| נשלח ב-28/3/2010 01:00 |
 |
| |
פרשת ליצמן והקברים עוד נקודת ציון בדרך להתפכחות
פרשה זו היא מענינת
תסתכלו בכל התגובות של הטוקבקים באינטרנט
אצל הרוב המוחץ דעה ברורה כנגד צורת ההתנהלות של החרדים בדבר
ואילו בעיתונים ראיתם גיבוי אחד גדול שכן העיתונים מפחדים לצאת כביכול נגד גדוילים
שוב גם כאן פרסה גדולה בפסק אותו נתן הרב עמר שנאלץ לחזור בו
הצירוץ הגדול של מקרים חוזרים ונישנים המראים את גודל השבר בהנהגה
נותן את אותותיו בשטח
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2010 21:45 |
|
| |
| סגסג כתב: |  | חבחינת עיקר ההלכה לכאורה זה כמו שקבר שמזיק לרבים שמותר לפנותו,אני מבין שיש כאן שיקול שדבר זה יכול לגרום להחלשת הכוח כנגד מערכות שיש בחו"ל,כנגד פינוי קברים |
|
אינני מבין טענה זו כלל ועיקר, הרי אם קבר שמזיק לרבים מותר לפנותו מה לי בארץ מה לי בחו"ל? שגם בחו"ל יפנו קברים שמפריעים לרבים..
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2010 21:22 |
|
| |
חבחינת עיקר ההלכה לכאורה זה כמו שקבר שמזיק לרבים שמותר לפנותו,אני מבין שיש כאן שיקול שדבר זה יכול לגרום להחלשת הכוח כנגד מערכות שיש בחו"ל,כנגד פינוי קברים,שיגידו,אם בארץ שלכם אתם עושים ככה,מה אתם דורשים מאיתנו.
השאלה האם על כזה דבר שאינו שיקול הלכתי נטו,מוצדק לצאת להפגין,אני מבין שאם ההחלטה היתה בידיהם של גדולי ישראל,היו מכריעים לא לפנות,אבל לצאת להפגין כנגד מי שלא נוהג כך,זה כבר נושא אחר.
יש כאן עוד שיקול לדעתי שלכן לא כדאי להפגין,אם יחליטו שבלית ברירה מסכימים לפינוי, אז אפשר לסדר פינוי בצורה מכובדת,אפשר גם לקבור אותם במקום מכובד,כמו הר הזיתים שאז אולי בס"ה יש בפינוים משום כבודם, [ובלא"ה נ"ל שיש לדון האם ודאי שמקום הבה"ח זה ארץ ישראל, ואם לא הרי יש היתר לפנות מת מחו"ל לא"י.] אבל כשיש התנגדות לזה, זה גורם שהם יעשו את מעשיהם בהסתר ובהחבא, והטיפול בקברים יכול להיות בצורה מאד לא מכובדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 01:54 |
|
| |
תסלחו לי, אבל לענ"ד הגדולים מבינים היטב את המצב, והם בכלל לא נלחמים על חרדיותם של כל החרדים אלא על שמירת הגרעין הקשה של החרדיות, ולא כ"כ מפריע להם שבשוליים (אולי רחבים) ישנה יציאה. העיקר כמו שמרן אמר "פך השמן הטהור".
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 18:17 |
|
| |
בע"ב
חוששני שהכשלון יוביל לאחוזי חילון גבוהים
ואם זה לא יביא לשינוי אז מה כן?
מי שלא מבין גם בכח אין לו תקומה
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 28/03/2010 18:32:06
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 16:19 |
|
| |
התפכחות מסופקני.
יש יותר סיכוי לפיצוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 15:16 |
|
| |
בכל זאת חברים
הייתי רוצה לשמוע האם אתם חשים כמוני שצירוץ מקרים רבים מן הסוג הזה מביא התפקחות או לא
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 15:08 |
|
| |
תלמיד
גם אם יהיה כשלון הוא לא יוביל לשום שינוי, כי אם הצלחה אינה הלכה גם כשלון אינו ראיה לסתור.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 13:50 |
|
| |
מיימוני איני מתיימר לומר שרשימת הסיבות ממצה. לעניין דבריך כי הם חושבים שחובתם לשמר המסגרת ללא חשבון - זה נכון, וזה נמצא גם בכתובים מהתקופה האחרונה באי אלו מקומות, איני זוכר היכן. גם ריב"ז לא עזב ליבנה וחכמיה עד שכלו כל הקיצין. אין זה דומה כלל לחילול שבת ואיני חושב שהם חושבים שחלק גדול מהנושאים שבהם הם נוקטים מדיניות כזו הינם עבירה (כי אם חושבים כך יש בעיה מהותית עם שיקול הדעת התורני, ואיני חושב שזה כך). לכן כתבתי שחושבני שאין להם מושג על ההשפעה החיצונית של העניין. ועוד – חושבני שלאור ההסטוריה של ה 100+ שנים אחרונות אנשי הדת מרגישים במלחמת הגנה נואשת והטקטיקה היא לא לאבד אף עמדה. רוצים לשנור את המסגרצ, כפי שכתבת, ולא רק את מסגרת הדקדוק בהחכה, שזה טוב, אלא את המסגרת החברתית החרדית כמסגרת נפרדת. חושבני שזו הסיבה האמיתית לכך שמדיניות הבידול של החברה החרדית כחברה כל כך חשובה להם, ויצירת מסך בינה לעולם מראית אצלם כברכה. לכן גם לא אכפת להם שיש לצעדיהם השלכות חיצוניות קשות. הטקטיקה אולי טובה, אולי גדול. חוששני שאסטרטגית זה מוביל לכשלון אדיר. מנהלים ציבור לא לפי דרגתו האמיתית בבועה פיזית ובאשליה עצמית רוחנית וזה אינו יכול להמשך, ולו בגלל הסיבה הפשוטה שאף אחד אינו מוכן לממן לנו את זה וכשהצבור ייאלץ למצוא פרנסה בשדות זרים הוא ייחשף לעולם החיצוני. ובדר"כ מעמדת נחיתות (כי חלקו הגדול ייאלצו להיות חוטבי עצים, מחוסר השכלה).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 13:44 |
|
| |
מיימוני
מוכנים לשאת אישית או לא מוכנים לשאת אישית?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 12:41 |
|
| |
תלמיד
שאלת יותר ממה ששאלת אני והיטבת להצביע על גורמים. האם זו רשימה ממצה? איני יודע.
מה שנראה לי הוא שראוי לעסוק בשאלה זו. ואולי התשובות יובילו לאפשרות טובה יותר להשפיע על מי שההכרעה בידם.
אמנם, ממה שאני יודע אישית מאותם "גדולים" שזכיתי להיות מקורב אליהם ולו במקצת, הם נעולים.
ואחד הטעמים לזה הוא שהם מוכנים לשאת אישית במחיר של הכרעה לטעות. אם יציגו בפניהם את השאלה: ואיך יתפרנס הציבור באופן של היום, התשובה תהיה: זו לא חובתי לפתור את הבעיה. חובתי לשמר את המסגרת שקבעו רבותי ובעקבותיהם אני הולך. השאר בידי שמים.
לפעמים זה עובד. עובדה שעד היום השיטה שרדה. ויש כאלו שיסברו שהמחיר כדאי. הגע בעצמך, האם היית מצדיק חילול שבת או דומה לזה כדי להציל משפחה מעוני? בעיניהם אני משער שזה אותו סוג של נסיון.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 10:56 |
|
| |
מיימוני שאלת מנין הגישה ש"אין סופרים" את העולם החיצוני. חושבני שהגישה היהודית המקורית היא שאף שיתכן כי אין לספור את בעולם באופן עקרוני (אני כותב "יתכן" כי ניתן להראות מקורות לכאן ולכאן, וזה אינו הנושא הישיר) אך בוודאי יש לדאוג שהעם/יחידיו לא ינזקו ("מפני דרכי שלום"). אין ספק כי דתות קנאיות הן בדר"כ ואינן מוותרות בקלות (ראה האיסלאם בזמננו). אבל כמדומני שאצלנו הדבר 'יצוני יותר מאשר באיסלאם (זו קביעה קצת נחפזת, כי איני מכיר היטב דת זו, אך הרגשת הבטן מובילה לכך). חושבני שיש לזה כמב סיבות מצטברות. 1. העובדה כי אנו בארץ, תחת שלטון יהודי, ובונים על כך שיש לו רגישות לעניני דת (טרם הפנמנו שמה שהיה נכון בדור הקודם נכון הרבה פחות כיום). 2. היותנו מיעוט הנלחם על זהותו ומרגיש (ולא משנה אם בצדק או לא, לא זה העניין כרגע) במלחמה העמדות קוטביות יותר, מטעמים מובנים (שביניהם גם שקולים טקטיים). 3. הרגשתי היא כי מה שמכונה "גדולי הדור" אינם מכירים היטב (ביטוי זהיר...) את העולם החיצוני, את עוצמתו ואת הלכי רוחו. הם ניזונים מהערכות של "דרג ב', שיש לו אינטרסים, שיקול דעת משלו ועוד. לא כל איש מתון, צנוע הרואה נכוחה את המצב יכולצ להדחק ל"דרג ב', וד"ל), וממילא אין להם מושג ברור כיצד דרישות מסויימות מצטיירות ב"חוץ" ולמה הן עלולות לגרום. בגלות הגדולים היו חייבים להכיר יותר את העולם החיצוני, וגם אז איני יודע עד כמה הכירוהו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2010 10:17 |
|
| |
פצעי אוהב
אני חש כמוך. צער, אפילו ייאוש.
ואני שואל את עצמי: ממתי זה התחיל?
אם דנים ב"שפע שוק" או אפילו בהמצאת הסלולרי ה"כשר", אני משער שהגורם היה ממון. ואולי זה רק חשד.
אבל אם התופעה מתוייקת במגרה של "חומרות הלכתיות שמשניאות את הרבנים ואת ההלכה והתורה" אזי זה ודאי לא התחיל מהיום. ויצדק מי שיטען שגם בימי חז"ל אפשר היה לטעון נגדנו.
אמנם, אם בודקים את הענין לגופו, מסתבר שמותר היה לפנות את השטח/לבנות מעליו/לבנות עם תיקון כלשהו, ולפי זה זו היתה חומרה שאינה צריכה.
אבל, שוב, זה לא התחיל מהיום.
זוכר את פרשת יוסה'לה? זה לפני זמננו, אבל גם אז שנאו את החרדים. וגם אז זה היה נסיון שווא לכפות יהדות, שהביא לתוצאות הפוכות בכל המובנים.
מה לומדים מזה? כלום. ולדעתי, את השאלה הזו יש להפנות לעומדים בראש. מדוע וכיצד הם נותנים הסכמה וברכה לכפיה שאינה צריכה ולחומרה שאינה נכונה. וכל זאת אם אני צודק וזו באמת חומרה שאינה צריכה. אני משער שהם למדו את הסוגיות אחרת ממני.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
