אלו ואלו דברי אלוקים חיים – כפשוטו?

לגבי מחלוקות בהלכה נאמר בגמ' כלל שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. הדברים, כידוע, מוקשים ונאמרו הסברים לרוב, וטרם נתקלתי בהסבר מספק לוגית.

קיימת אפשרות להסביר כי הכוונה היא שאמנם ניתנה תורה וניתנו מצוות, אך פרטים שאינם מרכזיים לא "נסגרו". לדוגמה – מצוות סוכה ניתנה בכתב, וניתנו למשה בע"פ עקרי דיניה כגון האיסור כי הסכך יהיה מדבר המקבל טומאה, אבל פרטי פרטים, נשארו "פתוחים", למשל דין המעמיד לסכך.. נגזר מכך כי באמת אין המחלוקות האלו בדבר רצונו של ה' כיצד תיראה ההלכה. ה' השאיר זאת לשיקול החכמים. אין אמת מוחלטת בדברים אלו ולה' "לא אכפת" מה יפסק (העיקר שיפסק לפי הכללים הרגילים).

הריטב"א בעירובין יד כותב כי " כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה על זה ואמר לו שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ויהיה הכרעה כמותם". חושבני שהם הם הדברים.

כל מי ששמע הסבר זה לפחות עיקם אפו. התוכלו להסביר מדוע?

בעב

למה הרגזתני לעלות (מאוב)

לא רציתי להכנס לנושא מה ניתן למשה ומה לא ולכן הלכתי בעקבות פשטות דברי הר"מ בפיה"מ.

לשאלה של גבול קשה מאוד לענות, למה רק דברים מסויימים נכתבו בתורה במפורש והשאר נתונים לפרשנות? למה התורה לא נכתבה יותר במפורט?

עץ

אז שניהם טעו, האחד קצת כי לא ידע הבעל בזבוב, והאחד יותר כי לא ידע את הסיבה העיקרית. מה הועלת? רק העלית ששניהם גיששו סביב האמת

מקס

הרב מיכי

 בי"ד בגדול והמשכו – חושבני שדי מוסכם כי גם אם יש שינויים הם אמורים לבוא "מבפנים" וכדי להבטיח זאת יש צורך באדן המקובל על הנערכת הקיימת, וזה מה שקורה בב"יד הגדול שמינויו בשיטת "חבר" (חבר הלכתי, מהסוג שלא נחשד לעשר שלא מן המוקף מביא "חבר", חושבני שזה אחד הפרמטרים לבחירת מיהו  "בר הכי". זאת כדי להבטיח כי ההוראות תצאנה בהרגשת כובד האחריות למסורת (כמובן שיש גם הפן של בר הכי כדי שטעותו או הסכוי לה לא יהיו גדולים). רק לעניין זה קשרתי לבי"ד הגדול. זה ימשיך להיות גם אם פני הסנהדרין יהיו כתקוותך.

לעניין הגמ' בגיטין -  היא "מפריעה" לי היות ולטעמי במחלוקות מסויימות שנשארו "פתוחות" ולא ניתן להם פתרון ע:י הקבלה אין אמת אלא הקבלה השאירה אותן פתוחות לשיקולנו וממילא כל שהטעמים "סבירים" זו הכרעה לגיטימית (ואינה מוטעית כי העניין הושאר פתוח לשקול דעת). בגיטין יש לי בעיה כי שם מדובר על אמת היסטורית ולכן כתבתי כי אינה מתאימה עם דברי. כפי שאני מבין לדעתך זו הוכחה שאיני צודק. שומע. אבל: אין הכרח כי לשון דומה מתפרשת בדיוק באותו פירוש. עתה חשבתי כוון נוסף, שיש בו הגיון:

יש לשים לב כי הסיפור על מחלוקת ר' אביתר (זבוב) ור' יונתן (נימא) בגמ' הובא כאסמכתא לכל שר' אביתר הינו גברא רבא כי ה' הסכים על ידו. באמת ה' הכריע שם קרוב יותר לצד השני (על נימא הקפיד) ואם כן נה הראיה? בהכרח שגם אם פירושו היה טוב פחות מפירוש ר' יונתן הוא בבחינת "דא"ח" ואם כן אין ראיה כי יש חתירה ל"אמת", יש חתירה לסיפור סביר (לדעתי) או קרוב ככל הניתן לאמת וטעות קטנה אינה נוראה, היא גם דא"ח (הרב מיכי) כך שכעת איני בטוח כי משם הוכחה נגד דעתי.

והערת אגב – הדעה כי סנהדרין לא תשאף להנחלת קודקס קבוע של הלכה בכל פרט – מתאימה הרבה יותר על פי הנחתי שאין אמת מאשר לדעתך שיש. כי אם יש מדוע לתת לטעות? תאמר למעו העקרון של "פסיקה עצמית"? לטעמי זה אינו עקרון, זו טכניקה של פסיקה, אך מדוע לקדש זאת כעקרון?