ב"ה,נדבר קצת מעניין לימוד התורה וכיצד לאהוב,יהי רצון שנזכה להבין עמיקות הדברים וכו'...
במסכת אבות פרק ו':"אמר רבי יוסי בן קיסמא,פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד,ונתן לי שלום,והחזרתי לו שלום,אמר לי,רבי מאיזה מקום אתה,אמרתי לו,מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני,אמר לי,רבי רצונך שתדור עימנו במקומנו ואני אתן לך כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות,אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם,איני דר אלא במקום תורה..."
נראה הדברים הקדושים ובאם זכינו לזכך נפשנו,אז בודאי שזולגות הדמעות מעצמן. הלא במצבנו אנו,אם יגיע אדם ויכריז לפנינו (כמו שהכריז האיש לפני רבי יוסי),אף אם יבקש מאיתנו בקשות גדולות (כמו לסייע לו בעבודה ובשל כך לבטל תורה),וכן יפחית בסכום הכסף והזהב,בודאי שרובינו (ומעיד אני על עצמי) נעזוב מיד ונסכים מבלי לערב מחשבת יתר!
וכעת נשאלת השאלה: איך? כיצד עשה זאת רבי יוסי? מדוע סירב?,הרי יכל ללמוד תורה ברווח גדול אם רק היה מסכים ללמוד לבדו בעיר אחרת...,נבין חברים יקרים שאת רבי יוסי בן קיסמא לא עניין כלל עניין הגשמיות,כלומר כאשר מעמידים התורה מול הכסף,הוא אינו מערב מחשבה,אלא קופץ אל תוך אור התורה הקדושה,וכן לומדים כמה חשוב ועקרוני לאדם שחפץ בקדושה,להתגורר בעיר ולהתחבר עם אנשים שכל עניינם מתחיל ומסתכם בתורה,שהרי מצינו פעמים רבות שהחברה הצליחה לדרדר נשמות עליונות אל השאול!!!
וכעת,יגיד אדם:"גם אני מעוניין להיות כמותו,כמו רבי יוסי בן קיסמא הקדוש,אבל אין זה משנה,הרי תמיד הכסף והבחורות מעניין אותי בהרבה,ובאם אני הולך לשיעור אז מיד רצוני לצאת והרגליים מתחילות קופצות בניגוד לרצוני.מה אעשה נגד זה?"
ועל-מנת להעניק תשובה,נביא (קצת בשינוי) דברי המקובל הקדוש יעקב עדס שליט"א,ויהי רצון שנזכה להבין,ובודאי שמתוך הבנה עמוקה יזלגו הדמעות...
במסכת יומא מסופר על הלל הזקן שהיה עני מאוד וכן היה משתכר טרעפיק אחד בכל יום (מטבע של אותו זמן),ואת הכנסותיו חילק לשניים,חצי נתן לשומר בבית-המדרש,כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו(שמעיה ואבטליון),וחצי שנה שימש לפרנס בני הבית.
באחד הימים לא מצא עבודה ולא היה לו החצי מטבע כדי להיכנס,והשומר שלא ידע מיהו הלל,לא הכניסו לבית המדרש. מיד עלה הלל על הגג והתיישב על הארובה הארובה,כדי שיוכל לשמוע דברי אלוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אותו היום היה ערב שבת וירד עליו שלג מן השמיים.כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון (שמעיה היה נשיא הסנהדרין ואבטליון היה אב בית הדין):אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל,שמא יום המעונן הוא?הציצו עיניהן,וראו דמות אדם בארובה.עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג (שכבות שלג רבות) פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.
נשאלת השאלה:מהיכן קיבל הלל הזקן את הכוח הנורא והנשגב,הרי יכל לשבת בביתו וללמוד תורה,מה העניין הכה גדול לשמוע דברי התורה בבית המדרש,ומדוע למסור נפש בצורה כה נוראית ?
והתשובה:כאשר עלה,הלל הזקן,לגג,לשמוע הדברים,לא אמר אני הולך לשמוע שיעור תורה,דברי תורה וכו'...,אלא אמר:אני הולך לשמוע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. וזהו סוד העבודה כולה (עבודת השם),היינו כאשר אדם מבין שהתורה היא אינה דיו מרוח על דף,אינה ספר היסטוריה כבבית הספר,אלא התורה היא ממש דברים שיצאו מן הבורא-יתברך,וכל רגע שלומד אדם דבר הקשור לתורה הקדושה,נמשך על נשמתו אור רוחני עליון מן הבורא-הקדוש,וזוכה לניסים גדולים בחייו,וכן שמירות פרטיות למעלה מדרך הטבע.---ולציין שחשוב מאוד זכות הלימוד,ההתמדה (גם אם לא בא לנו ללמוד),וההשקעה—כל אלו מקנים (בהתאם לעוצמתם) עוצמה רוחנית לזה הלומד!!!
וכעת יבין כל אדם,שבאם רוצה להגיע לדרגתו של יוסי בן קיסמא,שבחר נחרצות,לוותר על כל כסף וזהב(בשביל דבר קטן,לכאורה,היינו מעבר ממקום שבו לומדים תורה למקום בו אין תלמידים רבים),חייב שיבין את מעלות התורה,היינו חייב שמהיום יביט בתורה ויחשב אותה למכתב אלוקים,ובכל פעם שלומד יכוון לחבר הנשמה לבורא ולמשוך עליה אור רוחני מן הבורא,וב"ה,לאחר תקופה יבין גם הוא (אתה),כיצד ניתן לוותר על כל כסף וזהב בשביל לימוד של כמה דפי קודש וכן בשביל מצוה מסוימת...
לעלוי נשמת שמעון בן עובדיה...לרפואת המורי יגאל בן חוה..להצלחת כל ישראל ברוחני ובגשמי...יהי רצון שנזכה להיות ממש כהלל הזקן ורבי יוסי בן קיסמא,ממש נרצה למות ונהיה מוכנים לאבד כל רכושינו בשביל להתחבר לבורא הקדוש....ברכה והצלחה...שבת שלום...
