ירמיהו פרק ו'

הנבואה המדהימה שכמעט מילה במילה מתארת את מה שמתחולל היום.

הפרשנות היא פרשנות חופשית לפי קריאה פשוטה של הטקסט.

ירמיהו פרק ו'

***********************************************************

הפירוש התקופתי של נבואה זו מתחיל בפסוק המתייחס להתנתקות – פסוק יב'

חלוקת הפרק לנושאים:

א' - ח' - המלחמה ממשמשת ובאה

ט' - ט"ו - כל יהודה אשמה באסון

ט"ז - כ"א - העם אינו רוצה לחזור בתשובה

כ"ב - כ"ו - בואו של האויב

כ"ז - ל' - חתימת נבואות חורבן יהודה: בחינת התנהגות העם ותוצאותיה

פסוקים א' - ח' - המלחמה ממשמשת ובאה

פסוק א' - "העיזו בני בנימין מקרב ירושלים, ובתקוע תקעו שופר, ועל בית הכרם

                 שאו משאת, כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול."

[המלחמה עומדת לבוא, וירמיהו קורא לבני בנימין דווקא, כי הם ישבו בתוך ומסביב לירושלים.] העיזו (=הביאו את עצמכם) בני בנימין מקרב (=מתוך) ירושלים למקום אחר בטוח (כי אפילו ירושלים תלכד ע"י האויב), ובתקוע (עיר הנמצאת מדרום לירושלים) תקעו שופר כדי להזהיר את התושבים שם מפני המלחמה הממשמשת ובאה, בבית הכרם (עיר ליד ירושלים) שאו (=הרימו) משאת (=משואות [לפידים] המשמשות כסימני אש) כדי לסמן לאנשים באזור שיברחו ממקומם - והסיבה לעשות את כל זה היא כי רעה נשקפה (=נראתה) ובאה מצפון, והרעה הזאת תהיה שבר גדול (=אסון גדול).

פסוק ב' - "הנוה והמעוגנה, דמיתי בת ציון."

הנוה (=היפה) והמעוגנה (=המפונקת), דמיתי (=מלשון לדמות) את בת ציון (=עדת ציון, תושבי ירושלים). [עדת ציון שותקת על כל מה שקורה ועל כל התוכחות שהיא מקבלת ולכן היא משולה לאשה יפה ומפונקת ששותקת.]

פסוק ג' - "אליה יבואו רועים ועדריהם, תקעו עליה אוהלים סביב, רעו איש את

                ידו."

יש בפסוק זה משל: כמו שרועים שעם הגיעם למקום המיועד למרעה הצאן שלהם מקימים אוהלים מסביב למקום, ומשלחים את העדר (=הצאן) שלהם לרעות במקום המיועד להם - כך גם (נמשל) אליה (=לירושלים) יבואו רועים (=מלכי עמים) ועדריהם (=הצבאות של המלכים) ויתקעו (=וינעצו) את היתדות והעמודים של האוהלים (כלומר יקימו אוהלים) מסביב לירושלים (כדי שאף אחד לא יוכל להמלט) וישלחו ממקומם את הצבאות שלהם כדי להחריב את ירושלים. ["ידו" = מקומו. "רעו איש את ידו" = מנהג הרועים היה לחלק מקומות של שדות המרעה ביניהם כדי שלא יריבו - וכך גם האויבים יקבעו מראש איזה חלק כל אחד יתקוף.]

פסוק ד' - "קדשו עליה מלחמה! קומו ונעלה בצהרים! אוי לנו כי פנה היום, כי ינטו

                 צללי ערב."

[בפסוק זה מובאים דברי האויבים המדברים בינם לבין עצמם.] קדשו עליה מלחמה! (=הכינו את עצמכם למלחמה על ירושלים!) - לאחר שהחיילים מכינים עצמם למלחמה,

קוראים אליהם מפקדיהם: קומו ונעלה בצהרים! (=הזדרזו ונצא למלחמה בצהרים! הערה: צהרים זה לאו דווקא חצות היום, אלא הזמן שבו השמש מאירה באור גדול. צהרים זה גם הזמן הכי טוב למלחמה.) - אבל החיילים משיבים למפקדיהם: אוי לנו כי פנה היום (=אוי לנו כי היום כבר עובר), כי ינטו צללי ערב (=הצל של הערב מתפשט, כלומר השמש עוד מעט שוקעת.)

[ההליכה בהרים מסוכנת בין השמשות ובלילה - ולכן החיילים מבקשים לדחות את עלייתם למלחמה על ירושלים, אך המפקדים אינם מניחים להם ודורשים: (פסוק הבא)]

פסוק ה' - "קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה!"

הבה ונשחית (=נשמיד) את ארמונות ירושלים אפילו בלילה! ["בלילה" = אפילו בלילה.]

פסוק ו' - "כי כה אמר ה' צבאות: כירתו עצה ושיפכו על ירושלים סוללה, היא העיר

                הופקד כולה עושק בקרבה!"

[עכשיו ה' בפסוק נותן פקודות לצבאות האויב.] כי (=אכן) כה (=כך) אמר ה' צבאות: כירתו עצה (=הרבה עצים. "עצה" זה שם קיבוצי) בסביבות ירושלים, ושיפכו את העצים האלה וגם עפר כדי ליצור סוללה (סוללה זה תל עפר ועצים ששופכים מול חומה כדי להגיע לראשה, ולרדת ממנה לתוך העיר) ולעלות איתה על ירושלים. עשו זאת כי היא העיר אשר בה הופקד (=השגיח ה') כולה (=בכל העיר) ומצא עושק (=חוב. אנשים היו חייבים כסף לאחרים אבל לא שילמו את החוב, וכך השיגו רכוש) בקרבה (=בתוכה).

פסוק ז' - "כהקיר בור (קרי: ביר) מימיה, כן הקרה רעתה, חמס ושוד ישמע בה על

                פני תמיד, חולי ומכה."

כהקיר (=כמו שנובעים) מבור/ביר (=מבאר) מימיה תמיד, כך גם הקרה (=יוצאת ממקורה, מהמקור שלה) רעתה (כלומר כל הזמן נעשים מעשים רעים חדשים בלי הפסקה).

כל הזמן שומעים בירושלים צעקות של חמס (=גזל) ושוד (שצועקים מי שנגזל רכושם) על פני (=לפני, בנוכחותי) תמיד - ולכן אביא על העיר הזו חולי ומכה (=צרות רבות).

פסוק ח' - "הוסרי ירושלים פן תקע נפשי ממך, פן אשימך שממה, ארץ לוא נושבה."

הוסרי (=קבלי מוסר) ירושלים פן (=שמא) תקע (=תנתק) נפשי ממך, פן אשימך (=אשים עלייך) שממה, ואת ארצך אעשה ארץ לא נושבה (=ארץ שכאילו אף פעם לא הייתה מיושבת בתושבים).

פסוקים ט' - ט"ו - כל יהודה אשמה באסון

פסוק ט' - "כה אמר ה' צבאות: עולל יעוללו כגפן שארית ישראל, השב ידך כבוצר

                 על סלסילות."

כה אמר ה': כמו שבוצרים (=אנשים שקוטפים ענבים) בוצרים את הענבים ונשארים עדיין עוללות (=ענבים קטנים) מהבצירה, והבוצרים חוזרים לקטוף אותם - כך גם האויב יחזור להגלות את שארית ישראל (שעוד לא גלו). אומר ה' לאויב: כמו בוצר שמשיב ידו שוב

פעם למשש ולחפש אחר הענבים הנסתרים מעיניו ולשימם בסלסילות (=סלים) המלאות שלו עד שכבר לא ישאר לו מה לקטוף מהגפן - כך גם אתה האויב חפש עוד אנשים הנסתרים מעיניך וצרף אותם לשאר ישראל שבגולה עד שלא ישארו אף אחד בארץ.

פסוק י' - "על מי אדברה ואעידה וישמעו? הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב! הנה

                דבר ה' היה להם לחרפה, לא יחפצו בו!"

על (=אל) מי אוכל לדבר ולהעיד (=ולהזהיר) אותו וישמע את דברי? הנה ערלה (=אטומה) אזנם ולא יוכלו להקשיב! (אפילו ירצו לשמוע, לא יוכלו לקלוט את דברי!)

הנה דבר ה' היה להם לחרפה (=היה בשבילם בזיון) ולכן הם לא חפצים בו בכלל! 

פסוק י"א - "ואת חמת ה' מלאתי נלאיתי הכיל, שפוך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים

                   יחדיו, כי גם איש עם אישה ילכדו, זקן עם מלא ימים."

ירמיהו מאוד רותח על מה שקורה ואומר: את חמת (=כעס) ה' מלאתי (=אני מלא בה) עד שנלאיתי (=איני יכול) הכיל (=להחזיק). [ירמיהו אומר לה' שהוא מלא בחמת ה' (תוכחה ועונשים) עד שאינו יכול לשמור אותה בקרבו. ה' כעת עונה לו:] שפוך את חמתך (=אמור את נבואת הפורענות, נבואת האסון) לכל העם ואפילו לעולל (=ילד קטן) בחוץ (=ברחובות העיר) ולסוד (=ולחבורת) בחורים שהולכים ביחד (הולכים קבוצות קבוצות ברחובות העיר), כי גם איש ואשתו (=ההורים של העוללים והבחורים) ילכדו (ע"י האויב), ואפילו ילכד גם זקן שכבר חי הרבה ימים (כלומר זקן שכבר עומד למות).

הערה: הפסוק מזכיר את כל סוגי האנשים מנער ועד זקן כדי להגיד שכולם כלולים בדבר.

פסוק י"ב - "ונסבו בתיהם לאחרים, שדות ונשים יחדיו, כי אטה את ידי על יושבי

                  הארץ, נאם ה'."

פרוש מילולי:

ונסבו (=ויעברו) בתיהם (של ישראל) לאחרים (=לאויבים), השדות והנשים גם יועברו לאויב [והאויבים שיקחו את הנשים יתייחסו אליהם כאל שדות, ויעשו בהן כרצונם], כי (=אכן) אטה (=אושיט) את ידי על יושבי הארץ להכותם, נאם ה'.

פירוש תקופתי:

מן הסתם משתמע שכאן מדובר על ההתנתקות שהייתה בעזה, ועל הדיון בחלוקת העיר ירושלים ונתינת שטחים לאויב הערבי, כל מה שמתואר בהמשך הוא השלכה ישירה של מה שקורה כאשר מוסרים שטחים של ארץ ישראל.

פסוק י"ג - "כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע, ומנביא ועד כהן כלו עושה שקר."

פרוש מילולי:

[פסוק י"ג הוא הסיבה למה שה' יעשה בפסוק י"ב.] כי מקטנם ועד גדולם (=כי מהאדם הכי פחות חשוב שבהם ועד לאדם שהכי חשוב בהם) כולו (=כל אחד מהם) בוצע בצע (=גוזל כסף מאחרים), ונביאי השקר והכהנים עושים מעשי שקר (שיפורטו בפסוק הבא).

פירוש תקופתי:

אחרי שאולמרט עלה לשלטון התחיל הדיון הציבורי בכל נושא השחיתות בממשלה ובכלל, הייתה תקופה שבה נראה היה שכמעט כל אדם חשוב, מראשי ערים ומועצות עד לראש הממשלה עצמו הוא מושחת ומועל בכספי הציבור תוך הפקת רווח אישי.

פסוק י"ד - "וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום, ואין שלום."

פרוש מילולי:

וירפאו (=וירגיעו) את השבר (=האסון) שהולך לבוא לעמי על (=עם) נקלה (=דבר קל, דבר סתמי) - הם אומרים לעם שיהיה "שלום שלום" אבל באמת לא יהיה שלום.

הערה: כתוב פעמיים "שלום" כדי להדגיש שהם אמרו הרבה פעמים לעם שיהיה שלום.

פירוש תקופתי:

בכל מהלך ההתנתקות ובכל דיון שהתקשר לנתינת שטחים של ארץ ישראל לערבים, תמיד אמרו לנו שזה בשביל השלום, אך השלום אף פעם לא הגיעה, להפך הוא הדבר, המצב רק הלך והחמיר אחר כך, ומה שקרה אחר כך ניתן לקרוא בפסוקים הבאים.

פסוק ט"ו - "הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו, גם הכלים לא ידעו, לכן יפלו

                   בנופלים, בעת פקדתים יכשלו אמר ה'."

פרוש מילולי:

הובישו (=היה להם [לנביאי השקר והכהנים] להתבייש) כי תועבה (=דבר מגונה ונתעב) עשו, אבל הם עשו תועבה וגם בוש לא יבושו (=לא התביישו בכך), גם הכלים (=כלימה, בושה) לא ידעו (=לא הרגישו) - לכן יפלו (=יהרגו) בנופלים (=בין שאר כל הנהרגים במלחמה), בעת פקדתים (=בזמן שאפקוד [אעניש] אותם) הם יכשלו (=ימעדו רגליהם).

["אמר ה'" = סיום הנבואה. כעת מתחילה נבואה חדשה]

פירוש תקופתי:

שימו לב!! "לכן יפלו בנופלים" בפסוק עצמו המילה מופיעה כנפלים (אות חסרה) מה שקרה אחרי סיפוח השטחים לערבים היה אלפי רקטות קסאמים וגראדים שנפלו מהשמים על כל האיזורים המקיפים את עזה. האם זאת הכוונה במילה נופלים? מדהים.

פסוקים ט"ז - כ"א - העם אינו רוצה לחזור בתשובה

פסוק ט"ז - "כה אמר ה': עמדו על דרכים וראו, ושאלו לנתיבות עולם אי זה דרך

                    הטוב, ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם! ויאמרו: לא נלך!"

פירוש מילולי:

כה אמר ה' לעם ישראל: עמדו (=עמדו בדעתכם, תעשו חושבים) על דרכים (על הדרך הטובה ועל הדרך הרעה) וראו מהי הדרך הטובה, ושאלו אנשים על אודות נתיבות עולם (=על הדרכים הקיימות מימי עולם, שאנשים רבים נתנסו בהן ויודעים לאן הן מוליכות) אי זה (=מהי) דרך הטוב - ולכו בדרך הזאת ואז תמצאו מרגוע (=מנוחה מכל הצרות) לנפשכם (=לעצמכם)! אבל הם עונים: לא נלך לברר ולשאול! (כי דרכם ישרה בעיניהם.)

פירוש תקופתי:

ההתכחשות למה שהזהירו את העם שיכול לקרות אחרי ההתנתקות והעיוורות המגוחכת לכל סימני האזהרה.

פסוק י"ז - "והקימותי עליכם צופים, הקשיבו לקול שופר, ויאמרו: לא נקשיב."

פירוש מילולי:

יש בפסוק משל: והקימותי (=והעמדתי) עליכם (=בשבילכם) צופים (=אנשים העומדים במקום גבוה לראות למרחוק אם אויבים באים, ואם כן הם תוקעים בשופרות להזהיר את העם) - הקשיבו לקול שופר הצופים! נמשל: העמדתי לכם נביאי אמת שיזהירו אתכם מן הסכנות - אבל אתם אמרתם: לא נקשיב (=נשמע) לאזהרות הנביאים האלה!

פירוש תקופתי:

אם נתייחס לאירועים שקרו בעקבות ההתנתקות, אפשר לפרש את הפסוק הזה כתיאור לכל הוועדות שקמו אחרי ההתנתקות לחקור את מה שקרה שם ולחקור את כל השחיתויות שהיו בארץ, וועדת וינוגרד, וכד' המילה המתייחסת לזה היא המילה "צופים", אך למרות כל המסקנות שהוועדות האלה הגיעו תמיד הייתה התעלמות מוחלטת מצד הממשל.

פסוק י"ח - "לכן שמעו הגוים, ודעי עדה את אשר בם."

פירוש מילולי:

לכן שמעו הגוים (=אומות העולם) את כל ההתראות שאני מתרה בעם ישראל, ודעי עדה (=כל עדה מאומות העולם) את הרעה אשר בידם. [ה' אומר לאומות העולם להיות עדים לכך שישראל חוטאים ולא שומעים לאזהרותיו. בפסוק הבא גם הארץ תהיה עדה.]

פירוש תקופתי:

כל דבר שקרה בארץ שלנו לא פסח מלעבור שפיטה ע"י גורמים מכל מדינות העולם, כל מה שקורה פה אכן הופך לעדות במשפט שבו אנו נשפטים ע"י אומות העולם.

פסוק י"ט - "שמעי הארץ: הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם, כי על

                   דברי לא הקשיבו ותורתי, וימאסו בה."

פירוש מילולי:

שמעי הארץ (כי את גם עד ביני ובין עם ישראל): הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה כעונש

על פרי מחשבותיהם (=הפרי שיצא ממחשבותיהם, כלומר התוצאות [המעשים הרעים] של מחשבותיהם), כי על (=אל) דברי לא הקשיבו וגם אל תורתי לא הקשיבו ["לא הקשיבו" מוסב גם על "דברי" וגם על "תורתי"], והם מאסו בתורתי.

פירוש תקופתי:

מכאן ואילך מתחיל התאור על מה שעתיד לבוא עלינו אם לא נשפר את דרכינו.

פסוק כ' - "למה זה לי לבונה משבא תבוא? וקנה הטוב מארץ מרחק?? עולותיכם לא

                 לרצון וזבחיכם לא ערבו לי!"

פירוש מילולי:

למה שיהיה לי עניין בלבונה שבאה משבא (ארץ ליד תימן) שאתם מקטירים לי? וכי מעניין

אותי שאתם מקטירים לי קנה טוב (=קנמון. הוא נקרא "טוב" כי יש לו ריח טוב. הוא היה אחד מסממני [מתרכיבי] הקטורת בבית המקדש) שבא מארץ רחוקה?? עולותיכם אינם לרצוני, איני רוצה בם! והזבחים שלכם לא עורבים (=נעימים) לי!

הערה: עולה וזבח הם סוגי קרבנות. עולה = קרבן עולה. זבח = קרבן שלמים.

פירוש תקופתי:

כשכתבתי את הפירוש עוד לא התחיל הדיון על הפסקת הבנייה בארץ, אך לאחר שהדבר התחיל לא יכולתי שלא לשים לב שהמילים "למה לי לבונה" משתמשים בשורש בנייה , או יותר נכון "למה לבנות". והמילים "קנה הטוב מארץ מרחק" מתארת את זה שכל דבר שאנו בונים ויוצרים, הכל מיובא ממדינות זרות, העם הולך ונטמע במנהגי הגויים, ומאבד את צלם היהודי שבו.

פסוק כ"א - "לכן כה אמר ה': הנני נותן אל העם הזה מכשולים, וכשלו בם אבות

                    ובנים יחדיו, שכן ורעו יאבדו (קרי: ואבדו)."

פירוש מילולי:

לכן (בגלל שלא קיבלו עליהם לקיים מצוות ה') כה אמר ה': הנני נותן אל העם הזה מכשולים (ה' ישים לעם מכשולים בדרך הנראית בעיניהם דרך טובה), וכשלו (=ויכשלו) במכשולים הללו אבות ובנים יחדיו, שכן ורעו (=וחברו של השכן) יאבדו ע"י המכשולים.

הערה: לפי הקרי המשמעות היא: וכשלו בם אבות ובנים יחד עם שכן ורעו, ואבדו כולם!

פירוש תקופתי:

בזמן האחרון כמעט כל שבוע נרצחים אנשים לחינם, אם זה על וויכוח על סיגרייה, או על מקום חנייה, אלוקים נותן לנו מכשולים ואנו כושלים בהם ובמקום לפתור את הסכסוכים בדרך ארץ ובדרכי נועם, האדם מפסיק לחשוב ונוטל את החוק לידיים.

פסוקים כ"ב - כ"ו - בואו של האויב

פסוק כ"ב - "כה אמר ה': הנה עם בא מארץ צפון, וגוי גדול יעור מירכתי ארץ."

פירוש מילולי:

כה אמר ה': הנה עם בא מארץ צפון (=מבבל), וגוי גדול (=עם גדול. הכוונה שלעם הזה יהיה צבא גדול) יעור (=יתעורר) לבוא מירכתי ארץ (=ממקום רחוק מאוד בעולם [רחוק מאוד מישראל הכוונה]). הערה: מדובר כאן שיבואו בבל וגם ארצות בעלי הברית שלה.

פירוש תקופתי:

המלחמה הקרובה ככל הנראה לפי פרוש זה תבוא ממדינות ערב סביבנו, וכמו כן מהמדינות המרוחקות לנו כמו אמריקה, שמיום ליום מפוצצת את היחסים בינינו לבינם ע"י הצבת מקלות בגלגלי הממשלה פה בארץ, וסין שלא עוצרת באירן ותומכת בייצור הגרעיני שלה. אי אפשר להתעלם מזה שברק אובמה, הוא בעצם ממוצא ערבי, ולכן גם הוא נחשב כבעל ברית של אויבינו.

פסוק כ"ג - "קשת וכידון יחזיקו, אכזרי הוא ולא ירחמו, קולם כים יהמה ועל סוסים

                   ירכבו, ערוך כאיש למלחמה עלייך בת ציון."

פירוש מילולי:

חיילי העם הזה יחזיקו קשת וכידון (כלי מלחמה) בידיהם ואף פעם לא יניחו אותם על כתפיהם [כלומר הם תמיד יהיו מוכנים לקרב], העם הזה יהיה אכזרי ולא ירחם על אלה שהוא תוקף, קולם של חייליו ירעישו ויפילו פחד בקולם כמו הים שהומה (=רוגש ורועש) ע"י הגלים הרועשים שלו. ולא רק זאת אלא הרבה מחייליו על סוסים ירכבו (כדי לרדוף מהר אחרי אלו שינסו לברוח), והצבא הזה ערוך כאיש אחד למלחמה (כלומר הצבא שלו מאורגן בצורה מעולה) לבוא עלייך בת ציון (=על העם היושב בציון/בירושלים).

פירוש תקופתי:

אין צורך בפירוש נוסף, המילים חמורות כשלעצמן.

פסוק כ"ד - "שמענו את שמעו, רפו ידינו, צרה החזיקתנו חיל כיולדה."

[כעת מביא ירמיהו את דברי בני יהודה כשתגיע אליהם השמועה על בוא האויב.] שמענו את שמעו (=השמועה עליו. הכוונה לשמועה על האויב, על כחו וגבורתו), רפו ידינו (=נחלשו ידינו מרוב פחד, עד שאיננו יכולים להלחם באויב), צרה החזיקתנו (=צרה אוחזת בנו), וגם אוחזת בנו חיל (=רעדה) כיולדה (=כמו אשה יולדת הרועדת בזמן לידתה). [הערה: הפועל "החזיקתנו" מוסב גם על "צרה" וגם על "חיל כיולדה"]

פסוק כ"ה - "אל תצאי (קרי: תצאו) השדה, ובדרך אל תלכי (קרי: תלכו), כי חרב

                    לאויב, מגור מסביב."

אל תצאו לשדות, ואל תלכו בדרך (כדי להגיע מעיר לעיר), כי בכל מקום נמצאת חרב האויב המטילה מגור (=פחד) מסביב (=בכל מקום).

הערה: לפי הכתיב (לשון נקבה) הכוונה שירמיהו אומר פסוק זה לבת ציון (עדת ציון),

ולפי הקרי (לשון רבים) הכוונה שפסוק זה הוא דברי התושבים זה אל זה.

פסוק כ"ו - "בת עמי, חגרי שק והתפלשי באפר, אבל יחיד עשי לך, מספד תמרורים,

                   כי פתאום יבוא השודד עלינו."

בת עמי (=בת ציון = תושבי ארץ יהודה), חגרי שק (=קשרי שקים מסביב למותניים. זו פעולה של אבל.) והתפלשי (=והתכסי) באפר (=בחול דק), אבל יחיד עשי לך (=עשי על עצמך אבל כבד, כאילו היה על בן יחיד), הגידי מספד (=שיר אבל) של תמרורים (=מרירות) - עשי כל אלה כי פתאום (=בהפתעה) יבוא השודד (=האויב המשחית) עלינו.

[ירמיהו קורא לתושבי יהודה להתחיל להתאבל ולספוד כי הם לא ידעו מתי יבוא האויב.]

פסוקים כ"ז - ל' - חתימת נבואות חורבן יהודה: בחינת התנהגות העם ותוצאותיה

פסוק כ"ז - "בחון נתתיך בעמי מבצר, ותדע ובחנת את דרכם."

אומר ה' לירמיהו: בחון (=מחוזק) נתתיך (=שמתי אותך) בעמי כמו מבצר. אם כן, ידעת ובחנת את דרכם. [בפסוקים הבאים ירמיהו יגיד לה' מהן התוצאות.]

פסוק כ"ח - "כולם סרי סוררים, הולכי רכיל, נחושת וברזל, כולם משחיתים המה!"

כולם סרי סוררים (=כולם סרים מן הדרך הטובה, כולם חוטאים. כתוב "סרי סוררים" כי זו לשון הפלגה [=לשון אריכות] - לומר שהם הסרים הכי טובים מן הדרך הטובה מכל שאר הסרים שיש, כלומר הם מקום ראשון בלחטוא. וכדוגמא: "שיר השירים"), הם הולכי רכיל (=מדברים לשון הרע על חבריהם), הם מוכנים להרוג את חבריהם בכלי מלחמה שעשויים מנחושת וברזל ביחד (שהם כלים מאוד חזקים!), כולם משחיתים (=פושעים) המה (=הם)! הערה: כתוב פעמיים "כולם" בפסוק להדגיש שאין אפילו אחד שהולך בדרכי ה'.

פסוק כ"ט - "נחר מפוח מאשתם (קרי: מאש תם) עפרת, לשוא צרף צרוף ורעים לא

                    נתקו."

נחר (=התייבש) מפוח (=כלי שלוחצים עליו כדי שיוציא אוויר לתוך אש ויגדיל אותה) מהאש, וכבר תמה (=נעלמה) העופרת [יש כאן משל: כשרוצים לנתק ממתכת יקרה את הסיגים (=מתכות לא יקרות) שעליה (כדי שתהיה טהורה) - מביאים אותה לצורף, והצורף עושה זאת ע"י מפוח. במשל כאן המפוח כבר התייבש מן האש והעופרת (שהיא סיג) כבר תמה ולכאורה אמורה לצאת מתכת יקרה טהורה] - אבל לשוא צרף צרוף (=לשוא הצורף צרף [=התיך] את המתכת מסיגיה) כי הרעים (=הסיגים) לא נתקו באמת.

נמשל: אי אפשר להפריד את האנשים הרעים מן הקהל, כי כולם רעים!

פסוק ל' - "כסף נמאס קראו להם, כי מאס ה' בהם."

כל הבריות (האנשים) שהכירו את בני יהודה קראו להם: כסף נמאס (=כסף מאוס), כי מאס ה' בהם.

עד כאן הנבואה המובאת מירמיה, שפטו בעצמכם, העבירו לחבריכם, הפיצו מילים אלו לכל מי שאתם מכירים, העם חייב להתכונן!!!!!

נ.ב. לפי כל הנבואות מסספרים לנו שסוף העולם יגיע ב21.12.2012

דבר מעניין שעשיתי הוא להמיר את התאריך הזה לתאריך עברי.

מה שיוצא ח טבת התשע"ג.

תאריך עברי זה בגימטריה שווה ל 1197

שזו אותה גימטריה של "השבעת הנשיא אובמה" - 1197

בס"ד

נו טוב יובל הנחמד....  

בס"ד

מי שמפחד רק מאחד, לא מפחד מכל היתר ! ! ! 


חזק. תודה.




 

טוֹב, לְהוֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ; וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת.

עֲלֵי-עָשׂוֹר, וַעֲלֵי-נָבֶל; עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר.

כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ; בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן.

מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'; מְאֹד, עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.

לגבי תאריך סוף העולם - אני מודע לזה שזה לא מהמקורות שלנו - ושאין לחשב את הקץ - זה סתם משהו מעניין שגיליתי עם המספרים. תחפשו ביו טיוב 2012 ותראו מה תמצאו.