טוב, גם אני אתן את איחולי ו...
כמובן שעוד קטע מההגדה האהובה עלי- "הגדת הרב לאו"... :)
וכך הוא כותב: "זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני-ישראל במצרים" האם תשובה היא תנאי לגאולה?
פסוק דומה אנו מוצאים בספר שמות, שם נאמר: "ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (יב, כג).
במסכת יומא דורש התלמוד את הפסוק של הנביא ישעיהו, "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב", בשמו של רבי יונתן שאומר: "מה טעם ובא לציון גואל, משום דשבי פשע ביעקב".
כלומר, התשובה הינה תנאי הכרחי לזכות לגאולה. כאשר יהיו שבי פשע ביעקב, אזי יבוא לציון גואל.
לכאורה, צריכה להיות הגאולה השלמה "פרס" לתשובה שלמה, כפי שאנחנו מתפללים בכל תפילת עמידה: "החזירנו בתשובה שלמה לפניך", ורק אחרי זה "וגאלנו גאולה שלמה", זה תלוי בזה.
אבל חכמים במדרש שיר השירים רבה דרשו על הפסוק "פתחי לי", "אמר הקב"ה לישראל: בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו".
כלומר, הקדוש ברוך הוא עושה עימנו חסד מופלא ולא דורש מאיתנו תשובה שלמה כתנאי לגאולה. הוא מסתפק בפתח קטן- פתח כה קטן שרק החוט יכול להשתחל בו בחודה של המחט- אבל את הפתח הקטן הזה, כצעד ראשון, חייבים אנו בני-ישראל לעשות, אחרת הקדוש ברוך הוא לא יפתח לנו את הפתחים הגדולים של היענות ופתיחות למלא את בקשותינו.
והנה כאן במצרים זכינו לגאולה מופתית בניסים גלויים, למרות שהיינו שקועים עדיין במ"ט שערי טומאה, עד כדי כך, שהמלאכים טענו על שפת ים סוף שאין הבדל בינינו לבין המצרים, "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", אם כן לא עשינו אפילו את הפתח הזעיר ביותר, את הצעד הראשון לקראת תשובה שלמה?
על כך אמר רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל שם טוב, שזאת היא הכוונה, ברמז, של הפסוק הזה: הקדוש ברוך הוא "פסח על הפתח" כלומר דילג וויתר לנו על הדרישה לפתוח את הפתח הראשון של חזרה בתשובה, אפילו פתח כחודה של מחט הוא לא דרש מאיתנו, ונהג עימנו במידת הרחמים במלוא משמעות המלה, עד כדי כך, שלמרות היותנו שקועים במ"ט שערי טומאה, ה' פסח על הפתח, ויתר על כל דרישה מצידנו, ולא נתן למשחית לבוא אל ביתנו לנגוף, ולא עוד, אלא שהציל אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה. וברשותכם אני מצטטת כאן עוד קטע מההגדה הזו ובקשה בצידה: "הלילה הזה כולנו מסובין" הכיסא הריק
מנהג שהנהגנו לפני שנים רבות, הוא להציב ליד שולחן ליל-הסדר כיסא ריק. אותם שנים סימל הכיסא, שקראנו לו "כיסא אל-דמי", סמל לאחינו שמעבר למסך הברזל, יהדות הדממה. סיפרנו לילדנו על יהודים שרוצים להגיע לישראל, ואנו קוראים בשמם: "שלח את עמי!"
כרושצ'וב וברז'נייב, צ'רניינקו או אנדרופוב, לא התפעלו, מן הסתם, מהכיסא הריק, אבל אני מאמין כי בשמים ראו ושמעו את הקריאות שלנו.
נהגנו גם לקיים באחד מערבי חול המועד, "סדר פסח סמלי" ליהודי ברית-המועצות (בראש המארגנים עמד הסופר והמשורר יחזקאל פולרביץ ז"ל, אשר בנו היחיד, ד"ר שבי מאור, נספא בצוללת דקר כרופא הצוללת), בכל שנה הייתי קורא את שמותיהם של אסירי ציון שהיו עדיין נמקים במחנות הסגר ובסיביר וכדומה, ובכל שנה זכינו שחלק מאותם השמות מן השנה שעברה ישבו עימנו וסיפרו על "יציאת מצרים של דורנו", את התלאות שעברו עליהם עד שזכו לעלות לארץ-ישראל.
בעשור האחרון זכינו לפתיחת מסך הברזל וליציאת אחינו מעבדות לחירות, ומהם אסירי ציון שהגיעו לתפקידים בכירים בממשלת ישראל. אך הכיסא הריק עודנו מוצב מדי סדר, כל עוד אחיינו השבויים והנעדרים אינם זוכים להסב עימנו לשולחן הסדר. וכאשר אנו אומרים "הלילה הזה כולנו מסובין", אנו קוראים את שמותיהם ומזכירים לעצמנו ולילדינו שאחים אלה הם בשר מבשרנו ועצם מעצמותינו. -עד כאן דבריו של הרב לאו- )יש עוד המשך אך הוא כבר אינו קשור לעצם הענין.) ולמה הבאתי את הקטע האחרון? שבוע שעבר שמעתי את הרב לאו שסיפר את הנ"ל והוסיף בקשה:
שכל משפחה שיושבת ושמחה ומתענגת ליד שולחן ליל הסדר, תוסיף עוד כיסא אחד. ריק.
כיסא לגלעד שליט.
לי זה נגע מאד ללב והחלטתי לשתף גם אתכם.
כשאתם יושבים ליד שולחן הסדר בהרגשת חירות וגאולה תחשבו גם עליו- על גלעד, שכבר שנה רביעית נמצא בשבי רק בגלל שרצה להגן עלינו וללחום עבורנו. אז שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח!
ושנזכה לגאולה השלמה ולבנין ביהמ"ק במהרה בימינו. אמן!!! 
 |
|
|
)
