רשות וזכות של חז"ל לגזור גזירות על עם ישראל, מאין, מנין, ומנלן?
חביריי היקרים, אחלק שאלתי לכמה נקודות:
א. איפוא כתיב בתורה שיכולין לגזור גזירות חדשות? הלכה למשה מסיני? א"כ מדוע לא הוצרכו לגזירות ולחששות אלו בימים הקדומים שהדורות היו פרוצים יותר משל האחרונים בעבירות כה חמורות כעבודה זרה?
נשלח ב-19/4/2010 10:59
הרמב"ם כותב שהתורה אינה מתאימה לכל האנשים, אבל אינו אומר דבר על השתנות לפי הזמנים.
מיימוני מו"נ ח"ג פל"ד. אשמח אם תפנה אותי למאמרו של שלום רוזנברג. כמובן שהשאלה היא מי הם הגורמים המוסמכים ומהם השיקולים שמותר ואסור להעלות.
נשלח ב-19/4/2010 10:16
בעל בעמיו
מי שלומד תורה ומגיע לידי הבנה היסטורית, נאלץ להתמודד עם שתי טענות שאינן יכולות להיות נכונות "כפי שהן נאמרות" (אם אעשה פרפרזה על התחכמות המיוחסת לרח"ק ולגבי רג"נ ע"ה).
א. התורה אינה משתנה.
ב. התורה היא הפתרון החינוכי והחברתי ה"מאוזן" כלשונך.
הבנה היסטורית מראה כי
1. התורה משתנה לפי פרשנות חכמים, ולכן עלינו לשנות את הגדרתה ל"אוסף כללים והגדרות ראשוניות הניתנות לפיתוח על ידי גורמים מוסמכים מאז שנמסרה לידיהם במתן תורה".
2. התורה היא החלת כללים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, חינוכיים ומוסריים, במובן הרחב ביותר, כפי שיושמו על מציאות היסטורית עם מבט לדורות. הרמב"ם עצמו מעיר, אם כי לא זכור לי היכן, שלא יתכן לספק תורה שתהיה טובה לכל בני האדם בכל הזמנים ולכן יהיו יוצאי דופן. (אני זוכר שפרופסור שלום רוזנברג דן בכך).
לפיכך, הטענה ש"התורה היא החוקה המאוזנת" ולכן אינה זקוקה לתוספות פשוט אינה נכונה. וגם לא תיתכן להיות נכון. זו אידיאליזציה של מה שהתורה אמורה להיות. אך כל עוד מדובר בתורה כוללת המיועדת לציבור ולא ברמת הפרט, לא יתכן אחרת.
(כמובן ניתן לפרש שהדינים משתנים לפי הפרט. אבל אם טענה זו נכונה, היא מהפכנית אם נרצה לדגול בה, ברמת החיוב הציבורי ולא בבחינת עבודה פרטית כפי שודאי ידגול למשל הגר"א ולמעשה גם הרמב"ם).
אם כבר, ניתן לראות בתורה אוסף המלצות לחינוך אידיאלי. לדוגמא, התביעה מן האדם להלוות כסף לפני שמיטה, למרות שלפי הפשטות לא יוכל לעולם לקבל את שלו בחזרה, אלא אם כן הלווה ירצה ויוכל להחזיר.
לכן יש צורך בתקנות משלימות. אם כי אין הסברי זה מכסה את כל התקנות והגזירות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-19/4/2010 08:43
מיימוני כתבת: <חכמים קיבלו שאין די בדיני התורה לפי שהם מכילים פרצות, ולכן עשו סייג לתורה.> האם חכמים סברו שדיני התורה שנתנו משמים מכילים פרצות?
בזמנו הקשיתי לדעת הרמב"ם שהתורה היא החוקה המאוזנת ולכן לא רצוי לנדור נדרים כי הנודר יוצא מדרך האמצע, כיצד חכמים יכלו לגזור גזרות הלא הם יוצאים מדרך האמצע? אם נניח שההיתר בנדרים הוא כתרופה זמנית נצטרך לומר שגם תקנות חז"ל הם זמניות, אך לא נראה שחז"ל עצמם סברו כך.
נשלח ב-19/4/2010 08:27
אברבנאלי
העלית נושא חשוב ביותר.
וצריך לדון.
א. מה הן גזירות.
ב. מה טעמן.
ג. מה הסמכות מאחוריהן.
ד. מה ההיסטוריה שלהן.
הרי יש לנו תקנות וגזירות שונות ורבות מדרבנן. הזכרת כמה מהן בדבריך. והן מעט מהרבה. לצערי אין בידי להכין רשימה כרגע, אך מדוע לא הזכרת את האיסור לקרוא לאור הנר בשבת, שזו דוגמא ומופת לרוב גזירות?
לגזירות טעמים רבים. חלק מהן מבוסס על "שמא" כלומר שמא ייכשלו, וגם השמא הזה מתחלק לסוגים (מחמת התלהבות יעברו על איסור, או שמא ישכח עקב עיסוקו בדבר אחר ויעשה עבירה) ויש גם "שמא ילמדו" כפי שציינת בעצמך, שלא יבינו טעם של היתר ויבואו להתיר מה שאסור.
לגבי הסמכות, כמדומה שיש לנו גם רמז בתורה עצמה, ש"סחור סחור אמרינן לנזיר" שלא יקרב לכרם, וכן שיש סמכות לחכמים לתקן תקנות בכל הדורות.
מבחינה היסטורית, טוענים חוקרים שתחילה אכן לא היתה הבחנה בין מצוות מן התורה לאיסורי דרבנן, והבחנה זו פותחה ככל שהתרחב הלימוד בבתי המדרש, וכמדומה שקו המעבר היה בין רבי אליעזר לרבי עקיבא. אבל גישה זו אינה מקובלת בעולם הישיבות ולא ברור עד כמה היא מושתתת על המקורות וכמה ממנה השערה על דרך תיאוריות התפתחויות.
במובן המצומצם של שאלתך, חכמים קיבלו שאין די בדיני התורה לפי שהם מכילים פרצות, ולכן עשו סייג לתורה. כפי שאכן מופיע כהוראה במסכת אבות. בצטטי זאת לא סיפקתי עדיין את מקור הסמכות לתוספות אלו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-18/4/2010 21:30
בעל בעמיו, התכוונתי למה שכתב רדף השיג. אגב יסוד זה מסביר לנו הרבה דברים תמוהים למשל פטור מזיק בגרמא אך לא נסיט את האשכול לנושאים אחרים.
נשלח ב-16/4/2010 08:10
נראה לי שכוונתו למשהו בסגנון "רע באופן אבסולוטי"/"רע כשלעצמו" או משהו כזה
נשלח ב-16/4/2010 08:08
מה זה איסור בעצם?
נשלח ב-16/4/2010 01:01
א. אכן אין לחז"ל שום אפשרות לגזור גזירות הם רק הציעו ומה שהציבור קיבל הפך למחייב ומה שלא, התבטל .ראה רמב"ם פ"ב מהלכות ממרים. ב.גזירות חז"ל בדרך כלל מיועדות להמון ומטרתם ליצור איסור ריגשי אצל אנשים ששכלם דל מלהכיל איסור שיכלי למשל אם חז"ל לא היו אוסרים בשר עוף בחלב באופן שיגרום לכל יהודי להבהל לראות עירבוב של השניים וודאי שהרבה יהודים היו נכשלים בזה במשך הדורות ע"ע רמב"ם שם סוף פ"ב. אגב מסיבה זו הוצרך עמ"י לקבלה ולחסידות ישנם בעלי בתים שמה שגורם להם לדקדק בהלכה זה הקבלה אך אם תסביר להם את טעמי המצוות עפ"י הרמב"ם יתקשו לדקדק בהם. ג. התורה לא גוזרת גזירות אלא רק מצווה על דברים שיש בהם איסור בעצם וזאת מעצם הגדרתה כתורת אמת הגזירות לעומת זאת לא יכולות להקראות אמת שכן הם מיועדות רק לסתום פירצות ולצורך כך מינתה התורה את הסנהדרין.
נשלח ב-15/4/2010 12:03
אתה מכיר הרבה אנשים דתיים חרדים וסתם יהודים,שאענם למדנים ממש-וגם מהם- שיודעים בלי לעין מה היא מצווה מדרבנן ומה היא מצווה דאוריתא?
הרי בגלל גזירת רבנן, הפסח מיליונים יהודים הוסיפו יום אחד למצוות אוריתא של שבעת ימים חג המצות, וכך בסוכות.
נשלח ב-15/4/2010 11:55
ברמב"ם מבואר שכשמתיחסים לדרבנן כמו בדאורייתא יש כאן בעיה של בל תוסיף,וע"כ מי שאומר על בשר עוף בחלב שהוא דאורייתא עובר בכך בב"ת,אבל כשמתיחסים לדרבנן,כדרבנן,אין בכך בעיה,ואולי באמת לכן יש גדרים מקלים בדינים דרבנן יותר מדאורייתא,כמו בספיקות,כדי להבדיל בין דאורייתא לרבנן,
נשלח ב-15/4/2010 10:39
ומה עם האיסור המפורש לא להוסיף על מצוות התורה, איסורים אינם הוספה?
נשלח ב-14/4/2010 22:39
אברבנאלי כתב:
ב. אי' בכתובות (קה, א): אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים, היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה. ובתוספות ד"ה גוזרי גזירות: "לא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסן". האם לא הי' להם נגיעה לגזור גזירות חדשות בכל עת, כדי שלא יקופח פרנסתם?
אם כבר אפשר לחשוד בהם לגזרות מקילות
נשלח ב-14/4/2010 22:36
ו. גזירותם הם בלי שום מהלך וגדר, רק ברצותם מרחיבים וברצותם מקצרים. וכי אין אלפים הלכות שיכולין לעשות גדרים וסייגים, מדוע נקטו רק הלכות אלו?
נשלח ב-14/4/2010 22:36
בשליפה מהשרוול:
כתוב "ושמרתם את משמרתי" דרשים חז"ל עשו משמרת למשמרתי
