| נשלח ב-4/4/2010 08:44 |
 |
| |
שידוך למוגבלים
במקרה בו יש שני אנשים בוגרים הסובלים מבעיות נפשיות המטופלות בתרופות. גם לאחר נטילת התרופות הם מתפקדים ב90% כנורמלים. קרי - התנהגותם עדיין איננה נורמטיבית לגמרי.
האם עלינו לעזור להם להתחתן ולהקים משפחה, על כל המשתמע מכך (קשיים בתיחזוק התא המשפחתי, סיכון מוגבר להרס התא המשפחתי, אומללותם של הילדים העתידיים בין אם יצאו 'נורמלים' ובין אם יהיו ברא כרעא דאבוה ודאימיה). או שמא עלינו להמנע מעידוד הקמת תאים משפחתיים כאלו?
השאלה הנידונת כאן היא אף רחבה יותר, האם רווחת הפרט (הלוקה בשכלו) ואושרו כשהם באים ע"ח פרט אחר (הילדים העתידיים) ו/או הכלל (הטיפול במשפחה כזו הנופל למעמסה על הציבור ואיני מתכוון רק לפן הכלכלי), הוא דבר ראוי/ מוסרי/ מוכרח/ אסור?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2010 07:21 |
|
| |
אפשרי,
החילוק שהבאת בין השבחת גזע באופן אקטיבי לבין דיוננו הדן רק באופן פסיבי, הוא חילוק נכון ואמיתי. דומני שפסק השו"ע "לא ישא אדם אשה ממשפחת נכפין" יש לו נגיעה ישירה לדיוננו. על פניו, איסור/המלצה זו של קדמוננו נועד למנוע התפשטות של מחלות גנטיות, באופן פסיבי כמובן.
כמו כן, העובדה שכמעט כל אדם עושה היום בדיקות גנטיות קודם נישואיו על מנת למנוע מחלות גנטיות, אין בה כדי להאשים את האנושות כולה בנאציזם ח"ו. אשאל אותך ישירות, אם במהלך הריון תגלה כי העובר עתיד לסבול ממומים קשים מאוד האם לא תשקול הפלה? ואם תשקול זאת (מעשה שעל פניו מותר הלכתית) האם תחשב לאידיאולוג נאצי???
זאת ועוד, אין כוונת הדיון על 'השבחה גנטית' או 'תורת הגזע'. כוונתי היתה בפן המוסרי האישי והסבל האנושי העלול להגרם בעקבות רגשות חמלה עכשוויות על המועמדים לשידוך. כפי שניתן להבין מתשובתי הראשונה למיימוני.
מיימוני,
וודאי שזהו כל האדם, ללכת בדרכי קונו ולהדמות לו במידותיו ובאורחותיו, מה הוא.... אף אתה.
ואין ספק כי 'שאלת מיליון הדולר' היא מה היא דרכו של הבורא ומה רצונו.
האם אין בדברי השו"ע שצטטתי לעיל פתח לפתרון בעייתנו?
או שמא מעוררים דבריו קושי אחר, והוא: עם מי יתחתנו אלו שיש פגם גנטי במשפחותיהם?
אם ישנו איסור על אדם בריא להנשא לבן זוג הבא ממשפחה עם הסטוריה משפחתית חולה, לא תיוותר לאדם ממשפחה זו ברירה אלא להנשא למשפחה אחרת עם בעייה. דבר שעלול להעצים את הבעיות של הדור הבא.
בימינו ישנה אפשרות לברר ולהמנע מבעיות (בדיקות גנטיות ורפואיות כאלו ואחרות - ואני מקווה שלא יאשימו אותי ב'השבחת גזע'). אולם באופן עקרוני יש לברר נושא זה. שהרי גם היום לא כל בעיה פתירה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2010 01:46 |
|
| |
ראשית, יש לברר אם התערבות מכל סוג שהוא ל'השבחת הגזע' היא ראויה, יצויין כי ישנה פילוסופיה ידועה המתקראת אאוגניקה שעוסקת ב'איך להשביח את הדורות הבאים'. התוכנית T4 של הנאצים עסקה בלהרוג משוגעים ונכים בכדי להשביח את הגזע העתיד לבוא, בניגוד למקובל, גרמניה לא היתה היחידה שהושפעה מתפיסת העולם הזו, גם בארה"ב בשנות ה30 ניתן לראות פסיקות רבות שהיו בעד 'עיקור כפוי' לכאלו שילדיהם ככל הנראה יהיו פושעים. כיום, כל דיבור על הריגה או אפילו על סירוס להשבחת גזע, נשמע לנו מאיים ובלתי מתקבל על הדעת, וטוב שכך. שנית, יש לבחון את החלוקה שמציע השואל בין התערבות אקטיבית להשבחת הגזע, שאותה אנו כאמור שוללים, לבין ישיבה על הגדר מהצד, ובעצם מסייעים באופן פסיבי להשבחת הגזע, דעתי היא שחלוקה זו לא יכולה להינתן בצורה ציבורית ומרכזית, כי אז היא מעגנת בתוך השיח הציבורי את האפשרות להשבחת הגזע. או במילים אחרות, השיח הציבורי בעד אפשרות השבחת הגזע באופן פסיבי, היא היא פעולה אקטיבית להשבחת הגזע. שלישית, ישנו דיון אחר, והוא מה יהיה שלומם של הילדים? מבחינה חברתית, כלכלית, ושאר ירקות. דיון זה הוא לא נוגע דווקא לחולי נפש, אלא הוא לכל אדם עם מצוקה כלכלית, ואני בטוח שיש כמה אשכולות כבר בעניין בנושא ריבוי הילודה אצל החרדים.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2010 10:53 |
|
| |
טעות סופר
השאלה השניה היא רקע לשאלה הראשונה, אך היא נוגעת לכלל התנהגותנו כבני אדם.
אתה מבקש "קני מידה מוחלטים". אם יש משהו מוחלט, אז זה שאין משהו מוחלט... לא בהישג יד האדם ותודעתו.
התשובה שמכנים "רציונלית" היא שבאמת אין בידינו קני מידה מוחלטים לבחירת פעולות עתידיות, בין "עשה", בין "שב ואל תעשה". יש לנו השערות, מבוססות פחות או יותר, ערכים, תקוות ופחדים. אנו בוחרים מתוך מה שאנו יודעים שפתוח לפנינו (וזה תלוי מאד בהנחות היסוד שלנו).
ויש לנו, כיהודים, את התורה והמצוות כמנחי התנהגות.
כמובן, זה שיש שולחן ערוך עדיין מחייב לקרוא, ללמוד, להבין. וגם לדעת מה לא שייך לשולחן ערוך, ועד כמה יש להיזהר מגישה פורמליסטית.
כמו כן, עיון בספרי ההלכה אינו מספק תמיד תשובה מיידית. הרי לפעמים יש סתירות, ומשהו בא על חשבון משהו. ולא תמיד הפתרון הוא חד משמעי.
אם אעתיק את הכלל המצוי בגמרא וארחיבנו, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אנו בודקים את הנתונים עד כמה שידינו מגעת, מבררים אם הכרעה סבירה ונבונה בידינו או שעלינו לפנות לייעוץ, של מומחה או רב, וממשיכים.
ומתפללים שהחלטתנו תהיה נכונה.
האם לא זהו כל האדם?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2010 09:09 |
|
| |
סליחה על פתיחת האשכול ללא אישור. אני חדש פה ולא היו נהירים לי הכללים. מכאן ואילך אשתדל שלא לשרך את דרכי.
למעשה יש לפתח דיון זה לכיוון נוסף, לעיתים קורים דברים משמחים בהווה המתבררים עם הזמן כהרי אסון. וכן להיפך, החמצה ופספוס גדולים שהעתיד מלמד אותנו שהיו לישועה גדולה. יכול להיות שהחסד של היום הוא הפשע של מחר וכן להיפך. מהי אמת המידה המוחלטת (אם ישנה כזו) על פיה נוכל לקבוע מסמרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2010 08:54 |
|
| |
טעות סופר
ברוך הבא אל הפורום (כמדומה שכבר ראיתי את תגובותיך זעיר פה ושם). חבל אמנם שלא ביקשת אישור לפתיחת האשכול כמובא בחוקת הפורום. לדעתי, לא היתה בעיה לאשר את הנושא ובדיעבד הדברים ראויים מאד לדיון.
אין לי תשובה ברורה לשאלה, שטעונה לימוד רב. בתור תושב בעולם החרדי, אני מציין בשמחה כי אצלנו נוהגים להשתדל לשדך כל מי שיש בסיס לקשר זוגי עבורו. ואם גם זה מצטייר, כפי שזה באמת, כגישה מאד "מסחרית" לשידוכים, זה עדיין כמעט מבטיח שרבים "מוגבלים" יקימו בית, אם לא משפחה ממש.
כלומר, אם זה אפשרי, לדעתי שידוך כזה הוא חסד גדול למשודכים. וכי יש אדם שאינו רוצה להקים בית? למצוא אשה? (או בעל)?
האם זה יבוא על חשבון הילדים? ובכן, במקרים קיצוניים, יש פתרון פשוט שמותר בהחלט על פי ההלכה. יש דרכים למנוע היווצרות של דור עתידי. וכאשר בני הזוג באמת אינם מסוגלים לכך, או שיש חשש לבעיות תורשתיות אבל לא היה שידוך אחר אפשרי, ניתן לסייע לזוג במניעת החשש הזה.
כל זה אם הזוג עלול להוריש בעיות בלתי פתירות. אם הילדים יכולים להיות "נורמליים", מדוע לא לאפשר להם להיוולד? וכי בכל בית הכל חלק ותקין? וכי לא ניתן לנסות להבטיח סיוע גם למשפחות יותר חלשות?
מסתבר שיש לחלק את הנושא לפי סוגי המקרים. ואני ער לכך שגישתי היא פטרנליסטית, אבל האם היא אינה תורמת מבחינה תועלתנית?
כיון שכתבתי את הדברים בחיפזון, נא לראותם כהצעה להמשך בלבד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
|
