו קרדום לחפור בה , שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי שמים כמי שנהנה מן ההקדש . ומלמדי תינוקות נוטלין שכר שימור התינוקות בלבד , שמשמרין אותן שלא יפשעו ויזיקו , ושכר פיסוק טעמים , שאין הרב חייב לטרוח וללמד לתלמידים פיסוק הטעמים . אבל שכר לימוד אסור ליטול , דכתיב (דברים ד') ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי , מה אני בחנם , אף אתם בחנם {טז} . וכן הדיין אסור ליקח שכר פסק הדין , אלא שכר בטלה בלבד , דבר שהוא ניכר כמה מפסיד מביטול מלאכתו כדי לשמוע טענות בעלי הדין . ובלבד שיטול משניהם בשוה , ואם נוטל יותר מזה , דיניו בטלים . ומה שהתירה תורה לתלמיד חכם ליהנות מדברי תורה , הוא , שתמכר סחורתו בשוק {יז} קודם כל אדם , וגם שיפטר מכל מסים ועולים וארנוניות {יח} . ואפילו כסף גולגלתא חייבין הצבור ליתן עליו , ואפילו הוא עשיר ויש לו ממון הרבה יכול הוא לשאול בדין שיפטרוהו . ואם תלמיד חכם חולה הוא ומדוכא ביסורין ומרבין העם להביא מנות גדולות מפני כבוד תורתו , מצוה עליו שיטול , ואין זה בכלל נאות מדברי תורה , הואיל ואי אפשר לו להתפרנס בדרך אחרת . וכן תלמיד חכם שמינו אותו הצבור עליהם פרנס או ראש הסדר ומתעסק בצרכי ציבור , מותר לו ליקח מהם פרס ואפילו שכר הרבה יותר מכדי פרנסתו , כדי שיהיו מזונותיו בריוח ומתוך כך יהיה גדול ויראוי ומאויים בעיניהם . כדאשכחן בכהן גדול דכתיב ביה הגדול מאחיו , ודרשו חכמים [יומא י''ח ע''א] גדלהו מאחיו , שיהיו אחיו הכהנים מעשירים אותו משלהן . וחכמים הראשונים שהיו נמנעים מזה , מדת חסידות היתה בהם , אבל לא מן הדין : (ר"ע מברטנורה)

 עיקר תוי"ט   {יג} ללמד כו' . לאו למידק ללמד ולא לעשות , שלאיש אשר אלה לו אמר אלהים מה לך לספר חקי : {יד} וללמד . כלומר מספיקין בידו שיהא לומד ושתעלה בידו מה שהיתה מחשבתו ללמד . ולומד דעל מנת ללמוד לא אצטריך לאשמעינן , דודאי שתתקיים מחשבתו הטובה שבקש ללמוד . אבל בנדון דידן רבותא אשמועינן דכשדעתו ע''מ ללמד , שמספיקין בידו ללמד וגם למודו שעם עצמו עולה בידו ולא יגרע דבר כי ה' יתן חכמה . מד''ש . ועתוי''ט : {טו} לשמור ולעשות . שאע''פ שלא היתה כוונתו אלא לעשות , מספיקין בידו גם לשמור מהעבירות , שלא יהא כטובל ושרץ בידו . (נ''ל תו''ל ללמד) מד''ש . ובנוסח ארץ ישראל לא גרסינן לשמור . וכן עיקר . דודאי לעשות היינו לקיים כל התורה . ועתוי''ט : {טז} דכתיב כאשר צוני , כלומר שצוני ללמוד בחנם . דאי לא , כאשר צוני אמאי קאי . דליכא למימר בשכר וכי צוהו בכך דלא סגי דלא לשקול אגרא . וליכא למימר נמי דה''ק כאשר צוני ולא מעצמי אני אומר , דודאי ישראל לא היו מפקפקים בכך , דהא כתיב וגם בך יאמינו לעולם . הר''ב {יז} ושיקנו להם בתחלת השוק כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרך כבוד ואע''פ שאין שם חכמה . וכדאי הוא תלמיד חכם להיות כעם הארץ נכבד . הר''מ : {יח} כדאיתא בעזרא ז' כל כהניא וגו' מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהום : {יט} מן העולם . פירוש , מחיי העוה''ב . הר''מ : (עיקר תוי"ט)

פרק ד - משנה ו

רבי יוסי אומר , כל המכבד את התורה , גופו מכבד על הבריות . וכל המחלל את התורה , גופו מחלל על הבריות :

 ר"ע מברטנורה  כל המכבד את התורה . הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה , אין לך כבוד תורה גדול מזה . אי נמי , המכבד ספר תורה ומכבד לומדי התורה והעוסקים בה , כל אלו בכלל מכבד את התורה הן : (ר"ע מברטנורה)



פרק ה - משנה יב

ארבע מדות בתלמידים . מהר לשמוע ומהר לאבד , יצא שכרו בהפסדו . קשה לשמוע וקשה לאבד , יצא הפסדו בשכרו . מהר לשמוע וקשה לאבד , חכם . קשה לשמוע ומהר לאבד , זה חלק רע :

 ר"ע מברטנורה  מהר לשמוע ומהר לאבד יצא שכרו בהפסדו . דמאחר ששוכח מה שלומד מה הנאה יש במה שהוא מהר לשמוע , נמצא הפסדו גדול משכרו : קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו . שמדה טובה שיש בו יתירה על המדה הנפסדת , הואיל ומה ששמע אחר הקושי הוא זוכר ואינו שוכח . ונפקא מינה , שאם יש לפנינו שני תלמידים ואין לנו לספק מזון אלא לאחד מהם , נקדים הקשה לאבד על המהר לשמוע : זה חלק רע . לא הוה שייך למתני הכא חסיד או רשע , שאין זה דבר התלוי בבחירתו {נ} של אדם , אלא חסרון שהיה בו מעיקר ברייתו : (ר"ע מברטנורה)

 עיקר תוי"ט   {נ} ואע''פ שאפשר בסייעתא דשמיא לאוקמי גירסתו כשיראת חטאו קודמת לחכמתו , מי שלא הגיע לכלל מדה זו אין ראוי להקרא רשע כיון שחסרון ברייתו הביאו לידי כך : (עיקר תוי"ט)




פרק ה - משנה יד

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש . הולך ואינו עושה , שכר הליכה בידו . עושה ואינו הולך , שכר מעשה בידו . הולך ועושה , חסיד *--$!*{נג} . לא הולך ולא עושה , רשע :

 ר"ע מברטנורה  הולך ואינו עושה . הולך לבית המדרש לשמוע ואינו שונה ולומד ולא מבין {נב} : עושה ואינו הולך . לומד ושונה בבית המדרש שבביתו : (ר"ע מברטנורה)

 עיקר תוי"ט   {נב} יש לפרש דה''ק , א''נ לומד ואינו מבין . ויש לפרש , דה''ק ואינו שונה ואינו לומד ולא מבין : {נג} חסיד . שמשפיל עצמו ומראה כאילו הוא צריך ליושבים בביהמ''ד . מד''ש . ועתוי''ט : (עיקר תוי"ט)