| נשלח ב-18/2/2010 10:17 |
 |
| |
אז למה באמת התחתנו? קצת עידוד
היי לכם אני קוראת ותיקה של הפורום, אבל לכתוב התחלתי רק עכשיו. אתם אולי לא מכירים אותי, אבל אני מכירה אתכם מצויין. ותרשו לי לעודד אתכם – רווקים יקרים. אני עברתי סרטים בשידוכים. ניתן לומר שלא היה בחור שנפגשתי איתו שלא היו לי סיפורים מעניינים איתו. החל מאחד שנרדם כשחיכה לי (טוב זה קצת אשמתי) ותודה לה' שהשיעולים שלי עזרו בסוף, וכלה בבחור שהתקסחתי איתו בקולות רמים כי הוא הרגיז אותי, ועוד ענה בסוף תשובה חיובית. תכירו את בעלי... אז, מלכתחילה לא היה לי ספק שאני "נחטפת" מיד בהתחלה. אני בחורה מה זה מוצלחת. כן אני יודעת את זה. אבל האגו שלי עבר כיפוף יסודי במהלך שידוכי (אני רק בת 21, אבל התחלתי מוקדם ונפגשתי בטרוף). עוד בחור ועוד בחור ועוד בחור ועוד אחד, די נשבר לי בסוף. כשפגשתי את בעלי, היה לי ברור שעוד ערב מתבזבז לי. לא הייתה לי מימיי פגישה גרועה יותר. משום מה לא אהבתי את המראה החיצוני (היה לו חצ'קון חצוף באמצע הלחי הימנית, חוץ מזה הוא יפיוף), לא אהבתי את ההליכה והדיבור. לא אהבתי שהוא יותר חכם ממני. שנינו חמודים מאוד אבל לפעמים פשוט לא הולך. תהרגו אותי שאני לא יודעת למה המשכנו הלאה. ככה ה' רצה. הפגישה השניה הייתה מקסימה. באמת. היה פשוט כיף. אז המשכנו. הפגישה השלישית הייתה מגעילה, והרביעית והחמישית והשישית והשביעית "פ'סדר". אז למה התארסנו? כובע, לוידעת. ואנחנו היום זוג מכייף ומאוהב. כיף לי וטוב לי, לא יכול להיות בעולם מישהו שמתאים לי יותר, אלוקים ידע בדיוק מה אני מחפשת וסידר לי את זה אחד על אחד. ואני מדגישה שלא ראיתי את זה בפגישות כ"כ! ראיתי שהכיוון מתאים אבל חשבתי שיש לי הרבה "עבודה". אז מה? למדתי (ב א ר י כ ו ת) שצריך להתפשר. זה נשמע מקפיץ, אבל אסביר את כוונתי. יצא לי להפגש עם בחורים "אלטערס" רציניים, שאני הייתי מספר 20 ויותר שלהם, והרושם שלי היה שהיותר מידי חכמה ושכל שלהם מכשילים אותם. החברה' האלה בהכרח חכמים יותר מכווווווולם, אבל הם לא מתחתנים. עובדה. וחבל. לדעתי צריך יעני "להתפשר", להיות פחות בררנים ותוקפניים, ואחרי החתונה מקבלים משמיים את הברכה של "רעים אהובים", והאהבה פורחת ועולה, ואתה מגלה שמה שחשבת שזה פשרה מבחינתך, זה הכי טוב והכי מתאים לך. מניסיון. וואו זה היה ארוך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 10:28 |
|
| |
ליטאי
אני שמחה שגם הפעם לא שכחת לקלקל
אבל זה בסדר אתה לא חסר לי
אני במקומך רק הייתי נחמדה יותר לפחות לחדשים
בחיים זה עובד יופי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:37 |
|
| |
הייתי סגורה עלזה בשתי הפעמים.
פעם אחת אני הורדתי ובפעם השניה ב"ה זה היה מהצד השני.
תוקן על ידי shira88 ב- 20/02/2010 23:43:42
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:30 |
|
| |
הקטע הוא שלא הרגשתי בלבולים ידעתי מה אני רוצה. הייתי מאוהבת, בעננים לגמרי וידעתי שאני רוצה להיות איתו.
אבל ברגע שסתם דיברנו והתחלנו לתאר את הסיטואציה של החופה קצת (הרבה) נלחצתי וגם הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:24 |
|
| |
איך יודעים?
א. כמו שכתבה אני_הקטנה, כשזה זה יודעים.
ב. יתכן מאוד שאת אדם לא החלטתי. כש"השיחה נעימה, הדיעות שוות, הכל זורם חלק", אז זו סיבה לסגור, את מה שחסר את תקבלי אח"כ...
(מה שכן, לפי מה שעולה מדבריך, תהיי מוכנה לכך שבתקופת האירוסין עלולים להיות בלבולים גדולים ביותר, ואת עלולה יום אחד לקום אם כן ויום אחר לקום אם לא. תזהרי מעצמך ואל תקפצי למסקנות חפוזות. עד החתונה זה יעבור. מכיר סיפור אישית.).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:19 |
|
| |
כשזה זה, יודעים.
אבל זה כבר נושא לאשכול אחר...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:17 |
|
| |
אם אין WOW, אז איך יודעים שזה זה?
השיחה נעימה, הדיעות שוות, הכל זורם חלק,
אבל משו חסר..
אז איך באמת יודעים???
(התלבטתי לא פעם, ואני מניחה שגם אתם)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:01 |
|
| |
קודם כל נהנתי מאוד מהאשכול. הוא הצטרף למועדפים.
ומעתה תגובה אחד לאחד (או שמא "אחת לאחת - אשכול בנות):
מאזדה_6,
כתבת היטב! אשכול מבורך. תודה.
(כתבת שלאלטערס יש פחד מנישואין והם מסתירים את זה בתירוצים שונים. אי אפשר להכליל אך זו בהחלט בעיה שאינה נדירה...).
ליטאית וSevenUp86,
תודה רבה על הדברים שכתבתן. נהנתי מהדברים (כולם!)
שירה88,
על אף שהגיבו לך כבר אכתוב את דברי, אולי מישהו ימצא בהם תועלת.
על יופי שייך להתפשר, במיוחד שאישה אחרי שתי לידות כבר לא נראת כ"כ צעירה.
ידוע שלגברים מפריע יותר היופי של בנות זוגן מאשר לנשים (אבל גם ידוע שלנשים מפריע היופי של עצמן יותר מאשר גברים - כך שכנראה יש בזה משהו).
לרוב לנשים אכפת יותר מהתכונות של בן הזוג מאשר יופיו (וזה לא אומר שגברים הם "שטחיים" כי מראה בת הזוג מציג בצורה מסויימת את פנימיותה, וכן אם הקב"ה טבע מידה זו כנראה שהיא הכרחית לקיום הקשר, אך במשקל המתאים כמובן).
גם גברים וגם נשים יכולים להתפשר על נקודות מסויימות ביופי כל עוד הם לא גורמות לבן הזוג להראות בעיניהם רע. (כלומר מספיקה מציאת החן ההדדית יותר מאשר יופי קולקטיבי).
עוד ענין הוא החכמה.
מקובל בעולם שנשים מחפשות גבר שיהיה יותר מהן. כך הוא דרך הטבע (וההרגשה האישית של הנשים תעיד על כך). בעיה לנשים חכמות. (העומק בזה הוא הרצון של האישה להיות עזר לבעלה, תכונה הטבועה בה מבריאתו של עולם).
הכרתי ומכיר כמה אנשים שהתבטאו על נשותיהן (שלא בפניהן...) שהן חכמות יותר מהן.
אפשרי שאישה תהיה חכמה יותר מבעלה, אך זאת רק במידה והיא יודעת את מקומה בבית (כשחז"ל אמרו "אישה כשרה שעושה רצון בעלה" לא חילקו בין אישה לאישה, וזה נאמר משרה אימנו שהיתה גדולה מאברהם בנבואה עד דבורה אשת לפידות שהיתה נביאה, ואשת מנוח וכו').
עוד עניין. לא חייב להיות WOW בפגישות. מספיק שיש מציאת חן ונעים לשניהם לדבר.
הציפיות מהפגישות צריכות להיות ריאליות.
ועוד עניין שעליו כדאי לשים דגש.
כמו שכתבה SevenUp, בגדול צריך לבדוק שהכיוון הוא אותו כיוון. מידות זה חשוב. ושהשיחה ביניהם זורמת זה חשוב.
כל השאר? נו נו. הפרטים הקטנים שעושים הרבה אנשים מסכנים.
(ליטאי, נו נו, לא כדאי להעליב כותבת טובה...נדבר בעז"ה מחר...)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2010 01:56 |
|
| |
| מאזדה_שש כתב: |  | 1. בעלי פשוט היה מסתלבט עלי, ומכניס אותי לדיונים מזה מתישים. טוב שהוא הפסיק עם זה היום.
2. אני מתכוונת לכאלה שאפ'אחד לא מספיק חכם בשבילם. וגם השנים צריכות להיות גברים בעיניהם.
וזה מתאים למה שאמרת שאשה צריכה להיות יפה ולא חכמה.
פשוט לא הייתי חכמה מספיק.
(רק יפה...) |
|
א. ניק יפה בחרת- מתאים לשטחיות ולרדידות שהכתיבה שלך משדרת.
ב. אסטטרטגיית הסתלבט עובדת על כל המין הנשי, אבל מי שמספיק חסרת דעה כדי ליפול בזה, לא ממש מענינת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 14:26 |
|
| |
תראי , אני כמובן לא באה מנקודה של שפיטה או משהו כזה על הצעד שעשית, במיוחד שאני לא מכירה אותך ולא את חתנך לשעבר, ובמיוחד שבסופו של דבר באמת יש הבדל מהותי בין לפרק שידוך לבין לפרק משפחה,
אבל כשאת אומרת שהוא דרש ממך לשנות סגנון ביגוד וכד' (והאמת שזה בהחלט מראה על אופי מסוים לדרוש דברים כאלה ועוד בתקופת האירוסין) בכ"א זה מזכיר לי חברה אחת שלי מהעבודה שכשהיא התחתנה היא היתה יעכנע דה-לוקס, ובעלה על פניו גם כן נראה סגנון 'צול' , אבל אחרי שהם התחתנו היא שמה לב שבעלה נמשך לסגנון לבוש/תסרוקת מסוים, ושזה מפריע לו קצת שאשתו לא נראית ככה, היא היתה אשה טובה, ולאט לאט שינתה את הסגנון קצת, שיתאים לטעם שלו ושהוא יהיה מרוצה ובחוכמת הנשים שבה התברכה גם ידעה לשים גבולות שאותן לא תעבור (כגון פאה באורך מסוים) אבל שבעלה ירצה מעצמו גם כן שהכללים האלו ישמרו . (שמעתי פעם וורט חמוד על מאמר חזל: איזו אשה כשרה העושה רצון בעלה - זאת שיוצרת ובונה את הרצון של בעלה , ברור שזה לא עיקר הפירוש אבל בתור וורט זה נחמד) .
בעיני האשה הזו היא ראויה לחיקוי ולהערצה. כי מה היו האופציות שלה? לבכות שהיא לא קיבלה את בן עזאי? לפרק את המסגרת? להמשיך להיות יעכנע ולאבד את חינה בעיניו? לגרום לו להיות מתוסכל ולא מסופק מהמסגרת המשפחתית?
אני חושבת שהצורה איך שהיא עשתה זה לעשות את רצון השם האמיתי, לוותר על הרצון האישי, על ה'מה יאמרו' ולעשות מה שנכון וטוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 14:01 |
|
| |
כן, תיקנתי את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 14:00 |
|
| |
אם הייתי רווקה בגיל 30 אני לא יודעת אם היה לי השכל לעשות זאת. אילו תובנות שרכשתי במהלך וכתוצאה מחיי הנישואין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 14:00 |
|
| |
ציטטת את ליטאית, לא אותי...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 13:55 |
|
| |
| SevenUp86 כתב: | |
בגיל 33 את עוד רוצה מישהו בדיוק בסגנון שלך, ומה בגיל 50? את מעדיפה למות כרווקה ולא להקים משפחה רק לא להתחתן עם מישהו שסגנון דתי קצת אחר? את חושבת שזה מה שעושה נחת רוח לקב"ה?
|
|
אם היית בת 30 היית נפגשת עם חסיד/ ד"ל?
הכוונה היתה לליטאית.
תוקן על ידי shira88 ב- 18/02/2010 13:58:25
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 13:48 |
|
| |
| ליטאית כתב: | |
בגיל 33 את עוד רוצה מישהו בדיוק בסגנון שלך, ומה בגיל 50? את מעדיפה למות כרווקה ולא להקים משפחה רק לא להתחתן עם מישהו שסגנון דתי קצת אחר? את חושבת שזה מה שעושה נחת רוח לקב"ה?
|
|
זה בכלל לא רק זה!
את מצפה מבחור בסביבות גיל ה-33 + - רק לשבת וללמוד? בתור בחור שאין כמעט בחורים בגילו בישיבה זה קשה נורא! כמעט כולם עושים משהו (אפילו בתחום תורני) ומי שלא, הרבה פעמים סתם מסתובב בישיבה בלי ללמוד...
|
|
|
|
|
