האב הצעיר מבנו

בספר דברי הימים ב' פרק כ"א פסוק ה'(ופסוק כ') כתוב על המלך יהורם: בן-שלושים ושתיים היה במולכו ושמונה שנים מלך בירושלים; וילך בלא חמדה, ויקברוהו בעיר דויד, ולא בקברות המלכים
כלומר הוא מלך 8 שנים החל מגיל 32 ונפטר בגיל 40.

ובפרק הבא פסוק א' מולך בנו אחזיהו תחתיו: "וימליכו יושבי ירושלים את-אחזיהו בנו הקטון תחתיו... וימלוך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה. בן-ארבעים ושתיים שנה אחזיהו במולכו, ושנה אחת, מלך בירושלים"

כלומר בנו מלך תחתיו כשהוא בן 42 שנה.
והשאלה היא כיצד בעת פטירת האב בגיל 40, גילו של הבן הוא 42?

ואמאי יקירי.

דע, שכל האמור להלן אינו חלילה נגדך אישית, או נגד שבח, ושאר חברי לפורום. הרי אינכם אלא מעתיקי השמועה - שמועת פרשנים ומלומדים מדורות, וכמו שהוכח באשכול זה ממש, מעתיקים מועדים הם לשגות.

ראה נא, יצא לי לקרוא מאמר אחד או שנים שעסק בטקסטים שגויים בתנ"ך. שגויים משמע, שאין כל ספק לפני מי שעיניו פקוחות, שלא היתה כוונה לכותב שזה מה שיהיה כתוב, ובודאי לא שזה מה שיהיה מובן. דהיינו, אני מסלק לצורך השעה את מי שיש לו פירוש נפלא לכל שגיאה ותקלה, ותמיד יסביר שרוח הקודש השפיעה על הכותב שיחליף בין ימינו ושמאלו בין אות לאות ובין פסוק לפסוק. למשל - דוגמא יפה הציב לנו פותח האשכול - שנות חיי האב שמת עוד בטרם נולד בנו. ברור שאפשר לתת הררי פרשנויות, מבושמים כשמן אפרסמון. אני מדבר אל מי שסבור שמדובר בשגיאה, ורק אליו.

פה ושם קראתי בדל מאמר שעוסק בשגיאות דומות בטקסטים אחרים, כדי שיהיה לי מושג. שלא אתפס לדוגמות.

והנה, פעמים רבות אני מוצא שאנשים בבואם לתאר את השגיאה, ולאחר שניתחו אותה יפה, עוברים בהנף נוצתם לתחום הפסיכולוגיה. או שמא - פרה-פסיכולוגיה, ומתחילים להסביר את הכותב, מניעיו, מחשבותיו ועמדותיו. על זאת קצפתי מעודי, וגם באשכול זה.

אדגים מדבריך שלך, בתגובתך האחרונה: "אבל המציאות היא, שבאמת, כסברתו של שבח, השומרונים החליקו את כל הבעיות החיצוניות שבטקסט התורה. מה שמלמד שמי שלא עשה זאת פחד מלשנות".

הנה תיאור עובדתי של התמודדות עם שגיאות: "אבל המציאות היא, שבאמת, כסברתו של שבח, השומרונים החליקו את כל הבעיות החיצוניות שבטקסט התורה". יכול להיות שהחליקו, ויכול להיות שמצאו נוסח משופר, ויכול להיות ששיבשו מדעתם מקומות אחרים. איני יודע כעת, אבל אני מקבל את דבריך כתיאור עובדתי. מה שנפלא ממני היא המסקנה הנגזרת מדבריך: "מה שמלמד שמי שלא עשה זאת פחד מלשנות". איך העובדה שהשומרונים נקטו פעולה ממין מסויים, מלמדת על מניעי מי שלא נקט באותה פעולה? כיצד עובדת תיקון הטקסט ע"י השומרונים, מלמדת שמי שלא תיקן את הטקסט עשה זאת "מפחד לשנות"? אולי בדיוק נגמר לו הדיו? ואם נהיה יותר רציניים - אולי בעיניו השיבושים ניתנים לפירוש פשוט, או אפילו אינם נחשבים לשיבושים?

ואחזור על דברי - הדבר הזה הוא כנגע אצל מבקרי הטקסטים. מתן פרשנות פסיכולוגית להבדלים בין הטקסטים, כאילו עסק המחבר בראיון אישי של כל כותב וכותב.

ודוק - אין אני יוצא נגד מי שמביא ראיות לדבריו. למשל, מי שטוען שנעשה תיקון מטעמי דת, ומביא עם טענתו מקור תומך [ לדוגמא: מדרש המסביר את התיקון], פותח דיון על איכות המקור התומך, על אמינותו ועל השימוש במקורות מקבילים לטקסטים אחרים. אנחנו בשדה המוכר של ניתוח טקסטים, והשלמתם או הבנתם ממקורות אחרים, באשר כוונת המחבר או המעתיק נעלמת מאיתנו. אבל בין זה ובין מסקנות הנסמכות על הטקסט המתוקן / משובש / מוקשה וכו' עצמו, מרחק רב כתהום.

בדוגמא מדבריך לעיל, המעגל האי-לוגי שך כך הוא: השומרונים תיקנו את הטקסט, מכאן שלא פחדו מתיקון, ומכאן שמי שלא תיקן כן מפחד. הלוגיקנים יקבילו: לכהן הגדול של השומרונים יש זקן, מכאן שמי שיש לו זקן הוא כהן גדול שומרוני, מכאן שמי שאין לו זקן הוא כהן גדול לא שומרוני.

_________________

ואמאי, הכלל שהביא שבח אכן מוכר, זה לא הופך אותו להגיוני יותר. יש בו כשל מובנה. ככל שהוא נכון [כמובן - אם מתייחסים רק לאיכות הטקסט ללא משתנים אחרים], הרי שלעולם לא נמצא את המקור מהשוואת נוסחים, ודו"ק.

לגבי השומרונים, כנראה שחוש ההומור ממך והלאה. להסביר?

_________________

אני מקוה ששבח לא יקפיד עלי שאני מיישב חלק מדבריו:

שבח,

הכללת הכל באותיות השימוש וזה בסדר. אבל ההכללה יחד עלולה ליצור רושם שיש קשר בין השימושים השונים, וזה מה שהערתי.

לגבי תביאמו ותטעמו צדקת כמובן לגמרי, ומדובר בנסתרים ולא בנסתר. יודע נסתרות יצילנו מטעויות.

_________________