הספד ר' אהרן קוטלר על הרב הרצוג

quote]כשאמרתי "החזיק ממנו", לא התכוונתי בלימוד, ואף לא ביר"ש, אלא בדעותיו. וכי בגלל שהיה בידידות אתו, ופעל אתו, זה אומר שכל דעה של הגרי"ד יש לה הסכמה מר' אהרן? וכי לא ר' אהרן היה זה שלחם כל ימיו, וזעק מעל כל הר גבוה וכל עץ רענן נגד הלימוד באוניברסיטה? ואאל"ט, הגרי"ד שהה במשך חמש שנים... לא בוואלאזין, ואף לא בלידא...
ואם יש לך תשובה שהגרי"ד שאני (ראה במאמרי ר' הרשל שכטר), אולי זה יכול ליכנס לספר התירוצים שלך.
ר' אהרן היה בידידות עם הסטמר'ר ג"כ, וכי זה אומר שהוא החזיק משיטותיו? ושלא צחק כשראה את ה'ויואל משה', והתבטא עליו בביטול?
אדרבה אני חושב שאתם נסחפתם לשיטת בריסק, שאין "חצי אנשים", ואם דעותיו ללא כשורה, בהכרח פסול הוא לכל דבר.[/quote]
מפני ששמרן הג"א קוטלר זצ"ל היה ידידו של מרן הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון-ניו יורק זצ"ל בוודאי העריך את אישיותו! הוא לא היה ידיד שלו אם היה רואה בו מי שמלמד תורה רבני ואין לו יראת שמים, ואין זה סותר שחלק על השקפתו בענייני ציבור.
כך גם לגבי הרבי מסטמר, הוא יכול היה להתייחס בביטול לדברים כאלו ואחרים של הרב מסטמר אך עדיין לראות בו גדול בישראל בתורה וביראת שמים ומפני הערכתו הגדולה אליו היה ידידו.
שיטת בריסק האמתית לא הייתה כפי שכתבת!
 ב"עובדות והנהגות לבית בריסק", ח"ג, עמ' ס"ב, כתוב כך:
'חובה להדגיש, כי למרות שרבנו מרן הגרי"ז ידע היטב כי השקפתם של גדולי תורה מסויימים על המדינה ושותפיה שונה מדעתו, וכמה פעמים היו ויכוחים נוקבים ביניהם בעניינים אלו, הדבר לא גרע כי הוא זה מחשיבותם וערכם הרם בעיניו. וכסדר השרישו "בבית בריסק" בענין המלחמה על טהרת ההשקפה, שאין לנו שום דבר אישי כנגד גדולי ישראל שאינם דוגלים באותה שיטה. מרן הגרי"ז זצ"ל הסביר פעם, כי יש להבין שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וכשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינם שוות, ואי אפשר לפסול ולבטל לחלוטין את כל האנשים והרבנים שאינם כהשקפת "בית בריסק". מחובתנו להשמיע את האמת... אך למרות הכל חייבים לנהוג בתלמידי חכמים בכבוד הראוי להם.'
לאחר דברים אלה מובאים הדברים הבאים המראים על הערצתו של הגרי"ז לגרי"מ חרל"פ, תלמידו וממשיך דרכו של הרב קוק: 'מרן הגרי"ז זצ"ל החשיב מאוד את הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, ואמר עליו שהוא "עובד ה'", ובבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת שיר השירים שלו בעש"ק לאחר חצות, מלובש בבגדי שבת קודש, שנאמרה מתוך דביקות נפלאה. וכן נהג הגרי"ז זצ"ל להזמין אותו דרך קבע לשמחותיו, והושיבו במזרח, וכשחלה רבי יעקב משה זצ"ל, הלך מרן הגרי"ז לבקרו.' ("עובדות והנהגות לבית בריסק", ח"ג עמ' ס"ב)
ובספר 'בינו שנות דור ודור' להגר"ש דבליצקי שליט"א (ובו סיפורים על כמה מגדולי ישראל ועל הנהגותיהם המיוחדות בקודש) יש פרק שלם על קדושתו המופלאה של הגרי"מ חרל"פ, ועל הנהגותיו המיוחדות במצוות ויראת שמים. בין השאר מצטט הגר"ש את הסיפורים הנ"ל, ומוסיף, כי בהלוויתו של הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל, בין ההמונים שבאו לחלוק לצדיק את כבודו האחרון, היה גם הגרי"ז זצ"ל.
וכן הגרי"ז העריך מאוד את הגאון הרצי"ה זצ"ל ואף התבטא כי הוא "ירא שמים מופלא". גם הגרא"א כהנא-שפירא זצ"ל, ראש ישיבת "מרכז הרב" והרב הראשי האשכנזי לישראל, זכה להערכה רבה מצד הגרי"ז. בשנה אחת כשהתקרבו הימים הנוראים, ובמניינו המצומצם של הגרי"ז לא היה כהן שישא את כפיו. ביקש הגרי"ז מהג"ר אברהם שפירא שיואיל להשתתף בתפילתם, ולברכם בנשיאת כפיו. הרב שפירא נעתר לבקשתו, ומאותה שנה (למשך עשר שנים) הקפיד להתפלל במניינו של הגרי"ז בימים נוראים. לפני נשיאת הכפיים היה הגרי"ז נוטל את ידיו של הרב שפירא, כפי ההלכה שהלוי יטול ידיו של הכהן. (ספר "אמרי שפר" עמ').
הרב טננבאום ז"ל, לימים מזכיר ועד הישיבות, שהיה בעת ובעונה אחת מקורב לרב הראשי הגאון הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל ולרב מבריסק. פעם שאל את הרב מבריסק לפשר דבריו החריפים והבוטים נגד 'היכל שלמה', משכן הרבנות הראשית לישראל באותם הימים. השיב הרב מבריסק שבוודאי הוא יודע ומכיר שהרב הרצוג הוא גאון וצדיק, אבל הדרך שלו עלולה להביא לטעויות חמורות ומכשלות קשות, ובלית ברירה הוא חייב להתנגד.
כשרצו להקים מטעם הסוכנות סמינר לרבנים בקהילות בחוץ לארץ, יצא הרב מבריסק כנגד זה בחריפות. לבסוף לא הצליחו לארגן את הקבוצה והתלמידים הלכו ללמוד בישיבת 'מרכז הרב' ולזה לא התנגד כי ראה את ישיבת "מרכז הרב" הציונית מיסודו של הרב קוק כישיבה ככל הישיבות על אף התנגדותו החריפה לציונות.

תכלת_דומה כתב: גאון_הדור, אני מניח ששאלתך היא ברוח הלימוד הידוע, שאמרו חז"ל משנכנס אדר וכו', אבל לא אמרו שאחרי פורים צריך להפסיק את זה. הרי מה פשר השאלה שלך, "וגם אם כן, האם זה אומר שהוא החזיק ממנו"? ההנחה שלך, כנראה, היא שהיות שהשניים נחלקו מאד בהשקפה ממילא צריך להיות שהראשון לא החזיק מהשני כלל. הנחה כזו מתאימה אולי לרב שך, אבל לא לרב קוטלר (ובכלל, לא לרוב רבני אגו"י בארה"ב בדורו), כפי שעיניך רואות בשרשור זה עצמו. ממילא, היות שיש ידיעות ברורות בדבר הידידות ביניהם (ראה בקישור להלן), הרוצה לטעון שאף על פי כן "הוא לא החזיק ממנו", חובת ההוכחה ההיסטורית מוטלת על כתפיו, ולא להפך. אלא שאני שומע כאן הדים ל"ספר התירוצים השלם" שהזכרתי פעם, המלקט את מיטב הפעלולים האקרובטיים של ההיסטוריוגרפיה הקנאית בבואה לתרץ ולהסביר את קשריהם של גדוליה עם "דמויות מפוקפקות", בבחינת "אפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל" וכו'. כן, הלא כבר ידוע שכל המכתבים והתארים שכתב הגרי"ז לרב קוק, הכל רק מפאת פקוח נפש גמור ובכפיית בית דין, וידוע גם, כמובן, שכל היחס החיובי של הרב כהנמן למדינה ומוסדותיה, הכל מפאת הדולרים, וכבר ידוע גם, כמו שאפשר להבין, שאפילו יביאו אלף אלפי ראיות על ידידותו של הרב קוטלר עם הרב הרצוג והרב סולובייצ'יק וכל כיו"ב, ואפילו יביאו זאת בכתב יד קדשו של הרב קוטלר עצמו עדות אופי מפורשת, הכל אינו אלא אחיזת עיניים ופוליטיקה ערמומית ונכלולית בשל אינטרסים מאינטרסים שונים, שאם עסקנינו כה מצטיינים בה, גדולי ישראל לא כל שכן? [על זאת, וגם על קשרי הרב קוטלר והרב סולובייצ'יק, כבר דיברתי כאן פעם]. תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 03/03/2010 09:23:11

הרבנות הייצוגית מעולם לא היתה מורכבת מאנשים שיודעים על מה לעמוד. שהרי הם היו פקידי ממשלה ועושי דברה. ובכל מקרה השוחד הזה לא היה זקוק לעוור עיני פקחים. במה שנוגע לצד התלמודי היו כאלו שהיה להם את זה, ויש שאף את זה לא. 

סיפר הרב בנימין רימר שליט"א: פעם דיברו לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א בשבח בקיאותו הגרש"י הילמן זצ"ל הניכרת מספריו. הפטיר הגרי"ש, נו נו, חתנו הרב הרצוג, הוא היה בקי!

מסר לי אדם יקר, שבעקבות הדברים שכאן פנה לברר אצל מכון "משנת ר' אהרן", והם ענו לו משהו בסגנון הזה: לא ידוע לנו על קיום עותק כלשהו של ההספד (של הרב קוטלר על הרב הרצוג). פרופ' מרווין שיק היה שם בשעתו (יחד עם הרב קוטלר), אבל הוא לא זוכר את נוסח הדברים. ובעיקר ביקשו להדגיש, שההאשמות בדבר צנזורה או רצון-לצנזורה, שהושמעו (בכמה במות) כלפי מכון משנת ר' אהרן, אין בהם אמת, ואילו היה בידיהם ההספד הם לא היו נמנעים מלהדפיסו, כשם שהדפיסו בשו"ת משנת ר' אהרן תשובה שלו לרב הרצוג. ע"כ.

כשאמרתי "החזיק ממנו", לא התכוונתי בלימוד, ואף לא ביר"ש, אלא בדעותיו. וכי בגלל שהיה בידידות אתו, ופעל אתו, זה אומר שכל דעה של הגרי"ד יש לה הסכמה מר' אהרן? וכי לא ר' אהרן היה זה שלחם כל ימיו, וזעק מעל כל הר גבוה וכל עץ רענן נגד הלימוד באוניברסיטה? ואאל"ט, הגרי"ד שהה במשך חמש שנים... לא בוואלאזין, ואף לא בלידא...
ואם יש לך תשובה שהגרי"ד שאני (ראה במאמרי ר' הרשל שכטר), אולי זה יכול ליכנס לספר התירוצים שלך.
ר' אהרן היה בידידות עם הסטמר'ר ג"כ, וכי זה אומר שהוא החזיק משיטותיו? ושלא צחק כשראה את ה'ויואל משה', והתבטא עליו בביטול?
אדרבה אני חושב שאתם נסחפתם לשיטת בריסק, שאין "חצי אנשים", ואם דעותיו ללא כשורה, בהכרח פסול הוא לכל דבר.

 מנין האובססיה הזאת לומר שכולם היו בדעה אחת עם כולם? תמיד היו דעות והשקפות שונות. והרי אמרו כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים.