בפרשה השבוע אנו קוראים על ההוצאה לפועל של תוכניות בניית המשכן וכליו שהובאו בפרשות תרומה ותצווה , ובפרשתנו מובאת מלאכת בניית המשכן.
הנשים נטלו חלק חשוב בניית המשכן בכך שהם תרמו את התכשיטים שלהם לצורכי בניית המשכן והביאו מראות לבניית הכיור.
הנשים הגיעו עם בעליהם והורידו את התכשיטים כדי להראות שיש להן הסכמה מלאה לתרום את התכשיטים והבעל מודע לתרומה (לכן תמיד שיש התרמה למוסד תורני כל שהוא התרומה תתקבל רק לאחר הסכמת הבעל, ואין הגבאי רשאי לקבל את התרומה ) בנוסף אותן נשים העידו על עצמם שהן כשרות ולא נכשלו בחטא העגל בהתנהגות לא צנועה.
משה רבנו סירב לקבל את תרומת המראות לבניית המשכן מכיוון שבאופן טבעי מראה בכל בית משמשת לרוב לצורך האישה , בד"כ הגבר מסתכל שהוא נראה מסודר ויכול לצאת מהבית בהופעה מכובדת, לעומתו האישה בד"כ משקיעה יותר זמן מול המראה כדי לטפח את המראה שלה, הדבר עצמו מביא לידי עבירה, בכך שהיא מכשילה גברים אחרים בצאתה לרחוב מטופחת ביופייה, אך בבניית המשכן התרומה של המראות מתקבלת.
כמובא בפרושו של רש"י על הפסוק הנ"ל: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך" וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' .
עוד מובא שהמראות בכיור היו מאפשרות לכהן לראות את האישה בלא צורך להביט בה ישירות בזמן שהיו משקים אותה במי הסוטה, ועוד המראות היו שקופות כמו זכוכית כך שהם אפשרו לנשים להביט במה שקורה במשכן ובמקביל לא היה ניתן לראות אותם, כמו שיש במספר בתי כנסת שבעזרת נשים יש זכוכית שהיא כמו מראה מבחוץ ומבפנים מצד עזרת הנשים ניתן לראות את המתרחש בבית הכנסת וכך לא להכשיל את הגברים.
לכן זכו הנשים שתכתב פרשת הכיור להראות את מעשיהן החשובים לבניית המשכן, וללמד אותנו שכל מי שרוצה ב"ה לזכות לבנות בביתו משכן לבורא עולם, הצניעות היא הקודמת לכל וזו שתביא לכך שהשכינה תשכון בבית .
פסח:
אנו בימים אלו לומדים את הלכות הפסח, ומתחלים בהכנות לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה, ההלכות הם רבות ומתייחסות לאופן הכשרת הכלים, סדר ליל הפסח , התפילות וכ"ו, הציווי לאכול כזית מצה בליל הסדר הוא מן התורה וישנם מנהגים שונים בחג , וכל עדה נוהגת ע"פ המסורת שלה בצורת ניהול ליל הסדר והמאכלים השונים, אך הציווי העיקרי בליל הסדר הוא וזו היא מטרת החג,"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם(יג,ח)", כל אדם חייב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, אם אין לו ילדים הוא מספר לאשתו, וכל אחד חייב לספר גם אם הוא ראש ישיבה שיודע את הסיפור וכל המדרשים, כל אדם חייב לספר את הסיפור של יציאת מצרים בצורה מלאה וככל שהוא יאריך בדבר הרי זה משובח ולכן על כל אדם להתכונן לחג ולקרוא מדרשים על ההגדה.
תמיד ביום הכיפורים לאחר תחילת הצום אבי היה מתחיל לספר לנו את הסיפורים על מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה לפני יותר מ 35 שנה, הסיפורים הם ידועים, איך בשעה 14:00 נשמעה צפירה בכל הארץ ולקחו את אבי ללחימה שהתחילה ברמה הסורית והסתיימה בקילומטר המאה ואחד במצרים, הסיפורים על הקרבות הקשים חוזרים על עצמם מידי שנה, ואני יודע אותם כבר בע"פ, אבל כל שנה מחדש הסיפורים מקבלים נופך אחר, אז בהיותי ילד קטן לא הבנתי מה זה בדיוק מלחמה, לאחר כמה שנים הבנתי איפה נמצאת מצרים, איפה זה רמת הגולן, והשנה שאלתי את אבי (אני בעצמי אבא לילדים) איך בדיוק אימא הסתדרה לבד עם ילדים קטנים, ממה הם התפרנסו באותם ימים, באיזה כלי נשק השתמשו באותה לחימה, למה הוא שוחרר מהלחימה רק לאחר חצי שנה ? וכ"ו.
היום לאחר כל השנים אני יכול לראות בדמיוני איך נראתה המלחמה הקשה ההיא באותם ימים, כך בליל הסדר חייבים לספר שוב ושוב את אותם דברים ולפרט "בכל דור ודור, חייב אדםלראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים", כך אדם יכול להבין את גודל הנס שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, אני בזכות הסיפורים של אבא שלי הבנתי כמה הקב"ה שמר עליו מכל צרה ומכל פגע והיום אני זוכה לכתוב את הדברים, וסיפור הנס שנעשה לאבותינו במצרים בתורה מפורטת מביא לידי חיזוק באמונה בקב"ה.
כשאבא יושב עם הילדים ולא משנה מה גילם ומספר להם על החסדים שבורא עולם עשה איתנו אין דבר גדול מזה שמחזק אותנו באמונה ונותן לנו מטען רוחני מהחג הזה לשאר ימות השנה.
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בןקלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בןעליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומייעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה, אופירה בת חווה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובהלאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה ורונית בת שמחה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים[email protected]
נשלח ב-8/3/2010 10:54
בס"ד
לברי ידידינו היקר והמכובד ...
יישר כ"ח ...
לדבריך: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה = בסוד הכתוב אשת חיל מי ימצא = אשת חיל = תורה = הארת הנשמה = ילכו מחיל אל חיל = חיל = מצוות התורה = ה' צבק'ות = עם ישראל יתברך = חיילי ה' יתברך = שנאמר = דמה לך דודי ל"צבי" או לעופר האיילים = האיילים = מלכים = בניו של מלכו של העולם הקב"ה
אשריך ...
מכאן פרשת השבוע "ויקהל" לפי פירושי חז"ל ע"ה מתוך מדרש רבא ...
א [טוב שם טוב משמן טוב]
ויקהל ראו קרא ה' בשם בצלאל הה"ד: (קהלת ז) טוב שם משמן טוב. כמה הולך שמן טוב? מקיטון לטרקלין. ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: (ד"ה א יד) ויצא שם דויד בכל הארצות. שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר: (קהלת י) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר: (מ"ב ד) ויעל וישכב על הילד. ויום המות מיום הולדו, יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו. למה? שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו, אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות. הוי,יום המות מיום הולדו.
אמר ר' לוי: משל לשתי ספינות, שהיו פורשות לים הגדול, אחת יוצאת מן הלמין ואחת נכנסת ללמין. זו שיוצאת היו הכל שמחין בה, זו שנכנסת לא היו הכל שמחין בה. פיקח אחד היה שם, אמר: חלופי הדברים אני רואה כאן, זו שהיא יוצאת מן הלמין לא היו הכל צריכים לשמוח, שאינן יודעין באיזה פרק היא עומדת ומה ימים מזדווגין לה, ומה רוחות מזדווגות לה. וזו שנכנסת ללמין היו הכל צריכין לשמוח, לפי שהם יודעים שנכנסת בשלום ויצאה בשלום מן הים. כך אדם נולד מונין לו למיתה. מת מונין לו לחיים ועליו אמר שלמה: (קהלת ז) ויום המות מיום הולדו. טוב שם משמן טוב, טוב היה שמותן של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא. למה? שאלו נכנסו להקריב ויצאו שרופין ואלו נכנסו לכבשן האש ויצאו בשלום. הוי, טוב שם משמן טוב.
דבר אחר: טוב שם משמן טוב טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב. למה? שפרסמו הכתוב, שנאמר: (שמות לה) ראו קרא ה' בשם בצלאל.
ב [הקב"ה קורא לבצלאל בשם]
דבר אחר: ראו קרא ה' בשם, הה"ד: (ישעיה מ) ואל מי תדמיוני ואשוה. בשר ודם אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר, אינו צריך להחזיק לו טובה?! אבל הבריות ישנים ואני מעלה להם את האור, ואינן צריכין להחזיק לי טובה?! הוי,ואל מי תדמיוני ואשוה.
דבר אחר: ואל מי תדמיוני ואשוה אם כן, יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ, ובזכות מי הם עומדים? בזכות: (שמות א) אלה שמות בני ישראל. ואלה בזכות מי הם עומדים? בזכות: (דברים ד) אלה העדות והחקים והמשפטים.
(ישעיה מ) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. וכתוב אחד אומר: (תהלים קמז)לכלם שמות יקרא. כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? אלא כשהקב"ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכלם שם אחד, וכשהוא קורא לכל אחד ואחד בשמו הוא קורא אותו, מיכאל, גבריאל. לכך נאמר:לכלם שמות יקרא. אין לי אלא למעלן. מנין אף למטן? שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל.
דבר אחר: ראו קרא ה' מדכרין ומניחין. ואתו אהליאב בן אחיסמך שבח לו, שבח לאביו, שבח למשפחתו, שבח לשבט שיצא ממנו,
ומדכרין ומשחקים: (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. גנאי לה, ולאביה, ולמשפחתה, ולשבט שיצתה ממנו.
מדכרין ומניחין, פקוד את בני לוי. מדכרין ומשחקים (יהושע ז) עכן בן כרמי, בן זבדי, בן זרח, למטה יהודה. גנאי לו, גנאי לאביו, ולמשפחתו, גנאי לשבט שיצא ממנו.
ג [בצלאל זכה להבחר בזכות מסירותו של חור]
דבר אחר: ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור מה ראה להזכיר כאן חור? אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן, עמדו והרגוהו. אמר לו הקב"ה: חייך שאני פורע לך!
משל למלך, שמרדו עליו לגיונותיו, עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם. אמר להם: על המלך אתם מורדים?! עמדו והרגו אותו. אמר המלך: אילו ממון נתן לא הייתי צריך לפרוע לו?! עאכ"ו שנפשו נתן עלי. מה אני עושה לו? אלא כל בנים שיצאו ממנו אני מעמידם דוכסים ואפרכים. כך, בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה. אמר לו: חייך! כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל וימלא אותו רוח אלהים. ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת, שנאמר: (שמות לו)ויעשו כל חכם לב, ולא בבני אדם, אלא אפילו בבהמה ובחיה, שנאמר: (שם) חכמה ותבונה בָּהֵמָּה בְּהֵמָה כתיב, שנתנה חכמה באדם ובבהמה ולא נתפרסם מכולם אלא בצלאל. הוי, קרא ה' בשם בצלאל.
ד [בזכות מסירותה של מרים זכה בצלאל בחכמה]
וכל השבח הזה מנין לו? משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת? בזכות מרים, שנאמר: (שם א)ויעש להם בתים. ומה היו הבתים? בית הכהונה ובית המלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כ"ג, משה מלך, שנאמר: (דברים לג) ויהי בישורון מלך. ומרים נטלה חכמה, שהעמידה בצלאל, ויצא ממנו דוד שהיה מלך, שנאמר: (דה"א ב)ותלד לו (אפרת) את חור. וכתיב: (ש"א יז) ודוד בן איש אפרתי, שבא מן מרים שנקראת אפרת.
בשלושה דברים הללו נברא העולם, שנאמר: (משלי ג)ה' בחכמה יסד ארץ. כונן שמים בתבונה. (שם) בדעתו תהומות נבקעו.
ובשלושה דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: ואמלא אותו רוח אלהים, בחכמה, בתבונה, ובדעת. ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש, שנאמר: (מ"א ז) בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו'. וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת.
וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבא בשלושה דברים הללו נבנה, שנאמר: (משלי כד)בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. וכתיב: (שם) ובדעת חדרים ימלאו.
דבר אחר: ואמלא אותו כל החכמה הזה מנין? מן הקב"ה רוח אלהים.
וכן אתה מוצא ביהושע, שהוא בא מיוסף. ומה כתיב בו? (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה.
וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה. מה כתיב בו? (שופטים ג) ותהי עליו רוח ה'. וכל הנסים שנעשו להם בזכות הברכה שברך משה את השבטים, שנאמר: (דברים לג) וזאת ליהודה ויאמר, בשעה שנכנסים בצרה, ועזר מצריו תהיה.
דבר אחר: שמע ה' קול יהודה, שנתן בו רוח הקודש לגדולה ומתגבר בה.
אמר ר' חנינא: הה"ד: (איוב לב) אכן רוח היא באנוש. וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא. הוי, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה: שהיה חכם בתורה ובתבונה, שהיה מבין בהלכה ובדעת, שהיה מלא דעת בתלמוד.
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם, שנאמר: (יחזקאל לז) ונתתי רוחי בכם וחייתם.
ה [ה' נתן לבצלאל חכמה]
דבר אחר: ראו קרא ה' בשם הה"ד: (ישעיה נד) הנה אנכי בראתי חרש, זה בצלאל. נופח באש פחם, חטאו ישראל באש, שנאמר: (שמות לב)ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. בא בצלאל ורפא את המכה.
משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת, והיו מקלסין אותו. אמר להם רבו: קלסו לי שלימדתיו. כך היו הכל אומרים: בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן. אמר הקב"ה: אני הוא שבראתיו ולימדתיו, שנאמר: הנה אנכי בראתי חרש. לפיכך אמר משה: ראו קרא ה' בשם.
ו [נדבותם של ישראל למשכן כתרופה למעשה העגל]
דבר אחר: ראו קרא ה' בשם בצלאל הה"ד: (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. מה כתיב למעלה? הביאו בני ישראל נדבה לה'. ואח"כ, ראו קרא ה' בשם בצלאל. אלא כשעשו העגל, אמר הקב"ה למשה:ועתה הניחה לי וגו'. אמר לו: בדוק אותן שיעשו את המשכן. מה כתיב באותו קלקלה? פרקו נזמי הזהב.
ומה הביאו? נזמים. וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה. ומה כתיב? כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז. בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם, ורוח הקדש צווחת על ידי הושע: (שם ב)והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. אמר משה לפני הקב"ה: כתבת: (שמות כא) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור, הרי הביאו חמישה: חח ונזם טבעת עגיל וכומז.
פרשה נ: ארון העדות
פרשה נ: ארון העדות
א [עשית הארון קודמת לעשית המשכן]
ויעש בצלאל את הארון הדא הוא דכתיב (תהלים קיט) פתח דבריך יאיר מבין פתיים. בשעה שברא הקב"ה עולמו, היה כולו מים במים, שנאמר: (בראשית א) וחושך על פני תהום.
ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: האור ברא תחלה ואח"כ העולם. משל למלך, שבקש לבנות פלטין, והיה המקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנסין, לידע היאך הוא קובע דימוסים. כך האור נבראת תחלה.
ור' נחמיה אמר: העולם נברא תחלה. משל למלך, שבנה פלטרין ועטרו בנרות.
שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן אמר לו: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה? אמר: נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק העולם מזיוו, מראשו ועד סופו, כמו שכתוב: (תהלים קד)עוטה אור כשלמה, ואח"כ, נוטה שמים כיריעה. לפיכך פתח דבריך יאיר, ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה. אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן, אמר בצלאל: ובמה אפתח תחלה? פתח בארון שנאמר: ועשו ארון.
ב [חכמתו של בצלאל בעשית הארון תחילה]
הה"ד: (משלי ט) תן לחכם ויחכם עוד, זה נח, שאמר לו הקב"ה: (בראשית ז) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו'. וכשיצא מה כתיב? (שם ח) ויבן נח מזבח לה'. מאי ויבן? נתבונן ואמר: מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים לא שהיה רוצה להקריב לו מהן?! מידויקח מכל הבהמה הטהורה. הוי, תן לחכם ויחכם עוד, לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו.
דבר אחר: תן לחכם ויחכם עוד, זה משה, שנאמר: (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם, שהיה למד תורה מפי הגבורה ובא ואמר לישראל ומטיבן, והוא מוסיף להם חיים. הוי,תן לחכם ויחכם עוד.
דבר אחר: תן לחכם, זה בצלאל. אתה מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן, בא ואמר לבצלאל. אמר לו: מהו המשכן הזה? אמר לו: שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל: והיכן התורה נתונה? אמר לו: משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון. אמר לו: רבינו משה! אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן. לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר: ויעש בצלאל את הארון.
ג [הארון עשוי היה עצי שיטים]
דבר אחר: ויעש בצלאל הה"ד: (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך. אין מדותיו של הקב"ה, כמדת בשר ודם. מדת ב"ו שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: (שמות טו)ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים. ממרה למה? כי מרים הם.
אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו,ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ. ומה היה? יש אומרים: זית.
ויש אומרים: ערבה.
ויש אומרים: הרדופני היה.
ויש אומרים: עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה ונטלו והשליכו למים. מיד וימתקו המים. הוי (ירמיה ל) וממכותיך ארפאך.
וכן אתה מוצא במימי אלישע מה כתיב? (מ"ב ב) והמים רעים והארץ משכלת. אמר להם: קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו. ומה כתיב? (שם) וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר.
וכן אתה מוצא בישראל, בְּלַכֵן הוכיחן, שנאמר: (יחזקאל טז) לכן זונה שמעי דבר ה'. ובְּלַכֵן עתיד להחזירן, שנאמר: (הושע ב) לכן הנה אנכי מפתיה ואין מפתין אלא לבתולה, שנאמר: (שמות כב) כי יפתה איש בתולה. אף כך ישראל חטאו בשטים, שנאמר: (במדבר כה) וישב ישראל בשטים, ונרפאו בשטים, שנאמר: ויעש בצלאל את הארון עצי שטים.
ד [עשית הפרכת והארון]
מה כתיב למעלה? ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן ושנו רבותינו: פרוכת היה עוביו טפח ועל ע"ב נירים נארגת ולא היה בה קשר, ושתים עושים בכל שנה ושנה ושלוש מאות כהנים מטבילין אותה, והכהנים יורדין ומטבילין אותה בחוץ ועולין ושוטחין אותה ע"ג החיל, ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה. בתחלה עשה את הקרשים וחברם. ואחר כך היריעות ופרסן עליו, שנאמר: ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן. ואח"כ עשה את הפרוכת שתהא נמתח בפני הארון. ואח"כ עשה את הארון ואת הכפורת שיהא ניתן על הארון.
אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי: אני ראיתי את הפרוכת ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים ושאלתי ואמרו לי מדם יום הכפורים שהיה כהן עושה. ולמה נקרא כפורת? שהיה מכפר לישראל. ומשעשה הכפורת עשה השולחן שהיה לחם הפנים ניתן עליו שהיה ניתן לפני הארון. ואחר כך עשה את המנורה שהיתה למעלה מן השולחן:
ה [בצלאל מסר נפשו על המשכן וזכה שיקרא על שמו]
דבר אחר: ויעש בצלאל וכי בצלאל עשה לעצמו שבכל דבר ודבר הוא אומר ויעש בצלאל?! אלא על שנתן נפשו עליו ביותר לא קיפח הקב"ה שכרו ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר.
כיוצא בדבר אתה אומר: (עזרא י)אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת, ומשלם ושבתי הלוי עזרום,אלא יונתן נתן נפשו על הדבר הרבה ולפי שבאו וסיעוהו העלה עליהם הקב"ה כאלו עשו הם המעשה, אבל יונתן ע"י שנתן נפשו בדבר, פרסמו הכתוב. אמר להם הקב"ה: עשיתם יריעות עזים, אני מגין עליכם לעוה"ב בענן, שנאמר: (ישעיה ד) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם. עשיתם כפורת, אני מכפר לכם עונותיכם. עשיתם שולחן, אני מציל אתכם מן הערוכה, ואערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא. עשיתם לפני מנורה, אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב, שנאמר: (שם ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים. עשיתם לפני ארון, שהתורה ניתנת בתוכו, אתן לכם שכר טוב, שאין בו הפסק, שנאמר: (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
עד כאן לבינתיים חלק מפירושי חז"ל ע"ה לפרשת השבוע "ויקהל" והמשכילים יזהירו ... כן יהי רצון ... חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ... ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
בברכת שבת שלום ומבורך ... לנו ולכלל עמו ישראל בכל אשר ה"ן...
נשלח ב-8/3/2010 11:14
בס"ד
השבוע "פרשת החודש"
הנה כמה הלכות "לפרשת החודש" מתוך: קיצור ש"ע - ילקוט יוסף החדש
אבשבת הסמוכה לחודש ניסן, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת החודש הזה לכם ראש חדשים. ובראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאים שלשה ספרים, וקוראים ששה אנשים בראשון, בפרשת השבוע, והשביעי משלים חובת היום בספר השני, ומתחיל וביום השבת שני כבשים וכו', ובראשי חודשיכם וגו'. ואומר קדיש. ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר השלישי, בפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, ואומר קדיש, ומפטיר ביחזקאל מ''ה, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר. [כ''כ ראבי''ה (מגילה סי' תקצה) בשם הירושלמי, וסיים ''והכי נהגינן''. וכ''פ הרמב''ם (פי''ג מהלכות תפלה הכ''ג). ועוד. וענין ההפטרה שמפטירין בזה ולא בהשמים כסאי מבואר בספר הפרדס לרש''י (סי' כג). ובמחזור ויטרי (עמוד רה ורכא). ובשבולי הלקט (סי' קצג). ובאו''ז. ובמרדכי (פרק בני העיר). וכ''פ הרמ''א בהגה (סי' תכה ס''א). ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו].
בכשחל ראש חודש ניסן בשבת מנהג הספרדים לקרות אחר ההפטרה פסוק ראשון ואחרון של השמים כסאי. ובברכות ההפטרה אין המפטיר מזכיר של ראש חודש, לא באמצע ברכה האחרונה ולא בחתימתה.
גאם קראו בספר תורה הראשון שבעה עולים או יותר, יאמר קדיש גם אחר הספר תורה הראשון, וקדיש אחר הספר השני, וקדיש אחר הספר השלישי, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו. מבואר הכל בב''י ס''ס רפב. (ויש חילוקי מנהגים בד''ז, וכמ''ש הריב''ש בתשובה). ומנהגינו כמ''ש מרן הב''י, וכמבואר כאן. וכן העלה בשו''ת צדקה ומשפט (או''ח סי' ו). ושכן המנהג. וכ''כ בחכמה ומוסר (סי' קצא). ובספר מאמר מרדכי (סי' רפב סק''ז). וכ''ה בשו''ת יביע אומר ח''ד (חאו''ח סי' כב). ע''ש. ומ''ש בשו''ת הלק''ט ח''ב (סי' רח) שהעולים הנוספים יחזרו מה שקרא הששי, שאינם עולים מן המנין, אין המנהג כן, אלא קוראים לכל אחד ואחד קריאה חדשה].
דלעולם אין להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, ואם יש שבת בינתים מפסיקים רק בין קריאת שקלים לזכור, ובין זכור לפרה. [ירושלמי פ''ג דמגילה ה''ה. ילקו''י מועדים עמ' רסו הער' לא].
הבראש חודש ניסן שחל בשבת, אין למפטיר להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. וע' תוס' (שבת כד:). ושלא כד' הרמב''ם (פי''ב מה''ת הט''ו) שסובר שצ''ל ר''ח בברכת הפטרה, וכבר העיד מרן הב''י (סי' רפד) שהמנהג כהתוס' שלא להזכיר ר''ח כלל בברכות ההפטרה. וכ''פ בש''ע (שם ס''ב). וכ''כ התשב''ץ ח''ב (סי' רמח) שכן המנהג. וכ''כ בברכ''י (סי' תכה סק''ב) שכן מנהגינו. ושאף בחוה''מ סוכות אין מזכירין סוכות בברכות ההפטרה בשבת. ע''ש]
ובראש חודש ניסן שחל בשבת, אם טעה הקורא בתורה והתחיל לקרות אחר פרשת השבוע בפרשת החודש, יגמור ויאמר קדיש, והמפטיר יקרא בספר תורה השלישי פרשת ראש חודש, ויפטיר ''השמים כסאי''. [ילקו''י מועדים, עמ' רסז. שו''ת נודע ביהודה תנינא חאו''ח סי' יא]
זאם טעו וקראו סדר ארבע פרשיות הנ''ל באדר הראשון של שנה מעוברת, לא יצאו ידי חובתם וחוזרים וקוראים באדר השני. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. והוא כרשב''ג בשם ר' יוסי (במגילה ו:) שנפסקה הלכה כמותו. טור (ס''ס תרפח). שערי אפרים (שער ח סי' צו). ועוד. ומה שכתב המשנה ברורה (סוף סק''ב) שלד' הב''י א''צ לחזור, לא זכר שם מ''ש מרן בבדק הבית דמסיק שצריך לחזור. ע''ש].
חיש אומרים שאין להעלות קטן למפטיר בארבע פרשיות ויש מתירים להעלות קטן למפטיר גם בארבע פרשיות. ובמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו, ואין למחות בידם. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ומכל מקום בפרשת זכור שהיא מן התורה לכל הדעות, וכן בפרשת פרה, ראוי להחמיר שלא להעלות קטן למפטיר. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר, לא ירד, אפילו בפרשת זכור ובפרשת פרה. והקטן יברך ברכות התורה, והשליח צבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הצבור ידי חובתם. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כז]
טבעל תרומת הדשן היה קורא ד' הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום, אך לא מצאנו בפוסקים אחרים שהביאו זאת, ולא נהגו כן.
מכאן מתחיל "פרשת החודש" ובהמשך הפירושים של חז"ל ע"ה לפרשה
ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם ראש חדשים הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ח) קול דודי הנה זה בא... (וכל הענין בפרשיות עד עמכם), שנאמר: (שיר ב, י) ענה דודי ואמר לי:מה את עושה כאן במקום טמאים? (יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם?! קומי לך רעיתי, יפתי, ולכי לך. אמר לפניו: רבון העולמים, ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד, ועדיין לא שלמו. אמר ליה: כבר שלמו, שנאמר: (שיר ב, יא) כי הנה הסתיו עבר,מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכוסה, שנאמר: שיר ב, יב)הנצנים נראו בארץ,אלו הן: שבטו של לוי שהיו צדיקים כולן. דבר אחר: הנצנים, אלו הכהנים: (דה"א ו, לה) בני אהרן, אלעזר בנו, פנחס בנו.
דבר אחר: הנצנים, אלו המלכים: דוד ושלמה, רחבעם אסא אביה.
דבר אחר: הניצנים, אלו הלוים: (דה"א טז, ה) אסף הראש ומשנהו זכריה. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר: (שיר ב, ה)עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של לוים לומר לפני שירים ומזמורים.
דבר אחר: עת הזמיר הגיע כיון ששמע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאמרו את השירה, אמר: (שיר ב, ה)קול התור נשמע בארצנו, ששמע קולן של ישראל בזכות אברהם שהקריב תור וגוזל. מה כתיב אחריו? שיר ב, יג) התאנה חנטה פגיה, אלו הצדיקים והישרים. (שיר ב, שם) והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הבינונים שעשו תשובה, מכאן ואילך. (שיר ב, שם) קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, כשיצאו ישראל ממצרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין לכם חדש אחר גדול מזה, לפיכך נקרא ראשון, שנאמר: ראש חדשים.
דבר אחר: ראשון הוא לכם כביכול הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, שנאמר: (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון. וציון נקרא ראשון, שנאמר: (ירמיה יז, יב)כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ועשו נקרא ראשון, שנאמר: (בראשית כה, כה) ויצא הראשון וגו'. ומשיח נקרא ראשון, שנאמר: (ישעיה מא, כז)ראשון לציון הנה הנם.
יבא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון, ויפרע מן עשו שנקרא ראשון. ויבא משיח שנקרא ראשון, בחדש הראשון, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'.
ב [קידוש המועדות נמסר לישראל]
דבר אחר: החדש הזה לכם אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם! אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב: (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא? אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר: (תהלים נז, ג) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. וכן הוא אומר: (ויקרא כג, לז) אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו'. אתם, בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר: (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים, אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם. אם אמרתם הן, הן! אם אמרתם לאו, לאו! מכל מקום יהא החדש הזה לכם. ולא עוד, אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם, לכך כתיב: החדש הזה לכם.
ג [בזכות משה ואהרן נגאלו ישראל]
דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב: (זכריה ד, יד) אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. אמר רבי לוי: מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא היה מוצא, עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן והיא עמדה להם, הדא הוא דכתיב:אלה שני בני היצהר. למה הדבר דומה? למלך שבקש לישא אשה ובאו ואמרו לו: ענייה היא אין לה בעולם אלא שני נזמים בלבד. כך אמר הקדוש ברוך הוא: דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן.
ד [בזכות זקני ישראל נגאלו ישראל]
דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ח) קול דודי הנה זה בא. כשהלך משה ואמר לישראל: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים בחדש האביב. אמרו לו: היכן הוא? אמר להם: הרי עומד, קול דודי הנה זה בא.
אמר רבי יהודה: מהו (שיר ב, ח) מדלג על ההרים? אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם! אלא למי אני מסתכל, לאבותיהם הקדושים! שנאמר: (שמות ו, ה) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו'. בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב:מדלג על ההרים, ואין הרים אלא אבות, שנאמר: (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה'.
דבר אחר: אמר רבי נחמיה: מהו מדלג על ההרים? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אין להם מעשים לישראל שיגאלו, אלא בזכות הזקנים, שנאמר: (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל. ואין ההרים אלא הזקנים, שכן בת יפתח אומרת לאביה: (שופטים יא, לז) וירדתי על ההרים, וכי אל ההרים היתה הולכת?! אלא על הזקנים היא אומרת שהלכה להראות לזקנים שהיא בתולה טהורה, ולכך כתיב: מדלג על ההרים.
דבר אחר: אמר רבי אלעזר: מהו מדלג על ההרים? אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתי לעשו שיהא מעמיד מלכים, שנאמר: (בראשית לו, לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, אם אני מניח לעשו שיהא מעמיד מלכים עוד, היאך ישראל עומדין? הריני מדלגן ועושה אותן אלופים, שנאמר: (בראשית לו, מג)אלה אלופי בני עשו.ואין הרים אלא עובדי כוכבים, שנאמר: (זכריה ו, א) והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים.
ה [גדולה חיבתן של ישראל]
בארץ מצרים למה אינו אומר במצרים? אמר רבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא: כתיב בתורה: (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד. אף אני אעשה כך, בארץ מצרים ולא במצרים. וכן אמר משה: (שמות ט, כט) כצאתי את העיר.
אמר רבי שמעון: גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים, ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן. משל לכהן, שנפלה תרומתו לבית הקברות. אומר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת, וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי. כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' וגו', היו בין הקברות, שנאמר: (שמות יב, ל) כי אין בית אשר אין שם מת. ואומר: (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים. אמר הקדוש ברוך הוא: היאך אני גואלן? להניחן אי אפשר מוטב לירד ולהצילן, שנאמר: (שמות ג, ח)וארד להצילו מיד מצרים, כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר: (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש (ויקרא טז,טז) וכפר על הקדש.
ו [מי זאת הנשקפה כמו שחר]
דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב: (שיר ו, י) מי זאת הנשקפה כמו שחר. ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל כנגד ארבע גליות, שבארבע גליות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקדוש ברוך הוא. בגלות בבבל מנין? שנאמר: מי זאת הנשקפה כמו שחר. נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר: (ישעיה יד, יב) איך נפלת משמים הילל בן שחר, ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום, שנאמר: (דניאל ו, יא) וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם ערב ובקר וצהרים.
ולמה היה שוחר ומתפלל? כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל ועליו. אמר שלמה: (משלי יא, כז) שוחר טוב יבקש רצון ונמצא להם האלהים בעת צרתם, שנאמר: (שם ח, יז) אני אוהבי אהב וגו'.
וכן מצינו שהשלך דניאל לגוב אריות לא ניזק, שנאמר: ((דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש ולא ניזוקו, שנאמר: ((דניאל ו, כז) ושער ראשיהן לא התחרך וריח נור לא עדת בהון, אלא האירו לעולם כשחר שהוא מאיר לעולם, לפיכךהנשקפה כמו שחר, ועשו לעובדי כוכבים, להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו, שכן נבוכדנצר אמר כשיצאו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן: (דניאל ו, כח) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו (דניאל ו, כו) עבדוהי די אלהא עילאה.
וכן דריוש אמר כשנפל דניאל לגוב אריות: (דניאל ו, כז) להוון זעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל די הוא אלהא חייא, לכך כתיב: מי זאת הנשקפה כמו שחר.
יפה כלבנה-בגלות מדי, אתה מוצא בלילה, אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך. כך בימי אחשורוש שגזרו על ישראל להשמיד להרוג ולאבד ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר: (אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב: יפה כלבנה,בגלות מדי. ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה: (שם ד, יא) ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. לפיכך,יפה כלבנה,בגלות מדי.
ברה כחמה - במלכות יון, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה והשמש גבור נקרא, שנאמר: (תהלים יט, ו) ישיש כגבור לרוץ אורח, בתקופת תמוז מי יוכל לעמוד כנגד השמש הכל בורחים ממנו, שנאמר: (תהלים יט, ז) ואין נסתר מחמתו. כך במלכות יון, הכל ברחו ממנו, ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא וברחו מפניהם האוכלוסין של יון ונהרגו כולן. וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם: (יואל ד, י)כתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני. ואומר: (שופטים ה, לא) כן יאבדו כל אויביך ה' וגו' לקיים מה שנאמר: ברה כחמה.
איומה כנדגלות -באדום. למה נקרא שמה איומה? לפי שעומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר: (דניאל ז, ז) וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא. מהו איומה כנדגלות? אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ משנים עשר מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ משנים עשר שבטים, שנאמר: (ירמיה לא, לה) אם ימושו החוקים וגו'.
איומה כנדגלות אין דגלים אלא צבאות, שנאמר: (במדבר ב, ג) דגל מחנה וצבאו ופקודיהם. וכן דגלי השמים והמלאכים ודגלי הארץ ישראל. צבאות השמים מלאכים, שנאמר: (דה"ב יח, יח)וכל צבא השמים עומדים וגו'. צבאות הארץ ישראל, שנאמר: (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. ואדון שניהם, הקדוש ברוך הוא וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים, כך העובדי כוכבים היו יראים מישראל, שנאמר: (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכך נאמר: איומה כנדגלות, שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים. במלאכים נאמר: (ישעיה ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו. ובישראל נאמר: (דברים כט, ט) אתם נצבים היום. המלאכים אומרים: בכל יום: קדוש קדוש קדוש. וישראל אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב.
המלאכים נקראו אש, דכתיב: (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט. וישראל כמו כן, דכתיב: (עובדיה א, יח) והיה בית יעקב אש.
המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקדוש ברוך הוא והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב האלהים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר: (איכה ג, כג) חדשים לבקרים. כך ישראל, משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה, והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר: (יחזקאל לו, כו) ונתתי לכם לב חדש לכך כתיב: איומה כנדגלות:
ז [ישראל מופרשים מהאומות ונגאלים]
דבר אחר: החדש הזה לכם מה כתיב בפרשה? (שמות יב, כב- כג) ולקחתם אגודת אזוב ועבר ה' לנגוף את מצרים, הדא הוא דכתיב: (במדבר כג, ט)כי מראש צורים אראנו, אלו האבות, שנאמר: (מיכה ו, ב)שמעו הרים את ריב ה'. מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא עד שעמדו האבות. משל למלך, שהיה מבקש לבנות מדינה. גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה. בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד. שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר, והיו המים מהפכים, עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול. אמר: כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו. כך מתחלה היה העולם מים במים והיה האלהים מבקש לכונן עולמים, ולא היו הרשעים מניחין. מה כתיב בדורו של אנוש? (בראשית ד, כו) אז הוחל לקרא בשם ה'. עלו המים והציפום, שנאמר: (איוב ט, ט) עושה עש כסיל וכימה וגו'. וכן דור המבול היו רשעים. מה כתיב בהם? (שם כב, יז)האומרים לאל סור ממנו. עלו המים ולא הניחו ליתן עליהם את היסוד, שנאמר: (שם שם, טז) ונהר יוצק יסודם. וכתיב: (בראשית ז, יא) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא: על אלו אני מכונן העולם, שנאמר: (ש"א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. לכך כתיב: כי מראש צורים אראנו (במדבר שם, שם) הן עם לבדד ישכון. מהו הן? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י'. ב"ח הרי י'. ג"ז הרי י'. ד"ו הרי י'. נמצא ה' לעצמה.
וכן האות הנ' אין לה זוג. י"צ הרי ק'. כ"פ הרי ק'. ל"ע הרי ק'. מ"ס הרי ק'. נמצאנ'לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן. מפורשים שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר: (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ומה אני עושה? כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה אני הורגו, שנאמר: (שם שם, כד)הן עם כלביא יקום מיכן אתה למד, אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר: (שמות יז, יג)ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. בא סיסרא והרגוהו, שנאמר: (שופטים ד, טו) ויהם ה' את סיסרא. וכן כל אויביהם.
וכן בצאת ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא אומר להן: (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו וגו' הם בבתיהם והוא הורג את אויביהם, שנאמר: (שם שם, כג)ועבר ה' לנגוף את מצרים הדא הוא דכתיב: הן עם כלביא יקום. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה אף אתם עשו אותו ראש חדש, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
ח [אברהם קבל את המקדש כסמל לעולם]
משל למלך, שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו. ואמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים שאתה מחבבני?! אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קילוס. כך נתן האלהים לאברהם העולם, שנאמר: (בראשית יח, יז) וה' אמר המכסה אני מאברהם?! כיון שנתן לו הכל, אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה, לא נתת לי כלום! ונתן לו הקדוש ברוך הוא כל מה שבקש, שנאמר: (שם מח, כב)ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. וכיון ששמע אברהם כן, מה אמר: (תהילים ס, ח) אלהים דבר בקדשו אעלוזה.
ט [מנין החדשים מיציאת מצרים]
דבר אחר: החדש הזה לכם ראש חדשים משל למלך, שנולד לו בן ועשה יום טוב, ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה. אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא. כך, עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד, משירדו ונשתעבדו שם עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו התחילו מונין לחדשים, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
י [כיון שנגעה בגופו, התחיל פרעה מרגיש וצווח]
דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, מד- מה) ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חקיו. הביא האלהים המכות על המצריים: (תהלים קה, כח) שלח חשך ויחשיך. התחיל משלשל ויורד עד שהוא מגיע למצרים (תהלים קה, לח) שמח מצרים בצאתם. משל למלך, שהיו הכל מכבדין אותו. עד כמה היו מכבדין אותו? עד שהיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן. כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, ואחר כך משה ואהרן באים, שנאמר: (שמות ה, א) ואחר באו משה ואהרן וגו'. הוציא הנמוסין ופשפש בהם ולא מצא שם את השם הזה.
משל לעבד, שהיה מהלך עם רבו וכו' כדלעיל. אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים, שנאמר: (ירמיה י, י)וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם.
משל לעני, שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש, ואמר: אין כיוצא בזה. כך, הביא הקדוש ברוך הוא מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו התחיל מרגיש וצווח: (שמות ט, כז)ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה? אלא לקיים מה שנאמר: (איוב יב, כג)משגיא לגוים ויאבדם. וכתיב: (שם שם, כד) מסיר לב ראשי עם הארץ.
ומהו כן שאמר ה' הצדיק? כשהיו המכות באות לא היו באות אלא בארץ מצרים, ואפילו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז היה המכה ממלא את כולה ולא היתה נוגעת בשדה אחרת, ועליה נאמר: (ישעיה כו, י) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו'.
משל למה היתה כנסת ישראל דומה? למלך שהיתה לו בת אהובהנתונה בעבר הנהר, פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו, שנאמר: (שיר ז, ב) מה יפו פעמיך. (שם ו, יב) לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב (תהלים עח, כז) וימטר עליהם כעפר שאר. (שם קו, ט) ויוליכם בתהומות (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם. הכל בזכות אברהם, שנאמר: (תהלים קה, מב-מד) כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ויתן להם ארצות גוים. למה? (שם שם, למה) בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו.
יא [כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות]
דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב: (שם לג, יב) אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדשים של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל, שנאמר: (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובו נולד יצחק, ובו נעקד, ובו קבל יעקב את הברכות, ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר:ראשון הוא לכם לחדשי השנה.
משל למלך, שהוציא את בנו מבית האסורין. אמר: עשו אותו יום טוב, כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור מעול ברזל לחיים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורין, שנאמר: (תהלים סח, ז)מוציא אסירים בכושרות מחשך וצלמות, שנאמר: (שם קז, יד) ויוציאם מחשך וצלמות. מעול ברזל לעול תורה, מעבדות לחירות, שנאמר: (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם משעבוד לגאולה, שנאמר: (ירמיה נ, לד) גואלם חזק ה' צבאות שמו. לכך קבע להם שמחה, שהוא נפרע מאויביהם עליהם, שנאמר: (ישעיה מג, ד) ואתן אדם תחתיך .
יב [לי ולכם היא הגאולה]
דבר אחר: החדש הזה לכם רבי מאיר אומר: לי ולכם היא הגאולה כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר: (ש"ב ז, כג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וקבעו החדש הזהלי ולכם שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם, שנאמר:דברו אל כל עדת בני ישראל ותהא שמחתכם שלימה אפילו מי שהוא עני.
שה תמים זכר בן שנה שה בשביל: (בראשית כב, ח) אלהים יראה לו השה וגו'. תמים לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (דברים לב, ד) הצור תמים פעלו. זכר הוא הורג כל בכוריהם של מצרים וחס על בכוריהם של ישראל. מן הכבשים ומן העזים תקחו כשם שאני הורג האדם והבהמה השבי והשפחה, כך רשות בידכם ליטול מכל מקום שאתם רוצים, ויהיו משמרין אותו שהוא לכם שמחה (נוסחה אחרת: שמירה) גדולה, שנאמר: והיה לכם למשמרת.
ושחטו אותו אתם שוחטים פסח ואני שוחט בכורים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות שאני פוסח עליכם ומגין עליכם ויהיו זהירין בו שבלילה הוא נאכל, שנאמר:ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש, בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש. ומצות בשביל שרה שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם. מרורים בשביל יעקב, שכשם שנרדפו בניו במצרים כך רדפו עשו. ולא תותירו ממנו עד בוקר כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים כך לא תותירו ממנו עד בוקר. משל למלך, שאמר לבניו: היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחייב, הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעבור אילוגין שלכם לאחר. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים. וכן ישראל אומר: (תהלים ט, י) ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה.
יג [בי מלכים ימלוכו]
דבר אחר: החדש הזה לכם אמר שלמה: (משלי ח, טו)בי מלכים ימלוכו. אמר רבי לוי: משל לדוכוס, שזרקו לו הלגיונות פורפירא. מה עשה? פונה לופס ושורף את השטר ומוציא הלגיונין, והיא נקראת ראש למלכותו. כך לעשרים וששה דורות מלך הקדוש ברוך הוא במצרים. פונה לופס, שנאמר: (שמות יד, ח)ובני ישראל יוצאים ביד רמה. ושרף את השטר, שנאמר: (שם יב, מ)ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים. ומוציא לגיונין והיא נקראת ראש למלכותו. החדש הזה לכם, לקיים מה שנאמר: בי מלכים ימלוכו:
יד [ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים]
דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב: (מיכה ו, ד) ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים. זה שאמר הכתוב: (תהלים מג, ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן, שנאמר: (דברים לג, ח) וללוי אמר תומיך ואוריך. וכן כתיב: (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. מלמד, שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר משה להקדוש ברוך הוא: (שמות ג, יא) מי אנכי וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם?! ומי אנכי שאלך: (שם שם, שם) וכי אוציא את בני ישראל?! וכי אני הוא אותו, שכתוב בו: (בראשית טו, יד)דן אנכי, שאתה משלחני לגואלן?! לא כך הבטחת לאברהם ואמרת לו: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי! לא כך אמרת ליעקב: (שם מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה! ולי אתה אומר מי אנכי?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני יורד ומצילן! אשה אחת ירדה למצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה. אימתי? בשעה שנטל פרעה לשרה, שנאמר: (שם יב, יז)וינגע ה' את פרעה. ומה בשביל אשה אחת ירדתי, בשביל ששים רבוא אנשים וששים רבוא נשים וששים רבוא בנים איני יורד ומצילן?! אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן ואחר כך אני מציל אותן, לכך כתיב: שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים:
טו [שלח משה עבדו אהרן אשר בחר ב]
דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, כו)שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. כיון שנכנס הקדוש ברוך הוא כביכול נגף את הבכורות ואלוהות שלהן, שנאמר: (יהושע כד, ה) ואגוף את מצרים.
וכן: (במדבר לג, ד) באלהיהן עשה ה' שפטים. כיון שנגף אותם במכת בכורות. מה עשו? נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודת כוכבים שלהם.
אמר רבי ברכיה: המצרים מבקשין ומחזרין, היאך לברוח מן הנגף ולא היו מוצאין. למה? שנאמר: (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. רשעים, אלו המצריים, שנאמר: (שמות ט, כז) ואני ועמי הרשעים. מי גרם להם שיהיו לוקים כל מכה ומכה? על שהיו בוטחים בעבודת כוכבים שלהם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הכה את אלהיהם עמהם. מי שהיה של עץ היה נרקב, של אבן היה נמס, של כסף ושל זהב ושל נחושת התיכן, כשם שהיו מתחלתן, שנאמר: (במדבר לג, ד) ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו, חוץ מבעל צפון שלהם. למה? בשביל להטעותן, לכך כתיב: (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם.
וכן ישעיה אומר: (ישעיה מג, טז-יז) הנותן בים דרך המוציא רכב וסוס חיל ועזוז. כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא: (שמות יד, ב)וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות יד, ג) ואמר פרעה לבני ישראל: נבוכים הם בארץ. קרא לכל חיילותיו ואמר להם: אי אתם יודעים שבעל צפון כנס על ישראל כל האריות שבמדבר, כענין שנאמר: (דניאל ו, כג) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר: (שמות יד, י) והנה מצרים נוסע אחריהם. פרעה נוסע אחריהם לא נאמר, אלא מצרים, זה השר שלהן, מיד (שמות יד, י) וייראו מאד. אמר להם הקדוש ברוך הוא (שמות יד, יג)אל תיראו! אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יד, כו) נטה ידך על הים מיד, (שמות יד, כז) ויט משה את ידו (שמות יד, כז) ומצרים נסים לקראתו, היה צריך לומר מצרים נסים אחריהם, וכי יש אדם בורח מן חבריה ונס לקראתו?! אלא שהטעה אותם הקדוש ברוך הוא ולא היו מוצאין היכן לנוס, והיו נסים לקראתו עד שנשתקעו תהומות, שנאמר: (שמות יד, כז) וינער ה' את מצרים בתוך הים, ורוח הקדש צווחת ואומר:ת (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם.
ועל בעל צפון שבטחו עליו, נאמר: (איוב יא, כ) ותקותם מפח נפש. וכן לעתיד לבוא, כשיכנסו כל העובדי כוכבים, מביאין עבודת כוכבים שלהם שיצילו אותם, שנאמר: (מיכה ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד. וכיון שבאין מה הקדוש ברוך הוא עושה בהם? מתיכן והן רואין ומתביישין והם משליכין אותם, והולכין ומטמינים עצמן במערות ובסלעים.
וכן ישעיה אומר: (ישעיה ב, יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, אלו הטיוסין שלהם, (שם שם, יח) והאלילים כליל יחלוף. ומה הן עושין? הולכין ומטמינים עצמם, שנאמר: (ישעיה ב, יט)ובאו במערות צורים ובמחלות עפר. וכתיב: (ישעיה ב, כ)ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: בורחים אתם, ראו מה הכתבתי, (עמוס ט, ג) ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש, חיאל שנטמן בבעל בהר הכרמל שזרק אש בעצים לא נגפתיו?! ואם יסתרו מנגד עיני?! ואומר: (שם שם, ב) אם יחתרו בשאול. אותה שעה: (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה. אבל הצדיקים עליהם הוא אומר: (משלי יח, י)מגדל עוז שם ה'.
טז [ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים]
דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל? אמר רבי יצחק נפחא: משל למטרונה, שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי. אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקדוש ברוך הוא כביכול עמהם, שנאמר: (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה. וכן בבבל, שנאמר: (ישעיה מג, יד)למענכם שלחתי בבלה. וכן במדי שנאמר: (ירמיה מט, לח)ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי, שנאמר: (ישעיה כא, ב) עלי עילם צורי מדי. ביון היה הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר: (זכריה ט, יד) וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו אמרו לו להקדוש ברוך הוא: כל כך למה? אמר להם: כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע. במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (שיר ד, יב)גן נעול אחותי כלה. בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (דניאל ג, יז)הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין. במדי הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (אסתר ג, ב) ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ביון לא כתבו על קרן השור, שאין להם חלק באלהי ישראל. באדום אם הקדוש ברוך הוא יאמר הן, מי יאמר לאו?! שנאמר: (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום.
אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ היו אנשים אומרין: בגורן הוא! מה עשה? נכנס ובידו פרכיל של ענבים, כדי שידעו הכל שבא מן הכרם. כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל: היכן אלהיכם? שנאמר: (דברים לב, לז) אי אלהימו(ישעיה מז, ח) ועתה שמעי נא זאת עדינה היושבת לבטח וגו'. מה הקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לה? (דברים שם, מב) אשכיר חצי מדם, ולא זאת בלבד, אלא שעתיד לדרכן, שנאמר: (ישעיה סג, ג) פורה דרכתי לבדי והוא עתיד לדרוך במנעלו לכל גדולי אדום, שנאמר: (תהלים ס, י) על אדום אשליך נעלי.
יז [כשם שנגאלו ממצרים כן הם עתידין להיגאל]
דבר אחר: בארץ מצרים משל לאחד, שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן, וחתך את זנבו, ומעכשיו, מהו טוב? כך המצריים עמדו ושיעבדו את ישראל, מה שאי אפשר וכן אדום.
מה עשה הקדוש ברוך הוא במצרים? פרע מהם, שנאמר: (תהלים קלו, י-טו)ונער פרעה וחילו בים סוף. ובאדום כתיב: (ישעיה סג, ג)פורה דרכתי לבדי. אמר רוח הקודש: (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה, והקדוש ברוך הוא עתיד לגאול את ישראל מאדום. (דניאל ט, טז) ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו ואין אתה פודה אותנו?! אמר להם: הן אמרו לו: השבע לנו ונשבע להם שכשם שפדה אותנו ממצרים, כך הוא יפדה אותנו מאדום! ולא עוד, אלא שיהיו גדולי העם רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו, בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר: (ישעיה מט ז)כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו.
משל לעץ נאה, שהיה נתון בבית המרחץ. נכנס פרוסביטוס לרחוץ הוא וכל עבדיו, ודשו את העץ, וכל הפגאנים, וכן כל אחד ואחד מהן מתאוים לפסוע עליו. לאחר ימים שלח פרוטומו שלו לאותה מדינה שיעשה לו איקונין ולא מצא עץ, חוץ מאותו שהיה במרחץ. אמרו האומנין לשלטון: אם מבקש אתה להעמיד האיקונין הבא את העץ שיש במרחץ, שאין לך טוב ממנו. הביאוהו ותקנו אותו כראוי ונתנוהו ביד צייר וצייר את האיקונין עליו, והעמידה בתוך הפלטון. בא השלטון וכרע לפניה וכן דוכוס וכן אפרכוס וכן הפרופיסטון וכן הלגיונות וכן דימוס וכן כולם. אמרו להן אותן האומנין: אתמול הייתם מדיישין את העץ הזה במרחץ ועכשיו אתם משתחוים לפניו?! אמרו להם: אין אנו כורעים לפניו בשבילו, אלא בשביל פרוטומו של מלך שהיא חקוקה עליו. כך אומרים אנשי גוג: עד עכשיו היינו עושים בישראל מה שאי אפשר, שנאמר:לבזה נפש למתעב גוי, ועכשיו לישראל אנו משתחוים?! אומר להן הקדוש ברוך הוא: הן! בשביל שמי שכתוב עליהם, שנאמר: (ישעיה שם, שם) למען ה' אשר נאמן.
וכן משה אומר: (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו'. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים היה נוטל הפנס ומהלך לפניהם שנאמר: (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם. וכן הוא עתיד כשיוציאם מאדום, שכן אמר ישעיה (ישעיה נב, יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. וכתיב (שם מב, ט) הראשונות הנה באו וגו', לקיים מה שכתוב: מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה.
יח [הקדוש ברוך הוא נגלה בשביל עצמו]
דבר אחר: בארץ מצרים בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא? בשביל עצמו. משל לבן בית, שנתפס על ידי בעל מלאכתו ונחבש. אמר לו אדונו: אל תירא, אני בא ומוציאך. שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו. אמר: יפה עשה הפונדקי שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עתידין הן בניך להשתעבד במצרים ואחר כך אני גואלן, שנאמר: (בראשית טו, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. וכתיב (שם שם, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. שלח הקדוש ברוך הוא משה לגואלן ולא רצה פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא: כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם: דן אנכי וכי משה אנכי, או אהרן אנכי לא אמרתי, אלא (תהלים פא, יא) אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים.
יט [הקדוש ברוך הוא נגלה מפני כבודו של משה]
דבר אחר: בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים? בשביל משה. אמר רבי נסים: משל לכהן, שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס, בקש לאכול תאנים. אמר לאחד: לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים. הלך ואמר לו כך. השיבו האריס: מי הוא בעל הגנה? לך למלאכתך! אמר לו הכהן: אני אלך לגנה! אמרו לו: למקום טמא אתה הולך?! אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות, הולך אני ולא יתבייש שלוחי! כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות ג, י) לכה ואשלחך אל פרעה! הלך ואמר לו: (שם ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' (שם שם, ד) לכו לסבלותיכם! אמר הקדוש ברוך הוא: אלך למצרים, שנאמר: (ישעיה יט, א) משא מצרים. אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך למקום טומאה?! אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר.
כ [קידוש החודש ועיבור השנה]
דבר אחר: החדש הזה לכם למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן? לפי שקדוש החודש בשלשה. כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החודש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: אני ואתם נקדש את החודש, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן אבל עיבור השנה בעשרה זקנים. כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, נכנסים עשרה זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם ונועלין את הדלתות, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. בחצי הלילה אומרים לאב בית דין: מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת שלושה עשר חודש, גוזר את עמנו? והוא אומר להם: מה שדעתכם אף אני עמכם. באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר: (תהלים קיב, ד) זרח בחשך אור לישרים, מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, שנאמר: (שם נז, ג)אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר: (ש"ב כג, ג) צדיק מושל ביראת אלהים.
ומנין להתועד בעשרה זקנים? שנאמר: (קהלת ז, יט) החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר. וכן בימי שלמה, כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר: (משלי כו, טז)חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. מהו חכם עצל בעיניו? שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו. וכך הוא אומר: (שם כג, א) כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. ואומר: (שם שם, ב) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה. והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה הרי עשרה:
יחזקאל מ"ה [מה, יח] כה אמר, בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש - בראשון זהו חדש ניסן שהוא חדש הגאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין להגאל לעתיד, באחד לחדש יחנכו את המזבח בקרבנות, כמו שאמר למעלה ואמר קרבן הכהנים שיקריבו פר, כמו שאמר למעלה ושנה אותו הנה להשלים הענין ולומר באיזה יום יעשוהו וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע שבניסן עתידים להגאל, שאם תהיה הגאולה בתשרי איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו ומלחטא עליו ומלכפר את הבית?!
ומה שאמר בניסן עתידין להגאל, לא שיצאו מהגלות בניסן אלא קודם ניסן יצאו ויעלו עד שבאחד בניסן יהיה בנין הבית נשלם ויחנכו המזבח באחד בניסן, וכן עשו במשכן באחד בניסן החל אהרן לעבוד במזבח, אלא שקדמו לו שבעת ימי המלואים ששמש בהם משה. ואפשר גם כן הנה, כי מה שזכר למעלה יהיו שבעת ימי מלואים וביום השמיני שיהיה אחד בניסן, יהיה זה הקרבן שאמר עתה וגם באותו יום יזו על המזבח ועל פנות העזרה, אבל כשעלו מבבל עשו חנוכת המזבח באחד בתשרי והחלו להעלות עליו עולה קודם שיסד הבית, מכל מקום בין שהיתה חנוכת המזבח באחד בתשרי והחלו להעלות עליו עולה קודם שיוסד הבית, בין שהיה החנוכת המזבח קודם ניסן שבעה ימים, בין שתהיה באחד בניסן בו ביום יכפרו על המזבח ויזו ההזאות, לפיכך אמר תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש.
ורז"ל הקשו:
החטאת עולה היא, כלומר איך אמר כי פר של ר"ח יהיה חטאת, שאמר
וחטאת את המקדש
והלא פר ר"ח עולה הוא, כמו שכתוב בתורה: ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' פרים בני בקר שנים וגו', והשעיר הוא שהיה חטאת?!
ואמרו, אמר רבי יוחנן:
פרשה זו עתיד אליהו לדרשה, כלומר שאין אנו יודעין לדרשה.
רב אשי אמר:
מלואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה.
תניא נמי הכי רבי יהודה אומר:
פרשה זו עתיד אליהו לדרשה.
אמר לו רבי יוסי:
מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, כלומר פר המלואים חטאת היה, וכן יהיה לעתיד כי בר"ח ניסן יקריבו מלואים.
[מה, יט] ולקח, אל מזוזת הבית - זה מה שלא זכר למעלה וגם הנה לא זכר על ארבע קרנותיו, כמו שזכר למעלה והאחד מורה על חבירו.
אל מזוזת הבית - הוא ההיכל וזכר אחת מן המזוזות והוא הדין לאחרות.
ודעת יונתן:
על האסקופה.
שתרגם יונתן:
על סקופת ביתא.
ואל ארבע פנות העזרה למזבח - העזרה הסמוכה למזבח כמו שפירש למעלה.
ועל מזוזת שער החצר הפנימית - היא עזרת ישראל שהיא פנימית לעזרת נשים שנקראת חיצונה. או נאמר על עזרת כוהנים, כי היא פנימית יותר.
[מה, כ] וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי וכפרתם את הבית - זה יהיה חדוש לעתיד לחטא על המזבח ועל הבית גם בשבעה לחדש וזה שמרוב שמחה על חנוכת המזבח ,שמא נכנס אדם בשוגג במקום שאין לו רשות להיכנס, או אדם שהיה פתי ולא ידע שאסור להיכנס ובעבור זה יעשו כפרה גם כן בשבעה לחדש.
ורז"ל דרשו בו:
וכן תעשה -
פר הנשרף בשבעה שבטים שהם רובו של קהל.
ודרשו:
בחדש -
שחדשו דבר והורו ב"ד שלהם שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב הקהל על פיהם, שהם מביאים פר העלם דבר.
מאיש שוגה ומפתי - מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. ואמרו:
זכור אותו האיש לטוב וחנניא בן חזקיה בן גרון שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרים דברי תורה. מה עשה? העלה ג' מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש ומה שדרש חנניא על זה, לא נמצא היום אצלינו.
[מה, כא] בראשון, יהיה לכם הפסח - שחיטת פסח.
חג שבעות ימים מצוות יאכל - שבעות בחולם כמו שבעת בפתח כמו שכתבנו במלת לעמות אחד החלקים, שהוא כמו לעומת בפתח.
וכן תרגם יונתן:
שבעת יומין.
[מה, כב] ועשה הנשיא - כמו שאמר למעלה שהוא יעשה קרבן העם ביום ההוא ביום הראשון של פסח, שהרי זכר חג ואפשר שיהיה פירושו ביום ההוא בי"ד בניסן שזכר, וזה הקרבן אינו בן בקר הכתוב בתורה, כי אין בפסח ולא בשאר המועדים פר חטאת אלא שעיר חטאת, וכאן אומר: פר חטאת ושעיר חטאת וכן מה שאמר: שבעת פרים ושבעת אילים לעולה, ובתורה פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעת כבשים
וכן במנחה אומר איפה לפר ואיפה לאיל ושמן הין לאיפה, ובתורה שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש, אלא על כרחינו חדוש יהיה בקרבנות לעתיד.
[מה, כג] ושבעת - מבואר הוא.
[מה, כד] ומנחה - מבואר הוא.
[מה, כה] בשביעי - זהו תשרי שהוא שביעי לחדש, ואמר שיעשו קרבן שבעת ימי סכות כמו שבעת ימי המצוות, גם זה יהיה חדוש כי חג הסכות חלוק בקרבנותיו ולא זכר קרבן יום שמיני עצרת, אולי הוא יהיה כמו שכתוב בתורה.
יחזקאל מ"ו
[מו, א] כה אמר ה' שער החצר הפנימית - זהו עזרת כוהנים ואמר כי שער עזרה זאת המזרחי שהוא פתוח לעזרת ישראל, יהיה סגור ששת ימי המעשה שאין באים העם לבית המקדש ולא הנשיא אלא בשבתות ובחדשים ואז יהיה פתוח וגם זה יהיה חדוש לעתיד.
[מו, ב] ובא הנשיא דרך אולם השער - כי לכל השערים היו להם אולמים כמו שכתוב למעלה. או אמר על אולם שער ההיכל שיש לו רשות לנשיא לבא שם עד מפתן שער ההיכל הסגור, כמו שכתוב למעלה אבל לא אמר עליו שיהיה סגור ששת ימי המעשה.
וביום השבת וביום החדש יפתח - כי אותו השער לעולם יהיה סגור כמו שאמר למעלה, כי ה' אלהי ישראל באבו, אבל השער הפנימי המזרחי אמר שלא יפתח, אלא בשבתות ובחדשים וכל שכן במועדים.
והשתחוה על מפתן השער ויצא - על מפתן שער ההיכל.
והשער לא יסגר עד הערב - שער החצר הפנימית שזכר שיפתח בשבתות ובחדשים אף על פי שיצא הנשיא ממנו אחר שהשתחוה לא יסגר עד הערב, כי עם הארץ לא יבואו כולם כאחד וכשיבאו כל אחד ואחד, או חבורות חבורות ישתחוו פתח השערההוא, שהוא מכוון כנגד שער ההיכל.
[מו, ג] והשתחוו - מבואר הוא.
[מו, ד] והעולה - אמר מה קרבן יעשה בשבת בעדו ובעד עם הארץ, שישה כבשים תמימים ואיל תמים ואין זה קרבן הכתוב בתורה, לא לשבת ולא ליום טוב, אלא חדוש יהיה בקרבנותיו כמו שכתבנו:
[מו, ה] ומנחה, מתת ידו - לכבשים יעשה מנחה כפי השגת ידו, זהו מתת ידו כמו שאמר איש כמתנת ידו ונראה כי מנחת האיל תהיה איפה על כל פנים, אבל לכבשים כפי השגת ידו.
[מו, ו] וביום החדש - זה אמר על קרבן ר"ח ואמר: פר בן בקר תמימים אמר: פר יחיד ואמר: תמימים רבים –
יש מפרשים:
שיהיה הפר ואמו תמימי,ם וזה חדוש וכן פר אחד, כי קרבן ראש חדש שנים פרים, כמו שכתוב בתורה וכן ששת כבשים, כי בתורה כתוב שבעה.
ובדברי רז"ל:
פר -
מה תלמוד לומר? לפי שנאמר בתורה פרים. ומנין שאם לא מצא שנים יביא אחד? תלמוד לומר: פר, לפיכך אמר תמימים שאם מצא שנים יביא שנים, כמו שכתוב בתורה. וששת כבשים מה תלמוד? לומר, לפי שנאמר בתורה שבעה. מנין שאם לא מצא שבעה יביא שישה? תלמוד לומר וששת. ומנין שאם לא מצא שישה יביא חמישה, יביא ד', יביא שלושה, יביא שנים ואפילו אחד? תלמוד לומר: ולכבשיםכאשר תשיג ידו. ומאחר דכתיב הא: ששת כבשים, למה לי דכמה דאפשר? מהדרינן. ומנין שמעכבין זה את זה? תלמוד לומר: יהיו.
[מו, ז] ואיפה לפר, ולכבשים כאשר תשיג ידו - כמו שפירשנו כי מנחת הכבשים כפי השגת ידו.
ובדברי רז"ל:
איפה לפר ואיפה לאיל.
אמר רבי שמעון:
וכי מידת פרים ואלים אחת היא?! אלא שאם היו לו פרים מרובים ולא היו להם נסכים, יביא פר ונסכיו ואל יקרבו כולם בלא נסכים, ואם היו לו אלים מרובים ולא היו להם איפתן, יביאו איל ואיפתו ולא כולם בלא איפות.
[מו, ח] ובבא הנשיא, ובדרכו יצא - הוצרך לומר זה, לפי שעם הארץ לא יצאו בדרך שיבאו אלא יעשו קפנדריא, כמו שאומר. ואפשר שגם עם הארץ לא יעשו קפנדריא בשבתות ובחדשים, אלא ויצאו בדרכם שיבאו והוצרך לומר כי זה יהיה בשבתות ובחדשים, אבל במועדים יעשה קפנדריא כשאר העם כמו שאמר.
[מו, ט] ובבא עם הארץ - במועדים לא יהיו נכנסים לעזרת ישראל דרך שער מזרחי אלא דרך שער צפון או דרך שער נגב, כדי ללכת בכל העזרה במועדים והבא דרך שער צפון היה יוצא נכחו דרך שער נגב, אחר שהשתחוה כנגד שער ההיכל וכן הבא דרך שער נגב יוצא נכחו דרך שער צפון, אחר שהשתחוה כנגד שער ההיכל.
כי נכחו יצאו - בחירק הנו"ן. וכן נכחו תחנו.
נכחו יצאו - כתיב על העם שהם רבים, וקרי יצא על כל אחד ואחד כמו שאמר: והבא.
[מו, י] והנשיא בתוכם - כי גם הוא יבא עמהם דרך שער צפון או דרך שער נגב, כי במועדים יבא עם העם בבאם ויצא עמם בצאתם, לפי שכל ישראל שם עלו לרגל וכבודו והדרו הוא לבא עמהם ולצאת עמהם, משום שנאמר: ברב עם הדרת מלך.
ובצאתם יצאו - לשון רבים יצאו יחד הוא והעם.
[מו, יא] ובחגים ובמועדים - ואע"פ שכל החגים נקראו מועדים, כמו שאמר: אלה מועדי ה' אלא לפי שיש חג שאינו מועד אלא שמחה שישמח אדם ויאכל וישתה ויקרא חג, כגון חנוכת הבית שנאמר בו: ויעש שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים והנה קראו חג וכן אוכלים ושותים וחוגגים. ויש מועד גם כן שאינו חג, כמו לאותות ולמועדים, למועד אשוב אליך. וכן כל זמן שיתן אדם לחבירו ולפיכך אמר: בחגים ובמועדים.
[מו, יב] וכי יעשה הנשיא נדבה - זה יהיה בימי החול כי כבר זכר קרבנו בשבתות ובחדשים ובמועדים ועתה אמר, כי אם ירצה להתנדב קרבן בימי החול ופתח לו את השער הפונה קדים יפתח לו אחד מן השוערים השער המזרחי שנכנס בו בשבתות ובחדשים, שאמר שיהיה סגור ששת ימי המעשה, ואם ירצה הנשיא להקריב קרבן בששת ימי המעשה, יפתחו לו אותו השער ואותו הקרבן יהיה כמו הקרבן שיעשה ביום השבת.
ויצא וסגר את השער אחרי צאתו - ויצא הנשיא וסגר הסוגר את השער אחר צאת הנשיא, לא כמו בשבת ובחדש שאמר לא יסגר עד הערב כי אז עם הארץ פנוים ממעשיהם וגם ביום החדש מפני הקרבן יהיו רבים פנוים ממעשיהם, לפיכך אמר והשתחוו עם הארץ בשבתות ובחדשים ויבואו להשתחוות אבל בימי המעשה העם עסוקים במעשיהם ולא יבאו להשתחות, לפיכך יסגר השער אחר צאת הנשיא.
[מו, יג] וכבש בן שנתו תמים - זהו קרבן התמיד שעושים בכל יום, כמו שאמר בתורה: את הכבש אחד תעשה בבקר והמנחה אינה כמו שנזכר בתורה, הנה יהיה בזה חדוש לעתיד וקרבן הערב לא זכר, נראה שלא יעשה לעתיד אלא עולת הבקר.
[מו, יד] ומנחה, לרוס את הסלת - לבלול את הסלת בשמן, כמו שאמר בתורה: בלולה בשמן וכן תרגם יונתן:
לערבא ית סולתא ולשון לרוס עניין זלוף, כמו: רסיסי לילה.
[מו, טו] ועשו - כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד יעשו והמנין אחד, כי ועשו כמו יעשו.