בס"ד
הפטרה לפרשת "שמיני"
פירוש להקדמה מתוך : פירוש בינת המקראות
מפטירין ויוסף עוד דוד וגו' - והיא שייכא לפרשה מפני שיש בה עניין פרץ עזה שקרב יותר מדי אל ארון ה' ונענש עליו,
והיא דומה למיתת נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה לפני ה' ונענשו עליו מיתה - רחמנא ליצלן ...
שמואל ב' - פרק ו' - פס' א'-כ"ג - פרק ז' - פס' א'-י"ז
א וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת-כָּל-בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף:
ב וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:
ג וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת-הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:
ד וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:
ה וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהֹוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצְלִים:
ו וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:
ז וַיִּחַר-אַף יְהֹוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל-הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:
ח וַיִּחַר לְדָוִד עַל- אֲשֶׁר פָּרַץ יְהֹוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
ט וַיִּרָא דָּוִד אֶת-יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהֹוָה:
י וְלֹא-אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת-אֲרוֹן יְהֹוָה עַל-עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד-אֱדֹם הַגִּתִּי:
יא וַיֵּשֶׁב- אֲרוֹן יְהֹוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֶת-עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ:
יב וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת-בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל- אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה:
יג וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהֹוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא:
יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז לִפְנֵי יְהֹוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד:
טו וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהֹוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר:
טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהֹוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ:
יז וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן יְהֹוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהֹוָה וּשְׁלָמִים:
יח וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת-הָעָם בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת:
יט וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל-הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:
כ וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת-בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:
כא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-מִיכַל לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בָּחַר-בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל-עַם יְהֹוָה עַל-יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה:
כב וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם-הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה:
כג וּלְמִיכַל בַּת-שָׁאוּל לֹא-הָיָה לָהּ (יָלֶד) [וָלָד] עַד יוֹם מוֹתָהּ:
שמואל ב' - פרק ז' - פס' א'- י"ז
א וַיְהִי כִּי-יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהֹוָה הֵנִיחַ-לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל-אֹיְבָיו:
ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים ישֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:
ג וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְהֹוָה עִמָּךְ:
ד וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר-יְהֹוָה אֶל-נָתָן לֵאמֹר:
ה לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-עַבְדִּי אֶל-דָּוִד כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה-לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי:
ו כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:
ז בְּכֹל אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת-אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא-בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים:
ח וְעַתָּה כֹּה-תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן-הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל-עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל:
ט וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:
י וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא-יֹסִיפוּ בְנֵי-עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה:
יא וּלְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהֹוָה כִּי-בַיִת יַעֲשֶׂה-לְּךָ יְהֹוָה:
יב כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת-מַמְלַכְתּוֹ:
יג הוּא יִבְנֶה-בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד-עוֹלָם:
יד אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם:
טו וְחַסְדִּי לֹא-יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִירֹתִי מִלְּפָנֶיךָ:
טז וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם:
יז כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל-דָּוִד:
ומכאן פירוש הרד"ק ע"ה להפטרת "שמיני"
שמואל ב' - פרק ו' - פס' א'-כ"ג
[ו, א]
ויוסף עוד דוד -
כמו:
ויאסוף שרשו אסף.
וכן:
ויוחר מן המועד שרשו אחר.
וכן:
תוסף רוחם יגועון כמו תאסוף.
ויש לפרשו כמשמעו, עניין תוספת שרשו יסף כלומר הוסיף לקבץ עוד.
וכן כתב יונתן.
ואוסיף עוד ופירש עוד:
כי היו עמו רבים מישראל כשהמליכוהו וכן במלחמה הזאת כי באותו הפרק היתה מלחמת פלשתים והיה זה שהעלו הארון וכן מוכיח בדברי הימים.
[ו, ב]
מבעלי יהודה -
ונקראת גם כן שם
קרית יערים בעל ונזכר
בעלתה בדברי הימים ואחד הוא ונקראת ג"כ קרית יערים כמו שאומר ספר יהושע
בעלה היא קרית יערים ובקרית יערים היה הארון כי שם העלוהו מבית שמש.
ובאמרו
מבעלי יהודה - במ"ם והיה לו לומר אל בעלי יהודה כי שם הלכו להעלות משם הארון וכן אמר בדברי הימים:
וילך דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים.
ואם נאמר כי המ"ם במקום למ"ד זה לא יתכן, כי זה הפך זה כי המ"ם מורה הרחוק והלמ"ד מורה הקרוב, אלא אין פירוש
ויקם וילך דוד על ההליכה לבעלי יהודה, אלא על היציאה משם שאמר להעלות משם והוא מקרא קצר.
וכן פירוש הפסוק:
וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה - שבאו שם להעלות משם את ארון האלהים.
אשר נקרא שם -
ואח"כ פירש שם ה' צבאות יושב הכרובים, עליו נקרא הארון שם ומה שנזכר שם הארון בזה השם, במקום זה מה שלא נזכר כן במקום אחר, לפי שנתקדש שמו של הקב"ה עליו בהיותו בשדה פלשתים.
[ו, ג]
אל עגלה חדשה -
כמו על וכן
ויך את הפלשתי אל מצחו.
וכן:
אל ההרים לא אכל
וטעם
עגלה חדשה - שלא נשתמש בה הדיוט ועשו זה לקדושת הארון.
נוהגים את העגלה חדשה -
פירוש היו נוהגים את הבקר, שהיו מושכים העגלה.
[ו, ד]
עם ארון האלהים -
דבק היא עם
עגלה חדשה, כאילו אמר נוהגים את העגלה חדשה עם ארון האלהים, ובאמרו פעם אחרת
וישאוהו לפי שאמר שעוזא ואחיו נוהגים פירש היאך היו נוהגים אותו כשנשאוהו מבית אבינדב, כי אחיו היה הולך לפני הארון ועוזא עם הארון.
ויש מפרשים:
כן עם
ארון האלהים כי על עוזא אמר שהיה הולך עם ארון האלהים ואחיו לפניו, לפיכך אחז בו עוזא כי הוא היה עם הארון.
וכן אמר:
וימת שם עם ארון האלהים.
ויש מפרשים:
וישאהו -
על הארגז שהשיבו פלשתים אמר, כי נשאוהו עם ארון האלהים וזהו שאמר פעם שנית:
וישאוהו כי הראשון אמר על הארון והאחרון אמר על הארגז.
[ו, ה]
בכל עצי ברושים -
אמר עצי ברושים לפי שכלי השיר עושה אדם אותם מברוש, וכלל תחלה בכל עצי ברושים ופרט אחר כן
ובכינורות ובנבלים, וי"ו ובכינורות נוספת ורבים כמוה, או יהיה בכל עצי ברושים כלל כלים אחרים לבד הנזכרים.
ובמנענעים -
היא כלי נגון יניע אדם גופו בנגעו בו, או הוא אשר בו יתדות ינועו בעת הנגון.
ויונתן תרגם: וברביעין,
והם לוחות דקות ינגנו בהם.
ובדברי רבותינו זכרונם לברכה: רביעית של אליית, פירש לוחות של מקוננות, כי הלוחות ההם ינגנו בהם ויקוננו.
ובצלצלים -
כמו
בצלצלי שמע והם שני כלי נחשת, שמקישין אותן זה בזה ומשמיעים קול.
[ו, ו]
גרן נכון -
ובדברי הימים
גרן כידון ושני שמות היו לו.
ואפשר כי שמו גורן נכון וקראוהו גרן כידון על שמת שם עוזא, מן
יראו עיניו כידו.
ורבותינו ז"ל אמרו: בתחלה כידון ולבסוף נכון כלומר, עתה כשנשאו הארון בעגלה ופרץ ה' בעוזה נקרא כידון ולבסוף כשהעלהו דוד מבית עובד אדום נקרא נכון, שנשאוהו לוים בכתף, כמו שאומר בדברי הימים ושם כתיב
ויהי בעזור האלהים את הלוים כנגד מה שפרץ עתה בנושאיו, עזר שם את נושאיו לפי שעשו נכון שנשאוהו הלוים בכתף ובמוטות.
וישלח עוזה -
פירש וישלח ידו.
כי שמטו הבקר -
שמטו פועל עומד כאילו נשמטו הבקר, כלומר נתפרקו איבריהם מקדושת הארון, שלא היה ראוי שיהיה נשא בעגלה שימשכוהו הבקר אלא בכתפי הלויים, היה ראוי להיות נשא.
ולדעת יונתן:
שמטו פועל יוצא
שתרגם: ארי מרגוהי תוריא פירש שמטוהו והורידו.
ותרגום:
<*>ונדחה ידו - ותתמריג ידיה.
ותתמריג ידיה. ואע"פ שבא הארון משדה פלשתים בזה הענין ולא שמטו הבקר פלשתים, לא היו יודעים מנהג משא הארון וכיונו במשאו במוטב אשר יכלו, שהרי לקחו עגלה חדשה ופרות אשר לא עלה עליהן עול, אבל ישראל שהיו יודעים משא הארון כמו שכתוב בתורה
ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו חטאו בזה, לפיכך הראה להם הקב"ה קדושת הארון בשני פנים, בשמיטת הבקר ובמות עוזא.
והענין אשר שגה דוד בזה הדבר מקרא מפורש, חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה, אף על פי שכתוב:
בכתף ישאו, כי אמר באותו זמן במדבר צוה האל, כי לפי שהיה המשכן נשא בעגלות צוה לשאת את הארון בכתף, להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן, אבל בזמן שלא היה שם משכן חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה.
ועוד: כי בעגלה בא משדה פלשתים ובזה שגה.
[ו, ז]
על השל -
על השגגה.
תרגום:
<*>שגגה שלו.
וכן כתב יונתן:
<*>על דאשתלי,
ועוזא שגה כשאחז בו, כי לא נתן כי אם לבני לוי שהם מקודשים משאר בני ישראל, ומה שאמר למעלה כי אלעזר אחיו קדשו לשמור הארון, פירש לשמור הבית שהיה בו הארון, שיהיה בטהרה לכבד ולרבץ לפני הארון לא שהיה שולח ידו בארון ולהסיעו ממקום למקום, כי לא יתכן זה כי אם לבני לוי.
וכן התודה דוד חטא זה כמו שכתוב בדברי הימים
כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט.
ורז"ל דרשו בו:
<*>כי חטא עוזא באחוז בו, לפי שחשב שיפול הארון לארץ כי שמטו הבקר והנה מיעט לפי מחשבתו בקדושת הארון, שלא היה יכול לעמוד בעצמו בלא נושא, ואמרו על דבר זה נענש עוזא ואמר הקב"ה: נושאיו נושא עצמו לא כל שכן.
ונושאיו נושא פירשנו בספר יהושע.
[ו, י]
על עיר דוד -
כמו אל עיר וכן
ותתפלל על ה',
ועיר דוד -
היא ציון.
[ו, יא]
את עובד אדום הגתי -
לוי היה ומן השוערים היה, כמו שכתוב בדברי הימים
ועובד אדום ויעיאל מן השוערים ומן המשוררים גם כן היה, כמו שכתוב בדברי הימים
ועובד אדום ועוזיהו בכינורות וקראו גתי, לפי שהתגורר בגת.
ואת כל ביתו -
בניו ובנותיו וכל אשר לו היתה להם ברכה בבניו ובעושר ותוספת טובה בכל דבר מעת שהיה הארון בביתו.
ורבותנו ז"ל דרשו:
<*>ואת כל ביתו זה אשתו ושמנה כלותיו שילדו ששה ששה בכרס אחד וסמכו זה על מה שכתוב בדברי הימים:
פעלתי השמיני כי ברכו אלהים וכתיב ששים ושנים לעובד והיא ושמנה כלותיו שילדו ששה ששה בכרס אחד, הם ששים ושנים עם שמנה הבנים.
[ו, יג]
נושא ארון ה' -
הם הלוים, כמו שכתוב בדברי הימים:
וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה בכתפם במוטות עליהם:
ששה צעדים ויזבח שור ומריא -
ובדברי הימים כתוב:
ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים כשהלכו נושאי הארון ששה צעדים הכירו כי אלהים עזרם במשא הארון וחפץ בם כי לא נכשלו כמו שנכשל עוזא.
וטעם
ששה צעדים –
נראה כי כשיעור הזה הלך עוזא כשאחז בארון והכהו השם, וכיון שראו אלה נושאי הארון כי הלכו ששה צעדים ולא היה להם פגע רע שמתו והורידו הארון וזבחו זבחים.
ורז"ל דרשו: טעם
בעזור -<*>מכאן שהארון נושא את עצמו, כלומר כיון שנשאוהו בכתפים במוטות ולא הרגישו בו כאילו אין משא בכתפים ידעו כי אלהים עזרם במשא בכתפים הארון ומה שאמר הנה
שור ומריא ושם אומר:
שבעה פרים ושבעה אלים והנה אומר:
ויזבח, כלומר דוד הוא שזבח שור ומריא ושם אומר
ויזבחו <*>כלומר הלויים זבחו שבעה פרים ושבעה אלים, כנגד שבעה צעדים, בצעד השביעי הורידו הארון וזבחו.
ויונתן תרגם:
<*>צעדי דרגין.
ורז"ל אמרו:
<*>על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא על כל שש פסיעות שבעה אלים.
ומהם אמרו: על כל שש פסיעות שור ומריא על כל ששה סדריהם של שש שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אלים.
ופירש
ומריא -
כתרגומו: ופטים.
[ו, יד]
מכרכר בכל עוז -
מרקד בכל כחו וכוונתו.
ויונתן תרגם: משבח.
אפוד בד -
חגור באפוד בד, נראה כי זה המלביש לכבוד היו לובשים אותו.
וכן אמר הכתוב: שמנים וחמשה נושאי אפוד בד ולא היה מבגדי כהונה, לפיכך היה מותר כל אדם ללובשו ואף על פי שאינו כהן.
ובדברי הימים
מכורבל במעיל בוץ והוא המעיל הוא האפוד.
וכן תירגם יונתן אותו בלשון אחר תרגם: אפוד בד כרדוט דבוץ,
ותרגם:
כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים –
<*>כרדוטין
אבל אפוד ומעיל הכתובים בתורה, הם כל אחד בגד בפני עצמו, אין זה כמו זה שמבואר בתורה.
[ו, טז]
מפזז ומכרכר -
מפזז גם כן כמו
מרקד, אלא שהם בענינים שונים זה מזה.
או יהיה הכל בענין אחד והכפל לרוב הרקוד.
ויונתן תרגם:
<*>מרקד ומשבח.
ובמקומו בדברי הימים
מרקד ומשחק:
ותבז לו בלבה -
כראותה אותו מן החלון בזתה אותו בלבה, כי חשבה כי אין כבוד המלך להתנהג כמנהג הדיוט אפילו לפני הארון, ואח"כ כשהלך לביתו אמרה בפיה:
מה נכבד היום וגו'.
[ו, יז]
אשר נטה לו דוד -
יריעה נטה לו מלמעלה, אעפ"י שבבית אבינדב ובבית עובד אדום היה בבית מקורה, כמו שנאמר בהם
בית ולא נאמר שם אהל, לפי שלא היתה עמידתו בהם אלא דרך עראי, אבל עתה שהעלהו דוד לירושלם וידעו כי שם ישכון עדי עד, כי קבלה היתה בידם כי ירושלם עיר הקדש ושם יבנה בית המקדש, אעפ"י שלא ידעו באיזה מקום מן העיר, עד שבנה דוד מזבח על פי גד הנביא בגרן ארונה היבוסי וירד בו אש מן השמים, אז ידע דוד כי שם יבנה בית המקדש, אבל עד אותו זמן לא רצה דוד להכניסו בבית מקורה אלא תחת יריעה, כמו שהיה מקדם וגם עתה שהיה אהל מועד בגבעון והמשכון והארון ושתי הלוחות וכל כלי הקדש תחת היריעה היו, הכניס הוא הארון הזה שבו שברי לוחות ג"כ תחת היריעה, או זה הארון שהיו בו לוחות השלמות והוא הנכון כמו שפירשנו למעלה, במלחמת פלשתים שנלקח הארון, זה הארון הוא שהכניסו לבית עולמים לתוך הדביר, אם כן זה הוא שהיו בו הלוחות השלמות או השלמות והשבורות לדעת מי שאמר לוחות ושברי לוחות מונחין בארון.
ולמה לא הביא דוד את הארון לגבעון שהיה שם אהל מועד?
לפי שידע כי אהל מועד היה עתיד לבא לירושלם וחשב כי בימיו יהיה זה והוא יבנה בית המקדש, לפיכך אחר שהביא הארון לירושלם שאל לנתן הנביא אם יבנה בית לה' ונתן אמר לו
כל אשר בלבבך עשה ומלבו אמר לו נתן זה לא בנבואה, כי חשב בלבו כמו שחשב דוד כי הוא יבנה הבית.
[ו, ט]
חלת לחם -
ובדברי הימים:
ככר לחם והככר גדול מהחלה, כי ככרות היו אלא שהיו עשויים כתכונת החלות.
ואשפר אחד -
חלק אחד מבשר, כמו שמנהג לחלוק הבקר או הצאן לחלקים ידועים ונתן לכל אחד חלת לחם וחלק בשר ואשישה אחת מלאה יין.
וכן פירשו רז"ל: אשישה גרבא דחמרא,
אבל אשפר פירש מלה מורכבת משמות ג' ואמרו: אחד מששה בפר, כלומר כי ששה חלקים היו עושים בפר ולכל אחד היה נותן הששית.
ויונתן תרגם: פלג חד,
כלומר חלק אחד.
ותרגם:
<*>אשישה – מנתא.
אשישה – מנתא.
[ו, כ]
לברך את ביתו -
לתת שלום, לפי שבא מן הדרך.
וכן:
כי תמצא איש לא תברכנו.
מה נכבד -
נפעל עבר, כי הוא פתוח ודרך לעג אמרה לו:
מה נכבד, כלומר כי לא נכבד היום הזה שאתה נגלית בו משחק
כאחד הרקים וההדיוטין.
לעיני אמהות עבדיו -
אין צריך לומר לפני נשי עבדיך, אלא אפילו לעיני אמהות עבדיך נתבזית היום.
כהגלות נגלות -
שניהם ממקור מבנין נפעל,
האחד שלם כמו השלמים
נשאול נשאל דוד.
והאחד חסר נו"ן נפעל, כמנהג וכפל פעמים המקור לרוב התגלותו בשחוק.
ובדרש:
<*>אמרה לו של בית אבא היתה מלכות נאה משלך, חלילה להם אם נראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה, כולהון היו מכובדים ממך.
מה אמר לה דוד:
לפני ה' אשר בחר בי מאביך - אמר לה של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמן, אבל אני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד קוני.
ומן האמהות אשר אמרת - חס ושלום מן האמהות את נקראת, אין את נקראת מן האמהות.
ויונתן תרגם:
<*>כמה דחליץ ומתגלי,
דומה כי יחף היה הולך ומשחק כדברי הדרש.
[ו, כא]
לפני ה' -
מה שרקדתי וכרכרתי לפני ה' עשיתי, לפי שכבדני ובחר בי מאביך וראוי לו שאקל עצמי לכבודו.
ושחקתי לפני ה' -
מלרע לפי שהוא עתיד, כלומר עוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו, וזה שאמר:
ונקלותי עוד מזאת יותר מזאת השמחה והרקידה שעשיתי, יותר אעשה לבזות עצמי ולהקל.
[ו, כב]
והייתי שפל בעיני -
לפניו לכל דבר ואין זה קלון אלא כבוד.
עמם אכבדה -
בעיניהן אני נכבד במה שעשיתי, כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל, לא כמו בעיניך.
[ו, כג]
לא היה לה ולד -
למדינחאי כתיב ולד בוי"ו וקרי ילד ביו"ד ולמערבאי כתיב ילד ביו"ד וקרי בוי"ו
ולד
ופירשו רז"ל:
מהיום ההוא ואילך לא היה לה לעונש מה שאמרו אבל לפני היום הזה היה לה, כמו שנאמר:
יתרעם לעגלה אשת דוד - ואמרו עגלה זו מיכל.
עד יום מותה -
בחולם וכעת מותה בשורק, פירש עד כמו:
עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך.
ובדרש: אבל ביום המיתה היה לה.
ואמרו כי שלשה נשים מתו חיות:
רחל,
וכלתו של עלי,
ומיכל בת שאול.
שמואל ב' - פרק ז' - פס' א'-י"ז
[ז, א]
כי ישב המלך בביתו -
שלא היה צריך לצאת למלחמה, כמו שאמר
וה' הניח לו אז חשב לבנות בית המקדש, כי מצוה היה על ישראל לבנות בית המקדש אחר שינוחו מן המלחמות, שנאמר:
והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו ועל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל לעשות, לפיכך
ויאמר המלך אל נתן הנביא, כלומר שישאל את פי ה' על בנין הבית ובאיזה מקום יבנה, ואע"פ שהיו לו מלחמות אחר כן, כמו שאמר:
ויהי אחר כן ויך דוד את הפלשתים עד עתה היו באים עליו אויביו וכיון שהצליחו האל ונצח כל אויביו וייראו אויביו ממנו ולא באו עליו, אבל הוא הלך עליהם ולקח גת מיד פלשתים שהיתה לישראל כבר, ועם ארם ועם אדום ועם בני עמון נלחם בטענה.
[ז, ב]
בבית ארזים -
בבית מקורה בעצי ארזים.
וכן כתב יונתן:
<*>בביתא די מטלל בכיורי ארזיא.
בביתא די מטלל בכיורי ארזיא.
יושב בתוך היריעה -
לא היה דעתו על הארון הזה לבדו אלא גם על המזבח ועל הארון האחד ועל כלי המשכן שהיו בגבעון באהל מועד, כי הכל יושב בתוך היריעה וזכר הארון, לפי שהוא נטה לו היריעה.
ועוד: שהוא עיקר הכל ונכבד מכל כלי המשכן, ואמר: לעצמי בניתי
בית ארזים ולארון ה' נטיתי
יריעה לא יכשר, וצריך שאבנה לו בית.
ואמר לו נתן:
כל אשר בלבבך לך עשה ומדעתו אמר זה נתן, כי ראה כי ה' עמך והיה מלך הגון וכשר חשב כי הוא יבנה הבית שעתיד להבנות, וזה כי הנביא אינו יודע על אדם אחד אלא מה שנאמר לו ברוח הנבואה, כי גם שמואל הנביא שהיה גדול ממנו, שנאמר עליו: כל אשר ידבר בא יבא ונאמר:
ולא הפיל מכל דבריו ארצה לא ידע בבני ישי מי יהיה המלך וחשב כי אליאב הוא המלך, כל שכן נתן הנביא.
[ז, ד]
ויהי בלילה ההוא -
אולי נבואתו היתה בחלום חזיון לילה, כמו שנאמר באהרן
במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ונאמר ביעקב
במראות הלילה.
ובדרש:
למה בלילה ההוא?
א"ר סימון:
<*>אמר הקב"ה לנתן: האיש הזה נדרן הוא, כענין שנאמר:
אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאבנה בית ה' מהר, אמור לו:
לא אתה תבנה:
[ז, ז]
את אחד שבטי ישראל -
שופטי ישראל ומלכם כמו:
לא יסור שבט מיהודה כמו שאמר:
אשר צויתי לרעות את עמי ישראל והשופט או המלך הוא הרועה.
וכן במקומו בדברי הימים:
את אחד שופטי ישראל.
[ז, ח]
מן הנוה -
גדרות צאן נקרא נוה, כמו שנאמר
נות כרות רועים וגדרות צאן.
וכן כתב יונתן:
<*>מן דירא,
כמו שנאמר במשנה:
הכונס צאן לדיר:
[ז, ט]
כשם הגדולים -
המלכים הגדולים, כמו שנאמר:
ויצא שם דוד בכל הארצות.
ורז"ל דרשו זה:
<*>האומרים
מגן דוד, כמו שאומרים
מגן אברהם.
[ז, י]
ושמתי מקום -
והרי כבר נתן להם מקום ובארץ ישראל היו, אלא פירושו
כתרגומו:
<*>ואשוי אתר,
מתקן, כלומר שיהיה מקומם נכון וטוב,
השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה ותהיה ארץ ברכה.
וכן
ונטעתיו –
כתרגומו:
<*>ואקימינון,
כלומר מה ששכנתי אותם בארץ יהיו נטועין בה שלא יגלו ממנה, כמו שאומר לעתיד
ונטעתים על אדמתם כמו שהנטע קיים בארץ במקומו וכן פירש אחריו
ושכן תחתיו - כלומר במקומו כמו:
שבו איש תחתיו.
ולא ירגז עוד -
שלא יגלה ממקומו,
כמו
שתרגם יונתן:
<*>ולא יזועון עוד,
ולא יזועון עוד, כי הרוגז הפך המנוחה כמו
ולא נחתי ויבא רוגז, מוסדות השמים ירגזו.
לענותו -
ובדברי הימים:
לכלותו והענין אחד.
ובדברי רז"ל כתוב:
לענותו וכתוב לכלותו בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו, כי הם פירשו ושמתי מקום לעמי על בית המקדש
וכן אמר בדרש:
א"ר שמואל ב"ר יצחק:
<*>משיבנה בית המקדש ינתנו יסודות לעולם, שנאמר
ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו' ואמר בתחלה כשנבנה בית המקדש אמר שלא יענה אותם אויב, ולבסוף כשחטאו משנבנה בית המקדש אמר שלא יכלה אותם מכל וכל, אבל יענה אותם אויב לעונש חטאתם.
כאשר בראשונה -
טרם שהקמותי להם שופטים ואף מן היום אשר צויתי עליהם שופטים היו מענים אותם בני עולה, אבל מעתה משבאת המלוכה עליהם לא יוסיפו בני עולה לענותם,
והניחותי לך מכל אויביך.
[ז, יא]
כי בית יעשה לך ה' -
בית מלכות.
וכן כתב יונתן:
<*>ארי בית מלכו יקיים לך ה'.
[ז, יב]
כי ימלאו -
אינו לשון ברכה אלא פירושו, כאשר ימלאו ימיך ותשכב את אבותיך אקיים את זרעך אחריך.
ויתכן לפרשו לשון ברכה בשרו שימות זקן מלא ימים והם חיי האדם הארוכים ברוב שהם שבעים שנה, כמו שכתוב:
ימי שנותינו בהם שבעים שנה ודוד חיה שבעים שנה, כמו שכתוב:
כי בן שלשים שנה היה במלכו וארבעים שנה מלך.
וכן פירש
את מספר ימיך אמלא כמו שכתבנו בפסוק, או
יומו יבא ומת.
ובדרש:
<*>כי ימלאו ימיך - ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים.
ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים.
אשר יצא ממעיך -
מכאן שאבשלום ואדניהו לא היו כי כבר נולדו בחברון ומאשר נולדו עדיין, אמר שיהיה מלך ועדיין לא ידע דוד מי הוא, עד שנולד שלמה ושלח לו ביד נתן הנביא שיקרא שמו ידידיה, אז ידע דוד כי שלמה ימלוך, וזהו שאמר לבת שבע:
כי שלמה בנך ימלוך אחרי.
או אמר לו בפירוש על ידי נתן הנביא ואף על פי שלא נאמר בנבואת נתן, לא בזה הספר ולא בספר דברי הימים, הנה כתוב בדברי הימים כשהיה מספר דוד הנבואה שאמר לו נתן, כמו שאמר:
ויהי עלי דבר ה' לאמור וגו' כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן אל ישראל בימיו.
[ז, יד]
בשבט אנשים ובנגעי בני אדם -
כמו שמיסרין בני אדם בניהם בשבט וינגעו אותם בשבט מוסר לא להמיתם, כמו שאמר כי
תכנו בשבט לא ימות ואל המיתו אל תשא נפשך, לפיכך אמר:
אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ואוכיחנו בהעוותו כמו שמיסר האב את בנו ולא
שאסיר חסדי ממנו כמו שעשיתי לשאול שלקחתי ממנו המלכות, אלא המלכות יהיה לבניו עד עולם, ועל כל זרע דוד אמר לא על שלמה לבד, אלא על רחבעם ועל היוצאים ממנו בניהם ובני בניהם.
ורבותינו ז"ל דרשוהו:
<*>על שלמה, ואמרו
בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר:
ויקם ה' שטן לשלמה וגו' ובנגעי בני אדם - אלו המזיקין שטרדוהו ממלכותו, כמו שאמרו: בא אשמדאי וטרדו ממלכותו ופירש
בני אדם כי אמרו כי השדים נולדו מאדם הראשון באותו ק"ל שנה שפירש מאשתו.
[ז, טז]
ונאמן ביתך -
נפעל עבר כמו ויתקיים מן
ותקעתיו יתד במקום נאמן.
וכן כתב יונתן:
<*>וקיים ביתך.
לפניך -
כמו שהוא לפניך היום,
כסאך נכון כן יהיה
עד עולם.
עד כאן לבינתיים ...
חזק חזק וניתחזק
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם ה'
היום !!!
אם בקולו תשמעו ..
ובברכת שבת שלום ומבורך (-:
לנו ולכלל עמו ישראל יתברך בכל אשר ה"ן ...
