* פרשת שבוע - פרשת ויקהל-פקודי - רעיונות על פרשת השבוע מתורת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

בס"ד

פרשת   השבוע "ויקהל"
מתוך: נר התמיד

יש לנו מצוות עשה מדאורייתא, שהיא עד היום מדאורייתא, לקרוא פרשת זכור – "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כה, יז) – זו מצוה גם כן, אחת בשנה שתיקנו לנו חז"ל והסמיכו אותה לחודש אדר, לפורים שאז קם עלינו המן האגגי להשמידנו, שהיה מזרע עמלק. ולכן תיקנו חז"ל שיקראו את פרשת זכור בחודש אדר. שואלים חז"ל (מסכת מגילה דף יג): למה פרשת שקלים קודמת לפרשת זכור? הרי בחודש אדר יש עוד מצוה של "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" ומצוה זו של זכירת מחיית עמלק, נאמרה לישראל קודם מצוות מחצית השקל. מתי נאמרה? כאשר ישראל "פגשו" (במרכאות) את עמלק בדרך להר סיני, ברפידים – "וַיָּבא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז, ח) – שואלים חז"ל: אם כן, לפי הסדר הכרונולוגי קודם פרשת זכור, ואח"כ פרשת שקלים שהיה עם בנין המשכן שהוא בא חצי שנה אח"כ! ועוד שהרי 3 מצוות נצטוו ישראל עם כניסתם לארץ: להמליך מלך, למחות את זכר עמלק, ורק אח"כ לבנות את בית המקדש - דיברנו שאין לבנות קדושה בטרם סולק הרע מן העולם ואת הרע מסמל עמלק – "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה, יח) – כפירה. אם כן, למה הוקדמה פרשת שקלים לפרשת זכור? עונה על כך ריש לקיש בגמרא (מסכת מגילה דף יג): "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, המגיד מראשית אחרית, שעתיד כעבור שנים רבות לקום צורר יהודי מזרע עמלק" – אחרי חורבן בית ראשון לבין הקמת בית שני - הרחק מארץ ישראל, שם בגלות מדי ופרס – "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן הרשע לשקול "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף" (אסתר ג, ט) – סכום עתק – "להביא אל גנזי המלך הטיפש הלא הוא אחשורוש, כדי להחריב את ישראל".

שואלים חז"ל: מדוע עשרת אלפים כיכר כסף? אמר המן הרשע: השורש של עם ישראל הוא שישים ריבוא יוצאי מצרים – שש מאות אלף נשמות שיצאו ממצרים שזהו הבסיס הרוחני, הנשמתי של העם היהודי" – זה מתחיל בשלושת האבות, שנים עשר שבטים, 70 נפש יורדי מצרים ויוצאי מצרים היו שישים ריבוא ועוד 3000.

אמר המן הרשע, צורר היהודים עם כל הכוונות הזדוניות שלו: אני אשקול "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף", ואשחד את המלך אחשורוש שהיה תַּאֵו כסף בצורה בלתי רגילה, ואז הוא יתן לי רשות להכרית את העם היהודי ב-127 מדינות, טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז. לא היתה גזירה זדונית כזו, אפילו לא בזמננו, ע"י האנטישמיים הגדולים ביותר!!! להשמיד עם, ב-127 מדינות ביום אחד ושללם לבוז?! לא היה כדבר הזה בהיסטוריה.

כאמור, מה היה החשבון של "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף"? אומרים חז"ל: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף" יוצא מחצית השקל לכל אחד משישים ריבוא יהודים. המן הרשע לא ידע את מספרם של היהודים, אבל הוא ידע את הסוד שהשורש שלהם זה שישים ריבוא יוצאי מצרים – אלה שעמדו במעמד הר סיני. ואם כן, לך כנגד כל אחד שאני אתן מחצית שקל, תכפיל את זה בשישים ריבוא, תקבל עשרת אלפים כיכר כסף – איזה כוונות...

אומר ריש לקיש: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול עשרת אלפים כיכר כסף לגזני המלך כדי להכרית את ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו" – ציוה הבורא יתברך להקדים רפואה למכה, שהרי צדקה תציל ממוות!

אז עם ישראל נצטווה מאות שנים לפני המן, להקדים בתרומת שקליהם מהקמת המשכן ואילך מידי שנה בשנה, כדי להקדים רפואה למכה.

שואלים המפרשים, מביא ה"בן איש חי" בספרו "הבן יהוידע": "החשבון לא יוצא מדוייק! אם הוא שקל "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף" כדי שעל כל אחד מהם" - על כל ראש מחצית שקל – וכמה היתה תרומת מחצית השקל באמת? כתוב בתורה: "מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקּדֶשׁ" (שמות לח, כה) – זהו החשבון של שישים ריבוא, אם כך, איפה יש כאן את תשובת המשקל? אז הקב"ה היה צריך לצוות על כל יהודי ויהודי לתת 150 שקל, כדי להשתוות לעשרת אלפים כיכר כסף, כי המן היה מוכן לתת על כל ראש יהודי, יותר מאשר מחצית שקל, אלא חמישים שקל. אומר ה"בן יהוידע": "הואיל והקב"ה מברך את ישראל בתורה: "וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדּפוּ" (ויקרא כו, ח) הברכה של ישראל שאחד רודף מאה! והקללה לישראל: "אֵיכָה יִרְדּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם וה' הִסְגִּירָם" (דברים לב, ל) – כשאנחנו מקוללים והגויים רודפים אותנו ואנחנו פוחדים מהם ובורחים מכל עלה נידף, אז אחד מהם רודף אלף שלנו – זו קללה, אבל הברכה "וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדּפוּ" – פי מאה. אומר ה"בן איש חי": "נמצא שכל אחד ואחד מישראל נחשב כ-100 גויים בברכה, אם כן, גם שקליהם נחשב כל אחד כמאה שקלים, ולכן "מְאַת כִּכָּר" כסף, נחשבים כעשרת אלפים – לא צריך לתת יותר, הקב"ה לא סחט את ישראל, כי הרי הציווי הוא שהעשיר לא ירבה, אבל גם הדל לא ימעיט. אז הוא לא ציוה עלינו סכומי עתק.

אומרים התוספות במסכת מגילה, על דרך הרמז: "וכבר אמר המלך להמן "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (אסתר ג, יא)" – פתאום הוא נהיה לארג', אדיב... – אומרים התוספות: "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ" - תראו מה יצא מפיו של המלך אחשורוש – הוא העביר כאן מסר עתידני שהוא אפילו לא ידע מה הוא אומר – ממשיכים ואומרים בעלי התוספות: "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ" - "הַכֶּסֶף" בגימטריא העץ (165) – ז"א אתה מביא כסף כדי לתלות את העם היהודי?! ואתה כבר מציב עץ, כדי לתלות את מנהיג היהודים, מרדכי?! הבור שחפרת כדי להפיל מישהו, זה הבור שאתה תיפול בו! העץ שאתה מקים 50 אמה, כדי לתלות את מרדכי, על העץ הזה אתה תתלה! - "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ" – העץ (165) נתון לך – שיתלה המן עליו. (למרות שאחשורוש לא ידע את הכוונות האלה)

הקב"ה הוציא את המשפט הזה מפיו, כדי להגיד לו: העץ כבר שמור לך, אתה באמת חושב שאתה תתלה את היהודים?! את עם הנצח? אתה תתלה עליו! ובכן הקב"ה מקדים רפואה למכה וזה מחצית השקל.

מחצית השקל שנותנים ישראל לכבודו יתברך באהבה, כדי להזדכך, להתכפר ולהתנקות, יש בזה אפקט נוסף: הקדמת רפואה למכה. היא עומדת להם לישראל בכל הדורות, לכופר נפש, אם הגוי רוצה לשאת את ראשנו על העץ, או על הגרדום, אז הקב"ה ציוה אותנו להקדים רפואה למכה. אתם תתנו כופר נפש מחצית השקל כנגד, וזה יסתום פיות משטיננו ומקטרגנו, כפי שהתורה אומרת: "וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף" (שמות ל, יב), כדי שהשונאים שלנו לא יוכלו להוציא את זממם, לבל ישטין המשטין להכחיד אויב ומתנקם.

והמשכילים  יזהירו ...

כן  יהי  רצון

חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים  ל -  ה' ...
ואתם הדבקים ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום...