הפסיכולוג הנודע אברהם מסלוב [1908-1970] שפיתח את משולש הירארכית הצרכים [שהתבאר בפורום שזה אך טרום דרגת רבי עקיבא המהפך את המשולש], בחן את בני האדם המצליחים באמת בחיים והוא קרא להם self-actualizers מה שתרגמתי פה בעברית "מגשימי עצמיותם".
מסלוב ערך רשימה של 11 מאפיינים המובהקים להם ועוד 8 דרכי התנהגות המביאות להיות "מגשימי עצמיות".
אשתדל להביא את שתי הרשימות כמיטב יכולת תרגומי ואבקשכם להביע דעה על שאלת הכותרת. מאפיינים 1. תופסים את המציאות כראוי ויכולים לסבול אי וודאות. 2. מקבלים את עצמם ואת האחרים בתור מה שהם. 3. ספונטאניים במחשבה ובהתנהגות 4. מרוכזים יותר על הבעיה מאשר על עצמם. 5. בעלי חוש הומור טוב. 6. מאד יצירתיים. 7. עמידים לאינדוקרינטציה, למרות שאינם לא-קונבנציונליים בדווקא. 8. יש להם איכפתיות לטוב האנושות. 9. יש להם יכולת הערכה עמוקה לחוויות הבסיסיות של החיים. 10. מייסדים קשרים אישיים עמוקים ומספקים עם מעטים מאשר עם רבים. 11. יכולים להביט בחיים מנקודת מבט אובייקטיבית.
דרכי התנהגות 1. חווים את החיים כמו שהילדים, בקליטה מלאה וריכוז מלא. 2. מנסים דברים חדשים מאשר להידבק בדרכים נושנים ובטוחים. 3. מקשיבים לקול הרגשות שלהם בהערכת חוויות מאשר לקולות המסורת, האוטוריטה או הרוב. 4. ישרים הנמנעים מהעמדות פנים ו"משחקים". 5. מוכנים להיות לא פופולאריים אם דעותיהם אינן מתאימות לדעות הרוב. 6. נוטלים אחריות. 7. עובדים קשה על כל מה שהחליטו לעשות. 8. מנסים לזהות את מנגנוני ההגנה שלהם ויש להם את האומץ לוותר עליהם.
אדם שנראה לו שצריך להגדיל את הבורא - עליו להקטין את עצמו, ואז הוא באמת יגדיל את הבורא...
נשלח ב-22/10/2007 22:23
מיכה
תראה אנו מאמינים שאלוקים ברא את העולם ואת כל היקום. כדור הארץ הקטן שלנו הוא אחד ממיליונים רבים של כוכבים שישנם בגלקסיה שלנו. והגלקסיה שלנו היא אחד מהרבה מיליונים של גלגסיות שהם הרבה יות גדולות מהגלקסי הקטנה שלנו, את כל זה אנו מאמינים שאלוקים ברא.
ואז בא בן אדם שהגודל והנפח היסי שלו בבריאתו של הבורא הוא פחות מאלפית אלפית המיקרבי
והאדם הזה חושב שאם הוא יצמצם את הנפח שלו, על ידי כך הוא ישפיע על גדולתו של הבורא.
אתה לא חושב שאם זה לא היה כל כך מביך ועצוב , זה היהמאד מצחיק.
נשלח ב-22/10/2007 21:10
ירוחם
תראה, כל אחד יש לו דרך בעבודת ה', אחד מתמקד בהגדלת ה' ואחד מתעסק בהגדלת עצמו (גם זו דרך בעבודת ה'), אין דרך אחת שפוסלת את חברתה.
אני חוזר ומסביר: ביטול היש איננו תכלית כשלעצמה, אלא אמצעי בלבד להגדלת ה', כלומר התבוננות בקטנותנו מול יכולות יותר גדולות שקיימות רק אצל א-להים. מי שזה לא עוזר לא להתבונן בגדלות ה' שלא יתעסק בביטול היש.
נשלח ב-18/10/2007 22:46
מיכה
כשהיתי צעיר סיפרו לי על רבי זושא, אחיו של רבינו רבי אלימלך מליזנסק, שלא הספיק ביום לעשות כלום וודאי לא ללמוד וכו,
-פעם שאל אתו אחיו- זושא במה אתה עוסק שאין לך זמן לכלום?.
ענה לו רבי זושא כשאני קם בבוקר ואומר "מודה אני לפניך" אני נבהל, מי זה אני?- ומי זה לפניך?
מאד התפעלתי מהסיפור
עד שלמדתי שאלוקים ברא את העולם בשביל ולמען האדם,כלומר רק בשבילי העולם נברא,
למדתי כי אלוקים דיבר עם אנשים, כדבר אדם עם חבירו, כך עם אדם, כך עם קין, כךעם אלימלך, כך עם בלעם,
הבנתי שהאדם הוא מרכז הבריאה והוא שותפו של הבורא- כפי שאומרים בשבע הברכות.
רש"י אומר בפרשת בחוקתי- אתהלך איתכם בגן העדן -כאחד מכם.
אין צורך לבטל את היש של האדם בגלל הגדלת היש האלוקי,
אתה חושב שעל ידי ביטול היש שלך אתה מגדיל את הקב"ה?
מי שחושב כך פשוט לא מכיר ומודע- אם בכלל אפשר- לגדולתו של הבורא
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-18/10/2007 21:27
ביטול היש הכוונה התבוננות ביש הגדול שהוא הקב"ה, וממילא תבין שה'יש' שאני או אתה או כל אדם אחר מהווה אותו הוא יש קטן שהוא כאין וכאפס אל מול היש הגדול והממלא את הכל.
וזה נקרא ביטול היש כי ההתבוננות הזאת מבטלת את ערך עצמך, וכל ביטול אינו ביטול מוחלט אלא יחסי, כי אי אפשר לבטל לגמרי דבר שקיים, וגם כאן ביטול היש הוא ביטול יחסי מול הישות הגדולה.
נשלח ב-18/10/2007 10:19
מיכה
הסבר לי בבקשה בעברית מובנת מה פרוש ביטול היש
ביטולו של היש, זה אין, אז אם ביטלתי את היש אין כלום,
נשלח ב-17/10/2007 22:14
מיימוני
אולי ניתן לאדם להיות גם דתי וגם מגשים עצמיותו, אבל לא הייתי אומר שזה היינו הך. אם יש דתי שמגשים את עצמיותו, הוא דתי מסוג זה שדיבר עליו חסיד, דתי שדתיותו אינה שמירה על שום כלל אלא ביטול ה"יש" אל תוך ה"אין-סוף"-יש. ולא שמירה על כלל של ביטול היש, אלא ביטול היש למעשה ממש. הדת מועילה לך בזה, אבל אין קשר בין עצם שמירתך על כללים דתיים להיותך מגשים עצמיותך.
נשלח ב-14/10/2007 22:29
למאמר הראשון שלונקק ראוי לציין שיש פה גם כף זכות לאדם פנאט שעצכחניק עלול לראות בו נבל ברשות התורה, ואילו המחקר מגלה (אם התגלית נכונה) שלא בהכרח מדובר בנבל.
ולכן ראוי לציין את מה שנאמר בסיום הכתבה:
" אך עם כל הכבוד לזוג כזה של מחקרים, נדמה לי
שהשאלה העקרונית היא עדיין כיצד חינוך מסוים משפיע על המוח, מכיוון שלהגיד
שגישה פונדמנטליסטית נוקשה אינה מעודדת יצירתיות זו לא בדיוק תגלית המאה.
"
נשלח ב-14/10/2007 22:03
ר' אבהו
הלא כל הספה"ק מימות אור שבעת הימים מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו וממשיכיו זיע"א מלאים מהסברת הענין שתכלית התכליות של דתנו הק' היא ביטול היש של האדם והיא היא הגשמת עצמיותו להפוך ולהיות חלק בלתי (יש) נפרד מן הויה ית' ורק בזכות זה יזכה האדם לאור הגנוז בחיי העוה"ב. בזה מבואר שמשה העניו מכל האדם שדיבר פנים אל פנים ונמשך בפה אל פה עד מיתת נשיקה נתבטלה ישותו הנפרדת עד שלא היה יותר מקום לגופו משנקבר קרי משנתבטלה ישותו והוא סוד לא ידע איש את קבורתו כי הוא בבחינת ביטול ודוק היטב בזה שלא נאמר ולא ידע איש את קברו אלא את קבורתו שכל הקבורה נעלמה ונתבטלה ולא כביכול שישנו לקבר באיזהו מקומן אלא לא נודע מחמת בעיה גיאוגרפית.
תמיד חשבתי ש"הגשמה עצמית" שייכת לעולם הפטפוט הפסיכולוגי (psychobabble) ושכדתי אני פטור מכגון דא.
_________________
נשלח ב-26/6/2003 12:22
בורג
היום זה לא ככה רוב או לפחות חלק גדול וניכר מהאינטלקטואלים היהודים ה'אפיקורסים' הם 'אפיקורסים לשם שמים'! נראה שהתכוונת בלשון כזו
עקב האכילס של דתי מתקדם.
בכל ויכוח עם דתיים וחרדים, טיעוניהם הסופיים הם אחד משניים או שניהם יחד.
1. לחשוב מדי הרבה ובפרט על לשנות דברים זה בא מ"יצר רע לפרוק עול". 2. איך אפשר להתיימר להבין טוב יותר מהרבנים האלה שהשכינה שורה על פניהם?
להגיד להם שזה בא מיצר טוב לפרוק מונעי התקדמות, לא יעזור. הרי גם טענה זו באה מיצר הרע.
להסביר להם שפחד מתוך ידיעה שמסתכלים עליך זה לא שכינה ששורה על הפנים ושכבידות זו לא צדקות ולא חכמה, לא יעזור כי ככה הורגלו לחשוב.
----------
נמחק לינק בטל
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 29/09/2006 12:25:16
נשלח ב-16/3/2003 16:26
ואיך שכחת, "לא בקשו ישראל לעבוד ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפהרסיא", זה לא אמרו לך?
הכל בגלל זה.....אני אומר לך.
נשלח ב-22/2/2003 23:42
אחד הנתונים החוצץ בין בקשת האמת ליישומה, הוא הנוחות החברתית.
הנוחות החברתית הדתית כיום, אינה בראש ובראשונה דורשת יושר. היא דורשת קידושים וקיצוניות, שככל עיסקת חבילה מועילה ומזיקה גם יחד.
לכן התשובה לשאלת האשכול היא אמנם שלילית. אין הדתיים יכולים להיות מגשימי עצמיותם. אבל הנקודה אינה הדת, אלא עובדה כללית של חוסר עצמאות מחשבתית. לא רק הדתיים, אלא כל מי שבולע את דעת זולתו ללא ביקורת גם בלי לתת לכך קדושה דתית, חסר לו מתנאי ההגשמה העצמית.
