| נשלח ב-14/4/2010 20:35 |
 |
| |
לימוד פרקי אבות בימי ספירת העומר לזכר 24-אלף תלמידי רבי עקיבא ע"ה שנהרגו הי"ד
בס"ד הלכה ללימוד פרקי אבות בימי ספירת העומר: לזכר הרוגי תלמידי רבי עקיבא ע"ה והרוגי מלכות בזמן זה הי"ד
במהרה בימינו א. כ. י. ר
למה אנו אבלים בספירת העומר ?
למרות השמחה לקראת קבלת ספר התורה בשבועות ...
בקצרה נאמר: מתוך קיצור לש"ע ילקוט יוסף החדש :
א המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל''ד לעומר, מפני שבאותו פרק זמן מתו באסכרה עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, ונשאר העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה (לימד) להם, והם רבי מאיר ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר, והם הם שהעמידו את התורה מאותו הדור והלאה.
ועוד נאמר מתוך: קיצור ש"ע ילקוט יוסף החדש כ מנהג יפה אף נעים בכמה קהלות מישראל שבימי הספירה בין מנחה לערבית קוראים מעט מפרקי אבות, ושומעים מפי תלמיד חכם מוסר השכל מענין הנאמר בפרקי אבות, דבר הלמד מענינו, וממשיכים בזה עד שיגיע זמן צאת הכוכבים, כדי שיספרו העומר בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים. ונמצא מצוה גוררת מצוה, שבכדי לקיים המצוה מן המובחר לספור אחר זמן צאת הכוכבים, לומדים תורה ברבים. וראוי לעשות כן בכל קהל. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רלו]. לימוד פרקי אבות לשבוע השני בספירת העומר ...
מתוך: פרק ראשון:
פרק א - משנה א משה קבל תורה מסיני , ומסרה ליהושע {ב} , ויהושע לזקנים , וזקנים לנביאים , ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה {ג} . הם אמרו שלשה דברים , הוו מתונים בדין , והעמידו *--$!* {ד} תלמידים הרבה , ועשו סיג לתורה : פירוש רע"ב ע"ה
בסיני : מסיני . ממי שנגלה זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה , אלא כולה מוסרים ומדות , וחכמי אומות העולם ג''כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו , לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני , לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני : מסיני . ממי שנגלה בסיני{א} : לזקנים . שהאריכו ימים אחרי יהושע . ואותם הזקנים לזקנים אחרים עד שהגיעו לתחלתם של נביאים שהן עלי הכהן ושמואל הרמתי : לאנשי כנסת הגדולה . מאה ועשרים זקנים היו . זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן , שהיו בימי עזרא כשעלו מן הגולה בבית שני . ומכללם , חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה וחבריהם . ונקראו כנסת הגדולה לפי שהחזירו העטרה ליושנה [יומא ס''ט ע''ב] שמשה אמר (דברים י') האל הגדול הגבור והנורא , באו ירמיה ודניאל ולא אמרו גבור ונורא , והם החזירום כבתחלה , לפי שאמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו , שאלמלא כן היאך אומה כזו יכולה להתקיים בפני כמה אומות : הם אמרו שלשה דברים . הרבה דברים אמרו , אלא שלשה דברים הללו אמרו [הן] שיש בהם קיום התורה : הוו מתונים בדין . שאם בא דין לפניך פעם ושתים ושלש , לא תאמר דין זה כבר בא לפני ושניתי ושלשתי בו , אלא הוו מתונים , כלומר ממתינים קודם שתפסקו הדין : והעמידו תלמידים הרבה . לאפוקי מרבן גמליאל דאמר [ברכות כ''ח ע''א] כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש , קמ''ל שמלמדין תורה לכל אדם ואין צריך לבדוק אחריו . ובלבד שלא יהיה ידוע מענינו שמעשיו מקולקלים וסאני שומעניה . אי נמי אשמועינן [יבמות ס''ב ע''ב] שאם העמיד תלמידים בבחרותו יעמיד תלמידים בזקנותו , דכתיב (קהלת י''א) בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך : ועשו סייג לתורה . גדר שלא יבא ליגע באיסור תורה , כגון שניות לעריות , ושבות לשבת . דכתיב (ויקרא י''ח) ושמרתם את משמרתי , עשו משמרת למשמרתי :
פרק א - משנה ב
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה . הוא היה . אומר , על שלשה דברים העולם עומד , על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים :
פירוש רע"ב ע"ה
משיירי . משיורי . שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו . והוא היה כהן גדול אחר עזרא : הוא היה אומר . כלומר כך היה מרגלא בפומיה תמיד . וכן כל רבי פלוני אומר , הוא היה אומר , שבמסכתא זו , פירושן היה רגיל לומר כן תמיד : העולם עומד . לא נברא העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו : על התורה . שאלמלי לא קבלו{ה} ישראל את התורה לא נבראו שמים וארץ , דכתיב (ירמיה ל''ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי [שבת פ''ח ע''א] : ועל העבודה . עבודת הקרבנות . שכך שנינו במסכת תענית [כ''ז ע''ב] , שאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ{ו} . ומצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח נשבע [הקדוש ברוך הוא] שלא יביא מבול לעולם . הרי שהעולם עומד על הקרבנות : ועל גמילות חסדים . דכתיב (תהלים פ''ט) עולם חסד יבנה . וגמילות חסדים הוא , לשמח חתנים , ולנחם אבלים , ולבקר חולים , ולקבור מתים , וכיוצא בזה :
פרק א - משנה ג
אנטיגנוס איש סוכו {ז} קבל משמעון הצדיק . הוא היה אומר , אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס , אלא הוו כעבדים {ח} המשמשין את הרב שלא {י} על מנת לקבל פרס , ויהי מורא שמים עליכם :
פירוש רע"ב ע"ה
פרס . לשון ערך . בערכך , מתרגמינן פורסניה . והוא מה שאדם נותן למי שעבד אותו והוא אינו חייב בדין ליתן לו כלום{ט} , כמו מה שיתן אדם לבנו קטן או לאשתו או לעבדו מפני קורת רוח שעשו לו . ואפילו לתקות פרס כזה לא יעבוד אדם את בוראו , אלא מאהבה בלבד{י} : ויהי מורא שמים עליכם . אע''פ שאתה עובד מאהבה עבוד ג''כ מיראה . שהעובד מאהבה זריז במצות עשה , והעובד מיראה נזהר ממצות לא תעשה , ונמצאת דעבודתו שלימה . וכן אמרו חז''ל , עבוד מאהבה עבוד מיראה . עבוד מאהבה , שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא . עבוד מיראה , שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט :
פרק א - משנה ד
יא} . יוסי בן יועזר איש צרדה אומר , יהי ביתך בית ועד לחכמים , והוי מתאבק בעפר רגליהם , והוי שותה בצמא את דבריהם :
פירוש רע"ב ע"ה
יומי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים . כל התנאים הנזכרים בפרק זה זוג זוג פלוני ופלוני קבלו מפלוני ופלוני , הראשון מהם נשיא והשני אב בית דין : יהי ביתך בית ועד לחכמים . כשירצו החכמים להתקבץ ולהוועד , יהיה ביתך מוכן לדבר זה , שיהיו רגילים לומר נתקבץ בבית של פלוני . שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה . משלו משל למה הדבר דומה , לנכנס לחנותו של בשם , אע''פ שלא לקח כלום , מ''מ ריח טוב קלט והוציא עמו : והוי מתאבק בעפר רגליהם . כלומר שתלך אחריהם . שהמהלך מעלה אבק ברגליו , וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו . פירוש אחר , שתשב לרגליהם על הארץ . שכך היו נוהגים שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע : והוי שותה בצמא את דבריהם . כאדם צמא ששותה לתאבון , ולא כאדם שבע שקץ במזונו שמואס אפילו בדברים הערבים וטובים :
פרק א - משנה ה
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר , יהי ביתך פתוח לרוחה , ויהיו עניים בני ביתך , ואל תרבה שיחה עם האשה . באשתו אמרו , קל וחמר באשת חברו . מכאן אמרו חכמים , כל זמן {יב} שאדם מרבה שיחה עם האשה , גורם רעה לעצמו , ובוטל מדברי תורה , וסופו יורש גיהנם :
פירוש רע"ב ע"ה
יהי ביתך פתוח לרוחה . כביתו של אברהם אבינו ע''ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם , כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח : ויהיו עניים בני ביתך . ולא יקנה עבדים לשמשו . מוטב שיהנו ישראל מנכסיו ולא זרע כנען הארור : באשתו אמרו . מדקאמר עם האשה ולא אמר עם אשה , למדנו שבאשתו אמרו . אית דמפרשי , באשתו נדה בלבד , שלא יבוא לידי הרגל עבירה . ומדברי המשנה נראה , דאפילו באשתו טהורה . וכן אמרו חז''ל [חגיגה ה'] מגיד לאדם מה שיחו , אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין . אלא א''כ צריך לפייסה לדבר מצוה , כגון רב דשח ושחק ועשה צרכיו : מכאן אמרו חכמים . רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה , מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר , כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו . מצאתי כתוב , כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני , היא מלמדתו לחרחר ריב , כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה , והביאתו בדבריה לידי מחלוקת . אי נמי , מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה , וזה גורם רעה לעצמו : ובוטל מדברי תורה . שנמשך אחר דברים בטלים ואינו עוסק בתורה :
פרק א - משנה ו
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם . יהושע בן פרחיה אומר , עשה לך רב , וקנה לך חבר {יג} , והוי דן את כל האדם לכף זכות :
פירוש רע"ב ע"ה
עשה לך רב . רמב''ם פירש , אע''פ שאינו ראוי להיות לך רב , עשה אותו רב עליך ולא תלמוד בינך לבין עצמך . ואני שמעתי , עשה לך רב , שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד , ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר . ואע''ג דבמסכת עבודת זרה [דף י''ט] אמרו הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה , כבר פירשו ואמרו הני מילי בסברא , שטוב לו לשמוע סברת הרבים , אבל לענין גמרא , מחד רב מעלי , כי היכי דלא לפגום לישניה : וקנה לך חבר . ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו{יד} . אבל ברב לא שייך לומר קנה לך רב , שהרב צריך ללמד בחנם : והוי דן את כל האדם לכף זכות . כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן . כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה , מדת חסידות היא לדונו לכף זכות . אבל אדם שהוחזק ברשע , מותר לדונו לחובה , שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ''ז] , מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה :
פרק א - משנה ז
נתאי הארבלי אומר , הרחק משכן רע , ואל תתחבר {טו} לרשע , ואל תתיאש מן הפרענות {טז} :
פירוש רע"ב ע"ה
הרחק משכן רע . שלא תלמוד ממעשיו . ועוד , שלא תלקה עמו במפלתו , דאוי לרשע ואוי לשכנו : ואל תתחבר לרשע . שכך אמרו חכמים , כל המתדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם . למה הדבר דומה , לנכנס לביתו של בורסי , אע''פ שלא לקח ממנו כלום מ''מ ריח רע קלט והוציא עמו : ואל תתיאש מן הפורענות . שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחין אלך ואדבק עמו הואיל והשעה משחקת לו , לכך אמר ואל תתיאש מן הפורענות , כלומר דע שמהרה תבא עליו פורענות כי פתאום יבוא אידו :
פרק א - משנה ח
יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם . יהודה בן טבאי אומר , אל תעש עצמך כעורכי הדינין . וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך , יהיו בעיניך כרשעים {יט} . וכשנפטרים מלפניך , יהיו בעינך כזכאין , כשקבלו עליהם את הדין :
פירוש רע"ב ע"ה
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין . כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין{יז} לפני הדיינים . שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך{יח} בשביל שתזכה בדינך , ואע''פ שיודע שהדין עמו . פירוש אחר , כעורכי הדיינין , כגדולי הדיינין . ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר , שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין . עורכי , לשון ערכאות של נכרים [גיטין ט' ע''ב י' ע''ב] ערכאות של בית דוד . ומפי אחרים שמעתי , אל תעש עצמך כגדולי הדיינים לכוף בעלי דינים שיבואו לדין לפניך : יהיו בעיניך כרשעים . שלא יטה לבך לאחד מהם לומר איש פלוני חשוב הוא ולא יטעון טענת שקר . שאם אתה אומר כן , אין אתה רואה לו חובה : כשקבלו עליהם את הדין . שלא תחשוד החייב לומר גזלן היה זה . אלא תאמר שמא טועה היה ולא נתכוין לגזול{כ} . אי נמי , נתחייב אחד מהם שבועה ונשבע , לא תאמר לשקר נשבע :
פרק א - משנה ט
שמעון בן שטח אומר , הוי מרבה לחקור את העדים , והוי זהיר בדבריך , שמא מתוכם ילמדו לשקר :
פירוש רע"ב ע"ה
והוי זהיר בדבריך . שלא יאמר הדיין שמא כך וכך היה מעשה , או אם היה הדבר כך היה פלוני זכאי , ומתוך דברים הללו לומד בעל הדין או העדים לומר דבר שלא היה :
פרק א - משנה י
שמעיה ואבטליון קבלו מהם . שמעיה אומר , אהוב את המלאכה , ושנא את הרבנות , ואל תתודע לרשות :
פירוש רע"ב ע"ה
שמעיה ואבטליון . גרי צדק היו{כא} , ומבני בניו של סנחריב הם . ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה , שפירושו אב לקטנים . כי טליא בלשון ארמי , קטן , כמו [מגילה ה' . ע''ב] א''ר יוחנן כד הוינא טליא , כשהייתי קטן . לייתו טליא וטלייתא [יבמות קי''ד ע''א] יביאו קטן וקטנה . אף כאן אבטליון אביהן של יתומים קטנים : אהוב את המלאכה . אפילו יש לו במה להתפרנס{כב} , חייב לעסוק במלאכה . שהבטלה מביאה לידי שיעמום [כתובות נ''ט ע''ב] : ושנא את הרבנות . ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי לי לעסוק במלאכה . דאמר ליה רב לרב כהנא [פסחים קי''ג ע''א] , פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא , ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וסניא בי מלתא . פירוש אחר , ושנא את הרבנות , התרחק מלנהוג שררה על צבור , שהרבנות מקברת את בעליה : ואל תתודע לרשות . כדי ליטול רבנות על ידיה . אי נמי , אל תתודע לרשות , שלא יעבירוך על דעת קונך , כמו שאירע לדואג האדומי . לרשות . השררה קרויה רשות , מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה :
פרק א - משנה יא
אבטליון אומר , חכמים , הזהרו בדבריכם {כג} , שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים , וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו , ונמצא שם שמים מתחלל :
פירוש רע"ב ע"ה
הזהרו בדבריכם . שלא תניחו מקום למינים לטעות בדבריכם : שמא תחובו חובת גלות . כלומר , אע''פ שבמקום שאתם בו אין שם מינים , יש לחוש שמא יגרום החטא ותתחייבו גלות , ותגלו למקום שיש שם אנשים שמראים פנים בתורה שלא כהלכה , והם כינוי למים הרעים{כד} , ויבינו מתוך דבריכם דברים שאינם הגונים וישתו התלמידים הבאים אחריכם מאותם דברים דברי מינות וימותו בעונם : ונמצא שם שמים מתחלל . שישארו אותן דעות בטלות בעולם . כמו שקרה לאנטיגנוס איש סוכו עם צדוק ובייתומ תלמידיו , שאמר להם אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס , ואמרו הם , אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח ולערב אינו מקבל פרס . ויצאו למינות הם{כה} ותלמידיהם , ונקראים צדוקים ובייתוסים עד היום :
פרק א - משנה יב
הלל ושמאי קבלו מהם . הלל אומר , הוי מתלמידיו של אהרן , אוהב שלום ורודף שלום {כו} , אוהב את הבריות {כז} ומקרבן לתורה :
פירוש רע"ב ע"ה
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום . פירשו באבות דרבי נתן , כיצד היה אהרן אוהב שלום , כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו , ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו , ומתוך כך כשהיו פוגעים(פוגשים) זה בזה היו מנשקים זה את זה . וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה , כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר{כח} עמו ומראה לו פנים צהובות , והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני , ומתוך כך היה חוזר למוטב . הוא שהנביא מעיד עליו (מלאכי ב') בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון :
פרק א - משנה יג
הוא היה אומר , נגד שמא , אבד שמה {כט} . ודלא מוסיף , יסיף{ל} . ודלא יליף , קטלא חיב . ודאשתמש בתגא , חלף :
פירוש רע"ב ע"ה
נגד שמא אבד שמיה . מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות , מהרה יאבד שמו , שהרבנות מקברת את בעליה . נגד לשון משיכה . תרגום משכו , נגידו : ודלא מוסיף . מי שאינו מוסיף על לימודו : יסיף . יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו . ויש שגורסין יאסף , כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו : ודלא יליף . קשה מדלא מוסיף , הלכך קטלא חייב , כלומר ראוי הוא שיהרגוהו , כמו שאמרו [פסחים מ''ט :] עם הארץ מותר לקרעו כדג , ומגבו : ודישתמש בתגא . המשתמש בכתרה של תורה{לא} כאדם המשתמש בכליו , חלף ועבר מן העולם . תגא בלשון ישמעאל כתר . ויש מפרשים , תג''א ר''ת ת'למיד ג'ברא א'חרינא . שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינן תלמידיו . ואני שמעתי , ודישתמש בתגא , המשתמש בשם המפורש , חלף ואבד , שאין לו חלק לעולם הבא :
פרק א - משנה יד
הוא היה אומר , אם אין אני לי , מי לי . וכשאני לעצמי , מה אני . ואם לא עכשיו , אימתי :
פירוש רע"ב ע"ה
אם אין אני לי . אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי : וכשאני לעצמי . ואפילו זכיתי לעצמי , מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות : ואם לא עכשיו . בעולם הזה : אימתי . כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד . פירוש אחר , אם לא עכשיו בימי הבחרות , אימתי , שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי :
פרק א - משנה טו
שמאי אומר , עשה תורתך קבע . אמור מעט ועשה הרבה , והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות :
פירוש רע"ב ע"ה
עשה תורתך קבע . שיהיה עיקר עסקך ביום ובלילה בתורה , וכשתהיה יגע מן הלמוד תעשה מלאכה . ולא שיהיה עיקר עסקך במלאכה וכשתפנה מן המלאכה תעסוק בתורה . ומצאתי כתוב , עשה תורתך קבע , שלא תחמיר לעצמך ותקל לאחרים{לב} , או תחמיר לאחרים ותקל לעצמך , אלא תהא תורתך קבע לך כמו לאחרים , וכן הוא אומר בעזרא [ז' י'] כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד לבני ישראל , כמו שהכין לבו לעשות כך היה מלמד לבני ישראל : אמור מעט ועשה הרבה . כמו שמצינו באברהם אבינו ע''ה , שאמר תחלה (בראשית י''ד) ואקחה פת לחם , ובסוף ויקח בן בקר רך וטוב : והוי מקבל את כל האדם . כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע , שכל הנותן ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלין עליו כאילו לא נתן כלום . שלש אזהרות הזהיר שמאי , כנגד שלש מעלות שהזכיר ירמיה , חכם גבור ועשיר . כנגד חכם אמר עשה תורתך קבע , כנגד עשיר אמר אמור מעט ועשה הרבה , כנגד גבור אמר הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות , שיכבוש יצרו וילחום כנגד לבו הרע , ושנינו איזהו גבור הכובש את יצרו :
פרק א - משנה טז
רבן גמליאל {לג} היה אומר , עשה לך רב , והסתלק מן הספק , ואל תרבה לעשר אמדות :
פירוש רע"ב ע"ה
עשה לך רב . לענין הוראה מדבר עכשיו , אם בא דין לפניך ונסתפקת בו , עשה לך רב , והסתלק מן הספק . ולא תפסוק עליו אתה לבדו . כי הא דרבא כי הוי אתי טרפתא לגביה הוי מכניף לכולהו טבחי דמתא מחסיא , אמר , כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא : ואל תרבה לעשר אומדות . שהמפריש מעשרות מאומד אינו ניצול מן הקלקלה . אם פוחת ממה שראוי ליתן , מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים . ואם העדיף על שהיה ראוי ליתן , פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים{לד} :
פרק א - משנה יז
שמעון בנו {לה} אומר , כל ימי גדלתי בין החכמים , ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה . ולא המדרש הוא העקר , אלא המעשה . וכל המרבה דברים , מביא חטא :
פירוש רע"ב ע"ה
ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה . מי ששומע חרפתו ושותק : ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה . ותדע לך שהשתיקה טובה {לו} , שאפילו המדרש והדרש והדיבור בתורה שאין לך מדה טובה הימנה , אין עיקר קיבול השכר אלא בשביל המעשה , והדורש ואינו מקיים , נוח לו אם היה שותק ולא היה דורש : וכל המרבה דברים מביא חטא . שכן מצינו בחוה שהרבתה דברים , ואמרה , אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו , והוסיפה נגיעה שלא נאסרה בה , ודחפה נחש עד שנגעה בו , ואמר לה , כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה , ומתוך כך באת לידי חטא שאכלה מן הפרי . הוא ששלמה אומר (משלי ל') אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת :
פרק א - משנה יח
רבן שמעון בן גמליאל {לז} אומר , על שלשה דברים העולם עומד , על הדין ועל האמת ועל השלום , שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם {לט} :
פירוש רע"ב ע"ה
העולם עומד . ישובן של בני אדם מתקיים . אין זה כמו העולם עומד דלעיל {לח} : על הדין . לזכות את הזכאי ולחייב את החייב : ועל האמת . שלא ישקרו איש בעמיתו : ועל השלום . בין המלכיות , ובין אדם לחבירו :
עד כאן לבינתיים פרקי אבות סיום פרק א' - של - י"ח משניות עם פירוש רבי עובדיה ברטנונרא ע"ה
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חזק חזק וניתחזק ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
היום !!!
אם בקולו תשמעו ...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 10:25 |
|
| |
בס"ד
יישר כ"ח גדול על פועלך למען זיכויי הרבים ...
ואני מודה ומתוודה שלענ"ד - הינך בעל נסיון רב יותר בגישה לצופים והקוראים בפורום ובכלל וכנראה גם מכיר את צופי הפורום ורמת הבנתם את הדברים המובאים הנה, יותר ממני ...
חזק וברוך !!!
תודה על ההבנה וסליחה על הטירחה ...
שבוע טוב ומבורך (-:
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 02:37 |
|
| |
בס"ד
יבי היקר
כיוון שהכל אחד בוודאי הכל קשור. אולם לא כל מח סביל דא, ואשר על כן אשמש כמחיצה מפסיקה\מיישבת\מסדרת כך שאפשר יהא להלוך לפי רוחו של כל אחד על מנת להגיע לשילוב הפעולות המשתנות באחדות הפשוט.....
תודה לך ההבנה מרדכי
_________________
 http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 01:48 |
|
| |
בס"ד
לידידי הי"ו מרדכי
האם בקטעים הבאים המודגשים בהמשך יש או אין קשר למשל שהבאת באשכול הקודם ???
שער א - פרק ג
כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ''י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח''ו כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור כמ''ש (ישעי' נ''א) ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. וכמאמרם ז''ל אל תקרא בניך אלא בוניך כי המה המסדרים עולמות העליוני' כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רב כח ...
שא ברכה (-:
שבוע טוב ומבורך .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 00:11 |
|
| |
בס"ד יישר כ"ח גדול ידידיי הי"ו מורדכי כתב - משל מדהים !!! זה היה הרגע שבו נזכרתי שיש תמונה של אדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם".
ונאמר:
מתוך תורת אמת - נפש החיים - שער א'
שער א - פרק א
כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכן כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם. הנה עומק פנימיות ענין הצלם. הוא מדברים העומדים ברומו של עולם והוא כולל רוב סתרי פנימיות הזוהר. אמנם כאן נדבר במלת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז''ל על פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:
והוא כי מלת צלם ודמות כאן אינו כמשמעו כי כתוב מפורש (ישעי' מ') ומה דמות תערכו לו. אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר. כמו דמיתי לקאת מדבר כי לא נעשו לו כנפים וחרטום ולא נשתנה צורתו לצורת הקאת רק שנדמה אז במקרה פעולותיו שהיה נע ונד כמו הקאת מדבר שהוא צפור בודד ומעופף ממקום למקום. כ''ה לפי הפשטנים הראשונים ז''ל וכן עד''ז הוא ענין מלת צלם. כי המה דומים במשמעם בצד מה:
שער א - פרק ב
אמנם להבין ענין אומרו בצלם אלקים דיקא. ולא שם אחר. כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא ית''ש בעל הכחות כולם כמ''ש בטור א''ח סימן ה'. וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות, כי לא כמדת ב''ו מדת הקב''ה. כי האדם כשבונה בנין ד''מ {דרך משל} מעץ. אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין. ואחר שכבר סדרם לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם עכ''ז הבנין קיים אבל הוא ית''ש כמו בעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הב''ת {הבלתי תכלית} כן מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם, תלוי רק במה שהוא ית''ש משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש. ואלו היה הוא ית' מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו וכמו שיסדו אנשי כנה''ג המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית היינו תמיד ממש כל עת ורגע וראייתם מפורשת כאמור לעושה אורים גדולים שלא אמר עשה אלא עושה:
הגהה: ואף שאין חידוש ניכר לעין. אמנם הד' יסודין עלאין דאינון השרשין קדמאין ואבהן דכולא כנזכר בזוהר וארא כ''ג ע''ב. שהם שרש כל מע''ב ופנימיות כולם. והם ד' אותיות הוי''ה ב''ה. התמזגותם והרכבת' כל עת ורגע בשרש שרשם אינו מושג כלל והוא ית''ש מחדשם כל רגע לפי רצונו. וענין התמזגותם כל רגע הם התתר''ף צרופי השם ב''ה על פי השתנות נקודותיהם תתר''ף רגעי השעה וכן משתנים עוד כל שעה לצרופיה אחרים וגם אין מדת יום שוה למדת לילה לא כל יום דומה לחבירו שלפניו ואחריו כלל. ז''ש המחדש כו' מעשה בראשית דיקא:
וזהו שנקרא הוא ית''ש האלקים בעל הכחות כולם. שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות. הכל הוא ית''ש הבעל כח שלהם שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע ותלוים בידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו ית':
הגהה: ואף שהוא שם משותף לכל בעל כח שנמצא בעולם. וכל שרי מעלה ומטה נקראים אלקי'. כמ''ש אלהי העמים. בי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו. ועי' זוהר ויקרא ח' ע''א ובפ' בלק ר''ח א' בענין ויבא אלקים דכתיב באבימלך ולבן ובלעם פי' השר שלו. כי הם ממונים עליהם להנהיגם. וכן דייני מטה נקראים אלקים ובסבא צ''ו א' ושמא חד מכל שאר שמהן וכו' ע''ש. אמנם כולם איו הכח שלהם מעצמם רק ממה שקבע בהם הוא ית' כח וגבורה להיות מושלים וכו' לכן נקרא הוא ית''ש: אלקי האלקים וכן כתיב כי גדול ה' מכל האלהים. השתחוו לו כל אלהים. וגם העובדי כוכבים קוראים אותו יתברך אלהא דאלהין ולכן נקראים אלהים אתרים ר''ל שאין הכח שלהם מעצמם רק מכח הגבוה ממנו והגבוה ממנו מושך ג''כ כחו מהכח שעליו עד הבעל כח האמיתי של כולם הוא ית''ש ולכן נאמר (ירמיה י''א) וה' אלקים אמת. שהוא הבעל כח האמ. תי של כולם שכולם מקבלים כחם ממנו ית''ש ז''ש ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים:
שער א - פרק ג
כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ''י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח''ו כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור כמ''ש (ישעי' נ''א) ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. וכמאמרם ז''ל אל תקרא בניך אלא בוניך כי המה המסדרים עולמות העליוני' כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רב כח ובהיפוך ח''ו ע''י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר''ל כמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמ''ש (שם מ''ט) מהרסיך ומחריביך וגו'. או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח''ו. ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה ר''ל:
זהו ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים גו'. כי בצלם אלקים עשה וגו'. שכמו שהוא ית' שמו הוא האלקים בעל הכחות הנמצאים בכל העולמות כולם. ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות עפ''י כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל עניניו בכל עת ורגע ממש כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כאלו הוא ג''כ הבעל כח שלהם כביכול. ואמרו ז''ל באיכה רבתי (בפסוק וילכו בלא כח גו') ר''ע בשם ריב''ס אומר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה כד''א באלקים נעשה חיל. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כת גדול של מעלה דכתיב צור ילדך תשי גו'. ובכ''מ בזוה''ק דחובי ב''נ עבדין פגימו לעילא כו'. וכן להיפך כנ''ל. וזש''ה תנו עוז לאלקים. ובזוהר ר''פ בא ויהי היום ויבאו גו' להתיצב על ה' כד בעאן לקיימא על אינון עובדין דישראל על ה' ודאי קיימין. דהא כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן כביכול מתישין חילא דקב''ה. וכד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקב''ה. וע''ד כתיב תנו עז לאלקים במה בעובדין דכשרן. ולכן אמר לאלקים. וכן באלקים נעשה חיל. שפי' בעל הכחות כולם וכנ''ל:
שער א - פרק ד
וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח''ו. כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעול' אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו. שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח''ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל א' עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים.
הגהה: וקרוב לשמוע שגם זה בכלל כוונתם ז''ל באבות דע מה למעלה ממך. ר''ל עם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים הנעשים ממעשיך. אבל תדע נאמנה. כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים. הכל ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים. על פיהם יצאו ויבואו:
ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו. לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה. בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח''ו עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום. הרבה יותר ממה שהחריב נ''נ וטיטוס. כי הלא נ''נ וטיטוס לא עשו במעשיהם שום שום וקלקול כלל למעלה כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה. את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון. ועי''כ היה להם כח לנ''נ וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז''ל (איכה רבתי) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים. והמה החריבו רק נוה מטה. וזהו שהתפלל דוד המע''ה יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. ביקש שיחשב לו כאלו למעלה בשמי מרומים הרס. אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל כנ''ל: גם על זאת יחרד לב האדם מעם הקדש שהוא כולל בתבניתו כל הכחות והעולמות כולם כמו''שית אי''ה להלן בפ''ו ובשער ב' פ''ה. שהן המה הקדש והמקדש העליון. והלב של האדם אמצעיתא דגופא הוא כללית הכל נגד הבית ק''ק אמצע הישוב אבן שתיה. כולל כל שרשי מקור הקדושו' כמוהו ורמזוהו ז''ל במשנה פ' תפלת השחר יכוין את לבו כנגד בית ק''הק. ובזוהר שלח קס''א סוף ע''א ת''ח כד ברא קב''ה ב''נ בעלמא אתקין לי' כגוונא עלאה יקירא ויהב לי' חילי' ותוקפי' באמצעיתא דגופא דתמן שרי' לבא כו'. כג''ד אתקין קוב''ה עלמא ועביד ליה חד גופא כו' ולבא שארי באמצעיתא כו' דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין כו'. וההיכל לבית קה''ק דתמן שכינה וכפורת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כו' ע''ש באורך. א''כ בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה אשר לא טהורה בניאוף ר''ל. הרי הוא מכניס זונה סמל הקנאה בבית ק''הק העליון נורא בעולמות העליונים הקדושים ח''ו. ומגביר ר''ל כחות הטומאה והס''א בבית ק''הק העליון. הרבה יותר ויותר ממה שנגרם התגברות כח הטומאה ע''י טיטוס בהציעו זונה בבית ק''הק במקדש מטה. וכן כל חטא ועון אשר כל איש ישראל מכני' בלבו ח''ו אש זרה. בכעס או שארי תאוות רעות ר''ל: הלא הוא ממש כענין הכתוב (ישעיה סד) בית קדשנו ותפארתנו אשר וגו' היה לשריפת אש. הרחמן ית''ש יצילנו. וז''ש השם ליחזקאל (מג) את מקום כסאי גו' אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי גו' בזנותם גו'. עתה ירחקו את זנותם גו' ושכנתי בתוכם לעולם:
הגהה: כי המשכן והמקדש היו כוללים כל הכחות והעולמות וכל הסדרי קדושות כולם. כל בתיו וגנזכיו עליותיו וחדריו וכל כלי הקדש. כולם היו בדוגמ' עליונה צלם דמות תבנית העולמות הקדושים וסדרי. פרקי המרכבה. המה יסד דוד ושמואל הרואה. הכל מיד ה' עליהם השכיל כל מלאכות התבנית. ואמרו ז''ל בפ' איזהו מקומן (נ''ד ב' ) מ''ד כו' וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם כו'. ז''ש בתנחומא ר''פ פקודי שהוא שקול נגד בריאת העולם. ומונה שם כסדרן כלל הענייני' שהיו בבריאה שהמה היו ג''כ במשכן. ולכן אמר הכתוב בבצלאל ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדע' כי באלו הג''ד נבראו העולמות כמ''ש (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וגו' וע' זוהר פקודי רכ''א א' ושם רל''א ב' ובז''ח תרומה ל''ה ע''ג ע''ש באורך. ולכן אמרו ז''ל (ברכות נ''ה א') יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ולכן האדם מעם הקדש שכולל ג''כ כל סדרי בראשית וסדרי המרכבה כלל הבריאת כולה. הוא ג''כ דוגמת ותבנית המשכן והמקדש וכל כליו. מכוון בסדר התקשרות פרקי אבריו וגידיו וכל כחותיו. וכן מחלק בזוהר כלל תבנית המשכן וכליו. שהמה רמוזים כולם באדם אחד באחד יגשו כסדר: לזאת הרי כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו ית' הוא האדם שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן שהם תלויין ג''כ בשורשן העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם. (וע' זוהר תרומה קס''ב ב' ואת המשכן תעשה גו'. הא הכא רזא דיחודא כו' עש''ה) אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' ית''ש. כמ''ש(ירמה ז') היכל ה' היכל ה' המה. וכמאמרם ז''ל. ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כו' וזה שארז''ל (כתובות ה' ע''א) גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואלו במעשה צדיקים כתיב מקדש אדני כוננו ידיך. פתחו במעשי צדיקים וסיימו ראייתם ממקדש. כי כן באמת שהצדיקים ע''י מעשיהם הרצויים לפניו יתברך. הן הם מקדש ה' ממש. וי''ל עד''ז הכתוב ועשו לי מקדש גו' ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו ורז''ל דרשו (סנהדרין מ''ו) וכן תעשו לדורות. ולדרכינו י''ל ג''כ שר''ל אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני. אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו. רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמיכם שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו. כולם קדושים ראוים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש. זהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא שככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. תכלית כוונתי שכן. תעשו את עצמיכם. וכן אמר הוא ית''ש לשלמה אתר גמר בנין המקדש (מלכים א ל') הנית הזה אשר אתה בונה הוא רק את תלך בחקתי גו' ושכנתי בתוך עמי ישראל דיקא. לזאת כשקלקלו פנימיות המקדש שבתוכם. אז לא הועיל המקדש החיצוני ונהרסו יסודותיו ר''ל. וזה שאמר השם ליחזקאל (מ''ג) הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם גו'. ואת נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו ואת כל חקוחיו וכל צורותיו ובל תורתיו. הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם. והוא מבואר. וכתרגומו ואם יתכנעון מכל דעברו במחזיהון צורת ביתא וטיקוסי' כו':
ובזה יובן הכתוב וייצר ה' אלקים את האדם עפר גו' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. ופשוטו של מקרא ודאי הוא כתרגומו והוה באדם לרוח ממללא. ור''ל שכאשר היה הגוף לבדו היה עדיין עפר ממש בלא שום חיות ותנועה: וכאשר נופח בו נשמת חיים. אז נעשה איש חי להתנועע ולדבר. ועיין רמב''ן בפי' התורה. אמנם בקרא ויהי באדם לא כתיב. אלא ויהי האדם לזאת יש מקום לפרשו ע''פי שנתבאר. שהאדם בנשמת החיים שבתוכו. הוא נעשה נפש חיה לרבוי עולמות אין מספר. שכמו שכל פרטי הנהגות הגוף ותנועותיו הוא ע''י כח הנפש שבקרבו. כן האדם הוא הכח ונפש החיה של עולמות עליונים ותחתונים לאין שיעור. שכולם מתנהגים על ידו כנ''ל:
שער א - פרק ה
ומה שעלתה ברצונו ית''ש. להרכיב את האדם התחתון לראשי העולמות עליונים. שיתנהגו ע''י. כי ידוע בזוהר וכתבי האר''י ז''ל בסדר השתלשלו' והתקשרות העולמות שכל עולם הוא מתנהג בסידור מצבו וכ''ל פרטי ענייניו כפי נטיית כח העולם שעליו. שמנהיגו כנשמה את הגוף. וכן הולך ע''ז הסדר גבוה מעל גבוה. עד הוא ית''ש נשמת כולם. ע' זוהר בראשית ך' ע''א וכל עלמא כו' עילא ותתא מריש רזא דנקודה עלאה עד סופא דכל דרגין כלא איהי דא לבושא לדא ודא לדא כו' דא לגו מן דא ודא לגו מן דא כו' ובא''ז רצ''א ב' וכלהו נהורין אחידן נהורא דא בנהורא דא ונהורא דא בנהורא דא ונהרין דא בדא כו'. נהורא דאתגליא אקרי לבושא דמלכא נהורא דלגו לגו כו' ע''ש. ופרטות הענין מבואר בע''ח שער פנימיות וחיצוניות דרוש ב' ובפע''ח בהקדמת שער השבת פ''ז ופ''ח ובשער השבת פכ''ד. שחיצוניות של כל פרצוף ועולם מתפשט ומתלבש בהפרצוף והעולם שתחתיו ונעשה לו לפנימיות ונשמה. וכל העולמות נכללים ונחלקים לד' כידוע. שהן האופנים והחיות. וכסא כבודו. ואצילות קדשו יתב'. ונשמת כל אחד הוא העולם שעליו. כמ''ש (יחזקאל א') ובהנשא החיות גו' ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים. בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו וגו'. והחיות ג''כ מתנהגים ע''י עולם הכסא שעליהם כמשארז''ל שהכסא נושא את נושאיו. ובז''ח יתרו מעשה מרכבה ל''ג א' דחיות נטלין לדנטלין לון כו' כרסייא קדישא נטול לחיו'. ונשמת החיים של הכסא. הוא סוד שרש העליון של כללות נשמות ישראל יחד שהוא יותר גבוה ומאד נעלה גם מהכסא. שהוא האדם שעל הכסא כמ''ש שם ועל דמות הכסא וגו'.
הגהה: בי עיקר האדם הוא נטוע למעלה בשר' נשמתו. (ולזאת נקרא הגוף נעל עיין בתקונים) נגד הנשמה. כי רק בחי' עקביי' מהשורש נכנס לתוך גוף האדם. ובזה יובן מאמרם ז''ל בב''ר פי''ב ובויקרא רבה פ''ט. שלא רצה הקב''ה להטיל קנאה במע''ב. וביום א' ברא שמים וארץ. בשני רקיע בשלישי תדשא הארץ וכן עד''ז בד' וה'. בששי בא לברוא את האדם. אמר אם אני בורא אותו מן העליונים אין שלום בעולם. ואם אני בורא אותו מן התחתונים כו'. אלא הריני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים. עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים. ולכאורה הלא עתה תתגב' הקנאה יותר משאם היה בורא אותו מן התחתונים לבד שעתה יש בו חלק מן העליונים והוא כולו למטה עם החלק העליון שבו. אן. הענין הוא. שהאדם השלם כראוי עיקרו הוא נטוע למעלה בשרש נשמתו העליונה ועובר דרך אלפי רבואות עולמות עד שקצהו השני הוא נכנס בגוף האדם למטה. זהו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו שעיקרו קשור ונטוע למעלה חלק הוי''ה ממש כביכול. ומשתלשל כחבל עד בואה לגוף האדם (ועיין לקמ' פ' י''ז). וכל מעשיו מגיעים לעורר שורשו העליון כענין החבל שאם ינענע קצהו התחתון מתעורר ומתנועע גם ראש קצהו העליון. (ודעת לנבון נקל. שכן הוא הענין גם בשורש הדברים למעלה בסוד האדם העליון כביכול. ע' אד''ר קמ''א ב' בפסוק וייצר ה' אלקים את האדם גו' על סוד האדם העליון. וסיים וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא בי' סתים דסתימא עד סופא דכל סתימין. הה''ד ויפח באפיו נשמת חיים נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההוא נשמתא ומתקיימין בה. ויהי האדם לנפש חיה לאתרקא ולעיילא בתקונין כג''ד ולאשלפא לההיא נשמתא מדרגא לדרגא עד כופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשט' בכלא כו' ע''ש):
וז''ש בזוהר יתרו ע' ע''ב בענין הפסוק אחור וקדם צרתני אחור לעובדא דבראשית וקדם לעובדא דמרכבה. שמצד הגוף הוא אחור למע''ב ומצד שרש העליון של הנשמת חיים שלו הוא קדם לעובדא דמרכבה גם מעולם הכסא. וגם כי הנשמת חיים היא סוד נשימת פיו ית''ש כביכול כמשי''ת אי''ה להלן פ' ט''ו ע''ש. לכן העולמות מתנהגים ע''י מעשי האדם כי המה כפי נטייתם מעוררים שרש נשמתו העליונה שמעליהם שהיא הנפש חיה שלהם בהתנועעו ינועו ובעמדם תרפינה. ז''ש כאשר נופח באפיו הנשמת חיים שהיא גבוה מהעול'. מות ופנימיותם. אז ויהי האדם לנפש חיה להעולמות. וכ''כ רח''ו ז''ל בשער: הקדושה ח''ג ש''ב שנשמת האדם היא הפנימי שבכולם:
עד כאן לבינתיים
אשריכם (-:
נ.ב לידידי מרדכי (מקווה שהמאמר לא מעייף" ארוך מדי)
חזק חזק וניתחזק ...
שבוע טוב ומבורך ...
לנו ולכלל עמו ישראל יתברך בכל אשר ה"ן ...
בס"ד
למרדכי הי"ו
אם המאמר הקודם ארוך מדי (וזאת מתוך חשש מבקשותיך הנשנות וחוזרות בעבר)
הבאתי מאמר מקוצר המתחבר למשל הנפלא שהבאת (בענין "הדבקות " ועבודת המידות באדם) (שאת הקודם תוכל לגנוז )
מתוך תורת אמת - תולדות אדם
ספר השל"ה הקדוש - תולדות אדם - הקדמת תולדות אדם (א)
בשם ה' זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו, זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. האדם הנעשה והנברא בצלם אלקים לדעת כי ה' הוא האלקים ולהיות כאלקים, שלושה אלה הם שלושה שרשים, שורש מציאות ה', שורש תורת ה', שורש דביקות בשם. האדם הנעשה והנברא בצלם אלקים הוא אות וסימן למציאות השם, בסוד ועל כסא דמות מראה אדם (יחזקאל א, כו), ונאמר (איוב יט, כו), ומבשרי אחזה אלוה ?, ואבאר כל זה בארוכה אם יהיה אלקים עמדי. ומה שנברא לדעת כי ה' הוא אלקים זהו באמצעות תורת השם, כמו שנאמר במתן תורה (דברים ד, לה), אתה הראת לדעת כי ה' אלקים אין עוד מלבדו. וביאור ענין זה או מה הוא ענין הידיעה נבאר בארוכה. ותכליתו הוא להיות כאלקים, דביקות בשמו כמו שנאמר (דברים ד, ד), ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, והוא השכר האמיתי להיות כאלקי נצחיי. הגם כי זה הפסוק ואתם הדבקים מיירי בעודו בחיים חיותו בעולם הזה, ענין היום לעשותם להיות דבק במצותיו ובמדותיו יתברך. מכל מקום היא היא, זה הדביקות היום לעשותם היא סיבה עצמיית למחר לקבל שכרם, להיות דביקותו בחיי עולם הבא חיים נצחיים רוחניים בסוד שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה (אבות פ"ד משנה ב), כי השכר והעונש אינם הסכמיים רק עצמיים - החיות האמיתי העולם הבא, דהיינו בשרשיה למעלה. וכן הוא אמור לענין עונש עבירה בר מינן, העונש של עבירה היא עבירה בעצמה, דהיינו שרשה הרע ראש ולענה. ודבר זה יתבאר בארוכה אם ירצה השם. והכל תלוי בבחירת האדם, אמנם לתכלית זה ברא השם יתברך את האדם שיבחר בדביקות החיים, כמו שנאמר (דברים ל, יט), החיים והמות נתתי לפניך (את) הברכה והקללה ובחרת בחיים. ופירש רש"י, אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק יפה ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר (תהלים טז, ה), ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך, עד כאן לשונו:
עד כאן לבינתיים
שבוע טוב ומבורך (-:
שבוע מוצלח ומבורך יבי....לא מצאתי את החיבור לאשכול שבו פרסמת את הדברים והם הועברו כלאחר כבוד לאשכולך המעתיר.....כל טוב חבר יקר, חזק ואמץ בעבודתך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 23:02 |
|
| |
בס"ד
שלום ברכה וטובה.
"מה שעשיתי עם הספירות" הוא רק להמחשה ולסבר את האוזן [העין במקרה הזה] ואין בו כדי לצייר איזו תמונה מדוייקת, כוונתי היתה להמחיש את שכתבתי בסוף "לכל ספירה וספירה יש עשר ספירות המתייחסות אך ורק לבחינה אחת יחודית שאין לאף אחת אחרת מכל הספירות כולן למרות שמדובר באין סוף."
באשר לסייפא שלך [ והמלכויות מסתיימות בשווה במקום אחד ] תוכל אולי להסביר לי היכן מקומה של ספירת:
גבורה שבנצח שבהוד שביסוד שבגבורה שבחסד שבמלכות של התפארת? והאם מקום המלכות שלה כדבריך מסתיים בשווה עם מקומה של מלכות ההוד שבתפארת שביסוד שבחכמה שבחסד?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 22:51 |
|
| |
במחילה מכבוד המורדכי אני לא הבנתי כלום ממה שעשית עם הספירות
הרי לכל ספירה יש עשר ספירות נכון
ניקח את הכתר וניתן לו עשר ספירות
כתר
חכמה
בינה
וכן על זה הדרך ספירת החכמה שליד הכתר גם לה יש עשר ספירות
והמלכויות מסתיימות בשווה במקום אחד ולא כמו שציירת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 13:48 |
|
| |
בס"ד
השקעה עצומה. תודה על הנכונות. יחד עם זאת, אני סבור שאין בדברים תועלת [יכול להיות שאני טועה] הואיל ומי שרוצה ללמוד ילך למקור [ספרים בבית המדרש, או אתר רלוונטי שזהו נושאו] ושם ילמד. צופי הפורום כאן הם אורחים מזדמנים שהגיעו לקרוא מסרים תמציתיים, קצרים, שאין אפשרות למצוא במקום אחר. מכיוון שביקשתי ממך לרכז את דברי התורה שלך לאשכול אחד, הרי נסתתמו טענותי, ובכל זאת אשמח מאד, אם תקים פורום לזיכוי הרבים ושם תלמד תורתך הענפה לכל מאן דיחפוץ בכך. בטוחני שאם תעשה כך, מובטח לך שמי שכבר יגיע לפורום שכזה יעשה זאת על דעת שימצא את מה שיש בידך לתת לו, וכך יצאנו כולנו נשכרים.
תודה לך על ההקשבה ותשומת הלב. מרדכי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 11:40 |
|
| |
בס"ד
המשך מדף קודם: לימוד פרקי אבות - פרק ב' - לשבוע השלישי לספירת העומר
לזיכויי הרבים ...
לימוד פרקי אבות בימי ספירת העומר לזכר 24-אלף תלמידי רבי עקיבא ע"ה שנהרגו הי"ד
בס"ד הלכה ללימוד פרקי אבות בימי ספירת העומר: לזכר הרוגי תלמידי רבי עקיבא ע"ה והרוגי מלכות בזמן זה הי"ד
במהרה בימינו א. כ. י. ר
ולעבוד על מידותינו - לכל הפחות בדרך ארץ ככל האפשר בע"ה יתברך למה אנו אבלים בספירת העומר ?
למרות השמחה לקראת קבלת ספר התורה בשבועות ... בקצרה נאמר: מתוך קיצור לש"ע ילקוט יוסף החדש : א המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל''ד לעומר, מפני שבאותו פרק זמן מתו באסכרה עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, ונשאר העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה (לימד) להם, והם רבי מאיר ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר, והם הם שהעמידו את התורה מאותו הדור והלאה. ועוד - לפי פרשת השבוע - "תזריע - מצורע"
מתוך תורת אמת - בים דרך - פרשת "תזריע" - ו"מצורע"
פרשת תזריע א' - מאמר נג - קינאה וצרות עין לימי הספירה
א. לא נהגו כבוד זה בזה מפני צרות עין שהיתה להם זה בזה
מובא בקהלת רבה פי''א ה': י''ב אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא וכולם מתו בין פסח לעצרת, עד שלקח ז' תלמידים חדשים ואמר להם: הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד מלאו כל הארץ תורה.
ואילו בגמרא יבמות ס''ב ע''ב ישנה גירסא אחרת, שמתו בין פסח לעצרת משום שלא נהגו כבוד זה בזה. אומר הגר''י לוינשטיין זצ''ל, דאין זה ב' טעמים, אלא אחד תלוי בשני, מדוע לא נהגו כבוד זה בזה?
משום שהיו צרי עין זה בזה. ועוד נאמר מתוך: קיצור ש"ע ילקוט יוסף החדש כ מנהג יפה אף נעים בכמה קהלות מישראל שבימי הספירה בין מנחה לערבית קוראים מעט מפרקי אבות, ושומעים מפי תלמיד חכם מוסר השכל מענין הנאמר בפרקי אבות, דבר הלמד מענינו, וממשיכים בזה עד שיגיע זמן צאת הכוכבים, כדי שיספרו העומר בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים. ונמצא מצוה גוררת מצוה, שבכדי לקיים המצוה מן המובחר לספור אחר זמן צאת הכוכבים, לומדים תורה ברבים. וראוי לעשות כן בכל קהל. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רלו]. פירוש של רבי עובדיה מברטנורא ע"ה
פרק ב - משנה ארבי אומר , איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם , כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם . והוי זהיר{א} במצוה קלה כבחמורה{ב} , שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות{ד} . והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה{ה} , ושכר עברה כנגד הפסדה . והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה , דע{ו} מה למעלה ממך{ז} , עין רואה ואזן שומעת , וכל מעשיך בספר נכתבין{ח} :
רבי אומר . שיבור . שיברור : כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם . שיהא נוח לו , ויהיו נוחין בני אדם ממנו . וזה יהיה , כשילך בכל המדות בדרך האמצעי ולא יטה לאחד משני הקצוות . שאם הוא כילי ביותר , יש תפארת לו , שאוסף ממון הרבה , אבל אין בני אדם מפארין אותו במדה זו . ואם הוא מפזר יותר מן הראוי , בני אדם המקבלים ממנו מפארים אותו , אבל אינו תפארת לעושיה ואינו נוח לו , שהוא בא לידי עניות בשביל כך . אבל מדת הנדיבות שהיא אמצעית בין הכילות והפיזור , היא תפארת לעושיה , ששומר את ממונו ואינו מפזר יותר מן הראוי . ותפארת לו מן האדם , שבני אדם מפארים אותו שנותן כמו שראוי לו ליתן . וכן הדין בכל שאר המדות : שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות . לא נתפרש בתורה שכר המקיים מצות עשה{ג} , ולא עונש המבטל מעשותן . דאילו עונשן של מצות לא תעשה מפורשין הן , סקילה , שריפה , הרג , וחנק , כרת , ומיתה בידי שמים , ומלקות . העונש הקל לעבירה קלה , והחמור לחמורה : והוי מחשב הפסד מצוה . מה שאתה מפסיד מסחורתך וממונך מפני עסק המצוה , כנגד השכר שיעלה לך ממנה בעולם הזה או בעולם הבא , שיהיה יותר מאותו הפסד : ושכר עבירה . הנאה שאתה נהנה בעבירה , כנגד הפסד שעתיד לבוא לך ממנה :
פרק ב - משנה ברבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר , יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ{ט} , שיגיעת שניהם משכחת עון . וכל תורה שאין עמה מלאכה , סופה בטלה וגוררת עון . וכל העמלים עם הצבור , יהיו עמלים עמהם לשם שמים , שזכות אבותם מסיעתן וצדקתם עומדת לעד . ואתם , מעלה אני{יא} עליכם שכר הרבה{יב} כאלו עשיתם :
דרך ארץ . מלאכה או סחורה : שיגיעת שניהם משכחת עון . שהתורה מתשת כחו של אדם , והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף , ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו : וכל תורה שאין עמה מלאכה . ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון , ומה צורך למלאכה , לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה , לפי שאי אפשר לו בלא מזונות , ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו : יהיו עוסקין עמהם לשם שמים . ולא כדי ליטול עטרה לומר כך וכך עשיתי בשביל הציבור : שזכות אבותם מסייעתן . שזכות אבותן של ציבור וצדקתן העומדת לעד היא המסייעת אל העוסקין עמהן להוציא לאור צדקן , ולא מצד טוב השתדלותן של העוסקים : ואתם מעלה אני עליכם שכר . אע''פ שאין הדבר בא לידי גמר טוב מצד מעשיכם אלא בשביל זכות אבותם של ציבור , מעלה אני עליכם שכר כאילו אתם עשיתם הישועה הזאת בישראל , הואיל ואתם עוסקים לשם שמים . פירוש אחר , כל העוסקים עם הציבור להכריח ולכוף את הצבור לדבר מצוה לצדקה או לפדיון שבויים , יהיו עוסקים עמהם לשם שמים{י} , שזכות אבות של צבור מסייעתן לתת מה שפסקו עליהם ואפילו ממון הרבה , והצדקה שיעשו תעמוד להם לעד . ואתם המתעסקים לכוף את הצבור למצוה זו , מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם זאת המצוה מממונכם ממש . ורמב''ם פירש , ואתם מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם , אם בשעה שאתם עוסקים עם הציבור נתבטלתם מעשיית איזו מצוה בשביל עסקי הציבור , מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם אותה מצוה שנתבטלתם ממנה :
פרק ב - משנה גהוו זהירין ברשות , שאין מקרבין לו לאדם אלא לצרך עצמן . נראין כאוהבין בשעת הנאתן . ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו :
הוו זהירים ברשות . אתם המתעסקים בצרכי ציבור , אע''פ שאתם צריכים להתוודע לרשות כדי לפקח על עסקי רבים{יג} , הוו זהירים וכו' :
פרק ב - משנה דהוא היה אומר , עשה רצונו כרצונך , כדי שיעשה רצונך כרצונו . בטל רצונך מפני רצונו{יד} , כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך . הלל אומר , אל תפרוש מן הצבור , ואל תאמן בעצמך עד יום מותך , ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו , ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע . ואל תאמר לכשאפנה אשנה{יח} , שמא לא תפנה :
עשה רצונו כרצונך . פזר ממונך בחפצי שמים , כרצונך , כאילו פזרת אותם בחפציך . שאם עשית כן יעשה רצונך כרצונו , כלומר יתן לך טובה בעין יפה : כדי שיבטל רצון אחרים . יפר עצת כל הקמים עליך לרעה . ואני שמעתי , שאין זה אלא דרך כבוד כלפי מעלה , והרי הוא כאילו כתוב כדי שיבטל רצונו מפני רצונך . כאותה שאמרו בפרק במה אשה [דף ס''ג ע''א] כל העושה מצוה כתקנה אפילו גזר דין של שבעים שנה מתבטל מעליו : אל תפרוש מן הציבור . אלא השתתף בצרתם . שכל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת הציבור{טו} [תענית י''א ע''א :] ואל תאמן בעצמך עד יום מותך . שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי [ברכות כ''ט ע''א] : ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו . אם ראית חברך שבא לידי נסיון ונכשל , אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי נסיון כמותו ותנצל : ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע . כלומר , לא יהיו דבריך מסופקים שאי אפשר להבינם בתחלה ובעיון ראשון , ותסמוך שאם יעמיק השומע בהם לבסוף יבינם . כי זה יביא בני אדם לטעות בדבריך , שמא יטעו ויצאו למינות על ידך{טז} . פירוש אחר , לא תגלה סודך אפילו בינך לבין עצמך ותאמר שאין כאן מי שישמעך , לפי שסופו להשמע , כי עוף השמים יוליך את הקול{יז} . והגירסא היא לפי פירוש זה , שסופו להשמע . אבל רש''י גורס , ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע . ובדברי תורה מדבר , אל תאמר על דבר תורה שאתה יכול לשמוע עכשיו שתשמע אותו לבסוף , אלא הט אזניך ושמע מיד{יז} : לכשאפנה . מעסקי , אעסוק בתורה :
פרק ב - משנה ההוא היה אומר , אין בור ירא חטא , ולא עם הארץ חסיד , ולא הבישן למד , ולא הקפדן מלמד , ולא כל{יט} המרבה{כ} בסחורה מחכים . ובמקום שאין אנשים , השתדל{כא} להיות איש :
בור . ריק מכל דבר , ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע . והוא גרוע מעם הארץ . תרגום והאדמה לא תשם [בראשית מ''ז] , וארעא לא תבור : ולא עם הארץ חסיד . אבל ירא חטא אפשר שיהיה , שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן : ולא הביישן למד . שהמתבייש לשאול שמא ילעיגו עליו , ישאר תמיד בספקותיו : ולא הקפדן . הרב שמקפיד על התלמידים כששואלים אותו , לא ילמד כראוי . אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו : ולא כל המרבה בסחורה מחכים . דכתיב (דברים ל ,) ולא מעבר לים היא , אין התורה מצויה באותם שהולכים מעבר לים [עירובין נ''ה ע''א] : ובמקום שאין אנשים . לישב בראש ולהורות הוראות :
פרק ב - משנה ואף הוא ראה גלגלת אחת שצפה על פני המים . אמר ( לה ) , על דאטפת , אטפוך . וסוף מטיפיך יטופון{כב} :
על דאטפת אטפוך . רשע היית ומלסטם את הבריות ומציפן בנהר , ובאותה מדה מדדו לך : וסוף מטיפיך יטופון . שלא היה הדבר מסור בידן להרגך , אלא לבית דין , והקב''ה מסרך בידן שמגלגלים חובה ע''י חייב , ועתיד הוא אח''כ לתבוע מהן מיתתך{כג} :
פרק ב - משנה זהוא היה אומר , מרבה בשר , מרבה רמה . מרבה נכסים , מרבה דאגה . מרבה נשים , מרבה כשפים . מרבה שפחות , מרבה זמה . מרבה עבדים , מרבה גזל . מרבה תורה , מרבה חיים . מרבה ישיבה , מרבה חכמה . מרבה עצה , מרבה תבונה . מרבה צדקה , מרבה שלום . קנה שם טוב , קנה לעצמו{כה} . קנה לו דברי תורה , קנה לו חיי העולם הבא :
מרבה בשר מרבה רמה . המרבה באכילה ושתיה עד שנעשה שמן ובעל בשי , מרבה עליו רמה בקבר , וקשה רמה למת כמחט בבשר החי{כד} . וקמשמע לן האי תנא , שכל ריבויין קשים לאדם חוץ מריבוי תורה וחכמה וצדקה : מרבה דאגה . שמא יגזלוהו מבית המלך או שמא יבואו עליו לסטים ויהרגוהו . וחסיד אחד היה מתפלל , המקום יצילני מפיזור הנפש . ושאלו ממנו מהו פיזוי הנפש , אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריו לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן : מרבה נשים מרבה כשפים . סדרא נקיט ואזיל . בתחלה אדם מקשט עצמו ואוכל ושותה ומרבה בשי , ואח''כ מבקש להרבות נכסים , ולאחר שהרבה נכסים ורואה שיש בידו סיפוק לפרנס נשים רבות הוא מרבה לו נשים , ולאחר שהרבה נשים כל אחת צריכה שפחה שתשמשנה הרי מרבה שפחות , וכיון שיש לו בני בית מרובין צריך לשדות וכרמים לספק יין ומזון לבני ביתו ומרבה עבדים לעבוד השדות והכרמים . לכך הן שנויין בסדר זה : מרבה תורה מרבה חיים . דכתיב (דבו . ים ל') כי היא חייך ואוו . ך ימיך : מרבה חכמה . שנותן טעם לדבריו , והסברות שלו מתישבות על לב השומעין : מרבה ישיבה . הרבה תלמידים מתקבצים ובאים לשמוע סברותיו . ואית דגרסי , מרבה ישיבה מרבה חכמה , מי שמרבה בתלמידים , התלמידים מחדדים אותו ומרבין ומוסיפין על חכמתו : מרבה עצה . מי שמרבה ליטול עצה . מרבה תבונה . מבין דבר מתוך דבר מעצות שיועציו נותנים לו : מרבה צדקה מרבה שלום . שנאמר (ישעיה ל''ב) והיה מעשה הצדקה שלום :
פרק ב - משנה חרבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי{כו} . הוא היה אומר , אם למדת תורה הרבה , אל תחזיק טובה לעצמך , כי לכך נוצרת{כז} . חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי{כח} , ואלו הן , רבי אליעזר בן הרקנוס , ורבי יהושע בן חנניה , ורבי יוסי הכהן , ורבי שמעון בן נתנאל , ורבי אלעזר בן ערך . הוא היה מונה שבחן . רבי אליעזר{כט} בן הרקנוס , בור סוד שאינו מאבד טפה{לא} . רבי יהושע בן חנניה , אשרי יולדתו . רבי יוסי הכהן , חסיד . רבי שמעון בן נתנאל , ירא חטא . ורבי אלעזר בן ערך , מעין המתגבר . הוא היה אומר , אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים , ואליעזר בן הרקנוס בכף שניה , מכריע את כלם . אבא שאול אומר משמו , אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הרקנוס אף עמהם , ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה , מכריע את כלם :
אל תחזיק טובה לעצמך . לומר הרבה תורה למדתי . ולפי שהוא לא הניח לא מקרא ולא משנה הלכה ואגדה שלא למד [סוכה כ''ח ע''א , בבא בתרא קל''ד ע''א] היה אומר כן : בור סוד . גרסינן , ולא בור סיד{ל} . כלומר , כבור טוח בסיד : שאינו מאבד טפה . כך הוא אינו שוכח דבר אחד מתלמודו : אשרי יולדתו . מאושר במדות טובות עי שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו . ויש אומרים , על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם , שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם , ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה : חסיד . שעושה לפנים משורת הדין : ירא חטא . מחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים , מיראתו שמא יבא לידי חטא . דאם לא כן מאי רבותיה , אפילו עם הארץ אפשר להיות ירא חטא : מעין המתגבר . לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו : אבא שאול אומר משמו . של רבן יוחנן בן זכאי : ואלעזר בן ערך בכף שניה . מצאתי כתוב , דאבא שאול לא נחלק על ת''ק , ושני הדברים אמרם רבן יוחנן בן זכאי , ושניהם אמת , דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר מכריע , ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע :
פרק ב - משנה טאמר להם , צאו וראו{לב} איזוהי דרך ישרה שידבק בה{לג} האדם . רבי אליעזר אומר , עין טובה . רבי יהושע אומר , חבר טוב . רבי יוסי אומר , שכן טוב . רבי שמעון אומר , הרואה את הנולד . רבי אלעזר אומר , לב טוב . אמר להם , רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם , שבכלל דבריו דבריכם . אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם . רבי אליעזר אומר , עין רעה . רבי יהושע אומר , חבר רע . רבי יוסי אומר , שכן רע . רבי שמעון אומר , הלוה ואינו משלם . אחד הלוה מן האדם , כלוה מן המקום{לה} ברוך הוא , שנאמר (תהלים לז) לוה רשע ולא ישלם , וצדיק חונן ונותן . רבי אלעזר אומר , לב רע . אמר להם , רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם , שבכלל דבריו דבריכם :
עין טובה . מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתירים ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו : חבר טוב . שמוכיחו כשרואה אותו עושה דבר שאינו הגון : שכן טוב . מצוי אצלו בין ביום בין בלילה , ואילו חבר טוב אינו מצוי אצלו בכל עת : הרואה את הנולד . צופה ומביט במה שעתיד להיות , ומתוך כך נמצא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה : לב טוב . לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות . ואע''פ שיש לפעולות איברים מיוחדים , מכל מקום הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב , לפיכך אמר ר' אלעזר לב טוב . ומפני זה אמר ר' יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם : איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם . הוצרך לשאול מהם זה , ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שהדרך הרעה היא הפך הדרך הטובה , לפי שלא כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע , כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משורת הדין היא טובה , ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע , ואפשר היה לומר , שאם ההסתפקות והיא עין טובה היא דרך טובה , בקשת היתרונות אינו דרך רעה , לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה , וכן בשאר המדות . לפיכך הוצרך לשאול מהם איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם : הלוה ואינו משלם . הוא הפך הרואה את הנולד , שאם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב . ולא אמר סתם , מי שאינו רואה את הנולד , לפי שאפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לידי תקלה , שיציל עצמו בבוא הנולד ההוא{לד} : וצדיק חונן ונותן . הקב''ה שהוא צדיקו של עולם{לו} חונן ונותן למלוה מה שלוה זה ממנו ולא פרע לו , נמצא הלוה נשאר חייב למקום :
פרק ב - משנה יהם אמרו שלשה ( שלשה ) דברים . רבי אליעזר אומר , יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך{לז} , ואל תהי נוח לכעוס . ושוב יום אחד לפני מיתתך . והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים , והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה , שנשיכתן נשיכת שועל , ועקיצתן עקיצת עקרב , ולחישתן לחישת שרף ,{לט} וכל דבריהם כגחלי אש{מב} :
הם אמרו שלשה דברים . בדרך ארץ ובמוסרים ובמדות . דאילו בענין האסור והמותר והפטור והחייב , דברים הרבה אמרו . אי נמי , אלו השלשה דברים הוי מרגלא בפומייהו תמיד : יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך . ואימתי יהא זה כשלא תהי נוח לכעוס , שאם אתה נוח לכעוס אי אפשר שלא תזלזל בכבוד חברך . הרי דבור אחד . ושוב יום אחד לפני מיתתך , הרי שנים . והשלישי , הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים וכו' : שוב יום אחד לפני מיתתך . לפי שאין אדם יודע אימתי ימות , יעשה תשובה היום שמא ימות למחר : והוי זהיר בגחלתן . שלא תנהג בהן קלות ראש{לח} : שלא תכוה . שלא תיענש על ידן : נשיכת שועל . רפואתו קשה , לפי ששיניו דקות עקומות ועקושות וצריך הרופא לחתוך הבשו . באזמל ולהרחיב הנשיכה : עקיצת עקרב . קשה מנשיכת נחש : ולחישתן . דיבורן : לחישת שרף . כהבל היוצא מפי השרף , ששורף בשעה שהוא לוחש . פירוש אחר , השרף הזה אינו מקבל לחש כשאר נחשים , כדכתיב (תהלים נ''ח) אשר לא ישמע לקול מלחשים{מ} , כך תלמיד חכם אם תקניטנו ותבוא לפייסו אינו מקבל פיוס{מא} :
פרק ב - משנה יארבי יהושע אומר , עין הרע , ויצר הרע{מד} , ושנאת הבריות , מוציאין את האדם מן העולם :
עין הרע . כמו עין רעה{מג} . שאינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחרים . ויש מפרשים עין הרע , שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו : ושנאת הבריות . שנאת חנם . ורמב''ם פירש , שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי{מה} . ואני שמעתי , אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו{מו} :
פרק ב - משנה יברבי יוסי אומר , יהי ממון חברך חביב עליך כשלך . והתקן עצמך ללמוד תורה , שאינה ירשה לך . וכל מעשיך יהיו לשם שמים :
התקן עצמך ללמוד תורה . שלא תאמר הואיל ואבי חכם ואבי אבי חכם , תורה חוזרת לאכסניא שלה{מז} ואיני צריך לבקש אחריה : וכל מעשיך יהיו לשם שמים . אף בשעה שאתה עוסק באכילה ושתיה ובדרך ארץ לא תתכוין לההנות גופך , אלא שתהיה בריא לעשות רצון קונך :
פרק ב - משנה יגרבי שמעון אומר , הוי זהיר בקריאת שמע ( ובתפלה ){מח} . וכשאתה מתפלל , אל תעש תפלתך קבע , אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא , שנאמר (יואל ב) כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה . ואל תהי רשע בפני עצמך :
הוי זהיר בקריאת שמע . לקרותו בעונתו . וכן בתפלה , להתפלל כל תפלה ותפלה בעונתה : קבע . כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה . אי נמי , קבע , כאדם שקבוע לו לקרוא פרק אחד פרשה אחת , שאומר אותה בקריאה בעלמא , ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים : כי אל חנון ורחום הוא . רוצה בתחנונים , ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד : ואל תהי רשע בפני עצמך . אל תעשה דבר שהיום ולמחר תרשיע את עצמך בו . והרמב''ם פירש , אל תהי רשע בעיניך כלומר לא תחזיק עצמך כרשע , שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי . ואני שמעתי , אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך :
פרק ב - משנה ידרבי אלעזר אומר , הוי שקוד{מט} ללמוד תורה , ( ודע ) מה שתשיב לאפיקורוס . ודע לפני מי אתה עמל . ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך{נא} :
לאפיקורוס . לשון הפקר , שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר . אי נמי , משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה : ודע לפני מי אתה עמל . בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס . שלא יפתה לבך לנטות לדעתו{נ} :
פרק ב - משנה טורבי טרפון אומר , היום קצר והמלאכה מרבה , והפועלים עצלים , והשכר הרבה , ובעל הבית דוחק :
היום קצר . חיי העולם הזה קצרים הם : והמלאכה מרובה . התורה ארוכה מארץ מדה : ובעל הבית דוחק . שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה :
פרק ב - משנה טזהוא היה אומר , לא עליך המלאכה לגמור , ולא אתה בן חורין לבטל ממנה . אם למדת תורה הרבה{נב} , נותנים לך שכר הרבה . ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך{נג} . ודע , מתן שכרן{נד} של צדיקים לעתיד לבוא :
לא עליך המלאכה לגמור . לא שכרך הקב''ה לגמור את כולה כדי שתפסיד שכרך אם לא תגמרנה . ושמא תאמר איני לומד ואיני נוטל שכר , ולא אתה בן חורין ליבטל . על כרחך העול מוטל עליך לעבוד : לעתיד לבוא . לעולם הבא :
עד כאן פרקי אבות פרק שני לשבוע השלישי לספירת העומר
חזק חזק וניתחזק ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
היום !!!
אם בקולו תשמעו ...
ובברכת שבוע טוב ומבורך (-:
לנו ולכל עמו ישראל יתברך בכל אשר ה"ן ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 13:12 |
|
| |
בס"ד
שלום יערה כתר, חכמה , בינה , חסד , גבורה , תפארת , נצח , הוד , יסוד , מלכות. חכמה כתר בינה חכמה חסד כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות גבורה חסד תפארת כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות נצח תפארת הוד נצח יסוד הוד מלכות. יסוד מלכות
עשר הספירות הצבועות בירוק הכהה [כמו צבע שורה זו] מייצגות את עשר הספירות הראשונות. הספירות הצבועות בצבע ירוק בהיר עם רקע צהוב הן עשר הספירות של ספירת הכתר בלבד הספירות הצבועות בצבע חום הן עשר הספירות של התפארת. הספירות הצבועות ורוד הן עשר הספירות של הגבורה שבתפארת. הספירות הצבועות כחול הן עשר הספירות של הבינה שבגבורה שבתפארת. וכך הלאה לכל ספירה וספירה יש עשר ספירות המתייחסות אך ורק לבחינה אחת יחודית שאין לאף אחת אחרת מכל הספירות כולן למרות שמדובר באין סוף.
מקוה שההסבר שלי מועיל :-))))
שבת שלום ומבורך.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 11:26 |
|
| |
לק"י אשרי שזכיתי לצלול במעין התורה ...
בצל תלמידי חכמים...תודה
ליבי היקר:אכן לא טעית...רבן גמליאל -נכדו של הלל דאג ליצוב חיי התורה והשאיר אחריו פעילות מרשימה בתחום החקיקה וזאת בתקופה הקשה של ימי טרום החרבן הוא מצמצם את השפעת הכהנים -"האליטה" כדי להיות קרוב יותר לעם גם הלל נחשב לממשיכו של עזרא הסופר שהשינוי שחולל הוא הפקעת לימוד התורה מהמקדש -לרשות הרבים ולמרדכי היקר:אשמח אם תסביר יותר את הסעיף של "הואיל ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא הנימה...וגו'
שבת שלום ומבורךן
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 19:44 |
|
| |
בס"ד
למרדכי הי"ו ...
לדבריך:
"ממני ועד משיח לא יהיה חדשות!"
פירשו חז"ל ע"ה על הפסוק מתוך קהלת א': " וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ "
ואמרו: תחת השמש אין חדש ....
אבל מעליה יש ויש בודאי ...
בסוד הכתוב כמובן: (כמו הפסוק בשה"ש בין היתר) : "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני" ...
יישר כ"ח גדול לכם ידידיי היקרים :
ונאמר בקישור הבא המתייחס לעיניינכם: במדרש רבא - מגילת קהלת א':
http://daat.ac.il/daat/toshba/kohelet/1c-2.htm#1
ולידע כללי להשכיל ולהחכים ממטעמי חז"ל ע"ה בנושא ספר קהלת א' ...
בקישור הבא:
http://daat.ac.il/daat/toshba/kohelet/1-2.htm
נ.ב
ליערה הי"ו: אכן מוכר מקרה הילל לרבים המיואשים בדורינו מציאות הקשה הזאת ...
אבל זה נעשה בצורה "אכזרית" זאת מכיוון שנאמר: אם תוכו לא כברו אל ייכנס לבית המדרש כמפורש בפרקי אבות ...
בכדי למנוע את בזיון התורה ח"ו עד זמנו של רבן גמליאל (אם איני טועה) שמזמנו נפתח בית המדרש לכל דורש לשלום התורה ומנגד גם למחבליה רחמנא ליצלן ...
ולכן גם נאמר מפי חז"ל ע"ה לענ"ד: "היזהרו בבני העניים שמהם תצא תורה" ..
בסוד הכתוב על משיח צדקינו שיבוא ויגאלינו במהרה בימינו א.כ.י.ר הפסוק: "עני ורוכב על חמור" ....
בסוד הכתוב כמובן (-:
ועייני בקישור שהבאתי לקראת סוף המאמר בקישור = המדבר בנושא : "עני ורוכב על חמור"
אשריכם...
חזק חזק וניתחזק ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 18:33 |
|
| |
בס"ד
שלום יערה
אכן נכון הדבר. אלא שרק מצד הרבנים המרכיבים את האליטה ה"מושלת" ב"עולם התורה". מצד הבורא והתורה:
יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. ידכִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.
לכל אדם מישראל שווה בשווה מדיוטא התחתונה עד רום המעלה בפיך ובלבבך לעשותו. ואת זה בדיוק הטמיע הבעל שם טוב בזמנו עם תורת החסידות שנועדה להביא את פנימיות התורה לנחלת כל אחד ואחד מישראל, כאשר בימינו אנו, למרות שאנו אחרי משנתו של הבעש"ט, שוב חזרו להתגודד "גדולי התורה" ב"חצרות" המורכבות ממיוחסים יותר ופחות, ובדיוק בשל כך היה צריך את רבי נחמן מברסלב זיע"א נינו של הבעש"ט כדי להודיענו שעל בסיס תורת החסידות של סבו הענק מוסיף הוא לנו כלים על מנת שלא להגיע למצב בלתי נסבל זה שבו שוב מתגודדים ונועלים את שערי "עולם התורה" בפני עמך ישראל, ועיקר עצתו היא : "התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל" !!!! ועל פי פשט הדברים אותו מפרשים רובם מובן שצריך איש הישראלי לקחת עצמו למקום שבו אין איש, ושם לדבר עם הבורא בשפה ישירה ולשפוט את כל מעשיו, ואכן כן, זהו פשט הדברים, וזוהי מעלה עצומה, אלא שיש רבדים נוספים עמוקים הרבה יותר, המתחילים בהנחיה הברורה העולה מדברי רבי נחמן באומרו: "עליונה וגדולה מן הכל" אפשר יותר מלימוד תורה, קיום מצוות וכד'??? ובכן אם נבין עומק ההשגה שבהנחיה לכל אחד מישראל להתבונן ולשום עצמו כביכול הוא לבד בעולם ואין כאן איש בלעדיו כמאמר הגמרא בסנהדרין:לפיכך כל אחד ואחד חייב לאמר בשבילי נברא העולם... ומשם ועד להבין שרק אני ובוראי כאן בעולם הדרך קצרה.... איי מה עושים כאן כל השאר? א. כדי לנסות אותי עם סיפור חיים שכזה מלא עלילות כדי להצדיק : "אל נורא עלילה" ב. הואיל ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, יכולים כולם להיות כאן כביכול ביחד בתוך אין סוף פעולות משתנות, אולם כל אחד הוא בריאה "נפרדת" כביכול בתוך אחדות הבורא יתברך שמו. יש בדברים עומק בלתי מושג, ולא כל מוח סובל דא. אשר על כן אפנה את הקורא שוב ושוב למאמר המונח כאן כיסוד מוסד לכל הבנה והשגה בדברים אלו וראוי לשננו וללומדו על בוריו:
מהי ההוראה למעשה בדיבורו הזה של רבי נחמן?
אולי כך:
נכון ואמת ויציב דבר הצדיק יסוד עולם הכולל את כל נשמות ישראל ובהתקשרותם אתו הרי הם מתקשרים לשורשם בדעת, וע"י כך יכולים לעבוד ה´ ע"פ רצונו יתברך, אכן כך.
ומאז שחר התהוות סגולת עמנו, הורגלנו בכגון דא, הציר המרכזי של כל קהילה היה מאז ומתמיד הרב, מורה ההוראה, מטווה הדרך, ובאמונת חכמים, עשינו ושמענו.
לאורך הדורות ממשה רבנו שהנחיל לנו את תורת ה´, השתכללה השיטה, הדפוסים נקבעו, כל מאורעות הזמן רק חידדו, ויעלו, הפנימו, והטמיעו את אופן פעולת המערכת, ועם הכנת הכלים ה"טכנים", הועלתה רמת החדירה לתוך פנימיות התורה, והפצת אורה לתוך "מערכת הכלים".
תוך כדי הפעולה האמורה, ניתן הדגש מיוחד לאופן השפעת ה"מסר האלקי" מהמערכת הכללית, למדרגת הפרט, כאשר בהשתכללות הפרט, ממילא יושבח הכלל.
אפשר לעקוב אחר התהליך המתואר הנ"ל, ממשה רבנו ושרי האלפים, מאות וכו´ עם כל התורה כולה, שבכתב ובע"פ, לדור דעה שלא נכנס לארץ ישראל!!!
לאחר מכן תורת ארץ ישראל, נביאים, שופטים, מלכות, מקדש, תנאים, אמוראים, "גילוי" הסוד שבזוהר ע"י רשב"י, התפרקות הכלל לפרטים בגלות.
במהלך הגלות עצמה התקבצות של פרטים לקבוצות כלל ששומרות על קשר רציף המקיים מעין "גג כללי" על אף המרחק הפיזי, ע"י בירור וליבון סוגיות הלכתיות הנובעות מארועי מקום או זמן.
בד בבד עם גיבוש ההלכה הכללית לכל פרט ופרט ע"י מרן המחבר, והרמ"א באותו פרק זמן בדיוק, ללא "תיאום" כביכול, מופיעה תורת הקבלה ע"י האר"י הקדוש שמכינה ביותר עמקות את חדירת הפנימיות לכל פרט ופרט.
החסידות שמופיעה לאחר מכן ע"י הבעש"ט משרישה ומצמחת את הפרט למדרגות חדשות של התקשרות עבודת הפרט בהתכללות ע"י פרט כולל, עד כדי יצירת שפע החסידיות המוכר לאחר תקופת הבעש"ט.
עד הופעת רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, שפישט את עבודת הפרט לאופן המוכר לנו היום כ-: "התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל".
דהיינו כאומר: יהודי עבוד את ה´ ישירות !
וממני ועד משיח לא יהיה חידוש - כאומר: עד שתדע בבירור שמשיח-הוא משיח, אומר אני לך, נתתי לך את כל מערכת הכלים הנדרשת לך לגמור את מסע הדורות, ולהגיע לתכליתך בזה העולם: להיות אדם מתוקן העומד מול בוראו, כאשר מסכת חייו אינה נסמכת ונשענת על מעשה אחרים כי אם על חלק עצמי בלעדי פרטי שלך מול בוראך!
אכן כך, כאשר יעשה תקון הפרט באופן המשובח הזה, אזי תופיע אותה הנשמה הכוללת את כל הפרטים במופעה המשובח ביותר - משיח.
גואל ראשון- הוא גואל אחרון.נצחתי ואנצח - גמרתי ואגמור. וק"ל.
_________________
תוקן על ידי mordechay1 ב- 15/04/2010 18:35:05
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 17:16 |
|
| |
לק"י
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק
חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו
ופעם אחת לא מצא להשתכר ,ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס
עלה ונתלה וישב על פי הארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים
מפי שמעיה ואבטליון...
וההמשך ידוע....
אז מעבר לסיפור הההרואי -מסתתרת אמת קצת עגומה
שעולם התורה אז היה שמור למיוחסים ,ואילו לפשוטי העם
אין כניסה
מעשהו של הלל מוליך למגמה של פתיחת עולם התורה
לכל מי שחפץ בכך
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 11:30 |
|
| |
בס"ד
למרדכי הי"ו ...
תודה לך .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2010 08:37 |
|
| |
בס"ד
תודה.
|
|
|
|
|
