על מאמרו של ר"ד קמנצקי על ההפלאה

עיין בירושתינו שיצא זה עתה לאור
שדחה כל השאלות על מאמרו.

הערה קטנה מאד ואני מקוה שלא קטנונית

זוגורניש (נדמה לי...) ציין למכתב הבא של החתם סופר:

קראתי בסקרנות את האשכול. וכמה הערות שיכולות, אני מקוה, לתרום.

עד עתה לא הבנתי איך מצפים להכריע בויכוח/דיון כאשר השאלות לא ברורות וגם לא דרכי הראיות.

ואני מתחיל מהסוף:

ג. איך בודקים מי לוקח ממי. אתנחתא ואחרים העירו על כך. כאשר אנו מבקשים לבדוק אם תורה מסויימת נלקחה על ידי רב פלוני מאלמוני שלפניו צריך לבדוק את הנתונים הבאים, מקצתם או כולם:

1. האם הרעיון מופיע אצל שניהם. ומתי זה "אותו רעיון" ומתי לא. הרי אפילו תלמיד נוטל מרבו ומפתח או לכל הפחות כותב לפי מה שהוא מבין.

2. האם יש דמיון בניסוח.

3. האם יש מקבילות במקומות אחרים, בין לרעיון ובין לניסוח.

4. האם ניתן לעלות על אותו רעיון באופן עצמאי.

ב. כמדומה שהכל מודים שבעל "ההפלאה" היה אצל המגיד איזו תקופה. מה שלא ברור הוא כיצד התייחס אליו אז ולאחר מכן. יש מעט נתונים, עד כמה שהבנתי, על דרך תפילתו בקהילתו, שאינם חד משמעיים. אך מלבד ההצעה לבדוק אילו הסכמות נתן לאלו מחברים, מה שיכול להעיד על תמיכה במחברים חסידיים, עיקר הדיון היה על מקבילות בספריו לתורת המגיד. אך כל עוד סעיף 1 לא התברר כראוי מבחינה מתודולוגית, דומה שלא ייתכנו ראיות חד משמעיות.

א. מעל לכל, לא הוברר לי כאן מה זה "להיות חסיד". האם קבלה של אמונות יסוד של הבעש"ט? (ומה הן). האם אימוץ פסקי הלכה של החסידים? האם בכלל היו כאלו בתקופה ההיא? האם שמירה על קשר עם האדמור הרב? (כאן הוברר שהקשר ביניהם נפסק). האם תפילה לפי נוסח החסידים? עשיית מצוות, תקנות ומנהגים לפי החסידות?

המדד החיצוני של ימינו, כלומר השתייכות חברתית למוסדות ולבישת הבגדים, רחוק מאד מלהיות קריטריון ראוי לשבח. כאן אנו עוסקים בשאלות של התחום האישי והסובייקטיבי, מה אדם מאמין ומה הוא חושב (או גם מרגיש), למה הוא מחוייב (האם הוא, נניח, תורם לקידום המטלה שהבעש"ט ראה אותה כמסר משמים שקיבל בגילוי). כיון שהתחום הזה סגור עבורנו, כל עוד אין לנו תיעוד בכתב של המחבר שכתב לעצמו או לאחרים, אין לנו ברירה אלא להזדקק למה שקיים במישור הבין אישי: הנהגות. וכאן החומר מאד לוקה בחסר.

ראוי עדיין לשאול, לפי מה אנו מגדירים אדם כחסיד בכלל וכחסיד של (רב או אדמור פלוני). כל עוד אין תשובה לשאלות אלו, דרכו של ההפלאה בתקופת היותו רב, נוסף למחסור בנתונים, גם לא תאפשר לנו לענות על שאלה שאינה ברורה מלכתחילה.

מאמר השייך לנושא האשכול

כותב הכתבה יעקב גפן [יש לשער שמדובר בשם עט, וגם אם לא, בסופה נאמר כך: "התודה והברכה להרב יום טוב פורגס הוצאת מישור, ולמכון 'אמת ואמונה' ירושלים, באיסוף מקורות למאמר. מתוך שאין במאמר שום מקורות מרעישים, ניתן להניח שהתודה והברכה באו להמאמר עצמו] מתחיל בתיאור אכזריותם ורוע מעלליהם של בני פרנקפורט, שרדפו והחרימו את ר' נתן אדלר ואת רבינו הרמח"ל. לאור כל זה הוא מסיק: "מעבר האחים הקדושים אל מדינת אשכנז היה צעד יוצא דופן, ונעשה על ידם בצוותא חדא ובעצה אחת, גם אם בהפרשים של מספר חדשים ביניהם".
אני לא בטוח שההיסטוריה תערב לדברים אלה. רבנים ממוצא פולני שבאו לכהן במדינות אשכנזיות היו מחזה שגרתי ורגיל, ואין כאן מקום לרומנטיקה ולדרמה מופרזה.
שוב מביא את שלושת העדויות בדבר "האחים הקדושים המתחקים אחר שרשי הדת בדברים עמוקים ונשגבים, בנסיעתם לקבל תורה מפי רבים המגיד ממעזריטש. נסיעה זו מוזכרת ומפורטת בכתביהם של גדולי ישראל".
המקורות השני והשלישי והרביעי הם כמובן ההקדמה לשו"ע הרב והקדמתו של ר' יצחק מייזליש ושבחי הבעש"ט שכבר נזכרו בכל מקום. המקור הראשון [שהוא מעדיף לקרוא לו משום מה: "המקור הקדום ביותר"] הוא כמובן דברי אחיינו של הפרי מגדים בספרו 'אור התורה' פרשת במדבר, כפי שהביא בהודעתו הראשונה באשכול זה.
עוד מפניניו: "הכרעתו של המגיד ברוח קדשו כי המקום אינו מיועד להרב ר' שמעלקא, ניחונה [הטעות במקור] בראייה מרחיקת לכת. שכן קהילה זו שעתידה להחרים בעוד שנים ספורות את הרה"ק ר' נתן אדלר בשל הנהגותיו עפ"י דרך הקבלה, בוודאי שלא היה בה מקום עבור הרר"ש שהמשיך את מנהגיו בריש גלי, שלא כאחיו רבנו ההפלאה שאחר בואו לפרנקפורט הצניע את דרכיו בקבלה וגם הסתיר את חסידותו".
ואחר גילוי מרעיש זה מגיע הצימוק העיקרי לשמו נכתב המאמר: "אחד החוקרים בקובץ ירושתינו במאמרו מטיל דופי בסיפור מכח קושיות אלו... לסיכום הוא קובע: 'העובדות ההיסטוריות הידועות לנו שומטות את "בסיס הסיפור", שהרי שני האחים לא נתמנו למשרותיהם באותו פרק זמן'. אולם גם אם לדעתו נשמט בסיס הסיפור, הרי שהעובדות ההיסטוריות דווקא מוכיחות ומאששות את הסיפור. באשר לרבנות פרנקפורט ניתן למצוא בפנקס הקהילה [ירושלים תשל"ב, עמ' רי] את רשימת המעומדים שנבחרו והוצגו על ידי ראשי הקהל כמעומדים בלעדיים... (וכאן מגיע ציטוט מתוך הפנקס כפי שהובא בירושתנו, וקיצורו: "נמנו וגמרו על פי רוב דעות שלא יובחר כעת לאב"ד פה כי אם דווקא אחד משלשה אלו הרבנים..." דהיינו ר' שמעלקא וההפלאה ועוד אחד) תוכן הפנקס מובא גם על ידי החוקר עצמו בהקשר אחר, אך כאן משום [מה] נשמטו הדברים במחקרו הזה... ומעתה, גם אם לא הופקדה ההחלטה בין האחים בעצמם, הרי בפועל מכיוון שהם היו המועמדים הראשונים וכמעט היחידים לרבנות פרנקפורט, לכן כאשר אחד מהם היה מסרב, בהכרח היה השני הופך כמעט באופן ודאי לרבה של פרנקפורט, כפי שאכן אירע... יתכן גם שהרב בעל שבחי הבעש"ט אגב שיטפיה טעה בשל השתלשלות העניינים שהרר"ש התקבל לרבנות ניקלשבורג בכסלו תקל"ג בחודש שהמגיד נסתלק לעולמו ועירב את ניקלשבורג בתוך שאלת הרבנות של פרנקפורט, אך גם בזה לא נשמט ה'בסיס של הסיפור'. בנוסף לכך כי הכרעתו של המגיד היתה ברוח הקודש, והכריע בשאלה עוד קודם שהוצעה בפניו...".
עד כאן גירסתו של הכותב, וכאן אעיר כמה נקודות על דבריו.
א. מה שהפנה לפנקס הקהילה [ירושלים תשל"ב, עמ' רי], כיוון שהסתמך באופן מוחלט על מאמרו של קמנצקי טעה ועירבב כמה עובדות. הספר שנדפס בירושלים תשל"ב הוא ספר 'רבני פרנקפורט' של הרב הורוביץ בהוצאת מוסד הרב קוק, ושם בעמ' 143 מפנה לפנקס הקהילה, ואמנם כל הציטוט הנ"ל אינו מובא שם, כי אם במאמרו של קנמצקי שמביא אכן מפנקס קהל פרנקפורט שבכת"י דף רי ע"א. למיטב ידיעתי לא נדפס קטע זה במקום אחר, ואני משער שהוא העתיקו מכתב יד, וממנו העתיק פורגס בלא ידיעה שהקטע לא הובא עדיין בשום מקום אחר.
ב. החוקר קמנצקי לא הביא את הדברים בהקשר אחר, אלא כאן בהערה 3, בהקשר דיון זה. והנסיון לשוות לו דימוי של חוקר המתעלם מהמקורות הידועים לו הוא דרכו כסל למו של פורגס בכל מקום.
ג. בסיס הסיפור הוא התערבותו של המגיד ממעזריטש בבחירתם והכרעתו, ולא בשאלת מועמדותם של האחים הקדושים לרבנות פרנקפורט. וכאן יש לציין שפורגס חזר בו מדעתו שהובאה במגילתו הארוכה בראש האשכול שלא היתה כאן בחירות, ואכן הבין שכאשר מובא בפנקס תיבת "יובחר" הכוונה לבחירות מסודרות נוסח פרנקפורט, ועל כן המציא קונספירציה שלמה שכאשר אחד מהם מסרב - השני נעשה רב ממילא. אבל שכח שבסיס הסיפור של שבחי הבעש"ט הוא ששני האחים קיבלו כתב רבנות, ולא הצעת מועמדות. וכידוע, באותם שנים לא התעניינו הקהילות המכתירות ברצונו של הרב הנבחר, אלא שלחו לו כתב הכתרה אחרי שהם הסכימו עליו, ואם הסכים - מוטב, ואם לא הסכים - המשיכו לחפש.
לסיום פרק זה אביא עוד משהו מלשונו הקדושה: "פליאתו של החוקר על הבאת הדברים להכרעת רבנו המגיד אינה מובנת, וכי מה עניין 'בוררות' לזה. האם היה להם דין תורה ביניהם. ולתמיהתו: 'היתכן בורר מעיירה קטנה במזרח אירופה", וכי מה ענין שמיטה אצל הר סיני. מה ענין לגודל העיירה לזה, ואולי יסבר את אוזנינו על גודלה של ראדין?"