| נשלח ב-5/3/2010 03:03 |
 |
| |
האם איסור עשיית מלאכה בשבת עדיין רלוונטית
טעם איסור עשיית מלאכה בשבת מפורש בתורה שהוא כדי למנוע את העבודה וכך נאמר
ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה
פי' המילה שבת הוא נגד עבודה כלומר שביתה והוא כנגד מה שנאמר בימי החול ששת ימים תעבוד ונגד מה שנאמר ועשית כל מלאכתך נאמר לא תעשה כל מלאכה
ואם כן כמו שמילת שבת אינו מורה על איסור עשייה אלא שהוא פועל יוצא של איסור מלאכה כלומר על ידי שלא תעשה מלאכה ייצא שתשבות
כמו כן מה שנאמר בימי החול תעבוד אינו מתייחס לעשייה אלא הכוונה גם כאן הוא למצב כלומר תהיה עמל על ידי זה שתהיה עסוק במלכתך
יוצא שהתורה אוסרת לנו את המלאכה כדי שנימנע מעבודה
נשאלת השאלה אם כך הדבר למה שלא תאסור ישירות את העבודה
והתשובה היות ותורתינו היא תורת המעשים ותורה מבוררת לפיכך לא שייך לאסור עבודה היות ועבודה אינו פעולה מסויימת שהרי כל פעולה תלוי למה הוא עושה אותה שאותה פעולה לפעמים נחשבת עבודה ולפעמים לא ולכן התורה היתה צריכה לאסור את המלאכות כדי למנוע מאיתנו להיות עסוקים בעבודה היות ואז כל העיסוקים של האדם היה ביצירה ישירה של צרכיו
והיום שרק מתי מעט עסוקים בתעשיית הייצור לכן אי עשיית מלאכה לא תמנע מרובינו לעשות עבודה בשבת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 16:27 |
|
| |
כל פעולה שאדם יעשה בסופו של דבר תסייע ליצירה כל שהיא, זו העבודה - דברים שאדם עושה כדי להשיג מטרות, ולא למען צרכו וצורך נפשו. אבל יצירה אינו קריטריון לעבודה. השבת ניתנה למען ינוחו כולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 14:51 |
|
| |
המלאכות כולם הם לאו דווקא עשיית מוצר מושלם
אלא הם פעולות מסויימות שידועים ונעשים בתהליך הייצור
אז נכון שעימור אינו כשלעצמו אינו יצירה אבל זה תהליך מקובל בדרך ליצירת המאפה
כמו כן צידה שהיא בכלל השגת החומרים גם כן לצורך ההכנה הסופית והיא יצירת קלף לספר
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 14:44 |
|
| |
| מואדיב כתב: |  |
אתה פוסק כבית שמאי?
למיטב זכרוני, אין חיוב על שביתת כלים, ועיין במשנה, במסכת שבת.
|
|
אני לא פוסק,
אבל הרעיון לדעתי נכון, אפי' שלא פוסקים כך לגבי כלים, חייבים להבין שצריך להיות שביתה מוחלטת,
כלומר המטרה של שביתת עובדים מובנת לכולם, כך המטרה של שביתת השבת צריך להיות מובנת,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 14:39 |
|
| |
למלצר בשבת הוא נגד הכתוב "למען ינוח", שבת ניתנה למנוחה, והקריטריון של יצירה אינו קריטריון אמיתי, פשוט בדרך כלל כשאדם עוסק הוא יוצר משהו, אחרת לשם מה הוא עובד? אבל מלאכת הוצאה אינה יוצרת דבר, מלאכת צידה אינה יוצרת דבר, מלאכת מעמר אינה יוצרת דבר. אלו פשוט פעולות שמקדמות את רצון האדם. בסוגיות לא מוזכר שום דבר לגבי יצירה כפי שר"ל 'גרפולוגיה', והמקור הראשון לרעיון זה הוא רש"ר הירש. בקדמונים מפורש כי הרעיון הוא עבודה, עמל, יום מנוחה. כך למשל הרמב"ן עה"ת מאריך להסביר זאת, ולדבריו אם אדם מתאמץ בשבת הרבה בסחיבת ספסלים בתוך הבית, הוא עובר על איסור מן התורה.
ולכן אין מדובר בהרגשות ואפולוגטיקה שלאחר מעשה, כמ"ש נורת אזהרה. אלא בהבנה פשוטה שבשבת צריכים לנוח, לשבות, ללמוד ולאכול, ולא לצאת לעבודה. ואפילו אם העבודה היא הצגה על בימת תיאטרון. וכמובן שחייב להיות גדר לפעולות שהוגדר ע"י חז"ל במלאכות שהיו מצויות בזמניהם לעבוד בהם, ולכן אסרום אם בבית לרגע אחד כדי שהאיסור יהיה מוחלט.
אגב, לא מדובר באיסור פתיחת דוכנים, שכן פותחי הדוכנים היו נכרים, מדובר באיסור קניה מהם. כי בשבת לא הולכים לקניות. אל יצא איש ממקומו. והכוונה ליציאה שאינה של מנוחה, לא לטיול ופטפוט או ביקור שזה מותר, עד חוץ לתחום (ההלכה שתחומין של יב' מיל דאוריתא). אלא יציאה של עבודה שזה אסור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 14:20 |
|
| |
מטרת ההערה לעורר על מהות השבת ולשלול את עשיית המלאכה כמטרת השבת
מהפסוקים הוכח שמטרת השבת היא המנוחה שביום השביעי נשבות מעבודה
הגדרת העבודה נראה לי כל עיסוק שאדם עושה בהכרח ולא כי זה מה שבא לו לעשות ברגע זה
לדוגמא עבודת האדמה שבדרך כלל נעשה לצורך פרנסה ואז היא מוגדרת בתור עבודה
ולפעמים בעידן של היום היא יכולה להעשות בתור ריפוי בעיסוק ואז אין היא מוגדרת עבודה
כתיבה יכולה להחשב עבודה אם אדם כותב לצורך הפרנסה ויכולה להיחשב כתחביב אצל רוב האנשים
בסלנג של היום עבודה מוגדרת כעיסוק בפרנסה
ולכן היות ומטרת התורה היא שאדם יקח פסק זמן מהמירוץ המטורף אחרי הפרנסה ויהיה לו יום חופשי
והיות ובעידן ההוא כמו בעידן העכשוי עיקר עיסוקיו של האדם הוא עיסוק בפרנסה אלא שבעידן ההוא העיסוקים בפרנסה הם כולם היו בעבודות יצירה
אם נתבונן במשנה של אבות מלאכות נווכח שהם כולם עבודות ייצור
הזורע החורש הקוצר המעמר וכו' עד האופה הם כולם תהליכים של יצירת מזון
אח"כ הגוזז את הצמר המלבנו וכו' עד הקורע על מנת לתפור הם כולם תהליכים ביצירת ביגוד ואח"כ הצד צבי עד המוחק על מנת לכתוב הם כולם תהליכים של יצירת ספרים וכן הבונה והסותר וכו'
שתי המלאכות שאינם בכלל יצירה הם המבעיר והמוציא מרשות לרשות שלבאר אותם צריך אשכול בפני עצמו
לסיכומו של עניין האם למלצר בשבת נוגדת את רצון התורה על אף שאין זה מלאכה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 14:18 |
|
| |
| maxmen כתב: | | לדעתי יש כאן טעות טרגית בהבנת שביתת ממאלכה בשבת,
לדעתי פירושו של שביתת ממלאכה היא כמו שביתת עובדים במפעל,
הרי לא יעלה על הדעת שהעובדים ישבתו את המפעל, והמפעל ימשיך לעבוד באופן אוטומטית,
|
|
אתה פוסק כבית שמאי?
למיטב זכרוני, אין חיוב על שביתת כלים, ועיין במשנה, במסכת שבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 13:45 |
|
| |
גם אם הנחת היסוד בשאלה נכונות (שמטרת השבת היא מנוחה) זה לא גרע מקרבמות לדעת הרמב"ם שחיובם ממשיך לחול על אף שהמטרה פקעה מזמן
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 12:04 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | מקס
התורה כותבת -ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך- מה דעתך האם יהודי שמלאכתו בששת הימים הוא לימוד תורה. האם בשבת הוא צריך לשבות מכל מלאכתו שעשה בששת הימים?
אני ודאי לא צריך לספר לך כי לימוד תורה באמת- מתישה מאד מאד, הרבה יותר מתכנות מחשבים או עמידה בחנות. |
|
ירוחם:
הייתה לי דילמה, בשבת שאני לומד האם גם לדרבן את ילדי ללמוד,
הרי אני לא לומד כל השבוע ורק עובד, נו בשביל זה יש את השבת,
אבל הילד לומד כל השבוע בחידר ?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 11:57 |
|
| |
מקס
התורה כותבת -ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך- מה דעתך האם יהודי שמלאכתו בששת הימים הוא לימוד תורה. האם בשבת הוא צריך לשבות מכל מלאכתו שעשה בששת הימים?
אני ודאי לא צריך לספר לך כי לימוד תורה באמת- מתישה מאד מאד, הרבה יותר מתכנות מחשבים או עמידה בחנות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 11:49 |
|
| |
לדעתי יש כאן טעות טרגית בהבנת שביתת ממאלכה בשבת,
לדעתי פירושו של שביתת ממלאכה היא כמו שביתת עובדים במפעל,
הרי לא יעלה על הדעת שהעובדים ישבתו את המפעל, והמפעל ימשיך לעבוד באופן אוטומטית,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 11:15 |
|
| |
גרפלוגיה
זה כל הענין מה שכותב פותח האשכול -כי הסוגיות שאתה ממליץ עליהם, לא עולות בקנה אחד במה שהתורה ציוותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 09:58 |
|
| |
לא הבנת נכון את האיסור. כדי להבינו כהלכה, יש ללמוד את הסוגיות שבמסכת שבת לעומקן.
על פיהן משתמע כי האיסור אינו על הפעילות אלא על "יצירה". היינו: תוספת של ערך מוסף למוצר קיים.
בזה אין כל הבדל בין תקופתינו לשאר ימות עולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 09:55 |
|
| |
בזמן נחמיה היה ברור שאסור לפתוח דוכנים כמו שבימינו ברור שאסור להדליק נורת חשמל, אבל זה לא אומר שיש הסבר אמיתי מדוע הדברים אסורים. ייתכן כי דברים רבים נאסרים בגלל איזו הרגשה פנימית (של המון העם או של מורי ההלכה) שהפעולה מנוגדת לרוח השבת, ואחרי שהאיסור מיושם בפועל מגיע הזמן בו צריכים הפוסקים לעסוק באפולוגטיקה ולעמול ולבאר מדוע הדבר אסור.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 09:20 |
|
| |
למה אתה מניח שרק תעשיית היצור היא עבודה? סביר יותר שכל עיסוק לשם פרנסה הוא עבודה, גם אם מדובר במסחר, או בתיירות. בזמן נחמיה היה פשוט שאסור לפתוח דוכנים של רוכלים בשבת. למרות שבתורה לא מוזכר דבר על הנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 08:55 |
|
| |
כן.
.
|
|
|
|
|
