כיצד לחנך לצניעות:
1. התורה מנסה לחנך את האדם לצניעות במובן הנפשי ובמובן החיצוני.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". היכולת של האדם להכיל בתוכו את השכינה, תלוי ביכולת שלו להצטנע וכן בהתנהגות עדינה וצנועה.
2. במסכת מגילה, אומרת הגמרא כי בזכות צניעות שהייתה בה, ברחל, יצא ממנה שאול. ובזכות צניעות שהיה בו בשאול, יצאה ממנו אסתר.
הצניעות שהייתה ברחל – שגילתה את הסימנים לאחותה.
הצניעות של שאול – שלא גילה את דבר יימשחו למלך – לדודו.
הצניעות שהייתה בה באסתר – שאין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה.
לכאורה יכלה הגמרא להביא דוגמה יותר טובה, לצניעותו של שאול, שכן, כשנפנה לעשות את צרכיו, נכנס למערה והתעטף בגלימתו, למרות שהמערה הייתה חשוכה ולא היה מי שראהו. (כך לפחות הוא חשב).
כמו כן, ניתן היה להדגים את צניעותן של אסתר ורחל, מאורך שימלתן וכדו'.
מן הגמרא עולה כי הבנתה את המושג צניעות, הוא רחב בהרבה מזה המוכר לנו.
זה שרחל גילתה לאחותה את הסימנים – זוהי צניעות. משום שמנעה מאחותה בושה.
זה ששאול הסתיר מדודו את דבר המלוכה, היכולת לשתוק, גם ברגעים הכי מרגשים, הענווה, הבושה – אלה הם הסימנים המעידים על צניעות
אסתר עשתה רק את המינימום הנדרש ממנה. הכל בכדי לא להגדיל את עצמה ובכדי למנוע – עד כמה שניתן, את היותה אשת אחשורוש. זוהי צניעותה. בזכות זה היא אכן מצאה חן בעיני כל רואה. הצניעות נסכה בה יופי מיוחד, משום שהוא אפשר ל"חוט של חסד", לאור רוחני אינסופי – לשרות על פניה. אשר על כן, הגמרא דורשת את הפסוק הנ"ל, שכל אומה נדמית לה כאומתה. היינו: היופי שלה היה לו מימד אינסופי.
3. החינוך הרווח בציבור כולו, הן החרדי והן באולפנות למיניהן, הוא בנוי על אותם מרכיבי חינוך. אין הבדל מהותי ביניהם. השאלה היא רק מה אורך החצאית ומה אורך הגרביים.
החינוך הזה, משכנע את המשוכנעות ואת מי שלא משוכנע, הוא רק מרחיק.
קשה לבת שלא להתמרד נוכח כללים שלדעתה, אמורים לגרום לה הפסד כל-שהוא, ביכולת שלה להיות יפה – על פי תפיסתה.
4. החינוך הקיים מתבסס על סמך הבנה מוטעית – בדרך כלל, לפיה מי שהולכת באופן בלתי צנוע היא בהכרח פחות עדינה וצנועה מבחינת אישיותה.
פעמים רבות – אין זה כך. אישה ההולכת באופן לא צנוע, היא עושה זאת מתוך תמימות טיפשות, או מטעמי נוחות.
(היא הגיע לחנות והזבנית אמרה לה ש"זה מה שהולך היום" ולכן היא רכשה את זה).
5. מאידך, הייתי מציע לבתי הספר ללמד את סוד היופי. ללמד אמנות ממש.
בדרך זו היו הבנות קשובות, הנושא היה מעניין אותן, ובכך הייתה המורה מוצאת מסילות לליבן.
המורה הייתה מסבירה לבנות מה הסיבה ששמים לק על הציפורן. למי זה מתאים ולמי לא. להסביר כי משיכת תשומת לב למקום אחד בגוף זה בעייתי, משום שהדבר עשוי לאבד את ההרמוניה הכללית וכו'.
קצרה כאן היריעה, אך עם מעט חשיבה ניתן היה להגיע להרבה יותר.
