עבדא בהפקירא ניחא ליה

הגמרא דנה האם אפשר להיות שליח עבור עבד כנעני, לשחררו לחירות, בלי ידיעתו. על זה אומרת הגמרא ש"עבדא בהפקירה ניחא ליה", וממילא שאין זה זכות גמור לצאת לחירות.

לא נברא העולם הזה אלא בשביל עולם הבא.

כפשוטו המשמעות היא שרק בעולם הזה יש אפשרות לעשות מצוות ומעשים טובים, ולכן היה צורך בעולם הזה.

בספרים הקדושים מבואר, שהמשמעות היא יותר רחבה ומקיפה ממה שנכתב לעיל. כל דבר והנאה בעולם, חוץ מדברים אסורים כמובן, ניתן לנצל ולהשתמש בו למטרות נעלות. וכך דברי רשות נהפכים לחפצי קודש.

תארו לעצמכם אשה צעירה שטרחה שעות להכין ארוחת ערב חגיגית ביום הולדת של בעלה. הבעל מגיע הביתה מהורהר, ואוכל את הכל מתוך ניתוק כזה, ולא שם לב לטעם של המאכלים. האשה מוציאה את עוגת יום הולדת, והבעל חותך את העוגה בלי שימת לב בכלל.

תוקן על ידי רמות_צאלמר ב- 05/02/2010 12:56:26

דרשו ה' ועוזו, בקשו פניו תמיד, ישמח לב מבקשי ה'. ע' בהגר"א.
"לא רק ההשגה משמח את הלב, אלא עצם הביקוש. גם לימדנו רבנו בינה".

במילים אלו נפתח ההקדמה של ספר "משמחי לב" שיצא לאחרונה.

ההשגיות הוא בעיקרו מושג גשמי, אולי אפילו מערבי.

התורה מלמדנו שאדם נמדד לפי המאמץ שלו. בעל כשרון  אינו מקבל שכר על הבנתו, אלא על ניצול הכוחות שלו.

על מי שיש לו כוחות ואינו מנצלם כמו שצריך,  ניתן לומר שהוא בגדר "עושר שמור לבעליו, לרעתו".

בכל זאת, אם כתוצאה מאותו מאמץ חיובי מושפע יהודי לעשות מצוה, הרי המשפיע מקבל שכר גם על זה.

השאיפה של כל אחד הוא שמעשיו יועילו יותר, ויצמיחו את המקסימום שניתן.


זו אחת מהסיבות שיש עניין להשיא את בתו לת"ח, לעשות פרקמטיא עם ת"ח ולשמש ת"ח.

תוקן על ידי רמות_צאלמר ב- 13/02/2010 21:40:34

כפשוטו מדובר בחורבן על ידי עבירות. אבל בספרים הקדושים מבואר שגם בעסקי רשות אפשר לתקן ואפשר לקלקל. יש פתגם מוסרית, מבוססת על גמרות, שהעולם הוא בית מלון יקר.

כמה עגמת נפש תהיה לאשה הזו. האם זה רק בגלל שהיא מרגישה שבעלה לא מעריך אותה מספיק? לא! זה גם בגלל שהיא מרגישה שכל מאמציה היו לריק. לא שזה נכון, היא עשתה מה שהיא הייתה צריכה לעשות, אבל זו הרגשה טבעית.