בס"ד
נשאלת השאלה מדוע נקרא החג "פסח", והתשובה הידועה היא זו שאומרים ב"הגדה" - על שום שפָּסַח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים - ולא הרג בכוריהם.
אבל לכאורה אפשר לומר דבר נוסף - פֶּה-סח, פֶּה מְדַבֵּר, מה מְדַבֵּר? - מענין יציאת מצרים - שמשם עיקר ויסוד לאמונתנו כמו שכתוב "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ...", ובאמת מִצְוַת 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' בליל הסדר היא העיקרית בלילה זה, ובכלל - בשאר ימות השנה צריך להיות הפֶּה - סח בענייני אמונה.
כי עיקר האמונה תלוי'ה בפה, כמו שכתוב "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי", והיינו שללמד לאחרים אמונה - זה רק ע"י דיבורו של אדם שמחזק ומעודד ומעורר אנשים להתחזק באמונה, ועוד יש לפרש "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי" - שע"י פיו של אדם ניכרת אמונתו בהקב"ה - שתמיד אומר ברוך ה', בעזרת ה', אם ירצה ה', וכד', שפיו של אדם מעיד על מהותו ואופיו כידוע.
ומובא ב"פלא יועץ" בשם ה"של'ה הקדוש" שסגולה להצליח בענייניו - לומר על כל דבר שרוצה לעשות - בעזרת ה' ואם ירצה ה', וסימן לַדָּבָר "עֲצַת ה' הִיא תָקוּם", "היא" - אותיות אי"ה - אם ירצה השם. שע"י שאומר כן (אי"ה) - עצתו תקום'.
ובאמת - מי שהולך באמונה תמיד ויודע שכל ענייניו ומאורעותיו הם מאת השי"ת לטובה - ע"י זה הקב"ה משגיח עליו לעשות חפציו יותר, כמו שמובא בספר "שומר אמונים" שההולך באמונת השגחה פרטית - ע"י זה באמת משגיחים עליו יותר משמים.
ולסיכום - החג נקרא "פסח" על שם שצריכים לדבר בו דברי אמונה שזה דוקא ע"י הפה, וזה מתבטא בסיפור יציאת מצרים, שזה יסוד חשוב באמונתנו כידוע. אבל כיוון שמִצְוַת האמונה היא תמידית - לכן צריכים כל השנה להשתמש בפה לחזק אחרים, וכן לומר תדיר "בעזרת ה'" ו"אם ירצה ה'", וכד'.
וי'הי רצון שנזכה לכל טוב ורוב ברכות כמו שכתוב "אִישׁ אֱמוּנוֹת - רַב בְּרָכוֹת", שע"י אמונה נתברך האדם, ושנזכה שכשם שנגאלו אבותינו בחודש זה - כן נגאל אנו, וכימי צאתנו מארץ מצרים - יראנו נפלאות בעגלא ובזמן קריב. אמן.
(מתוך "נתן בלבו").