| נשלח ב-31/3/2010 23:21 |
 |
| |
יצירת מצב של "דבר האבד"
בתי שתח' לומדת בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות (להלן "הפקולטה").
באחד מן המקצועות היא רצתה לגשת למועד ב', והנה מתברר כי המבחן נקבע לחול המועד פסח. היא התלוננה על כך בפני מזכירות הפקולטה, ובתגובה נאמר לה שהם שאלו רב, והלה התיר להם לעשות מבחנים בחול המועד מפני שכלפי הסטודנט שצריך לגשת למבחן זהו דבר האבד.
במחשבה ראשונה זהו אכן רעיון כביר: זה אכן דבר האבד כלפי הסטודנט, ואין זה מכוון מלאכתו במועד שהרי הפקולטה היא זו שכיוונה את המבחן למועד והפקיד האחראי על כך אינו צריך לעשות כלום בזמן הבחינה כך שהוא יכול להקדיש את זמנו לעיסוקי הרגל. כמובן שיש אנשים שצריכים לעבוד, כמו המשגיחים בבחינה (המכונים "דודות") והמארגנים ממדור בחינות אבל שוב מבחינתם זהו דבר האבד. [וכרגיל יש לדון שהפקולטה, כמו בנק וכדומה, איננה "אישיות הלכתית" שניתן לבא אליה בטענות של מכווין מלאכתו אפילו אם יש כאלו]
איכשהו זה מזכיר לי במעומעם את היתרו של הנוב"י להתגלח בחוה"מ אצל ספר שאין לו מה יאכל, אבל הייתי שמח לשמוע חוות דעתכם על הפטנט הנ"ל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2010 14:12 |
|
| |
"רומפל נאכט?" נשמע מעניין. תוכל להרחיב?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2010 09:58 |
|
| |
.
כעת, כשמה שמכונה בעדת יוצאי גרמניה והגלילות "רומפלנאכט" מאחורינו, אקפיץ. בשאלה העקרונית של נדב כמעט ולא עסקנו, ולי עדיין אין הצעה לתשובה, אבל זה בכל זאת מעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 16:40 |
|
| |
מואדיב
אכן, חוזרני בי.
עם כל החסרונות, ועם כל ההתרחקות מן התורה באופנים שאני חושש שאינם מוכרים לי, עדיין עדיף לחיות כאן, ועדיין קיומה של המדינה היהודית הוא בעיני נס של השגחה פרטית. ואילו הייתי מסכים שאנו יכולים לתקן, ואילו היו יושבים על כך, הייתי מסכים שצריך לומר הלל בברכה ביום העצמאות.
אך לצד השמחה העצומה (והפחד העצום) איני יכול שלא לראות עד כמה הדור שגדל בארץ היום מנותק מדברים שהיו עדיין נחלתם של חילונים או "אינם דתיים" לפני דור או שניים. האם זה לא מצדיק את השימוש במונח "גלות" או שמא המונח הזה שמור לחרדים היוצאים נגד המדינה בלבד? סמיילי עצוב.
יש אם כן, למרות אי רצוננו, להתבונן במונח "גלות" ולבדוק מה הוא אומר והאם ראוי להשתמש בו למצבנו היום. וזה כבר ראוי לאשכול בפני עצמו, כי הנושא של שנרב הוא יפה ובעיקר נפרד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 16:33 |
|
| |
לשנרב_נ
האם מכניס עצמו לפיקוח נפש דומה למכניס עצמו לאונס?כאשר אדם מכניס עצמו לפיקוח נפש ישנו דין של "
וחי בהם" .אולם באונס אין כזה דין אלא" אונס רחמנא פטריה" כי "מאי הוה ליה למיעבד".ואם אדם היה יכול להתארגן מראש הוה ליה למעבד.שאם לא כן לא יקנה אדם אתרוג ולא ייבנה סוכה לא ייאפה מצה וכד' וייפטר בחג מדין אונס.ובעניין חידוש הצל"ח שם זה דין של פטור של "דרך רחוקה" אשר זה איננו אונס שהרי יש שיטה שאפילו מחוץ לעזרה נחשב "לדרך רחוקה".
גם בעולם זה ככה ,לדוגמא אדם שיבוא לבוס ויגיד לו איחרתי באונס כי הלכתי לישון כל כך מאוחר שאין אפשרות אמיתית שאקום בזמן.ברור שזה לא ייתקבל מכיוון שייטען כלפיו תדאג מראש לישון בזמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 16:27 |
|
| |
.
חוששני רבינו המיימוני, שהביטוי "גלות במדינה יהודית" מוגזם הוא, ואף רחוק מן המציאות. אמנם יש באמתחתי דוגמאות רבות, חלקן אף כואבות, של חוסר התחשבות בשומרי תומ"צ, אך דומני שמי שחש כאן בגלות, אינו אלא גולה בתוך ליבו שלו, ואף לו היה חי בלשכת הגזית, היה חש שהוא בגלות שבתוך הקודש.
דומני כי למרות שרשימת השיפורים הנדרשים ארוכה, מעולם מצבינו לא היה טוב יותר. אינני חושב שהשלטון היום גרוע משלטונו של המלך ינאי, או משלטון הורדוס, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 15:50 |
|
| |
אענה אף אני את חלקי.
נראה ברור שאין לאוניברסיטה לכוון את הבחינות לחול המועד.
לגבי הסטודנט/ית, מה בידו/ה לעשות? הוא (אני מפסיק עם ה"/") אינו יכול לבחור לאחר שהגיע למצב זה. וכיון שהחלק שלו בפגיעה בחול המועד (מונח בעייתי מצד עצמו, אלא שבאיזה אשתמש? חילול?) קטן מאד ולגביו זה דבר האבד, פשוט שמותר לו להיבחן.
שאלה אחרת היא אם הוא יודע מראש לפני מועד א' שמועד ב' יחול בחול המועד. האם מותר לו לדחות את הבחינה למועד זה? ומסתבר שזה תלוי בנימוקים. אם למשל יש לחץ לימודי ולא יוכל להשקיע בכל הבחינות, מותר יהיה לדחות לחול המועד, שהרי זה דבר האבד כבר מעכשו.
שאלה נוספת היא אם יש איסור לדחות לחול המועד לכתחילה לא מפני סיבה של "דבר האבד". מצאנו, לפי מקצת שיטות, שאסרו לרדת באניה זמן קצר מדי לפני השבת כדי שלא תהיה שבתו חול, במובן של נענועי האניה והסבל מהם טרם שהתרגל. ניתן לחשוב על עוד דוגמאות שבהן חכמים הסתכלו קדימה והורו לאדם להסתכל קדימה כדי שלא יגיע למצב לחוץ. מעניני דיומא: בודקים את הבית מחמץ לפני שיוצאים לנסיעה ארוכה, (אם כי הפרטים טעונים בירור). אין מקריבין קרבן תודה קרוב מדי לפסח כדי שלא למעט בזמן אכילתו (אם כי שם אפשר שהטעם שונה במקצת).
זה מעורר את השאלה כמה זמן מראש צריך להיזהר. בתוך אותה שנה מסתבר שצריך להיזהר, אבל משנה לחברתה? ואם יש שלושה מועדים, א, ב, ג, והשלישי בחול המועד, האם מותר להפסיד מועד א בידים? הרי אפשר שיהיה אונס במועד ב ואז יצטרכו להיבחן בחול המועד במועד ג'. האינטואיציה היא שכאן אין בעיה, אבל צריך להגדיר.
***
הדוגמא של שנרב היא אחת מני רבות לכך שאנו חיים, מבחינה זו, בגלות בין יהודים. ונראה שראוי היה לעמול על כך שבחוקי המדינה תהיה התחשבות בהלכה ובלוח הזמנים היהודי.
(אהה, מעוללות האופרה שאני מנסה לשוב אליה. אינה מאפשרת לי להגיע לאיקונים! איקון אחד עצוב מאד, ששייך לפסקה הקודמת, על הגלות במדינה יהודית, ועוד איקון עצוב במחאה על מיגבלות האופרה, אבל אין דומה זה לזה).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 00:58 |
|
| |
לגבי מכוין מלאכתו במועד, לא ברור שזה לא כמו הגנאי של דורות הראשונים שהכניסו תבואה דרך הגגות כדי להיפטר ממעשר (ברכות לה). כלומר יש כאן מעשה מותר ברמה הפורמלית, אבל חכמים מגנים אותו ברמה המטא-הלכתית, מפני שהוא משמש אותנו כדי לעקוף את ההלכה (=הערמה).
אם ההנחה היא שאיסורים אינם משהו שמיועד לעקיפה אלא יש להם מטרה כלשהי, אזי ודאי הכנסת מישהו למצב של דבר האבד וכדו' היא בעייתית. אם אנו תופסים את האיסורים כעניין פורמלי שיש לוודא שלא עוברים עליו אס לא צריכה להיות בעייה.
לענ"ד גם אם תמצא איסור בעניין זה, הוא יהיה נגזרת של שיקול מטא-הלכתי. חכמים לפעמים קובעים סטטוס הלכתי לשיקול מטא-הלכתי כגון זה.
השאלה הזו מזכירה לי מה שהתלבטתי לגביו בגירושין על תנאי. אדם גירש את אישתו בתנאי שלא תשתה יין במהלך חמש שנים. היא נישאה ומולדו לה ילדים. חלפו ארבע שנים, וכעת היא רוצה לשתות יין. האם יש בזה איסור? אמנם ילדיה יהפכו לממזרים, ויחסי האישות שלה עם בעלה השני הם בעילות של אשת איש. אבל שתיית יין אינה מעשה אסור. והבעילות בזמנן היו מותרות. והפיכת ילדים לממזרים אינה איסור (אני לא מדבר על בין אדם לחברו) כשלעצמה, אלא אם היא נעשית באמצעות בעילה אסורה. אז האם יש בכך איסור?
לענ"ד ניתן להוכיח שיש בזה איסור להלכה, אף שיש דעה אמוראית שלא (ראה נדרים יד ע"ב לגבי לא אשן היום אם אישן מחר. האם לאחר שישנתי היום יש איסור לישון מחר?), ואכ"מ. ולפי זה לענ"ד יש איסור גם בנדון דידך (האיסור הוא על הפקולטה, לא על הסטודנט כמובן).
וכן יש לדון לגבי רדיית הפת לאחר הדבקתה בתנור. האם יש עליי חובה לרדות את הפת שהדבקתי בתנור כדי שלא תיאפה ואעבור על איסור מלאכה בשבת (למעט חובת שמירת הנפש, כדי שלא יסקלו אותי, כמובן)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 22:04 |
|
| |
שבתי וראיתי, בעקבות דברי רדףהשיג, שיש להוסיף משהו:
על פניו בכמה עשין ולאוין מצינו היתר של מכניס עצמו לאונס, היינו אדם המכניס עצמו למצב של פקו"נ אלא אם כן יעבור עבירה מסוימת, וזה על פניו מותר, כמו בדוגמה הקלאסית של לרדת בספינה ג' ימים קודם שבת (וכשיטת בעל המאור, שהוא מכניס עצמו למצב בו בשבת יהיה פקו"נ ויאלץ לחלל שבת) וכן באיסורים רבים אחרים. הסבירו כך אפילו את דברי הצל"ח שרבי יהודה בן בתירא לא עלה לרגל לירושלים (כמשמעות המעשה פסחים ג: אתה בנציבין ומצודתך פרושה בירושלים) מפני שמותר לאדם להביא עצמו למצב בו הוא מן המודיעין ולחוץ בערב פסח בשעת זמן שחיטה וממילא פטור, ואפילו לשכור סוס כדי לדהור לירושלים אין חיוב.
אם כן יש מקום לדון בעצם העניין, מדוע המכוין מלאכתו במועד אינו בכלל מכניס עצמו לאונס. ובמקביל יש לדון במקרה של מכניס את חבירו לאונס. אלא שאם מדובר באונס מיתה אולי מעשה חבירו מתייחס אליו (להעיר ממחלוקת החזו"א והר"ח בריסק במניח שישליכו אותו על התינוק להרגו) משא"כ באונס שיוצר מצב של דבר האבד.
ניתן דוגמה יותר מסתברת: פועל ששכרו אותו לעשות מלאכת דבר האבד בערב חג, האם מותר לו לחזור בו בחצי היום באופן שיאלץ את בעל הבית, כדי למנוע את האבדן, לשכור פועלים בחג? (אין כוונתי למושג של דבר האבד בפרק השוכר שמשמעותו דבר שיאבד אא"כ יעשוהו באומו יום, אלא לדבר האבד בתוך כמה ימים כך שהפועל עדיין יכול לחזור בו).
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 20:37 |
|
| |
כשהייתי ילד פעם שאלתי את הרב את השאלה הבאה: ר' עקיבא אמר לפני מותו שעד עתה לא זכה לקיים את "אפילו נוטל את נפשך". אז שאלתי הייתה, האם אותו חייל רומאי שהתעלל בו זיכה אותו במצווה גדולה זו? ואולי בזכות זה יש לו חלק בה? ומה היה קורה אילו היה מדובר ביהודי? והאם יש פה מצב של מצווה באה בעבירה או שאין פה מצוה כלל?
עכשיו, על שאלה זו לא ממש ענו לי אלא צחקו ואמרו שזה פירם-תעיירע... אם כי לי כלל לא ברור שלא מדובר פה בכגון זה
אבל לענינינו: האם מישהו שגורם ליהודי אחר למצב של פיקוח נפש - כלומר, שם אותו במצב בו אם אותו יהודי לא יעבור על מצווה מסויימת, הוא ימות (ונניח שאין ספק באשר לשאלה שהוא אכן יעבור על מצווה זו ולא ימות - כגון שמדובר ביהודי למדן שהולך לפי שיטת הרמב"ם בעניני פיקוח נפש וכדומה) האם הראשון (הגורם לסיטואציה זו) עובר בכלל במשהו? הרי לשני, זה שנאלץ לעבור על מה שהוא עובר, יש היתר גמור לעשות מה שהוא עושה - לכן הראשון לא מחטיא אותו בכלום. וא"ת שהראשון נוטל על עצמו את האחריות על העבירה - אז נגיד אותו הדבר פה - שהנהלת האוניברסיטה נוטלת על עצמה אחריות על הכתיבה בחוה"מ.... אם כי הסברא לנטילת אחריות הזאת לא ממש נהירה לי (ופעם היה לי מהלך על סוגיית "פחת נבילה" בבא קמא שאולי מסביר איך נטילת אחריות כזאת היא מן האפשר ואכמ"ל)
וידועה כבר השאלה בדבר האם ניתן לעבור עבירה בדור שכולו חייב כדי להביא את המשיח...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 20:22 |
|
| |
כדי להבהיר: השאלה היא אם אסור לראובן ליצור מצב של דבר האבד עבור שמעון, כך שמבחינת שמעון זהו דבר האבד גמור ואילו ראובן אכן אינו עושה שום מלאכה בחול המועד. מי עבר כאן איסור ואיזה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 16:50 |
|
| |
[מואדיב,
בלי להתווכח עם עיקר טענתך, יש הבדל בין המושגים "פיקוח נפש" ו"דבר האבד" - הראשון מוכר לכל חילוני/ת מצוי/ה והשני ממש לא...]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 12:49 |
|
| |
אמנם הכתיבה בכתב יד שלנו (משיט"א) להרבה דעות אינה נכללת באיסור כתיבה, שעיקרו יועד לכתיבה שהיא מלאכת אומן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 12:21 |
|
| |
.
תשובה של מזכירות הפקולטה כי שאלו רב ו"זה בסדר", אינה מעידה כי אכן שאלו רב, כי כך הוא ענה וכו'.
הנסיון מלמד שמתכננים באוניברסיטה על לוח שנה, בלי לשים לב למועדי הלוח העברי. שנים לא מועטות ביליתי בהר הצופים, וכמעט בכל שנה בי"ז בתמוז היו מבחנים, וכן במועדים נוספים.
גם המ"מ שלי במבצעית בשכם פעם, שלח אותנו לצחצח נעלים בשבת לפני יציאה לסיור באיזור בלאטה, והסביר שזה פיקוח נפש. למד את הז'ארגון היטב.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2010 12:10 |
|
| |
"שלום לכבוד הרב. יש לי מבחן מתכונת במתמטיקה כשבוע אחרי שחוזרים מחופשת הפסח. לצערי, ולבושתי אודה שבמשך החופש עד לחג עצמו לא כל כך למדתי, אלא בערב החג למדתי ותרגלתי מעט, ושוב, לא הרבה. כעת אני מוצאת את עצמי בבעיה, ורציתי לשאול את הרב האם מותר לי ללמוד, ותוך כדי כך לכתוב ולחשב (הרי אי אפשר ללמוד למתמטיקה בלי לכתוב), כיוון שמתכונת זו חשובה. תודה רבה ומועדים לשמחה
התשובה: מאת: הרב יובל שרלו :
שלום וברכה ישנו כלל הלכתי המופיע כבר במשנה, בו נאמרו דברים חריפים כלפי המכוון מלאכתו במועד. לאמור, גם אם יש היתר של דבר האבד - אסור לכוון מלכתחילה את מלאכתך לעשות דווקא במועד. לפיכך, יהיה זה לא נכון ללמוד למבחן הזה בחול המועד. כל טוב "
במקום לתהות על הפטנט והשלכותיו כדאי אולי לתהות מיהו הרב אליו פנו אנשי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.
תוקן על ידי צענערענע ב- 01/04/2010 12:12:01
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
