הרב דוד שמידל, מספק לנו צוהר מאלף לעולמו הרוחני, ולתפיסות המנחות אותו, בשיחה ל'ישראל היום':
שמידל אינו מבין את הטענות על האלימות החרדית: "מה זה אלימות? זה אלימות?! אם מישהו מציל מישהו תצעק עליו שהוא אלים? אנחנו באים להציל, אנחנו ארגון של חסד. הפגנות זה לא דבר נורא, ולא כל כך חמור. אנחנו מצילים את הנפטרים שמתעללים בהם. זה לא רק קשור לדת. אנחנו מרגישים שיש כאן משהו חשוב, אולי לא כולם רואים את זה ומרגישים את זה, אנחנו לא יודעים להסביר, אבל יש לנו קשר לעצמות הללו".
"נראה שמאז ההפגנות החמות בירושלים, או כפי שכונו בתקשורת החילונית "התפרעויות החרדים בי-ם", לא נגרם נזק תדמיתי כה גדול לציבור החרדי כפי שנגרם לנו בחודש האחרון.
אך אם אז, נגרם הדבר ע"י נערי שוליים, הפעם מדובר באנשים מבשרינו ומראשינו הח"כ ששלשלנו עבורו את הפתק בקלפי, ניצל את כוחו בצורה אגרסיבית ומחפירה שהקימה עלינו את כל המדינה.
משך חודשים פוטמנו, שהכל הוא מלמעלה וגדולי ישראל דוחפים, לוחצים ותומכים, והוא הקטן בסה"כ שליחם הנאמן. היום בהתקפלותו המבישה מול נתניהו, חשף ח"כ ליצמן לכל עם ישראל את מה שרבים וטובים חשבו מזמן בשקט
לא כבוד המתים הוא שעמד על הכף, אלא אך ורק כבודו האישי של סגן השר
הוא, שהיה רגיל להתנהג בכוחניות במקום הראוי לה, בוועדת הכספים, שם ללא צעקות ועמידה עיקשת לא היו יוצאים התקציבים מהסלע, התנהג כפיל בחנות חרסינה, ובקול גדול שהדהד מקצה לקצה, הניף טלפיו וזעק 'אני בעל-הבית'
ח"כ ליצמן שכח דבר בסיסי וקטן, משרד הבריאות אינה הברנז'ה של וועדת הכספים, זוהי קליקה אחרת, אלו אנשים שעוסקים בחיי אדם ופחות באינטרסים שוליים,זוהי קבוצת האליטה של המדינה, וכשמדובר במלאכים בלבן הציבור איתם
בציבור החרדי קיבל ליצמן גיבוי יחסי ביומונים, או ליתר דיוק גיבוי שבשתיקה. אך מעבר לדפי העיתונות הכתובה, גם הציבור שלנו הריח מאכל פולני שהקדיח ורטן בווליום המותר במחנינו.אולם מחוץ למחנה הרוחות בערו
הרוחות שבערו , הזכירו לנו ימים אחרים, ימים שזקנינו עם המספרים המקועקעים על הידיים מעדיפים לשכוח, רוחות מלחמה והסתה חסרת תקדים ש'הוא' בלי הניד אפעף ליבה במרץ, תוך מחשבה שבבית פנימה זה יועיל לו ביום פקודה ובחירות
דע לך ליצמן, טעית. הציבור החרדי אינו בוחר את ראשיו לפי כמות האינטשים הנגטיבים שמקבל המועמד בתקשורת החילונית, הציבור החרדי בוחר את מועמדיו לפי הוראת רבותיו שמודדים מעשים ולא רעש
התעקשותך על שמירת הקברים, בזמן שגם לך ובעצם כמעט לכל מי שעסק קצת בנושא היה ברור שאין כאן כל בעיה הלכתית, אתנית או מוסרית, המיטה עלינו שואה ששנים רבות עוד יקח לתקן ולשקם נזקיה
פעם הבאה שהינך רוצה להזכיר לכולנו ש'ליצמן הגדול' עדיין חי, למרות שהוא עומד עם הידיים למעלה והפנים לקיר בפינת הבריאות, אנא עשה זאת בעדינות ובצמצום נזקים
כל עוד מדובר ב'דעת התורה', לא יתכן שההסברה לציבור תהיה עניין נפרד. וכבר הבאתי את דברי הרמב"ם מההקדמה לפרק חלק לעניין זה בהודעה למעלה - ואם עוד לא הבנת עד כה, אז כתבתי שהמניע להסברה של הרב שמידל (= השק"ק) הינו מיסטי. ואני אוסיף כעת, שמה שהניע את הפסיקה שבינתים התבטלה, היו כל מיני שיקולים איטרסנטיים, שלא היה להם שום קשר למציאות במצב הנתון שלה.
ומה הסיבה האמיתית שלו ? בגלל שזו 'שכונת קברים' ו'בבא בתרא' מובא שהמתים קנו את מקומם ?
לגבי הנימוקים שאתה מבקש בעניין פקו"נ - הנימוקים שהרב בראנד מציג אינם מספקים אותך, קראת את דבריו בכלל ? או שבגלל ששמו אינו הולך לפניו אפילו לא טרחת לקרוא את נימוקיו לפקו"נ ? קרא שם בעיון את נימוקיו, שגם ללא הנימוק של פיקוח נפש מותר להזיז את הקברים.
ציטוט - "מסקנת כל ההיתרים איסור פינוי קברים הוא איסור דרבנן וחז"ל התירו במקום מזיק את הרבים וכאן אין לך מזיק את הרבים גדול מזה, שיש כאן צורך עצום להגן על הבית חולים ולהרחיבו מצד ריבוי החולים.
סמוך לעיר בתוך חמישים אמה או ע' אמה מותר לפנות, וכאן זה ממש בתוך העיר.
קבר המוקף מג' רוחות מותר לפנות אף ברחוק מנ' וע' אמה, לדעת הרמב"ן אף בלי רשות מבני העיר ולדעת הרמב"ם רק ברשות בני העיר וכאן יש רשות הזה.
מפני פיקוח נפש, וזה במצב שלנו הוא פיקוח נפש משום שזה שכיח שיבואו חולים מסוכנים מכל מיני סיבות לבית חולים והמצב בהול ואין זמן להביא מחדר מיון לבית חולים."
תוקן על ידי - riv - 09/04/2010 13:41:37
_________________
נשלח ב-9/4/2010 08:57
ריב
הפסיקה אינה עניין ליח"צ. ההסברה לצבור היא עניין נפרד וע"ז דברתי. את כתבת כע המניע הינו מיסטי ואני אמרתי כי זו הסברה שנראה לשמידל שהיא תופסת בקהל המסורתי בבל לא זו הסיבה האמיתית שלו.
לגבי פקו"נ – בקשתי נימוקים. טרם קבלתי
נשלח ב-9/4/2010 07:14
תלמיד טועה,
1) יפה, רק שכאן הגענו לזה שהזזת קברים ממקומם זה לא עניין ליחסי ציבור כפי שאתה סובר שזו זכותו של הרב שמידל. 2) אנו דנים כאן באשכול בפקו"נ במקרה הספציפי של הרחבת חדר המיון- ולכן זו שטות. 3) במקרה הזה הוצאת דברים מהקשרם -
שבת שלום
נשלח ב-8/4/2010 22:05
ריב
אני מעדיף מקצועיות+ידיעת הנתונים. לעניין גדלות בתורה רק המקצועיות קובעת. לעניין מה לעשות בפועל ללא שילוב – כל חצי אינו שווה מאומה, וד"ל. בכלל לא משנה לי מי מתיר ומי אוסר.
לעניין העקרוני של פקו"נ – האם שיפוץ הכבישים לבית החולים למען יטוסו האמבולנסים טוב יותר מותר בשבת? יש איזשהו גבול ומדובר בשאלה קשה שנפי הנראה נשברו עליה קולמוסים לא מעטים. נא הסבירי מדוע זו שטות.
ואם לא הבנתי את דברייך בעניין הציטוטים אז מה קרה... את כותבת ללא ניקוד וקשה לי עם זה...
אני רואה שגם אני לא הובנתי – התכוונתי שרב הנחשב כגדול בגלל מחשבה אינו נחשב בעיני מקצועי, רק מי שנחשב ככזה בגלל גמ' והלכה הינו כזה.
נשלח ב-8/4/2010 20:14
"אם שמו של הרב הולך לפניו בגלל "מקצועיותו" אין בכך פסול, גם אצל רופא ועו"ד ורו"ח זו אמת המידה. השאלה היא רק אם שמו הולך לפניו בגלל המקצועיות בגמרא והלכה (שחד הם) או בגלל שהוא מבין (או "מבין") באגדות ומחשבה" -
אם אתה כבר משווה ומחלק, אז עד כמה שידוע לי רמת מקצועיות של עו"ד או רופא ששמם הולך לפניהם, נמדדת במבחן התוצאה - כך גם לגבי מקצועיותו של הרב ששמו הולך לפניו - מבחן התוצאה אצל הרב שבקי בש"ס ובפוסקים יכול לבוא לידי ביטוי רק בפסיקת הלכה שהוא מייצר בשיקול דעתו מ'התלמוד' בכללותו, וביחס לנתונים שיש לו מהמציאות הנתונה - הבנה באגדה ובמחשבה לוקה בחסר גדול של 'התלמוד' בכללותו, ולכן אין שום משמעות מקצועית למי ששמו הולך לפניו בגלל שהוא מבין באגדה ובמחשבה - מלבד אולי שהוא מקצועי בשטיפת מוח בשק"ק - ו"לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" -
"ורוב מה שעושים זה הדרשנים שהם מפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעים. ומי יתן אחר שלא ידעו ולא הבינו שיהיו שותקים. כמו שאמר "מי יתן החרש תחרישון ותהי להם לחכמה". או שיהיו אומרים אין אנו מבינים כוונת החכמים בזה המאמר ולא היאך יתפרש. אבל הם מחשבים שהם מבינים אותו ומשתדלים להודיעו לפרש לעם מה שהבינו הם עצמם, כפי דעתם החלושה, לא מה שאמרו חכמים, ודורשים בראשי העם דרשות ממסכת ברכות ופרק חלק וזולתם על פשטם מלה במלה."
אתה מעדיף את מקצועיותו של הרב ששמו הולך לפניו (יותר מהמתיר), שפוטר את עצמו בכך שהוא מודיע שלפי הנתונים שהובאו לפניו הוא החליט לאסור, ולהשאיר אותך בצ"ע - או את מקצועיותו של זה שעושה עבודה יסודית ומקיפה ומציג אותה לעיני כל ? אתה שוב חוזר על השטות שאת ה'חשש הרחוק והעקיף שאינו דוחה' יתכן להחיל על פיקוח הנפש בהרחבת ומיגון חדר המיון במיידי ?
לגבי הציטוטים שהוצאת מהקשרם והבנת בטעות שכוונתי היתה לפוסקים .... - הציטוט הראשון היה בתגובה להודעה הפותחת את האשכול : דברי הרב שמידל על הצלת המתים שמתעללים בהם - ואני התייחסתי בדבריי לציבור שהדברים האלה ישכנעו אותו - איפה יש פה כוונה לפוסקים ?
הציטוט השני היה בתגובה לדבריך "איני בטוח שזה בגלל תחה"מ, אנשים כשמידל חושבים שה' ידו רבה לו גם להחיות מתים שהוזזו ואף לאחות עצמות שנפגעו. להערכתי מדובר באנשים מהמחנה הליטאי הקיצוני שבאופן כללי אינו מונע ממיסטיקה."
ואני השבתי : המחנה הליטאי הקיצוני הימני אינו מונע ממיסטיקה ?- ומהו הזוהר הקדוש שהם אוחזים בו אם לא מיסטיקה? ולמה יש התנגדות כה עזה לתרומת איברים ולכרטיס אדי אם האמונה היא שה' ידו בכל והוא יכול להחיות מתים עם אברים חסרים? איפה הכוונה כאן לפוסקים ?
נשלח ב-8/4/2010 08:26
ריב
להערותייך לפי סדרן:
אם שמו של הרב הולך לפניו בגלל "מקצועיותו" אין בכך פסול, גם אצל רופא ועו"ד ורו"ח זו אמת המידה. השאלה היא רק אם שמו הולך לפניו בגלל המקצועיות בגמרא והלכה (שחד הם) או בגלל שהוא מבין (או "מבין") באגדות ומחשבה. לעניין פקו"נ כתבתי לך באשכול זה כי "השאלה של פיקו"נ גם היא שאלה אלא שמתי נקרא הדבר חשש רחוק ועקיף ואינו דוחה _נודב"י הידוע לגבי נתוחי מתים) ומתי לא (עיר הסמוכה לספר שהותר בה חילול שבת גם לגבי עסקי קש ותבן) איני יודע".הבוקר ראיתי (מודה על עוונותי, בחזרת הש"ץ) כי החזו"א מרחיב את גדרי חולה לפנינו של הנודב"י ויש חילוקי דעות עד כמה התכוין להרחיב).
לעניין הלכתחילה בצרכי צבור – יודע. וציינתי כי לו היו צרכים חרדיים צבוריים על הכף יתכן והפסק היה אחר. בפרשה הזו יש שילוב אופייני של שאיפה להטלת חומרות על הציבור הכללי+שלומיאליות. לא הכחשתי.
אני הבנתי כי כוונתך בציטוטים הבאים מוסבת על הפוסקים ולא על הציבור. "אם האמונה בתחיית המתים מתפרשת כפשוטה והמתים יקומו מקבריהם אז למה שיהיה מופרך לומר שצריך להציל אותם ? הכל חוזר לחברה החרדית כבומרנג - וזה המחיר על הנרטיב המצוי בחברה החרדית שעיקר היהדות הוא באמונת חכמים עיוורת ובאותות ומופתים. המחנה הליטאי הקיצוני הימני אינו מונע ממיסטיקה ?- ומהו הזוהר הקדוש שהם אוחזים בו אם לא מיסטיקה? ולמה יש התנגדות כה עזה לתרומת איברים ולכרטיס אדי אם האמונה היא שה' ידו בכל והוא יכול להחיות מתים עם אברים חסרים?"
נשלח ב-7/4/2010 20:37
תלמיד טועה,
1)
כתבת: איני חושב שנבון לפסול מיד כל פסק של רבנים שאעין חולק כי הם מומחים במקצועם יותר מהרבנים שיצאו להתיר (ויסולח לי על הקביעה, היא ניתנת להוכחה). זו לא קביעה לפי גדלות הרב ששמו הולך לפניו ?
קשה לי להחליט אם אתה מיתמם או סתם תמים - אם פיקוח נפש דוחה שבת אז קו"ח לעניין פינוי קברים, גם אם מדובר ב'שכונת קברים' הוא בכלל קבר המזיק את הרבים. וכל מי שעקב אחר השערוריה יודע שהנימוק של המחמיר להשארת הקברים היה משום שאין כאן פיקוח נפש, ואין שום זכר למה שאתה מתעקש עליו כאילו הנימוק עליו מבוסס האיסור הוא משום שמדובר בשכונת קברים -
2) לא זו בלבד שהם יודעים להחמיר גם עם הציבור החרדי, אלא שהפ לא בוחלים להחמיר איתם גם כשמדובר בפיקוח נפש, שהרי הם בכלל הנצרכים לשירותי אותו חדר המיון המדובר. זה שההלכה מתחשבת באינטרסים גם זה לא חדש, אבל זה לכתחילה כשבאים לקבוע הלכה ולא אחרי שליצמן נעמד על רגליו האחוריות ואיים על ביבי להתפטר אם הממשלה תקבל החלטה לפנות את הקברים -
אתה כתבת " מה לומר בראיון ומה לא זה עניין של יח"צ והוא חושב שבעיני צבור מסורתי גדול נימוק מיסטי מצטייר טוב יותר" - אני כתבתי, שהאמונה בתחיית המתים כפשוטה מושרשת בציבור מסורתי גדול ולכן היא מצטיירת טוב יותר - אז על מה אתה מתווכח בדיוק ? שזה לא עניין תחיית המתים אלא עניין מיסטי אחר ? שיהיה !
איפה מצאת שטענתי שהאוסרים אוסרים בגלל מיסטיקה ? כתבתי שאם הם אוסרים מנימוקים הלכתיים טהורים וזו האמת ההלכתית אז הולכים עם האמת עד הסוף -
מי קבע לפי גדולת הרב? ציינתי שהרב ברנד לא הראה כי פסקאות מסויימות שהובאו מתייחסות גם לשכונת קברים. ולא התייחס לרש"י בשבת.
לטענתך השניה- האיסור אינו איסור כאיסור שבת. מעשים שבכל יום שהרבנים החותמים אינם מורים ליזום משבר קואליציוני בגלל שבת. אין זו אחריותם שמישהו מחלל שבת. ק"ו לעניין הקברים הקל ממנו בהרבה. ראשית ניתן להתיר בגלל שיקולים נלווים (שציינתים קודם, מי אמר שמדובר ביהודים ועוד). למדינה שראשיה מחללים שבת ניתן לסמוך גם על החוות יאיר ואינה צריכה להתנהג לפי בדעה המחמירה ביותר. הם יודעים כי יש צד להקל (אין עולה בדעתי שהרב אלישיב, למשל, אינו מכיר את החוות יאיר). אבל עדיין המחמיר אינו מתמיה. למיטב זכרוני היו פעם דבורים על קריה (כמדומני חקדית) בצפת שנבנתה על קברים וחלק אסרו על כהנים ללכת שם ואסרו לגור שם. כי הם יודעים גם להחמיר על חשבון הצבור החרדי (כמובן שהצבור "הצביע ברגלים" וגר שם).הכל שאלה של מידה ואינטרסים, כי ההלכה מתחשבת גם באינטרסים (הפסד מרובה למשל)
נשלח ב-6/4/2010 22:16
תלמיד טועה.
לא באתי להתדיין איתך בהלכה - הבאתי מה שהבאתי משום שאני חושבת שכנגד השאלות והטענות ההלכתיות שהעלת בהודעתך, הרב בראנד מתייחס משיב תשובות מגובות בטענות הלכתיות - מי מומחה ממי, לא מודדים על פי גדלות הרב ששמו הולך לפניו, אלא על פי תוכן הדברים שיצאו תחת ידו, ושמע האמת ממי שאמרה -
איך מסתדרים אצלך הדברים שמצד אחד אתה אינך פוסל כל פסק של רבנים שאין חולק כי הם המומחים במקצועם, כשמהצד השני אתה לא פוסל אפשרות כי לו הכסף היה יורד מתקציב הישיבות היה נמצא פיתרון ל'עניין' ? אם הם אוסרים מטעמים הלכתיים, אז היה ראוי להילחם על האמת כפי שהרב שמידל והצבא שלו נלחמים בגופם על מנת להציל את המתים, 'לרדת מהעץ' כשמאיימים עליך בקיצוץ תקציב או בפיטורין מהממשלה? זה רק מוכיח שהאוסר הוא מהמתמיהין והאיסור נגוע באינטרסים שאינם מן העניין.
