צריך כל אדם להבין אל ליבו,פעמים אין ספור בכל יום,את מציאותו-יתברך.
כי הוא הכל מהכל ולא שייך אצלו רוע,חס ושלום,אלא תמיד אוהב ומשפיע גדולות ונפלאות.
ופעמים רבות שואלים עצמנו:"למה,מה עשיתי רע,למה בראת אותי,כדי שיהיה לי רע?"
ופשוט וברור לכולם שהמלך,המאציל העליון, אינו נוהג כבשר ודם,חס ושלום,וכן לא קיימת אצלנו השגה קמוצה,אודותיו ואודות חישוביו הנוראים והנשגבים. היינו הכוונה שאין לאדם לחקור ולשאול "למה?",אלא תמיד לאחוז במידת אמונה ולהכיר במוחו את המשפט:"יש בורא לעולם,הכל משמים,אני לא מבין דבר,ובשל כך אתן לו לנהל את ענייני".
ובאם נצטרך בדוגמא נביא את זאת: כל ילד,מיום שנולד ועד גיל 15,בערך,יודע בודאות שיש לו הורים אשר הם שדואגים לו,לכל צרכיו הגשמיים. וכל זאת בא לידי ביטוי בכך שאף ילד (ברוב המקרים) לא חושב,במהלך היום,כיצד יהיה לו מים להתקלח,בגדים ללבוש,אוכל במקרר,ספרים ללמוד וכו'.
כל זאת משום שבתוך מוחו שוכנת סברה אמיתית ונכונה והיא:"אמא ואבא דואגים להכל,אין לי ממה לחשוש". ובאם יגש אדם אל הילד הנ"ל ויכריז:"מה אתה לא דואג,ובאם יקרה מצב ואביך יפשוט רגל,ובאם הוריך יגידו לך בעוד זמן מסוים:מהיום אתה תתחיל לעבוד ולהחזיק עצמך בכוחותיך שלך"
אז בודאי שהילד ישיב:"נראה לך,אין סיכוי,אני יודע שכל מה שאני צריך לעשות,כרגע,מתחיל ונגמר בלהקשיב לאבא ואמא,כלומר להימנע משטויות למניהם,ללמוד טוב וכו',והם דואגים לכל צרכי,ואין אצלי חשש ושום דאגה לגבי השאר."
נראה הדברים ונבין עד כמה נכונים, ואין קיימת אפשרות לפסול אותם!
כעת,נשאלת השאלה:"מדוע כאשר אותו ילד גדל,מתחילים לצוף במוחו מחשבות,והופך לבוגר שכל חייו תלאות ויסורים למניהם,בנוגע לפרנסה וכו'? מדוע לא נשאר אותו דבר,היינו ממשיך בדרך הביטחון הפשוט וכו'?"
והתשובה עמוקה ועצומה,וניתן לרשום עליה כמה ימים ברצף,ואני הקטן,אנסה בהבנתי הבזויה להסביר:
שלמה המלך (בקהלת) אומר:"מרבה דעת מרבה מכאוב".
וידוע שככל שאדם מתבגר,אזי נוצר אצלו ריבוי דעת (כל אחד לפי ענייניו). ריבוי הדעת הנ"ל,גורם להרחבת מחשבות,בכל מיני עניינים,אשר אלו מביאים אותו להתייסר ולכאוב ולשאול: מה ילד יום,מה יהיה מחר,ואם לא יסתדר לי,ואם יתבטלו לי וכו'...
נוסף יש להביא את עניין אכילת אדם וחוה מעץ הדעת. הרי ידוע (לבעלי הידע) שאדם הראשון,הכיל את כל הנשמות בתוכו,וכל דבר שעשה,הרי שנמצנו שאנחנו עשינו זאת,כלומר כאשר אדם אכל מעץ הדעת ,נוצר מצב של "ידיעה",היינו מכאוב,היינו כוחות רעים התלבשו בכולנו,דבר שגרם למחשבות של חוסר אמונה,אי שקט,וכן חוסר ביטחון בבורא!
ומכאן נסכם:חברים יקרים,ככל שאדם מברר את הטוב מהרע,היינו מתקן את נפשו,את מעשיו,ודבוק בדרך הבורא,כך למעשה הוא יוצר תיקון של חטא אדם הראשון ומכך נגזר מידית מצב בו הוא זוכה לאמונה.
זאת (האמונה) הולכת וגוברת בהתאם להתקרבות לבורא-יתברך.
ניתן לומר שאותו ילד שאינו דואג מכלום ותולה בטחונו בהוריו,מבלי היטל ספק,הכל נגזר מגודל הטוהר שבו (שהרי ילד אינו חייב במצוות ולא הפסיק לעשות עוונות) ובשל טהרתו לא שייך אצלו חוסר אמונה,היינו לא שייך אצלו דעת,ומכאן שהוא אינו דואג (וכך דרכו של הצדיק שמבטל עצמו לפני הבורא).
כעת,צריכים כולנו להבין ולהפנים שהכל מזומן ומגיע ממנו יתברך,בלי חסרונות וכו'. וככל שאדם ידבק בו יתברך,(ולא ינהג כאותם כסילים הטוענים:"יש לי אמונה משלי,אני לא צריך מצוות,אני מאמין בבורא וזהו". שהרי אם תעמיקו באלה הטוענים זאת,תמצאו (במאה אחוז) שהם מלאים יסורים עד אין סוף,משום שהם בעלי דעת גדולה,וזאת בהתאם למעשיהם הרעים,החסרון במצוות, ועם זאת מחשבתם שהכל כשורה,אצלם.) כך יזכה לגדולות ונצורות!
חברים יקרים,את תתבלבלו,השם אוהב את כל ישראל,בלי יוצא מן הכלל,אך חייב להאמין בו "ולזרוק השכל",פשוט להפסיק לחשוב,ולהתחיל לחיות מילה אשר בתוכה טמון הסוד הגדול והתכליתי (שלשמו באנו הנה):"אמונה",וכל זאת נרכש לפי הנ"ל,רק ע"י קיום מצותיו-יתברך ורצון בלתי פוסק להיות עבדים שלו בכל מכל כל! לעלוי נשמת יורם בן פיירה,יהי רצון שימשכו חסדים דגדלות על נועה בת מלכה.
