למה נתנו לי את זה ???. המורים חושבים שככה אני ילמד יותר טוב ??.חחחחחחחחחחחחחחח עלק תאמינו לי בגללם אני לא מקשיב בדווקא בשיעורים
נשלח ב-16/3/2010 16:20
grayta- ההודעות שלך מלאות בכל כך הרבה בורות, (או שאולי את מרויחה כסף ממי שלא לוקח ריטלין?). למה מי שמטופלת בריטלין צריכה ללכת לחינוך מיוחד? האמירה "גם אם נאמר לשיטתך שישנם מחלות "נוירולוגיות" " חסרת היגיון, מדובר בעובדות מדעיות, שהוכחו מאות פעמים. אף תרופה לא מקבלת אישור בלי שהאפקטיביות והבטיחות שלה נבדקות לעומק ומוכחות. לעומת זאת, את באה עם טענות, ש"צריך ללמוד לעומק", או במלים אחרות, אי אפשר להסביר. השאלה האמיתית היא לא האם היית מוכנה לעשות שידוך לבן שלך עם מישהי שלוקחת ריטלין, אלא עם מישהי שלא יכלה להתרכז בכיתה, ולכן הציונים שלה היו נמוכים מהפוטנציאל שלה, ורק בגלל פחדים פרימיטיביים של הוריה לא טופלה. מישהי כזו יכולה להיות אמא?! אני הייתי חוששת שגם היא לא תטפל בילדיה.
נשלח ב-8/3/2010 12:28
לדוניאם שלום לך באמת מאוד קשה להסביר את הדרך עליה אני מדברת דרך האינטרנט כי צריך ללמוד את זה - זה מאוד משנה סיבה או מטרה - וזאת ניתן להבין כאשר מבינים את הדרך - עם סיבה אין מה לעשות אבל כאשר יודעים את המטרה של הילד - אנחנו מנטרלים את המטרה - אני יכולה לומר לך באופן כללי שהמטרה של הילד היא "להשתייך" ובזה הוספתי עוד נדבך - כאשר אנחנו נענים למטרה המוטעית שלו הוא משתייך בצורה לא נכונה וכאשר אנחנו לא נענים למטרה שלו הוא לומד לשתף פעולה ולומד להשתייך נכון. זה מאוד כללי ואומר לך את האמת אי אפשר להבין את זה עד שלא נמצאים בחוג הורים ופשוט פותרים בעיות. אגב זה גם תשובה ל"כמי". כל הבעיות שציינת אני מכירה מצויין מקרוב ויש לי סיפורים אין סוף שגם כאשר חשבו שיש מחלה "אמיתית" אפילו כמו אפילפסיה ואפילו מחלות יותר רציניות שאפילו אנחנו לא העלנו על דעתנו שזה מטרתי ופשוט המחלות נעלמו כלא היו. הערת אגב למחשבה, גם אם נאמר לשיטתך שישנם מחלות "נוירולוגיות" האחוז שלהם הוא כל כך קטן לעומת מה שקורה היום שכ"כ הרבה ילדים מאובחנים, האם שווה להרוס 90% מהילדים בשביל 10% שאולי באמת יש להם בעיה. אני סיימתי את לימודי לפני כ 20 שנה, בכתה שלי היתה בת אחת שהייתי אומרת שהיתה צריכה איבחון. ולא עלינו לא טופלה. נכון להיום היא נשואה עם ילדים מנהלת בית בצורה שהבנות החרוצות יכולות להתבייש לידה. היא מורה בתיכון לעברית. מה שאף אחד לא היה חולם בחלום הכי ורוד שלו. אם היום היא היתה מטופלת היא היתה נשארת בחינוך המיוחד ושום דבר לא היה יוצא ממנה
נשלח ב-3/3/2010 10:38
grayta הדברים שלך קיצוניים מאד, ולא יכולים להתקבל כאמיתיים. אין אבל אין אף שיטה שיכולה להתאים במאה אחוז. לא קיים כזה דבר באף מקום מבוסס מחקרי אמיתי ובאף תחום רפואי/ חינוכי/ פסיכולוגי/ ייעוצי/ ארגוני. שום דבר לא עובד במאה אחוז, ולכן גם שיטתך היקרה והמיוקרת לא יכולה להתאים לכולם. ובכלל, מן הראוי להבין ולהפנים שבעייה של adhd שבעבורה נותנים ריטלין, או תרופות אחרות היא בעייה נוירולוגית ולא בעייה פסיכולוגית, וכמו שלאפילפסיה לא תגידי שאדם מתמוטט כדי להשיג משהו או כמו שלקות למידה לא תגידי שילד דיסלקטי לא לומד כדי להשיג ותטפלי בבעיה בכלים המתאימים כך בadhd. נכון, שכיום יש הפניות רבות ולא תמיד מוצדקות, אגב במקרים שהבעיה היא לא נוירולוגית, הרטלין לא יעזור, ואולי אז תעזור שיטתך. ועדיין נוירולוג טוב יעביר מבחנים תקפים וברורים על מנת לוודא האם זו בעיה נוירולגית או בעיה רגשית אחרת
נשלח ב-3/3/2010 00:29
הי, grayta נכנסתי לאתר כבר בשבוע שעבר. אפשר להבין בערך על מה מדובר, אבל לא מעבר... בכל מקרה, בקשר להתנהגות הילדים- אם היא סיבתית או מטרתית- כפי שהגדרת את זה יפה. אני לא מבינה למה הסיבה והמטרה סותרות זה את זה. הרי מאד הגיוני שקורה משהו- עובר משהו על ילד (-סיבה) והדבר גורם לו להתנהג בצורה מסוימת ע"מ להשיג איזושהי מטרה (להתמודד יותר טוב עם הסיבה, להתעלם ולהדחיק יותר טוב את הסיבה.)
אם רואים אצל ילד נסיגה בולטת בתחומים כלשהם מצד אחד ועליה בבעיות התנהגות מהצד השני- כדאי לברר מה עלול היה להוביל לשנוי (בעיות בחברה, במשפחה, כלכליות, הטרדה וכו' וכו') ובו בזמן לנסות לספק לילד את הדרוש לו בצורה חיובית יותר (מתן תשומת לב חיובית, טפול תרפיסטי וכד') לפעמים חייבים להסתכל אחורה אל העבר- כדי לדעת איך להתקדם טוב יותר קדימה.
נשלח ב-2/3/2010 21:25
לדוניאם שלום אם את באמת אכפתית ורוצה לבדוק את הענין. אני אפנה אותך. ישנה דרך הנקראת גישת "שפר" המבוססת על תורתו של א. אדלר תלמידו של פרויד שחלק עליו מפני שדרכו של פרויד שוללת את "בחירת האדם" ועל זה מבוסס כל הפסיכולוגיה שנמצאת במחנינו לצערי הרב. אדלר טען שהתנהגות האדם היא "מטרתית" ולא "סיבתית" כטענת פרויד ולכן בכל התנהגות של ילד אנחנו לא שואלים למה הוא מתנהג כך אלא לשם מה? הבסיס הזה הוא מאוד מאוד עקרוני מפני כששאני יודעת מה המטרה של הילד בהתנהגות הזו, אני יכולה לנטרל לו את התוצאה וממילא הוא משנה התנהגות. ברור שמאוד קשה להבין את זה דרך האתר. אבל אני כן יכולה לומר לך שאני עדה יום יום לסיפורים אין ספור של אנשים שעברו את האבחונים ואת כל הסבל הזה וכשהגיעו לשיטה זו פשוט פתחו את העיניים ולא האמינו למה שמתרחש, למהפך איך ילדים שאובחנו כבעיתיים פתאום נהיו תלמידים רגילים מן המנין עם ציונים מציונים ללא שום עזרה. אלא אך ורק ע"י ניטרול המטרה שלהם. אם את רוצה קצת להתחיל להבין את יכולה לפתוח את האתר של "גישת שפר" - אבל אני ממליצה מאוד ללכת לחוג הורים בשיטה זו. יש לי חברה ששלחתי אותה לא מזמן ללמוד והיא אמרה לי שהיא "שבעה" מכל השיטות הכל דיבורים יפים בתכלס לא פותר בעיות היא למדה בהרבה מאוד מקומות שזה מגיע לבעיות הקשות אין להם תשובות. והיא בסוף שמעה לעצתי והתקשרה אלי יום אחד לאחר חודשיים לימודים שלא שמעתי ממנה מתוך הלימודים ואמרה לי, תדעי לך שאני רק מתקשרת לומר לך שמה שאמרת שאפס לעומת מה שגיליתי וכולי הודיה לבורא עולם שהגעתי למקום הזה.
נשלח ב-28/2/2010 23:28
ל-grayta מכיון שאני עובדת עם תלמידים, שולחת לאבחונים- מסוגים שונים ולעיתים אף מציעה לנסות אבחון נוירולוגי- או נוירופסיכולוגי כדי לבדוק את נאפשרות לתת ריטאלין.. אני אומרת בפה מלא וללא כל הגזמה שאם יציעו לבני או לבתי שידוך עם בחור/רה שמשתמשת בריטאלין כדי להתרכז יותר ולהצליח יותר בחייה- אני ממש לא אפסול את זה על הסף בגלל הטפול. וגם אם ימליצו לי לתת לבני/לבתי טיפול תרופתי כזה- אני לא אפסול גם את זה. (לא אמרתי שמיד ארוץ לכוון הזה, בלי לבדוק אפשרויות נוספות.אבל זו בהחלט אופציה טיפולית- נחשבת לא פחות מטיפולים אחרים. אני רואה ילדים שמתמודדים עם קשיי קשב ורכוז- ובנוסף על כך מתמודדים עם כ"כ הרבה דברים אחרים שהם תוצאה של הפרעת הקשב הבלתי מטופלת שלהם וכואב לי הלב... לא מקבלת את העובדה שריטאלין ניתן ע"מ שיהיה שקט תעשיתי בכתה. (מה גם שמנסיון מר שלי- זה לא תמיד עובד :-) אף מורה אחראי או יועץ או מאבחן לא יציע להורה לתת לבנו ריטאלין רק כדי שלו יהיה שקט. נכון שלריטאלין יש תופעות לוואי אבל הם מוכרות וידועות ונחקרות כל הזמן. התרופה ניתנת בפקוח ובמעקב רפואי- אצל הורים אחראים. וכמו שאמר אחד מהנוירופסיכולוגים החזקים בתחום בארץ- תמיד יש לשקול רווח מול הפסד. וישהפסד כאשר לא מטפלים הבפרעת הקשב והרכוז, אלא רק מנסים "לעקוף" אותה בתירוץ של "עבודת המידות".
נשלח ב-27/2/2010 20:34
לרונית שבוע טוב! ראשית, אין עוקף "עבודת מידות" שנית, צר לי לומר לך מתוך נסיון בשטח, ראשית שאחד השערוריות הם שלא מגלים את האמת כמה הריטלין מזיק, והוא מזיק. דבר נוסף, נכון שיש פעמים שבכתה למורה זה עזר ל"שקט תעשייתי" אבל ההורים נשארו באותה מצוקה שהיו קודם ואף המצוקה נהייתה קשה הרבה יותר. אמנם יש להם שקט מהבתי ספר מהמורים - אבל בבית מתארים התנהגויות קשות ביותר. דבר נוסף, שמעתי מרבה בחיידר שמאוד ממליץ על ריטלין כי הוא חושב שזה יעלה את הדימוי העצמי. שאלתי אותו האם אתה מוכן לעשות שידוך לבן שלך עם בחורה שלוקחת ריטלין??? וכמובן התשובה לא. אז איזה דימוי עצמי זה בדיוק מעלה.....
נשלח ב-25/2/2010 08:30
בקר טוב,
אני אישית התייחסתי לשאלה ברצינות כמו לכל שאלה ובהתאם לכך גם תשובתי.
בנוגע לההערה על הריטלין. אומנם לא לכל אדם הריטלין מתאים אולם, למי שכן, זה עשוי לעזור באופן דרמטי. אני מכירה עשרות מקרים של ילדים ושל מבוגרים שאיכות חייהם השתנתה עקב השימוש בריטלין. תלמידים הבינו טוב יותר את הנלמד, זכרו, התרכזו והוציאו ציונים מעולים לעומת שנים חלשות קודמות. מבוגרים גילו תפקוד קוגנטיבי טוב יותר, ריכוז בלימודים ובמשימות תעסוקתיות ואחרות.
עם זאת, שמעתי מקרים של מורים שממליצים לתלמיד ריטלין או אף מקרים מזעזעים של נתינה תחת לחץ וזאת ללא אבחון מקצועי ומעקב רפואי .
ריטלין היא תרופה ממריצה והיא ניתנת רק על ידי רופא מומחה שעוקב אחר הילד לאורך כל זמן השימוש בה. ישנם בדיקות רפואיות שצריך לעשות בתקופה ממושכת של שימוש ואין 'לשחק' בעניין.
בהצלחה,
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נשלח ב-24/2/2010 13:22
לא_תבשי כתב:
שוניקו, הגם שההודעה הזה לא היה במקום אבל התגובה שלך גם לא במקום, לא כותבים
ענה כסיל כאוולתו כשנמצא כאן אדם שסובל באמת ולא יכול לעזור לעצמו והתפרץ כאן.
שה' יעזור לו!
או שהוא רציני או שהוא סתם ליצן
נשלח ב-24/2/2010 13:21
הריטלין לא אמור לעזור לך, הוא עוזר למורה שיהיה לו שקט בכיתה, ולא תמיד זה עוזר להם.
נשלח ב-11/2/2010 02:03
שוניקו, הגם שההודעה הזה לא היה במקום אבל התגובה שלך גם לא במקום, לא כותבים ענה כסיל כאוולתו כשנמצא כאן אדם שסובל באמת ולא יכול לעזור לעצמו והתפרץ כאן. שה' יעזור לו!
נשלח ב-9/2/2010 12:28
יפה השבת. ענה כסיל כאיוולתו
נשלח ב-9/2/2010 12:20
אני מציעה לפנות/לחזור לפסיכיאטר לאבחנה/להערכה מחודשת
