# פרשת שבוע - משפטים - רעיונות על פרשת השבוע מתורת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

התורה אומרת בסוגיית שומר חינם: "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם" (שמות כב, ח) מסביר רש"י: (בבא קמא קז: ד"ה "שבועה") "שלא פשעתי בשמירתו כשנגנבה דאי פשע בה חייב, דכתיב: על כל דבר פשע" דהיינו: למרות ששומר חינם נשבע על הכל ונפטר כפי אומרת המשנה (בבא מציעא צג.) מהפסוק הזה לומדים שעל פשיעה חייב לשלם.

יתרה מזו: הגמרא דורשת פסוק זה על פי אחת מ-13 מידות שהתורה נדרשת בהן, והוא "כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט". "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע" כלל,"עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה" פרט, "עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר" חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המִטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע''פ שמטלטלין אין גופן ממון"(בבא מציעא נז:) כלומר: מה שהתורה מחייבת את השומר חינם שבועה הוא רק על הדברים המפורטים בפסוק וכל מה דומה להם בתכונתם, דהיינו דבר שמטלטלים אותו וגופו ממון, אבל קרקעות שאינם מטלטלים, עבדים כנענים שהוקשו לקרקעות, ושטרות שאין גופם ממון ממועטים מפסוק זה. והנה פסק הרמב"ם: "יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן (קרקעות או שטרות) חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומתה וכיוצא בהן, שאם היה שומר חינם על מטלטלין ונגנבו או אבדו ישבע ובעבדים וקרקעות ושטרות פטור משבועה... אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא, ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין" (הלכ' שכירות פ"ב ה"ג) הווי אומר שפשיעה חמורה מכל, ואפילו שומר חינם חייב עליה. וכל כך למה? משום ש"כל הפושע מזיק הוא" (שם) ובדין מזיק אין הבדל בין מזיק קרקעות עבדים ושטרות לבין מזיק מטלטלים; אדם שקיבל על עצמו לשמור רכוש חבירו (אפילו ללא קבלת שכר) הבעלים הסירו את שמירתם ממנו, וממילא אחריות רובצת עליו שלא תהיה פשיעה מצידו בשמירתו.

שלמה המלך אומר: "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" (משלי יח, ט) מסביר הרלב"ג: אדם העוסק במלאכה כל שהיא ומתעצל בה, דומה לאדם המזיק בידיים, משום שהבעלים סומכים עליו שיעשה את המוטל עליו באמונה ואינם חשים בנזק הנגרם מעצלותו של הפועל, כשם שלא ירגיש הניזוק מפח הנטמן לו עד שנלכד בו.

הוא הדין בנידון דידן: השומר אומנם לא הזיק בידיים, בסך הכל הוא לא נעל טוב את הרפת, אך בפעולה פשוטה זו התרפה ממלאכתו ונעשה "אח לבעל משחית" כלשון שלמה המלך, וממילא מתחייב בנזק הנגרם כאילו הזיק בידיים. רואים מכאן שהימנעות משמירה נכונה מהוה סיבה מספקת לחיוב ממון. כך מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א.

התורה החמירה מאוד בדין שור מועד שהרג אדם, דהיינו: שור שנגח שלוש פעמים ובפעם השלישית הרג אדם, "הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת" (שמות כא, כט). אומנם אמרו חז"ל שהכוונה מיתה בידי שמיים (רש"י שם) וגם זה לא יוצא לפועל אלא שמשלם את הכופר (שם ל) אולם התורה גילתה לנו שעל מעשה כזה מגיע לו עונש חמור, משום שאדם היודע ששורו מועד להרוג ואינו שומר עליו כראוי הרי שזו רשלנות חמורה הקרובה להתחייב עליה מיתה בידי שמיים. הרי לנו שהעדר שמירה נאותה מחייב לא רק ממון אלא אף מיתה.

שואל הרב: מה יהיה הדין אם אדם לא שמר כראוי על שורו המועד והלה ברח מהרפת והסתובב לו חופשי ברחובות העיר, אך לא פגע באיש ולא הזיק לאף אחד. האם במקרה כזה יהיה נכון לומר שבעל השור פטור מכלום היות ושורו לא המית אדם? הרי רשלנות בעל השור היא אותה רשלנות של בעל שור שהרג אדם או שהזיק לחבירו! גם הוא לא נעל כראוי את הרפת אלא ששפר מזלו והשור לא פגש בדרכו שום אדם כדי לנגחו או להזיק לו, ואם כן הסברה נותנת לכאורה שצריכים לחייב את הבעלים באותו עונש המגיע לבעל השור שהמית או הזיק!

אלא, אומר הרב, שסוף סוף חמור יותר מי ש"האלוקים אינה לידו" ורשלנותו גרמה נזק או מיתת אדם בפועל, אולם גם במקרה שבחסדי שמיים לא אירע שום נזק, צריך לדעת בעל השור שהוא פושע היות ושורו היה יכול להמית או להזיק וחייב לעשות תשובה גדולה על מעשה זה כאילו הרג.

המשנה אומרת: "היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו... הרי זה גולה" (מכות ז.) זו אחת הדוגמאות של רוצח בשגגה שהתורה חייבתו גלות. מה יהיה הדין לגבי אדם שלא הרג בפועל? הוא התרשל ולא נזהר מספיק אבל האלוקים לא "אינה לידו", ולא מת אף אחד; למשל: ראובן ושמעון מורידים כל אחד חבית אחת דרך החלון מקומה שנייה של בניין ולא נזהרו מספיק (דיברו בניהם או צחקו וכד') והחבל נשמט מיד כל אחד מהם. החבית של ראובן נפלה על יהודי והרגתו, ואילו החבית של שמעון נפלה למדרכה ולא נגרם שום נזק. את הדין של ראובן אנו כבר יודעים: גלות, ישיבה בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול וכו'. מה הדין לגבי שמעון?

לכאורה פטור מכלום מכיוון שלא נהרג אף אחד. אבל האמת היא שגם שמעון צריך כפרה משום שהוא פשע ונהג ברשלנות באותה מידה שראובן נהג. אלא שלקב"ה היה חשבון עם ראובן ועם האיש הנהרג, אבל למען האמת גם שמעון צריך לחזור בתשובה על מעשהו.יוצא מכאן שאדם שלא נזהר מספיק והיה עלול לגרום מיתת חבירו על ידי התנהגותו, צריך לעשות תשובה חמורה כאילו הרג אדם. כל כך החמירה התורה בשפיכות דמים עד שצריך להיזהר מאד מכל ספק ולו הקטן ביותר שיכול להתגלגל לקיפוח חיי אדם. וכל כך למה? משום שנאמר: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לה, לג-לד) כשיש שפיכות דמים ח"ו השכינה מסתלקת מישראל.                                     

כשיש כל כך הרוגים ונפגעים מתאונות דרכים חייבים לעשות חשבון נפש האם אנחנו מספיק ערניים בכבישים, הן בעת נהיגה והן כהולכי רגל; כדאי וראוי לנקוט במשנה זהירות על מנת שנוכל למנוע שפיכות דמים מיותרת, ויחד כולנו נצעד לקראת קבלת פני משיח צדקנו.