מאמר ביקורתי שפורסם בסמינר חרדי

כתה יב' היקרה,

את הדברים הבאים החלטתי לכתוב בעקבות כל התסיסה שהתגבשה סביב נושא "מעמד האישה ביהדות". אז לפני שאתן מתחילות להיאנח "לא זה שוב...." תרשו לי לעמוד על מספר נקודות חשובות.

לפני הכול, אני חייבת לציין שהופתעתי (ולא לטובה) מגל ההתקפות שהופנו לעברי אתמול, כשהנושא הזה עלה (שוב) לדיון. נמאס לכן לשמוע את זה כבר – מקובל. לא מעניין אתכן כל כך – מקובל. את לא חושבות שזה נושא שחשוב לדון עליו – מקובל. את מתחילות להשמיע טענות-נגד קולניות במיוחד ברגע שמישהי לוחשת את המילים "מעמד" ו"אישה" במשפט אחד – לא מקובל בעליל.

ניסיון של כמעט 4 שנים הוביל אותי להבנה שהכתה הזאת אף פעם לא תאפשר לעצמה להסתכל על עניינים מסוימים באור שונה במקצת. את רוב הבנות כאן מעניין מתי ואם הן תעשינה רישיון, כמה שניות ביום בעלן ילמד תורה ולמשך כמה זמן, מה אורך החצאית שלהן, וכמה נוצות טווס יש להן בסרט. אם אני באה ואומרת שלא מתיישב אצלי כל נושא תפקיד האישה ביהדות – בין רגע הפכתי לכופרת קטנונית, משופעת מהמודרניזציה ומוקסמת מתרבות העולם המערבי, כל היום צועקת "פמיניזם! פמיניזם!".

הבנתי מה הבעיה. הנושא הזה מידי גדול עליכן, אין הלכות פרקטיות של עשה X ואל תעשה Y, אף אחד לא מדבר על זה הרבה, והשדכנית לא הולכת לברר עד כמה אתן מתקשות להוציא את המילים "שלא עשני אישה" כל בוקר.

אתן שלימות עם המעמד שלכן, לא מרגישות מקופחות/בזויות/פחותות/נחותות/מדוכאות וכד'. לכן יש בינה יתרה! מה ה' רוצה מכן בתורה שלו אתן לא מסוגלות להבין כי צריך את ה"דעה" של הגברים בשביל זה. אבל אל דאגה, בנות! "נשים דעתן קלה" הפך לאמרה המשמשת מקור גאווה. אתן מסוגלות להדריך חברה בטלפון בהכנת תבשיל מסובך ותוך כדי להאכיל את התינוק. כמה מרשים!

הכול טוב ויפה. שבו בבית ותמרטו נוצות מתרנגולת סרבנית בזמן שבעליכן ישבו בכולל כל היום, שוקדים על התורה הקדושה. בסוף היום הבעל יחזור הביתה ותקבלו אותו עם חיוך על הפנים ועוף בגריל. "מה עשית היום?" הוא יישאל. "דאגתי לענייני הבית" תענו.

"ומה אתה עשית?"

"סידרתי לי עולם הבא".

למה שהמציאות הפשוטה הזאת לא תקומם אותי?

התפתח בליבכן רושם מוטעה בעליל לגביי המניעים של כל הסוגיה הזאת. למה בעצם יש את המיעוט הזה בכתה שכל הזמן מביע "מירמור" על עצם היותו נקבי?

אז תנו לי להסביר את שורש הדברים.

ראשית כל, אף אחד לא ממורמר. אני אישית שלימה ומרוצה עם איך שנבראתי. אני מסכימה לכך בהחלט שיש הבדלים מהותיים בין האיש לאישה, וממילא יש הבדלים גם בתפקידים שלהם. זו היא נקודת המוצא שלי, ואני לא מחפשת להפוך את תפקידי הגבר לתפקידי אישה או להיפך. אם נסתכל בגדול על התפקידים העיקריים של הגבר והאישה נבחין במצוות לימוד התורה המיוחסת לגבר, וחובת גידול הילדים בדרך ישרה וחינוכם למצוות ויראת ה' – לאישה.

אין לי שום טענה נגד התפקיד הזה. האישה היא אכן מסוגלת יותר להצליח בחינוך ילדים מאשר הגבר, וזהו בהחלט תפקיד חשוב ביותר, שהרי אם לא מקימים דור המשך ההולך בדרך ה' – כל הקיום שלנו לא שווה בעצם.

אז אין לי בעיה לשבת בבית כל היום ולעשות את העבודות הפשוטות והבזויות ביותר. יותר מזה, אני אעשה את זה באהבה ושמחה. אני לא מחפשת קריירה או הגשמה עצמית בתחומי עבודה שונים. לא מחפשת שיגידו לי כמה שאני חכמה ויודעת הרבה. לשבת בבית מדרש וללמוד תורה כל היום – גם לא כ"כ מפתה אותי אם לומר את האמת.

אם נוצרתי במבנה מדויק שכזה במטרה לבצע תפקיד מסוים אני אבצע אותו, ואני מאמינה שאם זה התפקיד שלי בעולם – אז צריכה להיות לי בעלות מוחלטת על התפקיד הזה, כי אף אחד אחר לא יכול לבצע אותו יותר טוב ממני. אז למה בכל זאת, בעניינים שנוגעים למימוש התפקיד האולטימטיבי שלי, לגבר יש עליונות עליי ומצד התורה אני מחויבת לציית לו כל עוד הוא לא מצווה עליי לעבור על ציווי ה'? נוצר מצב כזה שלכאורה אין לי מימוש עצמי בעבודת ה' שלי, הכול אצלי נעשה דרך הגבר. הוא הקובע, הוא המחליט, ובסופו של יום, אני מחויבת לציית לו. לי זה מאוד מציק.

אני שואלת למה? למה אין לי האפשרות להפעיל את שיקול הדעת שלי, את השכל שה' נתן לי, ע"י זה לראות איך מתנהל העולם ולהסיק מסקנות לגביי איך אני רוצה לחיות אותו. אם ה' ברא אותי לציית לאדם אחר, ולא לו ישירות אז אני בכלל "עבד של עבד" וזה וודאי עושה אותי במעמד פחות יותר. ככה נראים לי פני הדברים.

מה שכ"כ מפריע זה עד כמה מחזקים אצלנו את העבודה שקיים שיוויון מוחלט בין האיש לאישה בשכר בעולם הבא, במאמץ שלהם, בקשר שלהם לקב"ה, בפוטנציאל שלהם להתעלות רוחניות וכו', בזמן שהמציאות הריאלית מוכיחה את ההפך הגמור.

לאיזה סוג של תגובה מצפים מאיתנו כשמחדירים בנו את המעלה העצומה שבלימוד התורה בכל הזדמנות אפשרית, וכמה שהיא מרוממת את האדם, והיא התרופה לכל הפיתויים של היצר הרע, ופותחת בשכלו אפיקי חכמה שונים, וכד' וכד'? מה אני אמורה לחשוב כשכל ההטבות האלה נמנעות ממני? לא נותר לי אלא להתנחם בתפקיד שהוטל עליי, גידול בנים ובנות כאלה שימשיכו את המסורת של לומדי התורה ויראת ה'. אבל גם בזה אין סמכות מוחלטת.

בית יהודי כשר מתנהל על פי ערכים שהגבר קובע. אבל אם האישה ממונה על חינוך הילדים איך זה שהגבר יכול למנוע ממנה להפעיל את גישתה שלה בחינוך?

בטח תגידו שהיום החברה בכלל לא מתנהלת ככה, אלא על פי ערכים של שיתוף ושיוויון, הסכמה הדדית והבנה משותפת. ברור ומובן שזה כך. אף בן אדם (במידה והוא שפוי) לא רודה באשתו. מה שמפריע הוא שמצד הדין האישה מחויבת בציות לבעל. זה מראה על חוסר היכולת שלה בקביעת החלטות שקולות, זה מראה על פחיתות ברמת ההבנה הכללית שלה את העולם, זה מראה על מעט זלזול אפילו בכושר השיפוט שלה.

איפה ה"בינה היתירה" כאן אני שואלת?

יש את סוגיית "שלא עשני אשה". אתכן הסברים מתפלספים של עמוד וחצי מספקים ומשכנעים. העיניים שלי רואות דבר אחר:

"...שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה..." – הסדרתיות מדברת בעד עצמה.

משחקי מילים ופרשנויות מסובכות לא עושות לי את זה.

כל פרסי הניחומים האלה של ה"בינה היתירה" והיכולת לעסוק בכמה פעולות בו זמנית לא משכנעות אותי כ"כ בזמן שאני רואה את האמרות הבאות:

"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"

"אין חכמה לאשה אלא בפלך"

זה בהחלט מראה על הערכה רבה לבינה היתירה של האישה!

ושוב, אני לא מחפשת להפוך את האישה לגבר. אני רוצה רק להבין מאיפה מגיע הזלזול הזה, ואפילו שהוא לא מצוי כ"כ היום, הוא עדיין נמצא ביסוד של התורה שלנו ואני רוצה להבין מה המשמעות של הדברים.

בנות יב' היקרות, המשכנה להתעמק בחיים השטחיים שלכן של שחור ולבן. המשכנה לציית לכל דבר שאומרים לכן, והמשכנה ללכת כעיוור באפילה אחרי כל מילה שאתן שומעות בבית ספר. אם אף פעם לא חשבתן להפעיל קצת את השכל ולוודא שלא שוטפים לכן את המוח בכל שיעור ושיעור, זה לא בשליטתי. אבל זה גם לא אומר שברגע שמתעוררת שאלה שהיא קצת יותר מעמיקה ודקדקנית וקצת פחות תכלס'ית ועקרונית למעמד החברתי שלכן, אתן צריכות ישר לפרוץ בקריאות מתקפה נגד אותו מיעוט שקצת הצליח לערער את מדיניות ה"ציית-לכל" שלכן. נכון שהחיים הרבה יותר פשוטים כשפשוט עושים מה שאומרים לנו לעשות בלי לברר אם הגורם המצווה פועל ממניעים אינטרסנטיים או לא. נכון שהרבה יותר קל פשוט לבלוע כל מילה שבית הספר מכתיב לכן, ולהסכים עם כל רעיון ששמעתן בהרצאה האחרונה.

איכשהו הצליחו לשכנע אתכן שאתן לא מסוגלות להבין. זה מה שמפמפמים ב***** (כאן במקור היה שם המוסד) מאז ומתמיד, בגלל שזו התשובה הקבועה שאנחנו מקבלות בכל פעם שלא יודעים מה לענות לנו. כל התפיסה הזאת שאם אתה אדם חרדי אתה צריך פשוט לכבות את המוח היא כ"כ שגויה! אבל שטיפת המוח עובדת, מסתבר.

אתן מחפשות מה יגידו לכן ופועלות על פי התכתיבים שמטיפים לכן. במקום לבוא ממקום של הבנה ואמונה אמיתית, אתן פשוט הולכות אחרי העדר.

ורק כדי לחתום את העניין, רציתי להגיד לכל אותן חכמות שבקיאות בכל ענייני ההשקפה והמוסר, אם נושא תפקיד ומעמד האישה כ"כ ברור ומובן לכן למה לא טרחתן להחכים אותנו, את המיעוט חסר המזל והשכל שההבנה הזאת נשגבת מבינתו, בדעותיכן בנושא? למה אף אחת לא סתרה אותנו או התווכחה איתנו או ענתה על השאלות הרבות שלנו? כי אחרי הכול אנחנו מחפשות תשובות, מחפשות להבין את השקפת התורה על התפקיד והמהות שלנו, ולא לערוך רפורמה ביהדות חלילה ולהפוך אותה לפמיניזם דתי!

ומה נותר לי להגיד? שזה הוא המצב אידאלי? חבל לי שכזה הוא הלך הרוח בכתה שלי. חבל שהכול כ"כ סתום, שטחי וטכני.