הרהורים בעקבות יום השואה

אין ספק שהשואה השפיעה עמוקות על העם היהודי, חלק גדול מהעם הושמד, המרכז התרבותי הכי חשוב שלה נכחד, וכן הלאה. למרות ההשפעה הזו, השואה היא, במובן אחר, אירוע חסר השפעה בהיסטוריה היהודית. פעמים רבות לאחר אסונות ומשברים גדולים מתחילה תסיסה, תנועות חדשות קמות, יצירות גדולות מתרקמות, מנהיגים חדשים עולים וכן הלאה. כאשר מביטים בגירוש ספרד, אסון נורא שפקד חלק חשוב מאוד מהעם היהודי דאז, רואים שלא הרבה זמן אחרי המשבר התחילו דברים חדשים – האר"י והמקובלים בצפת, השו"ע והרמ"א. אחרי חורבן בית שני שהיה כרוך כנראה גם במוות של חלק גדול מהעם, אפשר לראות את כתיבת המשנה, אחרי פרעות תח ותט ושבתאי צבי – צמיחת החסידות. ישנם עוד דוגמאות רבות הן בהיסטוריה היהודית והן בכללית.

השואה, כך נדמה לי, לא הצמיחה דבר! כל האידיאות שמתוות את דרכם של היהודים כיום, עוצבו לפני השואה. הציונות על זרמיה השונים, היהדות החרדית לגווניה, המזרח"י, הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב, המתבוללים, כולם כולם בעצם ממשיכים את התנועות הישנות מלפני השואה. לא עולה בדעתי שם של אף תנועה יהודית משמעותית חדשה שעוצבה לאחר השואה. (יש אמנם כאלו הרואים בהקמה בפועל של מדינת ישראל סוג של תגובה או תוצאה של השואה, הנה, מלבד שהדבר נתון במחלוקת החוקרים, עד כמה השואה גרמה להקמת המדינה, ועד כמה הייתה השואה מוטיב משמעותי במחשבתם של מקימיה, מלבד זאת הרי פשוט וברור שהתנועה הציונית בכללותה קודמת בהרבה לשואה.)

העובדה שבשבעים שנה שעברו מאז השואה לא התחיל שום דבר חדש מהווה בעיני סימן שאלה גדול. האם בעוד חמש מאות שנה יכנו חוקרי היהדות את התקופה שלנו כתקופת "אחרי השואה" ותו לא.

למען הסר ספק, אני לא טוען ששום דבר לא השתנה מאז השואה, דברים רבים השתנו, העולם כולו השתנה ואנחנו בתוכו, ועדיין מפתיע אותי ההעדר של תנועות יהודיות חדשות אחרי משבר שכזה.

יכול להיות שהשואה הייתה אירוע גדול וקשה מידי בשביל להצמיח משהו, או אולי "דממת האלחוט" הזו היא תוצאה של ניוון ש קדם לשואה, ואולי פשוט לא עבר מספיק זמן...