האם התורה התפשרה עם בני ישראל?

הרמב"ם טוען כי בנ"י הצטוו בקרבנות (צווי התופס נפח עצום בתורה) היות והעם לא היה בשל לדת ללא קרבנות. אם כן נפתח פתח לומר שהתורה אינה "אידיאלית" אלא בנויה מהתפשרות עם מצב העם שקיבל את התורה (אין כוונתי שאנו יכולים להתפשר. ה' עשה זאת, ובמה שעשה בלבד).

האם ניתן להשתמש בעקרון זה לשם פתרון שאלה מציקה?

פעמים ונראה כי התורה מדברת בצורה המתאימה לאנשים המעודכנים בידע של תקופתה שלה ולא בידע הנתפס כיום כנכון. הוא הדין לצורת החשיבה.

דוגמה בולטת – בריאת העולם. כיום רבים המנסים לשדך את הבריאה עם מדעי הגיאולוגיה ותאוריית האבולוציה ולתפוס את פרשת הבריאה כמשל (או כמשל כללי הבא להדגיש כי הכל מאת ה או כמשל פרטני יותר). אלא שנשאלת השאלה מדוע התורה בחרה בצורה מוזרה כזו. היה ניתן לכתוב את האמת. גם אם נאמר שלא רצתה לכתוב את מדעי תקופתנו היה ניתן לכתוב נוסח כללי המציין כי העולם נברא ע"י ה' ושאינו מתייחס לפרטים. הבחירה במשל, שידוע מראש שיתפס כאמיתי ויטעה את הצבור, תמוהה.

כך גם המבול לפי תפיסת הסוברים כי לא היה על כל העולם. מדוע התורה כותבת ומדגישה וחוזרת כי היה על כולו? הוא הדין לחיות התיבה, שכפי הנראה לא כללו חיות שונות ומשונות שאינן קיימות במזה"ת (אם כללו איך הגיעו אח"כ לאוסטרליה ודרום אמריקה. לא יתכן שלאחר המבול היו כאלו זעזועים טקטוניים – תנודת יבשות כזו בכ 2000 שנה – עד ההסטוריה הידועה- צריכה להיות מלווה בפרצי אנרגיה שלא מהעולם הזה, היות ולא נשארו לכך עקבות) ובתורה מפורש כי כל החי בא.

כנ"ל עניין בני האלוקים (ק/ה – תלוי בפרשנות) בסוף בראשית שבמבט ראשון נראה שייך יותר למיתולוגיה אלילית.

עוד דוגמה – לפעמים התבטאויות או מעשים של אישי ספר בראשית נראים תמוהים. דוגמה – האמונה הלוהטת של משפחת יצחק בברכות עד כדי חירוף נפש למענן תמוהה. וודאי שאינה מתיישבת עם היחס הספקני והצונן כלפי ברכות של המשך חכמה ורבנו בחיי בפר' בלק.

הבאתי דוגמאות הן הקשורות לידע והן לצורת חשיבה.

האם הגיוני לומר כי כשם שנכנס בתורה נפח רב בגין מצוות "מאולצות" שטעמן רק לצרכי שעה כך גם "עובדו" חלק מסיפורי התורה לפי צורת החשיבה שהיתה שלטת אז בעם?

 הרי סביר שהתורה "מעבדת". איני חושב שדו - שיח המתואר בתורה התקיים בדיוק במילים המובאות אלא שהתורה מעבדת את הסיפור. השאלה היא עד היכן גבול העיבוד? הרי אם נגלוש נוכל לעבד הכל ולאבד הכל?

ואמאי ותלמיד טועה,

לגבי "בני האלוהים" ראו רמב"ם מו"נ חלק א פ"ב : "כל המדבר עברית יודע שהשם אלהים משותף לאלוה, למלאכים ולמושליםמנהיגי המדינות. אונקלוס הגר, עליו השלום, הבהיר ונכון מה שהבהיר - שבדבריו והייתם כאלהים יֹדעי טוב ורע (בראשית ג', 5) הכוונה היא למשמעות האחרונה. הוא אומר: וּתְהוֹן כרברביא"

מכאן, שעל פי הרמב"ם בני האלוהים הם בני השליטים והפסוק "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" הכוונה היא לשחיתות שלטונית הקשורה בעריות וזימה. כלומר, בני השליטים נצלו את מעמדם "ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו" וגזלו ואנסו את בנות העם הפשוטות.

מקסמן,

מקסמן,

מקסמן,.