במסכת ביצה
ישנה מחלוקת יסודית בין חכמים לר' אליעזר
האם התקנת אביזר באופן לא אומנותי ולשימוש חד פעמי האם זה נחשב לעשיית מלאכה
שר' אליעזר סובר שזה נחשב כעשיית מלאכה וחייבים עליו בשבת וחכמים חולקים עליו וסוברים שאין בזה משום מלאכה ואין חיייבים עליו מדאורייתא אבל הוא אסור משום שבות
וכך הוא לשון הברייתא
ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וכו' ושוין שלא יקטמנו ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים דברי ר" וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות
והגמ' מביאה את הברייתא הזאת בהקשר לסתירה בין 0שתי ברייתות אחרות שבאחד כתוב קוטמו ומריח בו ובשני איתא לא יקטמנו להריח בו ומשני הגמ' לא קשיא הא ר"א והא רבנן ר"א דקאמר התם חייב חטאת הכא פטור אבל אסור רבנן דקמרי התם פטור אבל אסור הכא מותר מותר לכתחילה
ושואלת הגמ' ולית ליה לר"א הא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי .פי' שהרי אם יתכוון לעשות כלי אליבא דר' איעזר יהא חייב חטאת ואם כן בכשכוונתו רק לפתוח כדי לאכול היה צריך להיות אסור לכתחילה
ומתרצת הגמ' אמר רב אשי כי תניא ההיא במוסתקי ופי' רשי חבית המדובקת משברים .ונחלקו הראשונים בפי' התירוץ של הגמ' אם הכוונה שהיות ואין הכלי חשוב ממילא לא יתכוון לעשות כלי או שאפי' אם יתכוון לא ייחשב ככלי היות ואין זה כלי חשוב
ושתי הפי' תמוהים הם מאוד שהרי בביצה הנידון הוא על על זרדים שלא רק שאינם כלים חשובים אלא שהוא שובר אותם כדי לעשות בו שימוש רגעי וזה וודאי לא עדיף על כלי ממש אל אף שמדובק משברים
וא"כ מה התי' בכך שמדובר במוסתקי
ואולי היות שמדובר בכלי שמדובק משברים לכן במציאות אם יעשה בו שבר אפי' קטן הוא יתפרק לחתיכות וכמו בזכוכית מחוסמת ואין כאן סברא מעבר להבדל מציאותי שלא יהיה שייך להשתמש בו היות והוא יתפרק לחתיכ
נשלח ב-15/9/2015 23:30
לגבי הרא"ש: השאלה היא ההתרשמות הכללית שלך מכתביו של הרא"ש ומכתבי חבריו. איזו רמה של וודאות הוא דרש לפני שכתב כזה דבר.
לפי ההתרשמות שלי, רבים מהראשונים והאחרונים היו כותבים כזה דבר אם הוא היה מקובל בתקופתם, גם אם לא שמעו איש מפי איש בצמוד למגילת יוחסין... כמובן שזה בגלל שהם לא ייחסו לקביעות כאלו חשיבות רבה כל כך שמצריכה ידיעה חזקה כל כך.
נשלח ב-15/9/2015 22:13
ברור שהיו דברים שהייתה בהם קבלה, אבל הקביעה שדברי ר"ח הם קבלה היא קביעה כללית. לגבי הרא"ש, אני בדיוק שאלתי למה לקבל את דבריו - האם יש לנו קבלה שהרא"ש באמת ידע משהו על ר"ח?
נשלח ב-15/9/2015 21:31
אני כשלעצמי לא יודע כלום, אבל הרא"ש כנראה סבר שהיה לר"ח קבלה מהאמוראים.
לגבי הנקודה השנייה, בוודאי שיש הרבה מקומות שיש מחלוקות בסברא, זה לא אומר שלא היו דברים אחרים שהיה בהם קבלה. ברור שבדורות הקרובים היה קבלה (הרי אין ספק שהיו תלמידים ורבותיהם), השאלה עד כמה היא החזיקה.
נשלח ב-13/9/2015 08:48
נו, ואתה יודע על מישהו שיש לו קבלה מהאמוראים? אגב, לאמוראים הייתה קבלה בכל דבר מהתנאים? הרבה פעמים הם נחלקים בפירוש דבריהם בסברה.
נשלח ב-13/9/2015 00:02
מדברים על קבלה בפירוש דברי הגמרא (ואולי גם המשנה). בשביל זה אפשר מקסימום קבלה לאמוראים או התנאים.
נשלח ב-12/9/2015 22:40
מה הכוונה קיבל את דבריו? רוב דברי הראשונים הם לא המצאה אישית של האומר, אלא הפירוש שהם למדו מרבותיהם. האם כל דבר כזה נקרא דברי קבלה או שצריך שהקבלה תהיה ממשה רבנו?
נשלח ב-11/9/2015 17:01
יש3 כתב:
למי מותר להחליט מהם דברי קבלה? אני מבין שהרא"ש מוסמך לקבוע. אבל זה תקף עד היום, או שרק עד זמן מסוים היו כאלה שיכולים לקבוע מה דברי קבלה, ומאותו הזמן יש את אלה שיכולים לקבוע מי היו יכולים לקבוע?
לא הבנתי מה עניין 'קביעה' לכאן. זה עניין של עובדה. או שהוא קיבל את דבריו בקבלה, או שלא. אם יש לך הוכחות טובות לכך שהוא קיבל, מותר לך לומר את זה גם אם אתה גאמל עבדול נאצר, ברוך שפינוזה, או יאיר לפיד...
נשלח ב-11/9/2015 09:46
למי מותר להחליט מהם דברי קבלה? אני מבין שהרא"ש מוסמך לקבוע. אבל זה תקף עד היום, או שרק עד זמן מסוים היו כאלה שיכולים לקבוע מה דברי קבלה, ומאותו הזמן יש את אלה שיכולים לקבוע מי היו יכולים לקבוע?
נשלח ב-11/9/2015 00:49
ועכשיו הזכרת לי שהנצי"ב בס' העמק דבר - הקדמתו לפירוש השאלתות - טוען שאסכולת הראשונים הספרדים הקדומים קיבלה את תורתה בקבלה מהגאונים שקיבלוה מהאמוראים, בשונה מראשוני אשכנז שלא היתה להם קבלה ולכן נאלצו לייצר את הפלפול. אותו הדבר הוא טוען על תלמוד ירושלמי (קבלה) לעומת תלמוד בבלי (פלפול).
נשלח ב-11/9/2015 00:21
אגב חידושי הר"ן ב"מ י"ב: כתב "דבריו דברי קבלה" על הרי"ף. (וזה כבר מגוגל...)
כדאי לזכור שיש קבוצה של גאונים-רי"ף-ר"ח-רמב"ם-מאירי ועוד, שזו אסכולה שונה מהראשונים הצרפתיים והספרדיים.
נשלח ב-11/9/2015 00:16
אריאל
לגבי השאלה הראשונה (איפה המקור שדבריו דברי קבלה):
רא"ש מסכת שבועות סוף פרק שבועת הדיינים "כי כל דבריו דברי קבלה". רא"ש נדה סוף פרק ראשון "אלא שלא מלאני ליבי להקל כי דברי ר"ח דברי קבלה הן". ערוך ערך פרס "זה פי' ר"ח ז"ל בקבלה". (אבל אולי זה על פרט אחד).
קרדיט ל'אחרית דבר' של דפוס ווילנא, עי"ש בהערה י"ב. (תודו שזה לפחות יותר חכמה מגוגל...) אגב, הם מוכיחים גם מלשון הר"ח בערובין מ"ו א' "קבלה בידנו כי ר' עקיבא באותה שעה..." וזה כמובן לא הוכחה, אם כבר להיפך- כאן קבלה ותו לא, אבל יש ליישב ודו"ק.
לגבי שאלתך השנייה (ממתי הקבלה):
לכן כתבתי 'נחשב'...
(באחרית דבר של וילנא שם לוקח את זה אחורה עד התנאים).
תוקן על ידי כמדומני ב- 11/09/2015 00:16:53
נשלח ב-11/9/2015 00:15
אין גירסא שכתוב בה אין לועסין מסטיקי?
נשלח ב-11/9/2015 00:08
כמדומני,
הערוך, תלמידו של ר"ח, פירש מוסתקי בערך מסתקי ולא בערך מסטיכי (מצטיכא). ובגרסאות תוספתא שבת והראשונים כתוב אין לועסין מוסתכי, או מסיכי, או מסטיכי, או משטיכי, או מצטיכי, או מצטיכא, או משתיקי, אולם, ככל הידוע לי, אין גרסא שכתוב בה אין לועסין מוסתקי.
נשלח ב-10/9/2015 23:47
פירושר"ח נחשב לדברי קבלה? איפה המקור? ואיפה מתחילה הקבלה?
נשלח ב-10/9/2015 23:47
מם
ברור שיש לראשונים יתרון בנקודה של הקרבה למקורות הלשון ואולי גם לפעמים בקבלה על הפירוש, השאלה היא במכלול השיקולים כיון שהוא מציג רשימה די מרשימה של הוכחות לפירושו.
