בית פורומים גרפולוגיה בחינוך וזוגיות

אינטלקטואלים, אינטלגנטים ופתיחות - בחברה החרדית והלאומית

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/3/2010 11:04 לינק ישיר 
אינטלקטואלים, אינטלגנטים ופתיחות - בחברה החרדית והלאומית

בעקבות דיון בלינק קודם, ברצוני לעמוד על מספר מונחים וההבדלים ביניהם:
אינטלקט - אינטלקט, זו נטיה טבעית לחשוב ולהבין. נולדים ככה, אך סביבה חושבת, בהחלט יכולה לפתח נטייה זו או חלילה - לחסום אותה.
האינטלטואל הוא אמנם איש חושב, אך אין זה מעיד מאומה על טיבה ואיכותה של החשיבה שלו ועל מסקנותיו. זה רק אומר כי הוא עסוק בכך.
בחברה החרדית, קיימים אינטלקטואלים לרוב. העיסוק בלימוד התורה, מרחב הזמן הרב (אולי מדי) הקיים בישיבה, וכן גם חומרי החשיבה הנקראים בדרכו של בן תורה, מאפשרים לבחור אינטלקטואל לחשוב על מהות החיים ולפתח את האינטלקט שלו.
אולם החברה עצמה איננה שותפה לכך. אין לבחור ישיבה סיוע בחיפושים האינטלקטואלים שלו. הרבנים בישיבות אינם מהווים אתגר אינטלקטואלי - למעט בעניינים למדניים.
אינטלגנציה - במילון יפרשו מונח זה כ"מנת משכל". היינו: אוצר של מאגר מידע. אולם אין בהגדרה זו בכדי להסביר באופן מדוייק את העומד מאחורי המונח.
להבדיל מן ה- "אינטלקט", אשר כאמור מתייחס יותר לנטייה הטבעית לחשוב ואינו מעיד על איכות החשיבה, הרי שהאינטלגנציה, מעידה אכן על איכות החשיבה.
אדם אינטלגנטי, רחש ידע ובעזרתו הו מסוגל לחשוב באופן יותר מדוייק והגיוני.
גם כאן, יש אדם אשר נולד יותר אינטלגנטי מחבירו, אולם הפעם ההשכלה, הידע, עשוי לסייע לפיתוח יכולות החשיבה. הצלבת הידע, האמת הנחשפת במישורים שונים, בכוחם לפתוח לאדם את העיניים ולהאיר לו תובנות אודות המציאות.
לידע- לכשעצמו, אין בו מאומה. לא כל לימוד מפתח אדם אינטלגנטי.
כשאנו מדברים על אינטלגנציה, היינו: על הבנה עמוקה של המציאות, שומה עלינו להבין מהי הבנה בכלל.
ההבנה מורכבת משני מרכיבים: שכל ורגש.
השכל - זו יכולת הבנה מבחוץ. היא מאפשרת לאדם לבחון מבחוץ את הנידון וביכולתו לבקר את המציאות. מבחינה זו, האינטלגנציה תיבחן ביכולת שלה לבקר את המסרים הנלמדים. העולם המודרני, מתמקד - לצערי - רק ביכולת זו.
הרגש - זו יכולת הבנה מבפנים. היא מאפשרת לאדם לחוש את הדברים מבפנים ומאפשרת לו להזדהות אתם.
הדת עשוייה לפתח אצל האדם יכולת זו.
הבעייה היא, ששתי היכולות הן סותרות האחת את רעותה. עודף חוש ביקורת, מרחיק את האדם מן המציאות עצמה ומותירו מחוצה לה. ואילו, היכולת הרגשית, עלולה לחבר את האדם לרעיונות עקומים מבלי שהוא יוכל לבקר ולראות את הפגמים של הרעיונות שלפניו.
אם כבר הגענו לזה, ברצוני להעיר, כי אדם ביקורתי מדי, במובן מסויים הוא איננו דתי. משום שהיכולת להאמין מחייבת יכולת הזדהות. על כן החברה הדתית חייבת לפתח את יכולת ההזדהות. ואם במקום זה, היא מבקרת, היא מחנכת בכך לחילוניות.
מבחינה זו, העולם המודרני, הוא פרמיטיבי לחלוטין. הועיל וכל מעייניו - בפיתוח חוש הביקורת.
למרות כל הפגמים, עדיין בציבור החרדי, נותרה שלהבת דקה של התחברות והזדהות.
פתיחות - פתיחות היא היכולת של האדם לקבל את הזולת. לשם כך, דרושים הנתונים הבאים:
1.   יכולת הזדהות עם הזולת - באשר הוא.
2.   גישה צנועה - שאינה יוצאת מתוך הנחה כי "אני המוצלח מכולם".

החברה החרדית - מבחינה זו, מחנכת לחוסר פתיחות. מתוך פחדים שמא בני טיפוחיה ינטשוה - חלילה, או מסיבות אחרות. בכל מקרה, זו חברה החושדת במי שנראה לה שונה. הוא מאיים עליה. והיא איננה יכולה לקבל את ה"אחר". זו מציאות.
מאידך, הפתיחות בנוייה בעיקר מיכולת אנושית. מבחינה זו, אין זה משנה כ"כ מאיזה חברה אתה מגיע. אם אתה אנושי, פירושו של דבר הוא, שיש לך יכולת הזדהות עם הזולת - באורח טבעי. ואת זה לא מלמדים בשום אוניברסיטה.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/3/2010 22:20 לינק ישיר 

גם אני אינדיבידואליסט. אינני מסכים כי בכדי למצוא אישה יש להשתייך לחברה מסויימת.
אני מסכים כי מי שנמצא בחברה מסויימת, יש סיכוי סביר כי הוא יקבל יותר הצעות שידוכין.
אולם אין כל הכרח, כי הוא יתחתן יותר מהר.
היכולת של האדם להנשא, אינה תלויה בחברה אלא רק ברבונו של עולם וברצונם של בני הזוג.
כפי שנהוג לומר, לכל סיר יש את המכסה שלו, או לכל דלי יש את הסמרטוט שלו.
בקשר לחינוך הילדים, לאן שאשלח את ילדי, אהיה בבעיה. גם כלפי ההערצה העוורת של תלמידי הר' קוק יש לי ביקורת.
אני מוצא את עצמי - לא אחת, מגלה הזדהות עם בני, בביקורת שלהם כלפי דברים ששמעו בחיידר. יש בכך בעיה חינוכית, אך אין מה לעשות. אני משתדל ככל יכולתי לסנגר, לתרץ ולעקם, אך בכשרון מבורך הרב'ס גורמים לי לעמוד לעיתים כנגדם.
זה מאלץ אותי לחנך את בני חינוך אריסטוקרטי, לפיו, אנו מחנכים אחרת. אנו שונים מכולם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/3/2010 19:45 לינק ישיר 

גרפולוגיה כתב:
לצערי, לא הייתי ממליץ על שום חברה.
אני פועל מקרוב במגוון גדול של הציבור הדתי לסוגיו, ובכל חברה אני מוצא מעלות וחסרונות.
אינך צריך להתחבר לחברה. אתה צריך קשר עם אנשים ראויים וכאלה יש בכל החברות השונות.
הצורך בהשתייכות חברתית נובע מריקנות פנימית. (אל תיקח את זה אישית, שכן הן מכתב ידך והן מן ההגיגים והביקורת שלך, ניכר כי אינך מרוקן).
החברה זהו יצור מסוכן והוא זה שיצר את עגל הזהב.
על האדם לעבוד את קונו בלבד.
אינני סבור שאני נטול השפעות אילו-שהן, מאנשים וציבורים שונים, אליהם נחשפתי, אך באופן כללי אני משתדל לעשות את רצון קוני ואינני מנסה למצוא חן בעיני מישהו....
על כן אינני חי בשכונה חרדית, אך אינני "שייך" לחברה הדתית לאומית הגרה בשכנותי. יש לי בה מספר אנשים, עמם יש לי קשר, אינני דוחה איש, גם אם הוא חילוני, אך אינני מעורב בפעולות חברתיות של שום קבוצה.
את ילדי אני שולח ללמוד בישיבות "השחורות", למרות שאינני מרוצה מכל מה שיש שם, אם כי, אלו הם המקומות בהם מקנים לבני את הכלים היעילים ביותר להתפתחות בתורה ויראת שמים.
זה הדבר החשוב לי מכל. מה לעשות?
השכלה? יוכלו לקנות בעצמם. טהרה? אם יקלקלו להם את זה, לא יהיה בכוחי לתקן זאת.
בישיבות תיכוניות אין אפילו יומרה להוציא מתוכם גדולי תורה. עבדתי בישיבות תיכוניות וזה מה שאמרו לי ראשיה.
לעומת זאת, שומר פתיים ה', ואני רואה בחורים טהורים ויראי ה', עדיני נפש ממש, בחברה הסרוגה.
לצערי, יש בה יותר חינוך לעדינות והתנהגות אנושית. בישיבת הסדר לא תראה בחור זורק פח אשפה מחלון חדרו. ואילו בישיבת חברון, אחת מן הישיבות הטובות ביותר, זה עשוי לקרות.
אינני סבור שאם אני שולח את בני לחינוך חרדי אז מצבי בטוח. בהחלט לא. אולם אני רואה כי הצימאון שלהם לתורה והנהיה שלהם לעבודת ה', היא מתפתחת בהדרגה, מבלי לההפך ליצורים כפייתיים.
ישנם עוד הרבה חסרונות בחברה החרדית - מלבד מה שכתבת, אולם למה לחפש חסרונות? הבה ונתמקד במעלות.


אענה לך בקצרה על דברי הטעם שכתבת:
1. אני אידיבידואל. אולם יש צורך בחברה בכדי למצוא בן זוג, לחינוך הילדים וכד'. (קשה לילד להתחנך בחברה ולדעת שאביו שהוא מעריך/החינוך בבית הוא שמורי דרכה אינם בסדר).
2. בשביל לאחוז מזה ואף מזה לא להניח את היד בחרתי בקבוצה המנסה לשלב את הטוב שבכל העולמות. לכן בחרתי בחוגים המכונים חרד"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/3/2010 18:33 לינק ישיר 

לצערי, לא הייתי ממליץ על שום חברה.
אני פועל מקרוב במגוון גדול של הציבור הדתי לסוגיו, ובכל חברה אני מוצא מעלות וחסרונות.
אינך צריך להתחבר לחברה. אתה צריך קשר עם אנשים ראויים וכאלה יש בכל החברות השונות.
הצורך בהשתייכות חברתית נובע מריקנות פנימית. (אל תיקח את זה אישית, שכן הן מכתב ידך והן מן ההגיגים והביקורת שלך, ניכר כי אינך מרוקן).
החברה זהו יצור מסוכן והוא זה שיצר את עגל הזהב.
על האדם לעבוד את קונו בלבד.
אינני סבור שאני נטול השפעות אילו-שהן, מאנשים וציבורים שונים, אליהם נחשפתי, אך באופן כללי אני משתדל לעשות את רצון קוני ואינני מנסה למצוא חן בעיני מישהו.
על כן אינני חי בשכונה חרדית, אך אינני "שייך" לחברה הדתית לאומית הגרה בשכנותי. יש לי בה מספר אנשים, עמם יש לי קשר, אינני דוחה איש, גם אם הוא חילוני, אך אינני מעורב בפעולות חברתיות של שום קבוצה.
את ילדי אני שולח ללמוד בישיבות "השחורות", למרות שאינני מרוצה מכל מה שיש שם, אם כי, אלו הם המקומות בהם מקנים לבני את הכלים היעילים ביותר להתפתחות בתורה ויראת שמים.
זה הדבר החשוב לי מכל. מה לעשות?
השכלה? יוכלו לקנות בעצמם. טהרה? אם יקלקלו להם את זה, לא יהיה בכוחי לתקן זאת.
בישיבות תיכוניות אין אפילו יומרה להוציא מתוכם גדולי תורה. עבדתי בישיבות תיכוניות וזה מה שאמרו לי ראשיה.
לעומת זאת, שומר פתיים ה', ואני רואה בחורים טהורים ויראי ה', עדיני נפש ממש, בחברה הסרוגה.
לצערי, יש בה יותר חינוך לעדינות והתנהגות אנושית. בישיבת הסדר לא תראה בחור זורק פח אשפה מחלון חדרו. ואילו בישיבת חברון, אחת מן הישיבות הטובות ביותר, זה עשוי לקרות.
אינני סבור שאם אני שולח את בני לחינוך חרדי אז מצבי בטוח. בהחלט לא. אולם אני רואה כי הצימאון שלהם לתורה והנהיה שלהם לעבודת ה', היא מתפתחת בהדרגה, מבלי לההפך ליצורים כפייתיים.
ישנם עוד הרבה חסרונות בחברה החרדית - מלבד מה שכתבת, אולם למה לחפש חסרונות? הבה ונתמקד במעלות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/3/2010 16:55 לינק ישיר 

גרפולוגיה כתב:
שרפ -
אני מסכים אתך לחלוטין. פרט על הרעיון שצריך להחליף חברה בכדי להרויח משהו.
אני גם מסכים עם הגישה ל"כניעה לגדולים" שהומצאה - במתכונתה הנוכחית, על ידי אגודת ישראל,
וכמו כן אני גם מסכים כי לא צריך לקבל כל דבר כ"הלכה למשה מסיני.

 
הנקודה אינה להחליף חברה.

השאלה היא מהי החברה האידיאלית, שיש צורך ליצור.

אני מניח כי כל אחד היה בא עם הבעיות שערערו את בטחונו בחברה בה הוא חי ובודק בחינה של חוזקים בכל חברה באותה הנקודה. לכאורה יש להצטייד במסך הבערות של רולס בכדי לבחור.
 
הנסיון לשלב בין הבחירות מוביל לאיזון בין מספר חברות ויש צורך במציאת חברה מאזנת.

מי שחושב שהאיזון קיים בחברה בה הוא חי יכול להמשיך ולחיות בה. מי שחושב שהאיזון אינו נמצא בחברה זו, הוא צריך למצוא חברה (או להמציא) חברה כזו.

על איזו חברה היית ממליץ כקרובה למצב האידילי שאתה רואה?

האם על האדם הסביר לכלות את זמנו בשינוי פנימי של הציבור החרדי?

נ.ב. יש רק להוסיף שכיום החברה החרדית חוזרת לטעויות העבר שלה במלחמה מול ההשכלה (מה שלאחר הכשלון בפולין הוביל להקמת בתי ספר של יסודי התורה לבנים ואת גב' שרה שנירר לפתיחת בתי ספר של בית יעקב כאשר תלמידותיה נסקלו על ידי "החרדים לדבר ה'"). ההמשך הוא מלחמה בציונות המדינית מה שהוביל אותם לתקופה של חמישים שנות ציונות ללא התחשבות (או התחשבות שלילית) בחרדים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/3/2010 15:39 לינק ישיר 

קצרה כאן היריעה.
הצגת רעיונות, מחלשבות ורגשות, חשיפתן לביקורת, קריאת ספרים, ידע תרבותי - בכל אלו קיים אפשרות לפיתוח.
זה לא כ"כ משנה מהו הנושא הנלמד, אלא האופן בו מתבצעת ההוראה.
אולם, כבר כתבתי בעבר, כי בלימוד הרווח בציבור, קיימת סכנה של איבוד יכולת ההזדהות.
בלימוד התורה קיים פוטנציאל לחיבור בין פיתוח חוש הביקורת, לבין שמירה על יכולת ההזדהות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/3/2010 11:48 לינק ישיר 

זה לא רק לימוד ולא רק ביקורת, כי אם חושבים עקום- מה תועלת במסקנות העולות מן הלימוד ובביקורת?

שאלתי היא: איך מפתחים שכל ישר ואיך מעמיקים תבונה (הבנת דבר מתוך דבר).




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/3/2010 11:44 לינק ישיר 

שרפ -
אני מסכים אתך לחלוטין. פרט על הרעיון שצריך להחליף חברה בכדי להרויח משהו.
אני גם מסכים עם הגישה ל"כניעה לגדולים" שהומצאה - במתכונתה הנוכחית, על ידי אגודת ישראל,
וכמו כן אני גם מסכים כי לא צריך לקבל כל דבר כ"הלכה למשה מסיני.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/3/2010 11:37 לינק ישיר 

מחר_חדש כתב:
השבתם רק על מחצית מן השאלה. לא התמקדתם ב'כיצד ניתן לפתח חשיבה'.


לימוד, לימוד להיות ספקן ולא לקבל דברים כהלכה למשה מסיני, לימוד לקבל ביקורת ולבקר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/3/2010 11:23 לינק ישיר 

השבתם רק על מחצית מן השאלה. לא התמקדתם ב'כיצד ניתן לפתח חשיבה'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/3/2010 00:23 לינק ישיר 

לדעתי בכדי להגדיר את השמיעה לגדולים, בבחינת ועשית ככל אשר יורוך, יש לאדם ראשית לבוא עם ידע בנושאים הנידונים, להבין את הצדדים, לברר היכן ומה יש לשאול ולהבין את התשובות.

מי שנוהה אחרי "גדולים" כי הוא זקוק שיובילו אותו, משול לבהמה.

לצערנו "ועשית ככל אשר יורוך" הפך לעבודה זרה של חלקים בציבור הדתי (אצל אחרים "ממלכתיות" הפכה לעבודה זרה), כך שהמונח "כניעה" לגדולים משקף את המצב שלהם, כח גדול ממך הגובר עליך.

את התוצאות ניתן כיום לראות בכל הנהגות החיים של הציבור.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/3/2010 00:08 לינק ישיר 

כיצד ניתן לפתח את החשיבה בצד הכניעה לגדולים?
לשאלה זו, אפילו היא מופנית כלפי עדת החסידים, יש תשובה.
בספר "היכל הבעש"ט" עמ' קא, מתואר הקשר של החסיד עם רבו כך:
"יש זמן שהאדם הוא בבחינת קטנות, וכשהוא מחבר עצמו עם צדיק אמת שהוא בבחינת גדלות, הרי עם ההתחברות אף הוא מתעלה ומגיע לבחינת גדלות".
כלומר: למרות שעמידת החסיד לפני רבו דורשת התבטלות, באורח אמביוולנטי, העמידה הזו מרוממת אותו ומחזקת אותו. אין מדובר פה בדיכוי ושבירה של ה"אני", אלא השפעה מהמצאות ליד אדם רוחני, מאפשרת לאדם הגדול, המשמש כצינור, להשפיע ברכה מלמעלה על החסיד.
אינני חסיד, אך כך בערך אני מבין את הרעיון.
בתורה בכלל, קיים מושג של: "זקן ממרה". היינו: כשהרוב פסק בניגוד להשקפתו, עליו לבטל דעתו מפני דעתם.
לעומת זאת, כשאתה שואל רב, גם אם פסק בניגוד לדעתך, עליך לכוף קומתך ולנהוג כפי שפסקו לך.
אין ספק כי יש בכך כניעה, אולם מה בכך? וכי בגלל שפעלת בניגוד לעמדתך, הפכת לשוטה?
לכל היותר, יש כאן חינוך לענוה. ואין כמו ענוה, בכדי לפתח אצל האדם יכולות למידה חדשות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/3/2010 11:59 לינק ישיר 


אכן, אין די במילוי המח במצבורי ידע. הפיכת המח למחסן מדמה את האדם לחמור נושא ספרים. רבי שמואל הנגיד חרז על כך: אשר יגע וקנה לו ספרים/ולבו מאשר בם ריק וריקם/כפסח אשר חקק עלי קיר/דמות רגל, ובא לקום/ולא קם. 

הייתי מגדירה את השכל ביותר מאשר מבקר גרידא. להוותי, תפקיד השכל אינו מתמצה בבחינה בקורתית של המסרים והרעיונות החיצוניים, שכל פורה מנתח מצבים (יכולות אנליטיות) ויוצר מן הרכיבים הקיימים מציאויות חדשות- סינטזה. (כהגדרת הדמיון על פי שמונה פרקים לרמב"ם). מעבר לכך יש השלכה של הנלמד על המציאות- האישית והסביבתית.

חז"ל חלקו את החוכמה לשלושה רבדים: חכמה, בינה, דעת. הדרוג מגיע בסדר עולה. מעניין כי תלמידי החכמים אינם נקראים 'תלמידים נבונים 'בדווקא. המונח דעת נשאר תחום לקב"ה- "כי ק-ל דעות ה'". מעניין אם יש התייחסות לנקודה זו מצד המפרשים.

הבה נעבור לפסים מעשיים: כיצד ניתן לפתח את החשיבה, הביקורת  והתבונה, בצד הכניעה לדעת גדולים?


תוקן על ידי מקווה ב- 25/03/2010 12:01:14




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > רוחניות > גרפולוגיה בחינוך וזוגיות > אינטלקטואלים, אינטלגנטים ופתיחות - בחברה החרדית והלאומית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext